אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן ה

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן ה

סימן ד

שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב מו"ה פינחס נ"י דומ"ץ בק"ק דאברמיל יצ"ו:

מכתבו במועדו לנכון הגיעני. והאמת אגיד לו כי א"א לי להשיב לעלמא רק לפעמים ולפרקים כי טרדותי וקביעות שיעורין עם תלמידים שלי. שזה חביב אצלי מהכל לא יתנו לי עוד מקום להשיב. ועכ"ז עתה בבוא מכתבו השני הוכרחתי ליקח לי מועד להשיבו בקצרה. ודעתי נוטה ג"כ שא"א כלל לכפותה לקבל גט ולהתיר חדר"ג. כי אף מה שהביא כת"ה דברי הגאון מבריסק שהובא בפ"ת שם בסי' קט"ו דדין דמקללת הוא רק בשם או בכינוי לא חזי לאיצטרופי כלל לדעתי דהרי מפורש להיפך בשטמ"ק כתובות (דע"ב ע"ב) ד"ה ורש"י בשם תלמידי רבינו יונה שכתבו להדיא דאפילו לא קיללה אותו בשם או בכינוי תצא שלא בכתובה עיי"ש. וגם משמעות כל הפוסקים הוא כן דל"ב שם או כינוי אבל עכ"פ קללה ממש בעי ולא בזיון בעלמא והבו דלא לוסיף עלה דבגוף הדבר אני מהנדז במה דמבואר בש"ע שם בסי' קט"ו ס"ד דבעוברת על דת יהודית מצוה לגרשה ומה"ט ליכא חדר"ג ויכול לגרשה בע"כ אם זה קאי כלל על מקללת בפניו דהרי ברא"ש פ' המדיר סי' ט' על מתניתין דאלו יוצאות שלא בכתובה כתב דטעמא דדת יהודית הוא משום חשד זנות עיי"ש. וא"כ בשלמא כל הני דיוצאת וראשה פרוע ומדברת עם כל אדם ומגלה זרועותי' איכא חציפותא וחשש זנות. אבל המקללתו בפניו או את יולדי' מה פריצותא וחשש זנות איכא ומאי מצוה לגרשה איכא אם רוצה למחול על כבודו. ובאמת במתניתין פ' המדיר (דע"ב ע"א) אפשר לפרש דמאי דקאמר אבא שאול אף המקללת יולדי' בפניו לאו על עוברת דת יהודית קאי דכל הנך דחשיב הוא רק משום פריצות וחשש זנות ואין זה במקללת וכו'. אלא דקאי על אלו יוצאות שלא בכתובה וקאמר דאף מקללת וכו' יוצאת שלא בכתובה ולאו משום עוברת על דת יהודית אלא משום דאינו מחויב לסבול זאת ממנה. ונ"מ דאין מצוה לגרשה:

וראי' גדולה לזה דהרי קאמר שם ר"ט אף הקולנית ומפרש שם הש"ס בפ"ב לחד לישנא דהיא משמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת משום דהתשמיש קשה עלי' וצועקת והתם היא אנוסה וליכא למימר כלל דהיא בכלל עוברת על דת יהודית ואפ"ה קאמר ר"ט אף. ובע"כ דארישא קאי על יוצאת שלא בכתובה. ה"נ איכא לפרושי דברי אבא שאול דלאו משום עוברת על ד"י נגע בה. ואף דהש"ס דחי שם פירוש זה משום דניתנין גבי מומין היינו משים דאיכא משנה מיוחדת דתני הני דיוצאות משום מום פריך שפיר דקולנית שהשתמיש קשה לה דהוי ג"כ מום הו"ל למיתניי' התם. אבל מקללת יולדי' לעולם י"ל דהטעם הוא משום דמצערתו ביותר ואפ"ה תני לה הכא משום דליכא דוכתא אחרינא היכא דניתניי'. ואמנם משמעות כל הפוסקים והטוש"ע משמע דאף מקללת יולדי' הוי בכלל עוברת על ד"י וצריך לדחוק ולפרש לדבריהם דכיון דהיא חצופה כ"כ נגדו וליכא עלי' אימת בעלה חשודה ג"כ על זנות. וגם מצינו בש"ס פ' השוכר את הפועלים דקאמר מדחציף כולי האי ש"מ רשיעא הוא עיי"ש. וא"כ הא מבואר ביו"ד סי' קי"ט לענין חשוד דמאי דקילא להו לאינשי אינו חשוד עי"ז לעבור על מה דחמירי להו לאינשי ואף דזה איסור גדול יותר ה"נ בזה"ז דקילא טובא לאינשי שתהי' מקללתו לפעמים והוא יקלל אותה משום קטטה ושכיחא טובא בוודאי א"א לומר בזה"ז דמש"ה תהי' חשודה על זנות ואם נאמר כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שתהי' יושבת תחת בעלה ובפרט הרי מבואר בתשו' לחם רב סי' נ"ב דזה רק אם מקללתו בחנם כמבואר בתשו' המיוחסות סי' ק"ב ולא היכא דהוא גרם לה. א"כ ה"נ הרי היא אומרת דמצער אותה טובא וא"א נתפס על צערו ובוודאי דהוא אינו נאמן לענין חדר"ג אם יאמר דעשתה כן בחנם לבטל עי"ז חדר"ג דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כ"א יאמר כן וכעין שאמרו בפ"ק דב"מ (די"ז) דמה"ט אינו נאמן לומר פרעתי על כתובה דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. ומה שאמרה לו שהוא אוהב נשים נכריות משום זה וודאי לא מיקרית עוברת על דת כמבואר להדיא בתשו' נוב"י מהדו"ת סי' פ"ט דמשום שאמרה עליו שהוא רועה זונות לא הפסידה כתובתה עיי"ש:

ומה שמביא כת"ה מסי' קי"ט לענין אשה שרעה בדיעותי' דמצוה לגרשה עיין בב"ח וט"ז שם דמפרשים דעת הטור דלא כרמב"ם שהיא בעלת מריבה אלא שהיא פרוצה עיי"ש. וגם לא איירי שם כלל לענין לגרשה בע"כ אחר חדר"ג כמ"ש כת"ה ג"כ. וטעם הדבר נ"ל דאף דכאן ג"כ מצוה לגרשה מ"מ כיון דאינה מהיוצאות שלא בכתובה כמו בסי' קט"ו גבי עוברת על ד"י, א"כ חזינן דלא נתבטל ממנה החיוב שנתחייב לה בעלה לא נתבטל ג"כ החיוב שנתחייב לה מכח חדר"ג. אבל קודם תקנת רגמ"ה דלא נתחייב הבעל נגדה מאומה שלא לגרשה עפ"י ד"ת והא דאסור לגרש בזיווג ראשון אין החיוב נגדה דהא דעת הח"מ דגם מרצונה א"י לגרשה שפיר קאמרי דהיכא דהיא בעלת מריבה מצוה לגרשה משום גרש לז. אבל כמו דמחויב ליתן לה כתובתה דזה הוי כפי' לפעמים שא"י לגרשה אם אין יכול ליתן לה כתובתה ה"נ לא נפקע ממנו החיוב שנתחייב עפ"י חדר"ג. ועיין סי' א' ס"י שהביא הרמ"א שני דיעות אם ר"ג תיקן גם במקום מצוה כמו בשהה י' שנים או ביבום. ולכאורה אמאי כאן בסי' קט"ו מביא הרמ"א בפשיטות דבעוברת על ד"י כיון דמצוה לגרשה לא גזור ר"ג ולהנ"ל ניחא דר"ג כעין תקנת חז"ל תיקן דהיכא דראו חכמים להפסידה כתובתה ולהפקיע ממנה זכותה שתקנו לה חז"ל כדי שלא תהי' קלה להוציאה לא תיקן ג"כ ר"ג תקנה שלא לגרשה אבל במקום מצוה אחרינא דאינה מפסדת כתובתה כמו בשהה י' שנים וכדומה ראה ר"ג לחוש לתקנתה ולהעמיד דבריו אף במקום מצוה:

שוב ראיתי בחת"ס אה"ע סי' ג' מביא בשם הש"י לחלק בין אם היא ע"י פשיעתה או לאו עיי"ש. וזה ג"כ כעין דברי אלא שאני מוסיף דלאו כל פשיעות שוות דרק היכא דחזינן דראו חז"ל להפסידה כתובתה ע"י פשיעתה בכה"ג גם ר"ג לא תיקן. אבל בכה"ג דסי' קי"ט דרעה בדיעותי' או שאינה צנועה כשאר בנות ישראל אבל איננה בכלל עוברת על ד"י שתפסיד כתובתה נהי דמצוה לגרשה מ"מ בע"כ א"י לגרשה אחר תקנת ר"ג. ואף להסוברים בסי' א' הנ"ל דר"ג לא תיקן במקום מצוה כלל מ"מ זה רק במקום ביטול מצוה דאורייתא כמו בשהה י' שנים. אבל בכה"ג דהיא בעלת מריבה דליכא רק סמך מדברי קבלה דשנא שלת. וודאי בכה"ג העמיד ר"ג דבריו וגם מעולם לא שמענו להתיר חדר"ג היכא דהיא בעלת מריבה ויתבטל תקנת רגמ"ה לגמרי. ולכן צדקו בזה דברי כת"ה שאין לכפותה לקבל ג"פ. אך יתאמץ כת"ה לפשר ביניהם כפי ראות עיניו לקרב או לרחק. כ"ד הכותב בנחיצה:

ידידו דושת"ה באה"ר דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה