חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · עוד להנ"ל
ע"ד השאלה הידועה שכבר גליתי דעתי בתשובתי בשנה העברה לכת"ה שקשה עלי להתיר מחמת דברי הב"ש בסי' ז' סק"י דמחמת שרוב עכו"ם פרוצים בעריות הוי רגל"ד וכשאומרת טא"ל אסורה ובס' נתיבות לשבת מבואר דגם באיכא מתבואה דמותרת משום שבוי' אפ"ה הוי רגל"ד שתהי' נאמנת באומרת טא"ל וכן בהפלאה גופי' (דכ"ז ע"א) ד"ה מתניתין מבואר גבי עיר שכבשוה כרקום כשאומרת טא"ל הוי רגל"ד ונאמנת. וכ"ז נגד דברי הרב הגאון מלבוב שכתב דרגל"ד הוא רק כשראו ממנה דבר כיעור שזה ראי' על זנות ברצון. וגם מה שרצה הרב הגאבד"ק לבוב לחדש דזינתה מחמת פחד מיתה מותרת גם לכהן דעיקר הלימוד דאונס אסורה לכהן הוא מקרא דהיא נתפשה ויש לך אחרת שאעפ"י שנתפשה אסורה זו אשת כהן. אבל היכא דלא נתפשה ואפ"ה מותרת לישראל כגון מחמת פחד מיתה גם לכהן מותרת דבריו מרפסן איגרי וחלילה לומר כן חדא דעיקר שצריך לימוד לאסור אנוסה לכהן הוא רק באיסור אשת איש. אבל נבעלה לפסול לה בלא איסור א"א כגון נבעלה לעכו"ם דנלמד מקרא דבת כהן וכו' לאיש זר בזה אין שום סברא לחלק בין אונס לרצון כמבואר להדיא בתוס' יבמות (דנ"ו ע"ב) ד"ה מאי וכן. וע"ז א"צ לימוד כלל. וכן מבואר ג"כ בתוס' שם (דל"ה ע"א) ד"ה אעפ"י באה"ד שם שכתבו ואי פסולה מקרא דבת כהן פשיטא דאין לחלק בין אונס לרצון וכן מבואר שם בבעה"מ וברמב"ן במלחמות דרק משום זונה הו"א דליכא באונס. אבל מקרא דבת כהן פשיטא דגם באונס אסורה עיי"ש היטב. וכ"מ להדיא בהה"מ פי"ח מהא"ב ה"ו דרק באיסור מחמת א"א הו"א לחלק בין אונס לרצון ולא בנבעלה לעכו"ם עיי"ש וכ"כ שם המל"מ בהל' ב' בד"ה שוב ראיתי וזה אינו נלמד כלל מקרא דהיא לא נתפשה כמבואר למעיין היטב. וא"כ אף אם נניח כס' הגאון מלבוב הנ"ל ל"מ זה בנבעלה לעכו"ם. אבל גם בנבעלה לישראל דבריו תמוהין. וכשאמרו בפ"פ מצאתי דבאשת ישראל מותרת מחמת ס"ס דילמא לאו תחתיו ודילמא באונס ובאשת כהן אסורה דליכא רק חד ספיקא ולדבריו גם באשת כהן איכא ס"ס דילמא לאו תחתיו ודילמא מחמת אונס מיתה דמותרת לדבריו וכן בשבוי' שאסורה לכהן. (ובדכ"ז ע"ב) בכתובות דנחבשה מחמת נפשות דאסורה לבעלה כהן לכה"פ לכ"ע והא איכא ס"ס דילמא לא נבעלה ואף אם נבעלה דילמא מחמת פחד מיתה, ואף דלענין לינשא לכתחלה לכהן גם בס"ס אסרו משום מעלת יוחסין אבל להוציאה מבעלה כהן לד"ה אין מוציאין היכא דאיכא ס"ס. עיין בשעה"מ פי"ט מהא"ב הכ"ג וגם בכתובות (דנ"א ע"ב) דקאמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה אף לבעלה ישראל שמא סופה ברצון ודחי הש"ס דזה גופא אונס הוא דיצרא אלבשי' א"כ תינח באשת ישראל אבל באשת כהן נהי דזינתה מחמת פחד מיתה מ"מ תהא אסורה משום דילמא סופה ברצון מאי אמרת יצרא אלבשי' זה וודאי לא עדיף מאונס דעלמא דאסור לכהן. ואם תרצה לומר דגם זה מותר לכהן א"א לומר כן דהא הש"ס יליף זה שם מקרא דהיא לא נתפשה וכו' ויש לך אחרת שאעפ"י שלא נתפשה מותרת זו שתחילתה באונס וסופה ברצון וכיון דצריך לימוד ע"ז מקרא והאי קרא לא איירי רק באשת ישראל כדמוכח מסיפא דקרא דהיא נתפשה דאיירי רק בישראל א"כ באשת כהן דליכא לימוד וודאי אסור היכא דיצרא אלבשי' וא"כ גם זינתה מפחד מיתה תיתסר לכהן משום דילמא סופה ברצון כאבוה דשמואל דליכא דפליג עליו בסברא זאת אם לא משום טעם דיצרא אלבשה. ולכן ליכא בכ"ז טעם להיתרא:
ואמנם יען שנשתנה עתה השאלה בשני דברים. חדא דנודע עתה דדבר זה הי' בעת מלחמת הפולנים עם האוקריינים ונעשה זה מחיל האוקריינים בשעה שברחו לפני הפולנים דהוי חיל מלכות אחרת דלדיעה הראשונה בסי' ז' ס"י ליכא בהא איסור שבוי' וגם העיקר שנשתנה לשבח הוא שהאשה עצמה אומרת עתה שאינה יודעת שנבעלה כי העיקר מה שאמרה אז שנבעלה הוא מחמת שנאבק אתה ואח"כ הרגישה הרבה ליחות באותו מקום מזה שפטה שנבעלה אבל דבר ברור לא תוכל לידע מחמת רוב הבהלה והנה עתה אירע לה ג"כ מחמת פחד שנפלה מעל הטראמוויי נתמלאה ג"כ ליחות הרבה באו"מ והדאקטער אמר לה שיארע זה מחמת פחד פתאום ולכן היא תולה עתה שגם אז הי' זה מחמת פחד ולא מחמת בעילה. והנה זה אמתלא טובה מאד וסיוע לדברי בעלה שאמר גם אז שנראה לו שלא ידעה מאומה ואמרה בדדמי מרוב פחד ובהלה. ומעתה וודאי מספק אין להוציאה מחזקת היתר דידה. והנה גם אז לא החלטתי לאיסור והראיתי פנים לכאן ולכאן כמבואר באריכות בתשובתי הראשונה ולכן עתה אחר שהאשה חזרה בה ונתנה אמתלא טובה כזו גם דעתי מסכמת להתיר האשה הזאת לבעלה כהן. והשי"ת יצילנו משגיאות ויראינו בתורתו נפלאות:
כ"ד ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניט באבד אבד"ק טארנאפאל: