חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן ב
שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הגאון החסיד בנש"ק מגזע תרשישים כבוד שמו מפארים וכו' מוהר"ר יצחק נחום שליט"א אבד"ק ראווא עם בית דינו הרבנים הה"ג החו"ב וכו' מו"ה שלמה ומו"ה ישראל נ"י:
יקרתם במועדו לנכון הגיעני אבל מבלבול הדעת בענינים שונים כידוע לכם. לא יכולתי להשיב. ועתה מפני כבודכם הרב לקחתי לי מעט עת לעיין במכתבכם. והנה בענינים כאלה שכפי שכתבתם הוגבה עדות שהאשה היא משוגעת רק שאין תרופה למחלתה כבר מלתי אמורה בספרי ראשונים ואחרונים להתיר ע"י ק"ר. אך תנאי ההיתר שישליש הבעל הכתובה והנדוניא והתוס' כתובה. וגם שיתחייב לזונה וליחד לה בית ולהשליש גט. הכל כמבואר בב"ש סי' א' ובכל ספרי האחרונים. ולכן עליכם הב"ד מוטל לראות שיתקיים כ"ז לחקור כמה הי' נדוניתה ולהוסיף ע"ז שליש מלבד הכתובה דאורייתא וישליש כ"ז במזומן. ועל חיוב המזונות ויחוד בית יתן נאטאהראקט שמתחייב א"ע בכ"ז כדי שיהי' הדבר בטוח. והנה אף שהרבה פעמים הקילו באיזו תשובות באיש עני שדי שישליש הכתובה דאורייתא. ולכאורה כיון דזה מתנאי ההיתר איך אפשר להקל בעני. אך באמת ז"א דאדרבא אי לאו שהתנו מתחלה להתיר ע"י ק"ר והשלשת הכתובה וכו' כנ"ל הי' צריכין להתיר בלא"ה משום ביטול פ"ו דמי גרע מחצי' עבד וחב"ח שכתבו התוס' לחד תירוצא דהו"א עשה דפ"ו דוחה ל"ת דולא יהי' קדש אי לאו דאפשר לקיים שניהם ע"י כפי' א"כ ה"נ אי לאו דאיכא היתר ע"י ק"ר וקיום התנאים הנ"ל אדרבא הי' מתירין משום עדל"ת דחדר"ג. דאף למאן דס"ל דהוי דאורייתא. מ"מ בנדרים גופי' אי לאו דאיכא עשה דמוצא שפתיך וכו' הו"א עדל"ת כדברי הרא"ה ז"ל. וא"כ בחדרגמ"ה דאיכא רק איסור מדברי קבלה כמ"ש הנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' קמ"ו. אבל עשה דמוצא שפתיך ליכא כיון דהוא לא קיבל על נפשו מאומה וודאי הו"א עדל"ת אי לאו דאפשר ע"י קיום התנאים הנ"ל. וא"כ באיש עני דא"א לו ליתן הנדוניא והכתובה מקילין משום ביטול פיו. ואף לתירוץ השני שבתוס' גיטין (מ"א) כיון דבדידה ליכא עשה דלא מיפקדא אפ"ו לא נדחה האיסור אצלה מ"מ הא מובא בפ"ת סי' א' דחדר"ג רק על קרקפתא דגברא רמי ולא על האשה עיי"ש ומה"ט אשכנזית מותרת לישא לספרדי אף שיש לו אשה עיי"ש. א"כ כיון דבדידי' נדחה האיסור משום עשה דפ"ו נהי דבדידה ליכא עשה מ"מ בדידה ליכא איסורא כלל. ולתירוץ א' של התוס' שם דל"ה בעידנא מ"מ הא בפסחים (דנ"ט) כתבו התוס' דעשה החמור דדוחה עשה הקל ל"ב בעידנא והסברא מובנת שפיר דרק בעדל"ת דהל"ת חמור מהעשה אלא דילפינן מקרא דדחי בעינן בעידנא כדכתיב קרא בכלאים בציצית דהוי בעידנא. אבל עשה החמור דדוחה עשה הקל מסברא הוא דקל נדחה מפני החמור מה לי בעידנא או לאו א"כ ה"נ כיון דכתב הנוב"י דחדר"ג הוא רק איסור מדברי קבלה. וביטול פ"ו הוא עשה דאורייתא דחמור מדברי קבלה ל"צ בעידנא כלל לכן מקילין לפעמים בעני היכא דא"א לו להשליש הנדוניא במזומן. אבל בנ"ד דאינו עני ח"ו וודאי א"א להתיר רק ע"י קיום התנאים הנ"ל שישליש הכתובה והנדוניא בתוספת שליש והגט ושטר חיובין שיחזיק אותה כל ימי'. אז גם אנכי הנני נמנה עם המתירין להתיר לו ע"י מאה רבנים מג' ארצות:
והנני ידידם דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.