חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן טו
שלום אשיב לכבוד ידידי הרה"צ החסיד בנש"ק מגזע תרשישים הרב המאוה"ג חריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה שלום שליט"א אבד"ק פמארין יצ"ו:
מכתבו לנכון הגיעני ולא יכולתי להשיב תיכף מחמת טרדה. ועתה הנני להשיב בקצרה. בעובדא באחד שנשא אשת אחיו שהי' לו בנים ומת אם יש לה דין קטלנית שלא לינשא לשלישי. הנה בפ"ת סי' ט' סק"ג הביא דברי הרדב"ז ח"ב סי' תרס"ה דהיכא דמת בעלה וניסת לאחר ואח"כ גירשה שני בגט לזמן ומת אח"כ דאם אמר מעכשיו דחל הגט למפרע לא הוי קטלנית אלא מגורשת ומותרת לינשא לג' עיי"ש. הרי אף דניסת לו דאיכא גם חשש מעיין גורם אפ"ה כיון דבשעת מיתה לא היתה אשתו למפרע משעת גירושין אין לה דין קטלנית מכ"ש כאן דלא היתה אשתו מעולם דלא תפסו בה קידושין משום אשת אח שלא במקום מצוה וודאי דאין לה דין קטלנית. ואף דלכאורה לטעם דמעיין גורם אינו מובן מדוע לא נחוש ומה בכך דנתגרשה ממנו מ"מ י"ל חדא דהב"י כתב דקיי"ל כר"א דמזל גורם וגם כתב השטמ"ק בכתובות (דמ"ג) על הש"ס שם דהשיאה ונתגרשה וכו'. דכל היכא דלטעם מזל גורם שריא גם לטעם מעיין גורם שריא דאל"כ הו"ל להש"ס לומר דאיכא בינייהו הא מילתא עיי"ש, וגם לפימ"ש כתה"ר בשם הס' נו"ח של הה"צ מקאמארנא ז"ל עפי"ד הזהר דהסכנה הוא משום רוח בעלה שהשאיר בה וזה ענין מעיין גורם א"כ פשיטא דזה ל"ש רק בבעלה ולא היכא דלא הוי בעלה כלל דלא תפסי בה קידושין וכמ"ש כתה"ר:
וגם י"ל דהיכא דליכא רק תרי זימני ל"ח רק היכא דאסורה לכ"ע בין למ"ד מזל גורם בין למ"ד מעיין גורם אבל היכא דליכא רק חד טעמא י"ל דאינה אסורה רק בג"פ דהא הא דחיישינן בתרי זימני הוא רק משום ספק דילמא הלכה כרבי עיין בב"ש שם סק"ד ובברכי יוסף שם באריכות מזה וא"כ כאן דאיכא ג"כ ספק אי כמ"ד מזל גורם או מעיין גורם הוי ס"ס. ועיין באו"ח סי' שכ"ט במחה"ש שם סק"ב דגם בסכ"נ היכא דאיכא ס"ס וגם חזקה מהני וכאן איכא חזקה ג"כ מחמת רובא דרוב לאו קטלנית נינהו והוי רק מיעוטא דמיעוטא כמ"ש האחרונים מדלא חיישי' בסתמא בכל אשה לקטלנית דבפק"נ לא אזלינן בתר רובא עיין בתשו' שם ארי' וכהנה:
ומ"ש כתה"ר לתלות דבחטאו מת משום שנשא אשת אחיו שלא במקום מצוה והביא דברי הרמב"ן פ' וישב שכתב די"ל דבני יהודה חטאו לו ושלחם ביד פשעם ואין לתמר בהם חטא והביא ג"כ תשו' חסל"א ח"ב אהע"ז סי' ו' שחולק ע"ז וכתב דא"א לומר דברשעים בטל דין קטלנית וכתה"ר כתב לחלק בין אם החטא הי' בענין זה דאז תולין דנענשו מדה כנגד מדה עכת"ד. הנה בשטמ"ק כתובות (דמ"ג) הביא שם בשם הראב"ד והרא"ה וכמה גדולי ראשונים להוכיח שלא כשיטת הר"מ מנרבונא דקטלנית אין לה כתובה מבעלה השני משום דלא קרינן בה תו לכשתנשאי לאחר מהא דאלמנה לכ"ג יש לה כתובה פירי ומזוני ומוקי לה הש"ס לאחר מיתה עיי"ש א"כ הרי היא קטלנית ואפ"ה יש לה כתובה עיי"ש בשטמ"ק שהאריך ושקיל וטרי טובא בזה. ולדברי כתה"ר מאי קושיא הא אלמנה לכ"ג שנשא אותה באיסור ודר אתה באיסור לאו נוכל לתלות מכ"מ דבחטאו מת ואין לחלק בין איסור לאו לכרת כמבואר בש"ס יבמות דמה לי איסור לאו וכו'. ועוד דמ"מ מנ"ל להראשונים להקשות מזה על הר"מ מנרבונא הנ"ל כיון דאפשר לתלות בחטאו אע"כ דס"ל דמחמת סכ"נ אזלינן לחומרא ואמרינן דילמא מזלה או מעיינה גרם ומ"מ מדברי הרמב"ן עה"ת פ' וישב הנ"ל אין ראי' דיש לחלק בין הנושאים דשם דבני יהודה שניהם חטאו בחטא אחד שפיר י"ל דאזלינן בתר רוב נשים דלאו קטלנית נינהו ולא נולד בה ריעותא כלל די"ל דשני בעלי' בחטאם מתו. אבל בהא דאלמנה לכ"ג וכן בנ"ד דרק השני חטא ולא הראשון ונולד בה ריעותא ממיתת הראשון שפיר אמרי' יותר דגם השני גם הראשון מחמתה מתו מלומר דהראשון דרך מקרה מת והשני מחמת חטאו. וזה חילוק ברור ונכון להשוות הפוסקים הראשונים שלא יחלקו אהדדי:
ואמנם לפי"ז יש קולא בנ"ד כפי שראיתי אח"כ מכתבו הנספח לקונטרסו דבנ"ד בעלה הראשון הי' חולה על הלב קודם שנשאה ומת ג"כ על חולי הארץ שלאג. א"כ לא נולד בה ריעותא גם במיתת הראשון ושפיר יש לתלות דהראשון מת מחמת מחלתו והשני מחמת חטאו. ועוד יש לצדד בנ"ד דהנה הא פשיטא דאף היכא דמעיינה גורם. דהיינו מחמת איזו חולי שבה גורם לו למות. מ"מ פשיטא דלא בכל האנשים שווים שיתפעל בהם פעולת איזו מחלה, ואיש בריא ביותר איננו מתפעל כ"כ מחמת איזו חולאת וכדומה ובפרט אדם דאית לי' מזלא. אע"כ כיון דנתחזקה בב' אנשים שאינם שווים וכיון דמחמת ספק סכנה אמרינן דגם בשנים הוי חזקה. א"כ כמו דבשור המועד קיי"ל דהיכא דנתייעד לג' מינים שאינם שווים כמו שור חמור גמל נעשה מועד לכל וכה"ג אמרינן בשבת (דס"א) לענין קמיע דאמרינן מזלא דהאי גברא מקבל כתבא ואפ"ה בשלשה גברי הוחזק לכל ה"נ לענין קטלנית דבתרי הוי חזקה א"כ אם הוחזקה לשני אנשים הוחזקה לכל א"כ כ"ז אם שני האנשים אינם אחים זל"ז אבל בשני אחים דקיי"ל אחיות מחזיקות לענין שלא ישא השלישית דתלינן בטבע המשפחה. ה"נ בשני אחים לא הוחזקה רק ליתר האחים ולא לכל העולם. ואתיא בזה כמין חומר ליישב קושית הראשונים על יהודה דפירש הש"ס בסוטה דלא יסף עוד לדעתה היינו שלא פסק מלדעתה ואמאי לא חש על עצמו על איסור קטלנית כמו שחש על שלה בנו. אבל לפי הנ"ל נכון שפיר דכיון דהוחזקה רק לשני אחים לא חיישינן רק לאח השלישי. כיון דהאחים הוחזקו למות בכך ולא לאיש אחר. וא"כ ה"נ בנ"ד דהוחזקה רק בשני אחים י"ל דל"ח לאיש אחר. כנלענ"ד. וא"כ כיון דאיכא כל הני צדדי היתר שכתב כתה"ר ודידי ג"כ חזי לאיצטרופי. נלע"ד נכון להסכים בזה עם כתה"ר להתירה לינשא:
והנני ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.