חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
יורה דעה · סימן סג
להרה"ג הנ״ל.
אודות בית החיים שיש מים בקרקע וקשה להעדה להוציא הוצאות להגבי' את הקרקע למנוע את הטחב בקברים ע"י הוספת עפר, ורוצים להכין כמה קברים טוחים בצעמענם ולכסותם עד שיצטרך ל"ע ואז יהי' הקבר מוכן:
הנה במתני' מועד קטן ח: אין חופרים כוכין וקברות במועד וכו' פרש"י ורי"ף ורמב"ן ורמב"ם בפי' המשניות ור"ן ביצה פרק א' וטוא"ח תקמ"ז דקאי על אחר המועד וא"כ מבואר דרק במועד הוא דאסור אבל בכל ימות השנה מותר להכין ולחפור קברים לצורך מתים שימותו אח"כ:
ובריב"ש מובא ב״י יו"ד של"ט נשאל א"ז והשיב להיתר ומביא ראי' ממנחות מא. בזקן שעשאו לכבודו שעושים תכריכים בעודם חיים ולפלא שלא הביא ראי' זו אמ"ק, אבל בב"י ורמ"א מביאים מצוואת ר' יהודה חסיד (בראש ס' חסידים אות ב') שיש סכנה להניח קבר פתוח וי"ל שגם מ"ש תוס' מ"ק שם סד"ה אין שאין עושים כוכין מחיים ג"כ הוא מטעם זה כי ר"י החסיד הוא מבעלי התוס' ותוס' ע"ז יב. ד״ה כל מביאים אותו. וקשה איך אוסר ר"י החסיד נגד משנה זו. ובש"ך של"ט סק"ו ציין לאו"ח תקמ"ז. והיא משנה זו. ולמה לא הקשה עליו. וצ"ל דדוקא בחופר למת מיוחד ולא קברו אותו ביומו אז יש סכנה אבל כגוונא דמתני' דחופר לצורך הכלל מחיים אין סכנה וכמ"ש ב"ח בשם ר' אייזיק שטיין:
ואף אם ננקוט דאין חלוק וגם אם חופר מחיים בעד הכלל הוי נמי סכנה מ"מ נ' דהכא בנדון דידן דעושים זאת בשביל כבוד הבריות ותקנת המתים שלא יתבזו. י"ל דאין סכנה משום שומר מצוה לא ידע וכו' כמ"ש רמ"א או"ח תנ"ה ס"א דאין לשפוך מים שלנו מפני מת או תקופה וכ"כ נו"ב תנינא אה"ע סי' ע"ט בצוואת ר"י החסיד דאין חשש היכא שהוא שומר מצוה, ואף דבב"ב צז: אי למעוטי מגולה סכנה היא וקיי"ל כן או"ח רע"ב ס"א ולא מהני שומר מצוה, היינו משום דארס נחש היא סכנה טבעית ושומר מצוה מהני רק בסכנה סגולית. וגם ודאי רק אם הקברים פתוחים הוי סכנה ולא כשהם מכוסים בנסרים למעלה והוי סתימה מעלייא לענין זה:
ומה שחשש מר על הצעמענט. ודאי דהוי עפר וגם הא כ' ש״ך שס"ב סק"א דבזמננו שנותנים חרסית על פיו ועיניו הוי במקום עפר שבזמנם, ועי' טור שם בשם ר' נטרונאי דדי מה שנותנים עפר על הפה ועל העינים:
באופן שע"פ הלכה מותר ואין חשש מצד המתים אבל אין בטחון נגד החיים, ואף שהוא מתוקן מ"מ הוא מסוכן לעשות דבר חדש בענינים אלה, ואפשר זה הכוונה בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג אמר ר' אמי צריכין למיחש למה דברייתא חששין וכו' עיי"ש. וע"פ פשוט יש עצה להניח בקבר קרשים מלמטה שיהי' הפסק בין הגוף להקרקע וכמ"ש למעלה בשם ש"ך שהחרסים הם כעפר ה' יתן לכל ישראל חיים ארוכים:
ב) וע"ד שמכניסים מטת אשה מתה לביהכנ"ס. ודאי אסור בין של איש בין של אשה ומצינו ביו"ד שד"מ ס"כ רק חכם ואלוף וגאון מכניסים אותו לבית המדרש ועי' חכמת אדם כלל קנ"ה אות י"ח דראוי לבטל המנהג וע"ז נאמר ותבאו ותטמאו את מקדשי וכ"כ דברי מלכיאל ח"ב סי' צ"ג ומביא פסוק זה ומביא שם בשם זכור לאברהם בשם פאר הדור לרמב"ם סי' ע"ז שאין להכניס מת בחצר בהכנ"ס:
ואשה, הלא במ"ק כז. דאין מניחים מטתה ברחוב וכ' רש"י משום זיבה וקיי"ל כן סי' שנ"ה, ופשיטא דבהכנ"ס חמור יותר מרחוב וכמ"ש באו"ח ס"ס פ"ח. ועי' נדה עא. מחלוקת ב"ש וב"ה ותו' סוטה כ: וקדושין נב: אשה בעזרה ותו'. ופשוט שמ"ש שד"מ סעיף י"ט שמספידים עשות תלמידי חכמים בביהכנ"ס ובבהמ"ד, דמיירי שעושים ההספד שלא בפניהם: