אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג יורה דעה › סימן סא

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

יורה דעה · סימן סא

סימן ס

נשאלתי בילדים שע"י קושי הלידה נולדים מתעלפים ואין בהם רוח חיים. ועל ידי פעולות שונות כעישון טאבאק עליהם או רחיצה באמבטי, משיבים את נפשם ואח"כ הם בריאים ככל הילדים, אי יכולים למול אותם ביום השמיני אפי' קודם שבעה ימים מעת לעת או הוי כחלצתו חמה שנותנים לו כל שבעה מע"ל להברותו:

בשבת קלז. אמר שמואל ותני לודא חלצתו חמה אין מלים עד שיעברו ז' ימים וקשה למה במתני' שם תנן דחולה מלים אותו מיד כשיבריא ולא בעי שבעה. וצ"ל דכיון דהא דבעי ז' ימים מטע. דצריך שנדע בודאי שיצא מכלל חולי והבריא ועד ז' ימים אינו ודאי שהבריא, ע"כ לדעתם גם במתני' כן הוא הפי' עד שיבריא, היינו שיעברו עליו שבעה ואז הוא ודאי שהבריא, וכל זה בספק אם החולי עבר אבל אם ידוע ברור שסבת המחלה עברה הוי תיכף הבריא וא"כ בנ"ד שיודעים שמחמת קשוי הלידה מתעלפים, והכל שבים תיכף לאיתנם ואח"כ אין רואים בהם שנוי מכל ילדים בריאים י"ל דא"צ שבעה מע"ל:

אך י"ל דבמתני' דתני עד שיבריא הפי' דמלים אותו תיכף כפשטות הלשון (וכן מבואר מרמב"ם פ"א ממילה הט"ז חולה אין מלים אותו עד שיבריא ומונין לו מעת שיבריא מחוליו שבעה ימים מעת לעת) דהנה קשה מה קמ"ל מתני' דאין מוהלים ילד חולה, פשיטא וכי ס"ד לסכן את הילד, ודוחק לומר כיון דכל מילה ספק סכנה כמ"ש גיטין נז. כי עליך הורגנו כל היום זו מילה וכ' רש"י ד"ה זו דזמנין דמיית וע"כ הי' ס"ד דמלים אפי' חולה נמי, דזה אינו דשאני כל מילה דגזרת הכתוב היא משא"כ בחולה דאפשר להמתין עד שיבריא. וגם ודאי שאני כל מילה דמעשים בכל יום שאין המילה מזקת להם וכל הרופאים מסכימים עלי'. אלא י"ל דמתני' מיירי בחולה שאין בו סכנה והי' ס"ד למול אותו מיד ושפיר משמיענו דממתינים עד שיבריא וכיון שאין סכנה אין צריך להמתין שבעה ימים וכן כ' ב"י יו"ד רס"ב בשם מהרי"ק שורש קמ"ה בקטן שחלה חולי של סכנה והוקל עליו חליו שלא הי' עוד סכנה ואח"כ הי' לו קדחת שאין בה סכנה והזיע וכ' דמונים לו ז' ימים מהזיעה השני' דאגלאי מלתא למפרע שעדיין לא הבריא מחולי הראשון שזה ספק סכנה ומפורש דאלו לא הי' בראשונה חולה של סכנה לא הי' צריך להמתין כלל ז' ימים ממחלה השני' כיון דאין בה סכנה ועיי"ש שכ' שאם יש לו קדחת בלי סכנה שימתין עד שיעבור הכאב וא"צ ז' ימים:

אבל באמת אין הלכה כן כמ"ש רס"ב ס"ב דוקא בכאב מועט אין ממתינים ז"י אבל חולה כל הגוף בעי ז"י אך י"ל דמתני' מיירי בחולה אבר א' שא"צ ז"י וכמ"ש ר"פ יבמות עא: כגון דכאיב לי' עיני' לינוקא, וקשה לי למה השמיט הרי"ף בשבת דין זה דאבר א' א"צ ז' ימים דאי ס"ל אין הלכה כר"פ א"כ איך יפרנס המתני' דהיא דלא כשמואל:

וגם י"ל כיון ששכיח הדבר והרבה נולדים בעילוף ושבים לבריאותם תיכף בלי רופא הוי כמ"ש ביבמות עב. ביומא דעיבא ויומא דשותא כיון דדשו בו רבים שומר פתאים ה', אבל בת' מהר"י אסאד יו"ד רנ"ד דעתו דצריך להמתין ז' ימים מע"ל ומדמי לה לחלצתו חמה ואין לו ראי' ברורה ע"ז:

ועי' רש"י שבת חלצתו חמה שנשלף ממנו החולי ובפרישה רס"ב כתב דלולא פרש"י הי' מפרש דחלצתו חמה היא החולי שלבשתו חמה לשון מחלצות. ותמוה דמפורש כרש"י בברכות לד: מעשה שחלה בנו של ר"ג וכו' כך הי' מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות, הרי דחלצתו חמה היא שהוקל לו החולי:

(ב) וילד שהוא אדום או ירוק אי כשחזר למראהו הטבעי מלים אותו מיד או ממתינים לו שבעה ימים כחלצת חמה. מלשון גמ' שבת קלד. אמרה לי אם ליתרחו עד דאיבלע בי' דמא ולימהלוה וכן בירוק עד דנפל בי' דמי' ולמהלוה משמע דמלים אותו בו ביום וכן מוכח מלשון ר' נתן שם אמרתי לה המתיני עד שיבלע בו דמו המתינה לו עד שנבלע בו דמו ומלה אותו וחי' וכ"כ רמב"ן יבמות עא. ד"ה הא בשם תשובה לגאון שהביא אותה על מימרא דר"פ כגון דכאיב לי' עינא לינוקא ושם מלין אותו מיד לכשיבריא וז"ל כך ראינו כל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי בין מחמת דבר אחר אין מוהלים אותו עד שיבריא ואם מחמת חולי כבר שנינו אפי' חלצתו חמה נותנים לו ז' ימים להברותו אי מחמת דבר אחר כדתניא אמר ר' נתן פעם אחת וכו' הלכך כל קטן שהוא בצער או כחוש בעצמו ממתינים לו עד שיבריא עכ"ל וכ"כ רשב"א שם בשם הגאון לשון הזה, הרי דהגאון מחלק בין חולי גמור כחלצתו חמה בעי שבעה ימים ובין דבר אחר היינו ירוק ואדום אין מלים עד שיבריא ואז אין ממתינים כלל ועי' באשכול ה' מילה סי' ל"ה (דף ק"י) תשו' לגאון שאלתם קטן חלוש שלא מחמת חולי והוא בצרה מלים אותו לאלתר או ממתינים עד שיבריא כך ראינו תינוק מצטער בין מחמת חולי בין מחמת דבר אחר אין מלים עד שיבריא ואח"כ נותנין לו ז"י מעל"ע להברותו כשמואל בתלמודא דידן ואם מן דבר אחר כבר אמרו תינוק אדום ממתינים עד שיבלע בו דמו וכו' הלכך כל קטן שהוא בצער או כחוש בעצמו ממתינין עד שיבריא עכ"ל ולי הכותב נראה מההוא דאיתא בפ' הערל זכריו וכו' כגון דכאיב לי' עיני' לינוקא וכו' ש"מ קטן שהוא בצער אפי' אינו חולי כל הגוף אין מלין אותו עד שיבריא וש"מ נמי צער כה"ג כד אתפח מלין אותו מיד ואין נותנין ז"י אלא בחלי כל הגוף וכו' עכ"ל. וכ' נחל אשכול אות ה' רבינו חולק וס"ל צער בעלמא לא נותנים ז"י להברותו וכ"כ רבינו תמים דעים קע"א וכו'. וסובר נחל אשכול דדעת הגאון אפי' בצער בעלמא כירוק ואדום נמי בעי ז"י אלא שראב"ד חולק עליו. וזה אינו כי הלא שני עדים רמב"ן ורשב"א הביאו לשון ת' הגאון לחלק בין חולי לדבר אחר כנ"ל, וגם לדבריו שהאשכול כוונתו לחלוק על הגאון מה הכוונה במה שהביא מכאב עינים דאין מלים עד שיבריא הלא גם דעת הגאון כן:

אלא האמת יורה דרכו שהגאון מחלק בין חולי גמור לדבר אחר ואך בהעתקת לשונו בס' האשכול יש חסרון. ואחר מה שכ' אין מלין עד שיבריא, צריך להוסיף ואם מחמת חולי כבר שנינו חלצתו חמה נותנים לו ז"י וכו' כמו שהביאו רמב"ן ורשב"א את לשונו, ובעל האשכול אינו חולק אלא שמביא ראי' לדבריו מכאב עינים שביבמות ומדמי כאב עינים לירוק ואדום ושניהם בכלל ״דבר אחר״ שבתשו' הגאון. וכ"כ מאירי שבת קלז. דירוק ואדום מלים מיד וכ"כ ב"ח יו"ד ריש סימן רס"ג ואמנם הדקדוק ממ"ש רמב"ם דנמצא ירוק ביום השמיני היא ראי'. אך מ"ש ב"ח דחולי מלין מיד כמ"ש בסי' הקודם, פלא כי ממ"ש רמב"ם שזה חולי הוא מוכח להפוך וכמ"ש גם בסי' הקודם דבסולי ימתין ז' ימים. (ועי' בס' נפש חי' חיו"ד סי' ע"ד שהי' מסופק מה זה מחמת דבר אחר שכ' ש"ך רס"ב סק"ג בשם נ"י בשם הגאון שאין מוהלים עד שיבריא. ולא ראה ברמב"ן ורשב"א שם שהפי' הוא על האי דר' נתן):

ומ"מ רש"י שבת קלד. ד"ה לא וד"ה לכרכי כ' דירוק חלש ואין בו כח ומסוכן הוא. וכן טור ריש סי' רס"ג שהביא דברי רמב"ם שסכנת נפשות דוחה הכל וכו' אחר ירוק ואדום מוכח דהוא חולי גמור וא"כ צריך להמתין ז' ימים. וכן מוכח מש"ך סק"א שציין על רס"ב סק"ד שדינו כחולי שבכל הגוף וכן הגר"א סק"א ציין לרס"ב ס"ב משמע כן (וא"י למה הטור הפריד בין הדבקים ולא הביא דין ירוק ואדום בדין כל חולי בסי' רס"ב) ועי' צמח צדק לובוויץ יו"ד רס"ג שכ' ואפשר מספיקא יש להמתין ז' ימים והביא ראי' מרמב"ם שכ' שנמצא בשמיני שלו ירוק והוא דקדוק של הב"ח הנ"ל. גם ראיתי בשם טוב טעם ודעת סי' ר"כ להמתין ז' ימים:

ובתשו' דברי ישכר סי' ק"ב מסיק לדינא שמלים אותו מיד ולא הביא מקור מראשונים הנ"ל, ועיי"ש דמש"ה ביבמות ע"א: לא משני דמיירי בירוק ואדום דיש לומר דסכנה שלהם היא רק מדרבנן כדברים הרבה של סכנה והם מדרבנן כמ"ש רמב"ם וחו"מ סי' תכ"ז והתם אקרא קאי ולמה יאכל בקרבן פסח כיון דמדאו' חייב במילה. ואינני יודע יסוד לדבריו דירוק ואדום הוא רק דרבנן ומ"ש מכאב עינים דמשני ר"פ. וגם מה נפ"מ דהוא מדרבנן ס"ס כיון דרבנן אין נותנים לו לימול אנוס הוא:

ואמנם כי בדברי ישכר עצמו דוחה כן וכ' דזה מ"ש שם כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים וירושלמי ריש כתובות אמרו נעשה כמי שחבשוהו סופרים דגם אי' דרבנן חובשו וס"ס אינו יכול למול, ועי' שער המלך פ"ט מקרבן פסח ה"ט דמק' מיבמות הנ"ל דכל דהוא אנוס אין מילת זכריו מעכבת את הפסח למה בפסחים צב. אמר רבא ערל הזאה ואזמל העמידו דבריהם במקום כרת אזמל אין מביאים דרך חצרות ופרש"י וידחה פסחו שאם יש לו זכר למולו מעכבו, הא אנוס הוא שא"י מדרבנן להביא את האזמל ורצה לתרץ בס' זאת כיון דמדאו' יכול למולו שיכול להביאו דרך חצרות שפיר קרינן בו ומלתה אותו אז יאכל בו ד"ת ודחה את התי'. ובאמת עיקר התי' הוא כמ"ש אח"כ כיון שהי' יכול להביא את האזמל מע"ש שפיר קרי' בי' יכול למולו, ואני תמה למה קאמר לה בלשון שמא ומה מספקא לי' הא בודאי כן הוא דאל"כ ק' על כל התירוצים שם חלצתו חמה וכאיב לי' עינא וחבושים בבית האסורים למה אסור לאכול את הק"פ הא ס"ס עתה אנוס הוא דאפי' מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום כמ"ש שם עב:

וע"כ דאף דאנוס הוא בלילה כיון שביום הי' בריא ולא היו עוד חבושים ולא מל בזמנו אסור לאכול הפסח וה"ה באזמל כיון שהי' לו להכין מע"ש אין לו דין אנוס. ועי' אבני נזר או"ח סי' שצ"ב אות ט"ו שהק' ג"כ קו' זו מפסחים ומחלק באמת כן דאזמל כיון שמן התורה יכול להביאו לא הוי אנוס ומן התורה אפשר לו למול וכן כ' תירוץ השני וכן כ' בס' חמדת ישראל ח"א דף קכד. בשם בעל אבני נזר. ולפלא שנעלם ממנו שגם הקו' גם התירוצים הם בשער המלך וכן מה שהק' שם על השמטת הרמב"ם תי' רבא שהיו חבושים בבית האסורים ושהציע קו' זו לפני גדולי הדור. והלא גם היא כתובה בשער המלך שם. ועי' בענין זה בספרי חלק ב' סי' כ"ה:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה