חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · מפתחות לחלק אה"ע
סי' א'. אם להתיר לא' לישא אשה על אשתו המורדת. פלפול בדברי הנח"י דאף אם גזר רגמ"ה במקום מצוה מ"מ יכולים חכמים לעקור גם ד"ת היכא דאיכא טעמא ובדברי הגא"י דבעובר רק בעת התקנה ל"ש אין ב"ד וכו':
סי' ב'. אופן ההיתר של ק"ר בנשתטית:
סי' ג'. באשה מורדת וגם שהוחזקה בתרי זימני במיתת ילדים אם להתיר לבעלה לישא אשה על אשתו. פלפול איזה חרם חמור אם גירושין בע"כ או נשיאת שתי נשים:
סי' ד'. באשה שתפרה בשבת אם חשיבה עוברת על דת לענין יוצאת שלא בכתובה ולהתיר לבעלה לישא אשה אחרת. פלפול בדברי הש"ס כתובות (דע"ג) בקידשה על תנאי ובעל:
סי' ה'. באשה בעלת מריבה שמתקוטטת תמיד עם בעלה ומבזה אותו אם חשיבא המקללת לצאת שלא בכתובה ואם יוכל לכפותה לקבל גט ולהתיר חרדר"ג:
סי' ו'. באשה המסרבת לעמוד לדין עם בעלה וגם בעלה טוען מאוסה עלי אם יוכל להתיר חרדר"ג:
סי' ז'. בזוג שהי' להם ילדים ומתו בקטנותם ואח"כ הפילה אשתו ג"פ ולבסוף עבר י"ח שנים ולא ילדה וחדל לה אורח כנשים אם להתיר להבעל לישא אחרת. פלפול בדברי הרא"ש פ' הבע"י דמפלת היא ריעותא שבגופה. דבר נחמד בישוב מדוע לא אלימא תקנת ר"ג לעקור מצות פ"ו בשו"ת
סי' ח'. כאחד שטוען על הולד שילדה אשתו שאינו ממנו והיא מכחישתו ואינו רוצה משום זה לדור עמה אם יכולין להתירו לישא אחרת. מיישב בטו"ט דברי השעה"מ בפ"ט מהא"ב הט"ו בענין שאחד"א. פלפול בטעם המ"א בסוגיא דטא"ל ובדברי הש"ס קידושין נ"ט:
סי' ט'. בנשתטית שלפי דברי הרופאים הותחל הדבר עוד קודם הנשואין אם להתירו לישא אחרת. פלפול בדרך החידוד ליישב דברי הרא"ש בתשו' הובא בסי' קט"ז ס' י"א דבמומין גדולים כופין אותה להוציא:
סי' י'. באחד שטוען על עובר שבמעי אשתו שאינו ממנו וע"כ נתגרשה ממנו ואח"כ ולדה בת אם מותרת לבא בקהל. פלפול ארוך בדברי הש"ס יבמות (מ"ז וקי"א):
סי' י"א. בבתולה שזינתה ואמרה מפלוני וכהן הוא והוא מודה לדברי' אם מותר לכנסה. פלפול ארוך בדברי המהר"ם אלשקר הובא בנוב"י מהדו"ת סי' י"ד וט"ו ובזה מיישב בטו"ט קושית הראשונים בכתובות י"ד על מתניתין דתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה:
סי' י"ב. בבחור אחד שנולד עם נקב בתחתית הגיד למעלה מהעטרה ומחמת שהי' קשה לו להשתין הרחיב הרופא הנקב בעת שהי' בן ד' שבועות אם מותר לבא בקהל. פלפול אם זה מיקרי ביד"ש או ביד"א ובענין מטיל מום בבע"מ. דבר חידוד בישוב קושית הכ"מ בפי"ב מה' מעה"ק הי"ט על הש"ס מנחות (דנ"ז). מביא דבר חדש בשם החת"ס בלקוטים תשו' ס"ד. ומיישב באופן מחודד קושית הד"ח על פירוש החת"ס והב"א בדברי הרשב"א שבת (קי"א) גבי מסרס אחר מסרס:
סי' י. באיש אחד וכהן שבעת המלחמה אנשי חיל שדרו בביתו בעת שאשתו היתה בלבדה שש עם אתה ואמרה שנאנסה ובעלה מאמין לדברי' אך אומר שמחמת בהלה לא היתה יכולה לידע מה נעשה. פלפול ארוך בדברי הש"ס קידושין ס"ז בעובדא דהאי סמיא ומיישב לנכון קושית הב"ט על הש"ס נדרים בסוגיא דמ"ר ומ"א. ופלפול בדברי הפלאה כתובות (ד' כ"ז):
סי' י"ד. עוד בענין הנ"ל:
סי' ט"ו. באחד שנשא אשת אחיו שהי' לו בנים ומת אם יש לה דין קטלנית:
סי' ט"ז. באשה שמת בעלה הראשון בדבר ר"ל ובעלה השני מת בן ס"ה שנים אם יש בה חשש קטלנית. קושיא עצומה על הרמ"א אה"ע סי' ט' מש"ס נדה י"א. פלפול בדברי התשו' ד"ח ח"א סי' י"ג דלמ"ד מזל גורם גם לרבי בעינן תלתא זימני דוקא:
סי' י"ז. באשה שמת בעלה הראשון בדבר ר"ל והשני מת זקן בן מ"ג וגם נתגרשה מקודם מאיש אחד אם שייך בה חשש קטלנית. פלפול בדברי הרשב"א וריטב"א יבמות דשני פעמים לא הוי חזקה וודאית רק ספק אמנם בסכנה אזלינן לחומרא ולכך בעינן בממון ג' פעמים:
סי' י"ח. באשה אחת שיש עלי' עדי כיעור שהי' לה היכרות עם בעל מלחמה וכפי דבריהם ברחה עמו כי ראו מכתב ממנו שהועיד לה מקום לבוא אליו. פלפול ארוך בדברי הרי"ף במה דכתב דעבד אינו משתחרר עד דמטי גיטו לידו:
סי' י"ט. באשה שהרתה לזנונים גם ילדה אך שאמרה שנאנסה וגם היו עידי כיעור. פלפול ארוך בדברי הרבינו יונה וסייעתו שכתבו דגם בידוע שנבעלה נאמנת לומר נאנסתי להתירה לבעלה:
סי' כ"א באשה שהרתה לזנונים ומקודם אמרה לבעלה שברצון ואח"כ אמרה שנאנסה והוא מאמין לדברי' הראשונים מהו דינה:
סי' כ"א. אם מותר לאב ליקח משודכת בנו שניתק הקשר:
סי' כ"ב. באשה שהשיגה מכתב מערל אחד שהי' ביחד עם בעלה במלחמה כי נפל במלחמה אם להתיר עפי"ז. מפלפל בדברי הנמ"י פ"ב דיבמות דאומר אמרו לאשתו של פלוני לא הוי מסל"ת. אם בנתכווין להעיד יצאה מחזקת א"א מדאורייתא. חידוש דאם איכא טעם לדברי העכו"ם שמזכיר שם האשה לא מיקרי שוב מתכוין להעיד. מיישב בטו"ט קושית האחרונים דאמאי לענין איסור מיקרי מסל"ת אף בהשיב ע"י שאלה. פלפול בדברי הגמ' פ"ב דיבמות דפירש דברי הירושלמי גבי מצאו בשטר כתוב איש הפלוני מת:
סי' כ"ג. עגונה שלא אמר העד רק שראה כי נפל שוט בראשו ובלילה ראה את הקבר. בדברי הטו"א ר"ה כ"א:
סי' כ"ד. הרוג בלא פ"פ וחוטם שמכירין אותו העדים בט"ע וגם יש סימנים בכל בגדיו. בדברי החת"ס בפירוש דברי הר"ח. וגבי אין מעידין אא"כ פ"פ וחוטמו קיים. ראי' נכונה לדבריו מצא באור זרוע סי' תרצ"ב ובר"ח בפירושו לב"מ (דכ"ז). פלפול ארוך בדברי המבי"ט והש"י דבידוע דהלך דרך שם מתירין אף בלא סימן ומיישב בטו"ט קושית הנוב"י מהדו"ק סי' נ"א על ש"ס חולין צ"ו וקושית תוס' יבמות ק"כ:
סי' כ"ה. בערל אחד שסיפר מסל"ת על אחד שיצא למלחמה שמת וגם הי' ממששו בגידי הדפק אם מהני זה לענין החשש קברתיו ואם ליכא חשש דשהה ג' ימים וגם במה דלא הזכיר שם עירו:
סי' כ"ו. בעגונה שהעד לא הזכיר שם מקומו ולא אמר קברתיו. פלפול ארוך אם מהני הזכרת הריגימענט. ישוב לתמיהת הש"ש והקהלת יעקב על הח"צ דסימן שאינו מובהק דומה ליב"ש וגם ישוב נכון לקושית הנומ"י על הרמב"ן שהתיר משום כנכ"ה. אם מהני אמירת העכו"ם להאשה עצמה. פלפול בדברי הה"מ דכותב לפ"ת ל"מ ובפלוגתת המהרי"ק והמהר"ל מפראג אם ביש אומדנות מוכיחות מהני אף בלא מסל"ת. פלפול ארוך בענין קברתיו ומחדש דבהצטרפות כתב עכו"ם לפ"ת לעוד עד בודאי מהני אף בלא קברתיו כיון דקברתיו דרבנן ובדרבנן בכל איסורים מהני לפ"ת ובשנים לא צריך קברתיו:
סי' כ"ז. עסק עגונה שהעיד הערל כי נפל עליו מפולת. בדברי הריב"ש דשני חזקות הוי כרוב:
סי' כ"ח. עסק עגונה אם מהני שמו ושם משפחתו. פלפול בדברי התשו' גא"י דבנאבד זכרו אחר הפירסום במכ"ע מותרת מה"ת דהוי רובא למיתה. ראי' נכונה מר"ה כ"ד דמהני הכרה ע"י פאטאגראף:
סי' כ"ט. עגונה שהי' הכחשה בין העדים רק דאחד הי' עכו"ם ולא הי' מסל"ת. פלפול בענין מסל"ת. דבר נחמד עפי"ד הטו"ז סי' י"ז סק"ה דעכו"ם אינו מכוין להכשיל בחנם:
סי' ל'. עוד בענין הנ"ל. פלפול בדברי השטמ"ק ב"ב מ"ח ומיישב קושית התוס' כתובות י"ח ובדברי הפלאה שם:
סי' ל"א. בעגונה שהי' העד אחד מפס"ע דאורייתא כגון רופא ישראל. בדברי הנומ"י פ' ז"ב דרשע שאינו של חמס כשרין לאיסורין שע"א ואשה נאמנין. מלמד זכות על פס"ע הנ"ל ומביא ראי' מש"ס פרק ז"ב:
סי' ל"ב. עסק עגונה פלפול בענין משאל"ס.
סי' ל"ג. בעגונה שאין שום עדות רק שבא מהקאמאנדע שנפל במלחמה. פלפול אם מהני עדות ערכאות ומיישב קושית הב"א והפרשת מרדכי דלא מהני כותב לפ"ת:
סי' ל"ד. בהרוג שהכירו אותו בט"ע בעת שהי' מונח על שדה המלחמה והי' לו ג"כ סימן בשיניו וגם לטגיטימאציע נמצא אצלו. פלפול בדברי הב"ש ס"ק צ"ט דרק במים לא מהני ט"ע ולא במלחמה. סברא מחודשת דט"ט בעיון כ"ד לא גרע מסימן אמצעי. ישוב לתמיהת הב"ש על דברי התוס' ביבמות (דף קט"ו). מילתא חדתא דלעגיטימאציע לא נכנס בגדר כלי דניחוש בה לשאלה:
סי' ל"ה. בעסק עגונה שנשמע מפי רבים מספרים שנהרג בעלה. פלפול ארוך בדברי המהריב"ל והמחבר בסעיף כ"ז דבספק ג' ימים מותרת ממ"נ. בדברי הסוברים דגם בעד מפי מסל"ת בעינן קברתיו. מחדש דהיכא דליכא חשש משקר ל"ח לבדדמי:
סי' ל"ו. בעגונה שאמר לה העד שראה הריגתו וקבורתו אם יכולה לבא בעצמה לב"ד להעיד כן כיון דהמעשה הי' במלחמה. פלפול בשי' הרמב"ם דבמלחמה בעולם אם אמרה מת בעלי במלחמה אף קברתיו אינה נאמנת. סברא מושכלת מדוע מהני עמפ"ע אף במלחמה:
סי' ל"ז. בהרוג אחד שסיפרו הנכרים ע"י שאלה, פלפול בדברי המ"ב סי' ק"ט והמהר"ם מלובלין סי' ק"ט דאם לא שאלו בפירוש להנכרי על מיתת פלוני חשוב מלפ"ת:
סי' ל"ח. עוד בענין הנ"ל שהשואל התעורר דהעד הוא מפס"ע. בדברי התשו' ז"כ דכתב הטעם דפס"ע פסולין לע"א משום אל תשת ידך. פלפול בטעם של רש"י דע"א כשר משום אפקעינהו:
סי' ל"ט. בהרוג במלחמה שהעד לא אמר קברתיו רק לקח מעליו הקאפסעל. פלפול אם זה חשוב כהזזה:
ס' מ', בדין עמפ"ע שלא העיד ממי שמע. פלפול בדברי הנוב"י מהדו"ק סי' ל"ג בביאור שיטת הרמב"ם דע"א נאמן משום מילתא דעל"ג ומקשה לפי"ז אמאי מהני עמפ"ע במלחמה ומיישב בד"ז דעת הרמב"ם שכתב טעם נאמנות ע"א משום מדעל"ג וגם קושית הראשונים בסתירת הסוגיא דבר"פ האשה רבה קאמר הש"ס משום דייקא ובדף קט"ו קאמר הטעם משום על"ג:
סי' מ"א. אודות העגונה שהלך בעלה ביום ב' מביתו לסחור על הכפרים וביום ד' מצאו הרוג ביער ואחר כך ביום א' באה האשה שמה והכירה אותו ואת מלבושיו וחלק אמאי במים באשתהי דחמור מג"י ביבשה מותר בשנים מעידין אף באשתהי והג"י לא מהני:
סי' מ"ב. אודות העגונה שהעיד אחד שבעלה הי' עמו ביחד והלך ממנו ואח"כ ראה אותו שמונח מת ולא ראה אותו רק מאחוריו. מיישב בטו"ט מה שהקשו האחרונים לשיטת ר"ת בספר הישר דהא דאין מעידין אלא על פ"פ היינו באדם שלא הכירו מעולם:
סי' מ"ג. האשה שהותרה לינשא ע"י גדולי התורה ונשאת לאחד ונתארמלה ממנו ואח"כ נשאת לשני ועתה נודע שבעלה הראשון חי עדיין ורוצה לגרשה אם מותרת לדור עם בעלה השני אחר שישלח לה ג"פ. פלפול ארוך בדברי המהר"א ששון דלבועל שני לא נאסרה כיון דהיתה אסורה כבר לבעל:
סי' מ"ד. אודות העגונה שהכירה כל הבגדים של בעלה וגם הי' לו סימן בגופו. בדברי הנוב"י מהדו"ק תשו' ל"ב דכתב דנהי דאין דרך להשאיל בגדיו מ"מ ניחוש לגניבה:
סי' מ"ה. אודות העגונה שהעד ראה שהלך בעלה בין אנשי החיל על הגשר שעל הפרוט ומחמת מינע פרחה הגשר באויר ונפלו כולם למים וגם בעלה נפל עמהם:
סי' מ"ו. אודות העגונה שהעיד אבי הנאבד שעוד לפני איזה שנים שמע קול שנהרג בנו בין הבאלשעוויקים. מברר אם נוגע יהי' נאמן בשבועה בעדות אשה:
סי' מ"ז. אודות העגונה שהעידו עדים ששמעו מפי אנשים שבעלה נפל במלחמה וגם אחד העיד ששמע מפי ע"א שהוא עצמו הי' אצל קבורתו. מברר בטו"ט פלוגתת הרי"ף והרמב"ן אם גבי שני עדים דייקינן אם אמרו בדדמי ובדרך זה מיישב סוגית הש"ס גבי ע"א במלחמה מהו וגם מברר מחלוקת האחרונים אם בתרי פסולים חיישינן בדדמי:
סי' מ"ח. אודות העגונה שהעיד ע"א ששמע מבעלי מלחמה שבעלה מת ואינו זוכר אם שמע מיהודים או מערלים וגם איכא לספוקא דילמא שמע מערלים ולא היו מסלפ"ת. דבר חידוש בישוב קושית הב"ש סקל"ח על הט"ז במאי שדחה ראיית הריב"ש דמסל"ת לא בעינן קישור דברים:
סי' מ"ט. אודות העגונה שהעיד ע"א שהי' בשבי עם בעלה ומת שם בעת שהי' שולט שם חולאת ר"ל. פלפול בדברי הב"ש ס"ק ק"ח דרצה להביא ראי' דבדבר אינה נאמנת אף דאיכא שתי לשונות:
סי' נ'. אודות העגונה שהעיד ע"א ששמע מפי רבים שהעידו על מיתתו וקבורתו וגם הי' עדות עכו"ם במסל"ת ע"י כתב:
סי' נ"א. בענין נאמנות ערכאות. דבר חידוש בכוונת דברי התוס' יבמות (דפ"ח ע"א) ד"ה מתוך ומיישב בזה קושית אחרונים דאמאי עלן פסול לעדות אשה:
סי' נ"ב. בענין אם העד הוא מגולח זקן וגם מגלח זקן אחרים אם הוא כשר לעדות אשה. פלפול ארוך בדברי הש"ס יבמות כ"ד דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. ובדברי הש"ך יו"ד סי' קכ"ג סק"ב וגם בדברי הנתיבות בסי' מ"ו סקי"ז:
סי' נ"ג. אודות המגונה שכתבה מכתב לבעלה לשדה מלחמה והשיגה המכתב בחזרה והי' נכתב עליו תיבת "טאדה" וגם העיד ע"א שהוא הי' אז הממונה לרשום שמות החללים שנפלו במלחמה וביום א' נודע לו מפי הקאממאנדאנט עם עוד שני אנשי צבא שבעלה מת במלחמה והסירו מבגדיו את הפתקא שנרשם שם שמו ושם עירו. פלפול בדברי הירושלמי דכתב בלא חתימה לא מהני ומיישב בד"ז דברי הט"ז התמוהים הובא בב"ש ס"ק ל"ח:
סי' נ"ד. בענין הכרה ע"י פאטאגראף:
סי' נ"ה. ע"ד העגונה שהעיד ע"א שהי' עם בעלה בשבי' והתאונן לפניו שיש לו איזו מיחוש ושרוצה לילך לשפיטאל ושהיתה שם אשה אחת שהביאה לו מיני מזון להשיב נפשו ופעם א' הביאה לו מזון ולא רצו המשרתים לקבל ממנה באמרם לה כי הוא כבר מת. וגם העיד העד הנ"ל כי הי' דרך מקרה על הבית עלמין וראה שם בין רשימת הנפטרים גם שמו ושם משפחתו אבל לא שם עירו. פלפול ארוך בדברי הרמב"ן במלחמות יבמות קט"ו ובדברי הח"מ סקל"ח. ישוב לקושית השואל משילהי יבמות:
סי' נ"ו. אודות העגונה שבעלה הי' במלחמה והשיגה מכתב ממנו שהוא מוטל חולה בשפיטאל בעיר א' ומאז אבד זכרו. וחקרה האשה אחריו שם ובא מהרב דק"ק הנ"ל כי מצא בפנקס המתים של עדת יהודים כי נפטר שם בבית החולים יהודי א' ושמו כשם בעלה אך שם עירו לא נזכר. עוד פלפול בדברי הרמב"ן במלחמות הנ"ל ובדברי המגיני שלמה בח"ב בתקיע סי' נ"ד:
סי' נ"ז. אודות העגונה שאמר העד ששמע שמת בעלה אבל אינו יודע אם במקום זה או במקום אחר. ישוב בדרך הפלפול לקושיית הראשונים בסתירת דברי הש"ס דבר"פ האשה רבה קאמר הש"ס רק הטעם משום דייקא ומינסבא ובדקט"ו מספקא לי' להש"ס אם ע"א נאמן משום מדעל"ג או משום דייקא:
סי' נ"ח. בענין העגונה שהעיד ע"א שהוא הי' מהמתעסקים לחפש אחר ההרוגים ונמצא בין ההרוגים איש אחד שהי' תחוב בבגדו צעטיל הנהוג בין אנשי החיל רשום בשמו ושם עירו וגם נמצא אצלו מכתב שכתבה לו אשתו. ישוב נכון בדרך הפלפול לדברי הרמב"ם התמוהים שכתב בפ"ז מה' נחלות ה"ג דבסימנים מובהקים יורדין לנחלה ע"פ ותמהו הכל דהא קיי"ל סימנים לאו דאורייתא וגם מיושב בד"ז כמה קושיות:
סי' נ"ט. אודות העגונה שאמר ע"א עוד מקודם שראה אותו שיש לו סימן בשיניו ואח"כ ראה השינים ואמר שכן הי' לו בחייו. פלפול בדברי הש"ס גבי אין מעידין אלא על פ"פ וחוטם:
סי' ס'. פלפול בדברי הש"ס סנהדרין (ד"פ ע"א) גבי הא דנתערבו נסקלין בנשרפין. ישוב נכון לקושית הכו"פ סי' ס"ב. דבר חידוד בכוונת דברי הרשב"א סי' אלף קפ"ד. ישוב נחמד בדרך הפלפול לקושיית השואל ע"ד הצל"ח פסחים ע"ג:
סי' ס"א. באחד שלקח אצבעה של אשה בחוזק ותחב עלי' הטבעת וקידשה והטבעת הי' שאול. ישוב לקושית הט"ז באו"ח סי' י"ד והמג"א בסי' תרנ"ח דאמאי בקידושין אמרינן דמהני שאלה ובאתרוג קיי"ל דאינו יוצא ביוט"ר בשאול:
סי' ס"ב. בענין קידושין והשאלה מובן מתוך התשובה. בדברי הר"ן בקידושין (דכ"ו). פלפול בדברי הש"ס נזיר (דכ"ד ע"א) באשה שנדרה בנזיר. ישוב לקושית האחרונים על הרמ"א סי' נ' ס"א דפסק כהמרדכי דכל ספק קידושין צריכה להחזיר הכסף א"כ במאי מתקדשה:
סי' ס"ג. בענין טענת מאיס עלי. בדברי הסמ"ע בסי' רמ"ה:
סי' ס"ד. באחד שקידש אשה ואיכא שני עדים המעידים שצווחה תיכף. פלפול בדברי הקהלת יעקב בס' ל' ס"ז דכתב דאף לאחר כ"ד מהני זריקתה:
סי' ס"ה. באחד שנתן תק"כ לבתולה שישאנה ואח"כ נשתדך עם אחרת ושתיהן תובעות אותו לדין:
סי' ס"ו. בדבר איש אחד שלא הי' מפרנס אשתו ולא נתן לה מזונות איזו שנים ועתה מתה מהו לענין ירושתה:
סי' ס"ז. באחד שנשא אשה ואיזו זמן אחר הנשואין אמר שראה בה שהיא נכפית ר"ל ורוצה לגרשה והיא מכחשת. פלפול ארוך בדברי תשובת הרא"ש כלל מ"ב הובא בח"מ סי' קי"ז ס"ק כ' וכ"א. ובדברי התוס' כתובות (דס"ג ע"א) ד"ה אבל:
סי' ס"ח. באשה שהיא עתים חלים ועתים שוטה שבעלה רוצה לגרשה והיא מתרצית ג"כ לגירושין אם מותר לגרשה בעת חלימתה. פלפול בדברי הירושלמי ר"פ חרש הובא בתוס' וברא"ש שם:
סי' ס"ט. בענין שוטה לדבר א' אם הוי דינה כשוטה לענין גירושין:
סי' ע'. באחד שציוה קודם לכתו למלחמה לסופר ולעדים לכתוב וליתן ג"פ לאשתו ומחמת שערורות המלחמה לא סידר הרב הגט והיא סברה שכבר נתגרשה בזה לחוד והלכה וניסת לאיש אחר וכנסה לחופה לבד ולא נבעלה כי בתוך כך נודע להרב מהדבר והפרישם וגירשה השני. ועתה סידר הרב הגט מבעלה הא' כדת וכהלכה אם מותר להשני להחזירה. דבר חידוד דגבי גירושין לא אמרינן דכל שיש ספק להעדים הוי כמגרש בלא עדים כמו גבי קידושין. פלפול בדברי הב"ש בסי' קנ"ט סק"ח:
סי' ע"א. אודות קשר שידוכין והשאלה מובן מתוך התשובה:
סי' ע"ב. מיישב דברי רש"י ביבמות דסתרי אהדדי דבדפ"ח משמע מדבריו דע"א נאמן לעדות אשה דאורייתא ובדצ"ב כתב להדיא דרק מדרבנן נאמן. ישוב לקושית המהרש"א ע"ד התוס' ביבמות שם. ישוב לקושית הישויע"ק והב"מ על הב"ש בריש סי' י"ז. ישוב נכון לקושית התוס' באח (דמ"א) ד"ה קרנא:
סי' ע"ג. פלפול בדברי הרשב"א גיטין פ"ח דהא דמהני בגירושין קרוב לה הוא רק מדרבנן. ומיישב כזה קושית השואל ביבמות (דף ל' ע"ב). פלפול נחמד בדברי הש"ס קידושין (דף ז' ע"ב). ומיישב בד"ז כמה קושיות אחרונים. דבר חידוד בדברי הש"ס נדרים (דף ל"ו)
סי' ע"ד. איך לכתוב השם ציפרא:
סי' ע"ה. בשם עברי שהמבטא הוא משונה אם צריך לכתוב דמיתקרא או המכונה:
סי' ע"ו. איך לכתוב את השם צבי'
סי' ע"ז. בענין השם ריבציא איך לכתבו:
סי' ע"ד. בענין כתיבת שם יוכבד:
סי' ע"ט. באחד שהלך למלחמה ולא נודע ע"ע מה הי' לו ואחיו השתדך מקודם עם אחות אשתו אם מותר עתה לישא אותה משום ספק אחות זקוקתו. פלפול ארוך בדברי המרדכי בפ' החולץ ובדברי הנ"י ביבמות (דכ"ג):
סי' פ'. בענין חליצה שהאח הגדול הוא זקן וכבדו אזניו משמוע וצריך לצעוק אליו בקול וגם הוא מבקש מאתה סך גדול ויש אח צעיר ממנו והוא אין מכביד עלי' עול איך לנהוג עם החליצה. מברר בטוב דברי הרמב"ם במה שכתב שזקן אינו מייבם לכתחלה. דבר נאה ומתקבל בכוונת דברי התוס' זבחים (דף נ"ט ע"ב):
סי' פ"א. באחד שהורגל עצמו לעקור רגלו השמאלית קודם וכל כחו הוא ברגל הימין באיזו צריך לחלוץ:
סי' פ"ב. ישוב לקושית המהרש"א בכתובות (דל"ט ע"ב) בד"ה אין לי. פלפול ארוך בדברי המחנ"א בה' זכי' ומתנה. ומיישב בד"ז קושית התוס' כתובות (די"א) וסתירת דברי רש"י אהדדי במס' ביצה (מד"י ע"א) ד"ה כונס (אדל"ח ע"א) ד"ה בדאורייתא. ומפרש ג"כ בסברא זו דברי הש"ס חולין (דל"ו ע"א). ישוב נכון לדברי הרמב"ם בפר"ג מה' שבת שכתב הטעם דאין מגביהין תרו"מ בשבת הוא משום מתקן ומשום מקדיש. פלפול נחמד בישוב דברי פיה"מ להרמב"ם בגיטין שכתב דטעמא דר"ש ג"כ שמא יחפה וכו' ודבריו הם נגד הש"ס שם דקאמר ר"מ אליבא דר"ש לא קאמינא:
סי' פ"ג. פלפול בדברי הש"ס מכות (דט"ז) ותמורה (ד"ד וד"ה):
סי' פ"ד. ישוב לקושית השואל בדברי הש"ס כתובות (דכ"ב ע"ב). תירוץ מספיק לקושית הגאון מקאמינקא ז"ל על הר"ן בסוגי' הנ"ל:
סי' פ"ה. פלפול בדברי הש"ס נזיר (דנ"ז ע"ב):