אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג יורה דעה › סימן נט

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

יורה דעה · סימן נט

סימן נח

תשובתי בענין זה.

אודות המקוה אשר המים מתמעטים בה וחוששים עלי' לזוחלים. הנה פשוט זה דין הרשב"א (יו"ד ר"א סעיף נ"א) שזחילה שאינה ניכרת אינה זחילה, וכבר כתבתי בספרי ח"ב סי' ס' די"ל בטעם הדין דבת"כ שמיני פ"ט אי מה מעין מטהר בזוחלים אף מקוה וכו' ת"ל אך מעין. וכיון שפסול זוחלים במקוה נלמד מקרא דאך, אין לנו אלא דוגמת מעין שהזחילה נראה אז פסול אבל אם אינו דומה למעין אף שבאמת המים זוחלים לית לן בה, ואין לחלק דכוונת רשב"א להתיר הוא רק אם נוטף מעט מעט ולא אם נחסר הרבה כנ"ד, ז"א דאיזה שיעור וגבול תתן בזה דהא אפי' חסרון מועט שבמועט כחצי אצבע ליום ג"כ יתברר ויתודע החסרון ע"י המדידה, וע"כ צ"ל דבעי' זחילה נראית לעין דוקא, אבל אם אין נראית אף שמתברר ע"י המדידה אינה זחילה, א"כ ה״ה חסרון גדול כ"ז שאינו נראה לעין כשר. וגם הלא עיקר הפסול תלוי אם זוחל בשעת הטבילה, ואפי' אם תמיד זוחל מ"מ אם בעת טבילה נחים כשר לטבול. כמ"ש ר"ש במקואות פ"ה מ"ה נוטפים שעשאן זוחלים סומך אפי' מקל אפי' קנה דמקוה שפרץ על שפתו ומימיו זוחלים סותמים מקום יציאת המים ונעשים אשבורן ויורד הטמא וטובל אף שאח"כ חוזרים לזחילתם וכן שם מ"ו בחרדלית שגודר בכלים אף שמסירם אח"כ וכ"כ מרדכי שבועות פ"ב ריש ה' מקואות סי' תשמ"ה והטובל במקוה אפי' יש בו אלף סאין יזהר שלא יצאו המים משפת המקוה בשעת טבילה דא"כ הוו להו זוחלין וא"כ הכא אפי' בחסרון גדול ס"ס בעת הטבילה אין הזחילה ניכרת ונראית וכ"כ שם ארי' יו"ד סי' ע' ד"ה אך ומה שחששו מפני שנראה זחילה בחריץ לדעתי כוונת רשב"א דקאי על מי המקוה כיון דבמי המקוה לא נראה זחילה לא חל עליהם שם זוחלין ולא קאי על המים היוצאים דרך הנקבים או הנבלעים בקרקע. דמה לנו להשגיח על המים היוצאים העיקר הוא המים אשר במקוה וכיון שאין ניכר זחילתם אינם בכלל זוחלים ומ"ש רשב"א שאין זחילתן ניכרת היינו שאין זחילתם ניכרת במי המקוה דאלו קאי על מה שנבלע בקרקע היל"ל שאין זחילתם נראית וזה ברור וכ"כ סי' ע"א וז"ל ואף לפמ"ש בתשו' דבעי' שתהא הזחילה ניכרת במי המקוה עצמה מ"מ בודאי כל שזוחל הרבה הזחילה ניכרת גם במי המקוה עצמם כשיביטו בעין יפה וכ"כ סי' ע"ב דאם אין הזחילה ניכרת ואף שאנו יודעים שהמים יוצאים ורואים שהמקוה נחסרה כל שאין הזחילה נראית ל"ל בה ועיי"ש הטעם, וכ"כ נחל אשכול ה' מקואות סי' ס' אות ט"ו ואם לא ניכרת הזחילה בעין אע"פ שהולך וחסר לא מקרי זחילה כ"ז שידוע שמ"ס נשארים וכ"כ עין יצחק סי' כ"ב בפי' רשב"א דאם אין נראה הזחילה למעלה בתוך המקוה שהיא מזחלת כשרה דכן הוא פשט לשון אין זחילה ניכרת דמי שרואה את המקוה למעלה אינו מכיר אם היא מזחלת וכ"כ ת' רש"ם ח"ב סי' נ"ט דמקוה שממשיכים מים למען יגביהו מי המקוה כראוי בשעת טבילה ולערך ב' שעות או יותר אחר הטבילה חוזרים ומתמעטים המים אבל אין הזחילה ניכרת למראית עין שזה בכלל דברי רשב"א אין זחילה ניכרת ולא מקרי זוחלין. וכ"כ בח"ג סי' שס"ז דאם אין הזחילה ניכרת לעין הרואה רק ע"י שמתמעט לאט לאט במשך איזו שעות אינו בכלל זוחלין וכ"כ סי' ש"ע דמה שמתחסרין המים אין זה בכלל זחילה ניכרת כיון שלעין הרואה נראים המים עומדים (ומ"ש שם דמסתפי להקל נגד בעל דברי חיים, קאי על מה שמחוץ למקוה היתה הזחילה ניכרת ומ"מ כיון שאין הזחילה ניכרת במקוה כשר ע"ז הוא חוכך להחמיר עיי"ש):

וראיתי להגאון הקדוש ר' מאיר יחיאל הלוי שי' שהביא ראי' לדין זה ברשב"א דאפי' חסר הרבה מ"מ אם אין זחילה ניכרת כשר, דראי' רשב"א היא כמ"ש תשב"ץ ח"א סי' י"ז ממקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' ואי נימא דמקוה מתחסר הוו זוחלים ל"ל שנמדד ונמצא חסר משיעורו אפי' יש בו יותר ממ' סאה נמי פסול דהא ס"ס הוא זוחל, והנה שם ר' שמעון חולק ומטהר ברה"ר משום חזקת מקוה וידוע דעת רשב"א בגבינות (יו"ד פ"א ס"ב) דאם היא טרפות שאי אפשר להגביל שאירע עתה לא מהני ח' כשרות, ושיעור מקוה הא בעי' אמות שוחקות ושם שהי' חסר ע"כ שלא הי' עתה אפי' עוצבות, דאל"כ לא היו רבנן מטמאים בודאי ושורפים תרומה וקדשים, וא"כ אם הי' ודאי מתחסר מעט מעט לא הי' ר"ש מטהר משום חזקה דהא אתרע ולא ידעי מאימת, אע"כ דתולין שנחסר ברגע א' ומש"ה ס"ל לר"ש השתא הוא דאיתרע והחזקה בתוקפה ושפיר מביא רשב"א ראי' דאפי' אם חסר הרבה מה שבין שוחקות לעוצבות שהוא חלק ארבעה עשר ברגע א' ל"ה זוחלין משום דאינו ניכר ונראה, והוסיף עוד דלאביי (ערובין ג:) דלחומרא אמה בת חמשה א"כ ע"כ עתה חסר ואין אפי' ג' אמות של ה' טפחים דאל"כ לא הי' לרבנן ודאי טמא, ומוכח לאביי אפי' חסר חלק ששית בב"א מהמקוה ג"כ לא הוו זוחלים. עכ"ד:

וטרם יהי כל שיח אקדים דברי פמ"ג יו"ד ק"ה מ"ז סק"ג בספק כבוש דאסור כיון דאתרע החזקה ולא ידעי' מאימת וכמ"ש רשב"א בגבינות עיי"ש, והקשה עליו בנפש חי' חיו"ד סי' מ' דלא דמי לדין הרשב"א דהתם אתרע חזקת כשרות אבל בכבוש אע"פ שנפל לתוכו זמן מה מקודם מ"מ בזו הנפילה לא הי' עוד איסור דכל זמן שלא הי' כבוש מעל"ע לא נאסר ולא איתרע חזקת היתר אלא חזקת הגוף נשתנה מקדמותו, ולכאורה קשה דהעלים עין דהפמ"ג הביא ראי' לדין זה ממקוה שנמצא חסר דאמרי' חסר ואתאי והחכ"צ סי' ג' מק' על תו' נדה (ב:) ד"ה התם שכ' לחלק בין מקוה לנגע דבמקוה רגילות להתחסר מעט מעט לכן אמרי' דמעיקרא חסר משא"כ בנגע, ותמה ע"ז דהא החסרון הפוסל בין ארבעים סאה לפחות הוא רק ברגע אחד, אע"כ שכיון שהתחיל להתחסר זה זמן רב קודם שחסר מ' סאה אתרע חזקתו שהי' דמסתמא לא הי' המ' סאה מצומצמות נמצא דקודם חסרונו ממ' סאה נמי לא הי' לו ח' כשרות וכו' הרי דבמקוה אמרי' חסר ואתאי אף שלא אתרע ח' היתר עד הרגע האחרון מ"מ ס"ס אתרע ח' הגוף שהי' המקוה מחזקת מים הרבה ומעט מעט חסר ואתאי וא"כ שפיר מביא הפמ"ג ראי' ממקוה על ספק כבוש דאם רק ח' הגוף אתרע ג"כ אוסרים למפרע:

אך עי' ח"ס יו"ד רי"א שנתכוון ג"כ לראי' רשב"א ממקוה שנמדד והוסיף שנמדד משמע שהי' בו מ"ס מצומצמות ואז כשנמצא חסר חיישי' שמא עם סלוק ידיו חסר ואתאי ובציר לי' שעורא עיי"ש, והנה לבד מ"ש פי' ונמדד שבתחלה נמדד הוא נגד הפשטות שקאי שנמדד עתה ומצאוהו ע"י המדידה חסר וכמ"ש בקדושין (סו:) ומדדו ונמצאה חסרה וכ"כ רש"י בגיטין. אך לדבריו שמיירי שהיו בו מ"ס מצומצמות הדרא קו' החכ"צ הנ"ל דהלא החסרון בין מ"ס לפחות הוא ברגע א' ואיך אמרו בגמ' ע"ז הכא חסר ואתאי ול"ש תי' החכ"צ דמ"מ אתרע ח' הגוף שהמקוה התחילה להתחסר מעט מעט דהא לא הי' בה כלל יותר ממ"ס, ולדברי הגאון שי' דע"כ צ"ל שבתחלה היו שוחקות ועתה נמצא חסר גם מעוצבות שפיר ניחא אפי' במקוה מצומצם של מ"ס ומ"מ ל"ק קו' חכ"צ דאע"פ שאם רק חסרה טפה א' משוחקות לא הי' עוד ודאי כשרה, מ"מ בין ודאי כשרה שהיתה מתחלה בשלימותה ובין ודאי פסולה כשחסרה עתה גם מעוצבות זה הוי זמן מרובה חסר ואתאי והחסרון נוגע בחזקת ההיתר, דס"ס עד שנחסרה גם מעוצבות היתה רק פסולה מספק ועתה היא פסולה ודאי, וניחא גם מ"ש ח"ס דהי' מצומצם ומ"מ שייך חסר ואתאי ומגרע ח' ודאי היתר שהי' מתחלה, וא"כ שפיר מקשה נפש חי' דספק כבוש לא דני למקוה דשם החסרון מקלקל ומגרע ח' ודאי כשרות משא"כ בס' כבוש דאין גריעות בהיתר כל זמן שלא נכבש מעת לעת:

אך קשה על דברי הגה"ק המחודדים והמסולאים, כי מ"ש דבמקוה מתחסר ברגע אחד הוא נגד מ"ש בגמ' דחסר ואתאי, ועי' ריטב"א נדה ד"ה הכא מי דכ' דגבי מקוה כיון דאורחי' לחסר מעט מעט וא"א שלא לתלות שום חסרון למפרע אע"ג דאפשר דעד עכשו לא חסר כשיעור מ״ח הו"ל חסרון ודאי וכו' הרי דחסר ואתאי הוא ודאי, וכ"כ שער המלך פ"ה מתרומות הכ"ד דגבי חבית אע"ג דאיכא למימר החמיץ ואתא מ"מ כיון דאיכא למיתלי נמי דשמא השתא נגמר חמוצו מיד ספק לא נפקא משא"כ במקוה דל"ל דהשתא הוא דחסר שהרי אין דרכו לחסר אלא טפה אחר טפה ומכיון שחסר הרבה בודאי שזה ימים חסר ואתאי עיי"ש. והפשט בגמ' חסר ואתאי הוא ממש דעת הרשב"א בגבינות דמש"ה אתרע ח' כשרות דא"א לומר עתה ברגע זו נחסר כיון דטבעו חסר מעט מעט והן הן דברי רש"י נדה ב: ואתרע לה לחזקה מקמי הכי טובא ולא ידעי' מאימת. ור"ש דחולק וס"ל דהחזקה לא אתרע. א"נ דחסר ואתאי אתרע רק ח' הגוף שהי' שלם אבל חזקת היתר לא אתרע כמ"ש הח"צ, י"ל דמודה בדין הגבינות דשם שאני דאתרע חזקת היתר והתחיל מעשה הטרפות זה ימים רבים, או גם יש לומר דר"ש לית לי' דעת רשב"א ומה בכך כיון דאין הלכה כר"ש, והלא כ' האחרונים דגם תוס' חולין יא. ד"ה אתיא דכ' באי' הגבינות משום חזקה שלא נתבררה בשעתה ג"כ ל"ל דין רשב"א דאלמלי הי' חזקה מבוררת בשעתה היו הגבינות כשרות אף בכל טרפות שאי אפשר להגביל הזמן דנעשה רק עתה, ועי' פני יהושע גיטין יז. תוד"ה משום שכ' ג"כ דהתו' לא ס"ל כרשב"א בגבינות. ומפורש כן במחנה אפרים אישות פ"ג בהג"ה וז"ל ונ"ל ראי' לחלוקו של הר"ן (בגבינות) מרפ"ק דנדה דמשני חסר ואתאי וכ"נ מתו' שם דלפי האמת קאי דע"כ לא אמרי' תרתי לרעותא כודאי אלא היכא דאתרע חזקה מקמי הכי טובא, וכ"כ פמ"ג ק"ה מ"ז סק"ג ד"ה הנה דזה פי' חסר ואתאי כרשב"א בגבינות, וטעם חסר ואתאי קיים, והא דבעי' תרתי לרעותא היינו שיהי' ודאי פסולה אבל לענין ספק די חסר ואתאי, ועי' מרדכי פא"ט תרל"ה בשם ר"י קולצוף דתלי בחסר ואתאי, וט"ז יו"ד א' סק"ו ופר"ח שם:

בשגם כי לפמ"ש פמ"ג יו"ד פ"א מ"ז סק"ג ד"ה דע בחזקה המבוררת בבירור כמו בשעה שנולדה לא היתה דרוסה י"א דמודה רשב"א דלא אתרע החזקה אפילו אי אפשר להגביל דעתה ממש אירע, י"ל אף דבאמת אין זה ברור וראי' מרשב"א חולין שם דמק' ממומין למה העמיד אשה על חזקתה הא א"א לומר שנולדו בה עכשיו ולפמ"ג מה קושיא הא בשעה שנולדה הי' מבורר שאין בה מומין, מ"מ י"ל דדעת ר' שמעון כן דבמקוה לא אכפת אף דחסר ואתאי ולא מגרע חזקת כשרות משום דנמדד וידוע בברור שהיו בה מ' סאה:

גם מ"ש הגאון שי' כי אביי ס"ל באמות מקוה לחומרא של חמשה, מסופק אני בדבר כי י"ל במקוה שתלוי בשיעור מים שכל גופו עולה בהם אין חולק וכ"ע ס"ל באמה בת ששה, וראי' מפסחים קט. אור"ח רביעית של תורה אצבעים על אצבעים וכו' וראי' משעור מקוה והחשבון הוא ע"פ אמה בת ששה ולא נזכר בגמ' דאביי חולק על שיעור רביעית. ועוד תמהני אי נימא דאביי חולק על כל שיעור אמות א"כ עד שהקשו בערובין ג: על אביי מברייתא כל אמות שאמרו חכמים באמות בת ששה וכו' למה לא הקשו מכלים פי"ז מ"ט האמה שאמרו באמה הבינונית (בת ששה כמ"ש מנחות צח.) ועכצ"ל דרק במבוי וסוכה ס"ל לאביי כן ולח בכל מקום וצ"ע:

הדרן להנ"ל דהכא אין הזחילה ניכרת. ומה שכתבתי למעלה הטעם דבעי' דוגמת מעין שהזחילה נראית. מצאתי עתה שכן כ' ברא"ש ה' מקואות סי' י"א וז"ל וכן בת"כ אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין משמע שלא בא למעט אלא דומיא דמעין שכולו זוחל והולך וכ"כ האשכול סי' ס' וממתני' נמי איכא למידק שאם מי מקוה זוחלין מעט לא מקרי זחילה כל שאינו זוחל כמעין וא"כ אין רשב"א יחיד בדינו ומצינו לו חברים בדבר:

אך אף אלו היתה כאן זחילה גמורה מ"מ כיון דהכא נשארו מ' סאה בליזחילה כשר כמ"ש יו"ד סעיף נ', ויש שלשה דעות בזה. (א) שי' מרדכי שבועות ריש סי' תשמ"ה דאם הם זוחלין למעלה אפי' יש בו אלף סאים פסול אפי' אינו טובל כלל בהזוחלין. (ב) שי' ראשונה ברא"ש פ"ה דמקואות מ"ה. ובה' מקוואות סי"א דאם טובל גם בזוחלין אע"פ שיש למטה מ' סאה פסול. (ג) שיטה אחרונה שברא"ש שם דאם יש מ' סאה בלא זחילה אף שטובל גם בעליונים הזוחלים כשר וזה שי' רא"ש שבטור וש"ע וכ"כ תשב"ץ ח"א סי' י"ז דכן דעת הרא"ש דאפי' טובל גם בעליונים אם יש מ' סאה למטה כשר ורמ"א החמיר לכתחלה לחוש אף לדעת מרדכי אבל דיעבד מודה להמחבר ועי' הגר"א ס"ק צ"א דראיות רא"ש אין להשיב. ואף שמהרי"ק קנ"ה סובר בדעת רא"ש שצריך שתוכל הטובלת להתכסות כל גופה באותן המים בלי סיוע הזוחלים, אך במפתחות לת' רש"ם ח״ב סי' נ"ט העלה דמהרי"ק לא כתב אלא שיהי' שיעור מ' סאה באשבורן שיוכלו לטבול שם מן הקלוח ולמטה אבל אלו יוכלו לטבול שם למטה מתבטלים מעוט מים זוחלים שלמעלה להמים שלמטה ושוב מותר לטבול גם בהעליונים עיי"ש. ודבריו מוכרחים דאל"כ דברי מהרי"ק סותרים זא"ז בפי' דברי הרא"ש מרישא לסיפא, וגם פשטות לשון רא"ש כן הוא דאם יש מ' סאה אף שטובל גם בהזוחלים כשר. וגם בבית שלמה יו"ד ח"ב נ"א כ' ג"כ אפי' לדעת מהרי"ק דאם יש מ' סאה בריוח אף שטובל גם בעליונים כשר. אך כל זה אם החסרון אינו גם למטה בתוך שעור מ' סאה דאל"כ לא יועיל כלום דהלא גם המ' סאה שלמטה נעשו זוחלים וכמ"ש בספרי סי' ס', אך ודאי כיון ששעור שמונה טפחים גובה מים נשאר תמיד מוכח דהחורים והבקעים והחסרון הם רק למעלה מהשיעור:

הנה כל זה אלו הי' לנו עסק עם מקוה מ' גשמים, אבל הא בנ"ד היא מעין נובע ואין לדון על זחילה. אלא שיש לחוש (א) על מ"ש פת"ש ס"ק כ"ח בשם משכנות יעקב יו"ד מ"ג, דמקואות הסמוכות לנהר אם י"ל שאין למעין מקור בפ"ע אלא שנמשך מהנהר אין לו דין מעין כמ"ש בתוספתא פ"א דמקואות ורמב"ם פ"ט ה"ג החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים הרי הן כמו תמצית. (ב) יש חשש שמא המים באים מבליעת מי גשמים והן מי תמצית וכמ"ש מהרי"ט ח״ב סי' י"ח דחששו לכמה מקואות על זה. (ג) שמא המעין עומד ובטבעו אינו זוחל ואז אינו מטהר בזוחלים:

אבל באמת נ' להיתר (א) חשש ראשון סמוך לנהר. הנה שם בתוספתא איתא דחופר בצד המעין כל זמן שהם באים מחמת המעין אע"פ שפוסקים וחוזרים ומושכים הם כמעין, וקשה להבין מה בין חופר בצד מעין דהוי כמעין ובצד ים ונהר לא מהני הלא גם ים כמעין לר' יוסי במקואות פ"ה מ"ד וקיי"ל כן. וכן נהר כמ"ש יו"ד ר"א ס"ב ורמ"א שם סעיף ל"ו. ועי' כ"מ פ"ט ה״ג שהק' כן ותי' איזה תרוצים ולתי' ראשון באמת אין חילוק וגם בים ונהר אם בא מחמתם דינו כמותם. והנה רמ"א סעיף נ"ב כ' בשם ראבי"ה במרדכי ה' מקואות סי' תשמ"ו דמותר לחפור מקוה בצד הנהר והוי כמעין משום דארעא חלחולי מחלחלא וק' מאד דהוא נגד התוספתא הנ"ל וכן היא נגד רש"י חגיגה כב. ד"ה דהא שכ' דהמים הנובעים באים מנהר גדול ול"ח כמחובר ובעי' מ' סאה במקום אחד כמו שהק' חכם צבי סי' מ' ולבושי שרד בחי' דינים אות ר"ו בשם רבו הצדיק ר' פיבוש מזבירז ודחו דין הרמ"א וראבי"ה. אבל הלא גם כ"מ הנ"ל בתי' ראשון דעתו כן דמהני חפירה בצד ים ונהר והוי כמעין ועי' שואל ומשיב מהדורא ג' חלק א' סי' כ"א דמת' רא"ש כלל ל"א סי' ט' מבואר דדעתו דאין חילוק בין מעין לים ונהר וכתי' הראשון של הכ"מ וכ"כ במפתחות ת' רש"ם ח"ב סי' צ' ראי' זו מרא"ש וכ"כ בשו"מ שם בשם תו' רי"ד חגיגה כ"ב. דאין חילוק ובעין יצחק סי' כ' כתב דאין הלכה כתוספתא זו אלא כראבי"ה ורמ"א, ובס' משיב דבר סי' מ' מיישב את הראבי"ה דיש מים נמשכים דרך גידי הארץ שהם כסילונות ההולכות בעומק וזה נקרא חלחולי מחלחלא. ויש נמשכים דרך נקבי הפארוס בעפר הרך שאינם מפולשים ולא נקרא חלחול, ואין גידים הולכים אלא ממעין ולא מנהר השוטף על הארץ שבתוכה אין מקור וחלחול וכן הים שאינו אלא מקום קבוץ מים בלא מקור. וזה ההבדל בין ים ונהר למעין. ודעת הראבי"ה דיש חלחול גם מים ונהר אלא דבמעין מצוי גידים וסלונות ותמיד מותר דתולים במצוי, משא"כ בים ונהר סתם כ"ז שאין רואים החלחול חוששים שלא בא אלא ע"י נקבי הפארוס והוי מי תמצית לכן בעי הראבי"ה שיהיו רואים את החלחול ואז אין נפ"מ בין ים ונהר למעין:

ובדברי מלכיאל ח"ד סי' ע"ז וח"ה סי' קנ"א כ' דל"ק על ראבי"ה מתוספתא דהא כ' בתוס' במקום הביצים קאי אלמעלה ואינו מלתא אחריתא, רק הא דחופר בצד הים ובצד הנהר דהוי כמי תמצית הוא רק במקום הביצים, היינו שהאדמה רכה ולחה ה"ז כאלו נראה לעינים שנמשך מתמצית הנהר דרך הביצים ומתערב במי הביצים אבל אם האדמה בין הנהר והמקוה יבשה אין חשש זה והוי מעין ובהכי מיירי הראבי"ה וכ"כ בעצי ברושים סי' מ"ה. אבל עי' מהרי"ט ח"ב ס"ס י"ח שאינו גורס במקום הביצים אלא בצד הביצים ובלא ו' וא"כ מלתא באפי נפשה היא והם שלשה מקומות בצד הים בצד הנהר בצד הביצים:

ובעין יצחק הנ"ל כ' דבתוס' כתוב בצד הנהר ומצינו בע"ז נ. גבי בצד מרקוליס דהיינו סמוך ארבע אמות וא"כ אם המקוה רחוקה יותר מארבע אמות מנהר ליכא למיחוש ואף דבדברי מלכיאל ח"ה סי' קנ"א מביא ראיות כנגדו דמצינו בצד על יותר מד' אמות, ובודאי דהכל לפי הענין ואין כל המקומות שוים. מ"מ פשיטא דבעי' עכ"פ שיהי' קרוב מאד לנהר משא"כ הכא שרחוק יותר ממאתים אמה לא נקרא בצד הנהר, ותדע דאל"כ למה כל הנהרות יש להם דין מעין הא בבכורות נה. אמרי' הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם דכולם מושכים מפרת אע"כ דהתוספתא קאי רק בחפירה סמוך ממש לנהר. וכ"כ בית שלמה יו"ד ח"ב סי' פ"ה דדוקא אם הוא בצד הנהר ממש אבל רחוק אף שמימיו נובעים מהנהר הוי מעין ומביא רמב"ן פ' תולדות גבי בארות יצחק כי הרועים אמרו מפני שהבאר בנחל ומימי הנחל הם אשר ימצו שם ומתמציתם ימלא הבור והמים שלהם וע"כ הזכיר הכתוב וימצאו שם באר מים חיים לאמור כי הי' מקור נובע מים חיים אין מימיו מן הנחל כאשר אמרו מריביו:

ב) חשש שני ממי תמצית ועי' רמב"ן פ' עקב (ח' ז') כי יש מן המעינות שנוזלים מתמצית ליחות ההרים מן הגשמים שנבלעים בתוכה או מן ההרים הנוזלים להם והם שקרא עינות ויש מהם שיוצאים ממקור התהום והם שקראם תהומות והנה במהרי"ט שהוא מקור האי חומרא נתן סימן שרובן פוסקים מימיהם בימות הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ ומקוה זאת אין מימי' מכזבים. וכ"כ בנטע שעשועים יו"ד כ"ג מובא בת' רש״ם ח"ב נ"ט דדוקא אם לפעמים מתיבש לגמרי ולא נשארו בו מים כלל יש לחוש שמא אינו מעין אבל אם תמיד נשארו בו מים גם מהרי"ט מודה דאינם מי תמצית ועי' דברי חיים מקואות סי' י"ב דבמדינתנו שאין הגשמים יורדים כ"כ ואין מתעכבים בארץ בודאי כל שהוא נובע הוי מעין ומהרי"ט דיבר לפי א"י ומחוזותי' שהארץ קשה והגשמים רבים שיורדים בגבורה בעת הרביעה שם יוכל להיות שמתעכבים מי גשמים אולם במדינתנו אין לחוש לזה:

ג) וע"ד חשש שמא המעין הוא עומד, מקור הדין פ"ה מקואות מ"ג הי' עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן, ורמב"ם ורא"ש פירשו דמיירי שריבה עליו מים שאובים ורק מקום ההרחבה אינו מטהר בזוחלים אבל מקום שהי' בתחלה מטהר וכ"כ רמב"ם פ"ט הי"א אך הר"ש מפרש בלי שאובים ורק אם הרחיב מקומו ועשהו זוחלים אינו מטהר אפילו במקומו הראשון בזוחלים וכן כתב ט"ז ר"א סק"כ, אבל הבית מאיר קונטרס א' סעיף י' חולק על הט"ז ואם לא הוסיף שאובים מתיר כיון דרוב ראשונים לא פי' כר"ש. והנה בש"ע לא הביא דין זה כלל וכ"כ רש"ם ח"ב סי' נ"ט להתיר אפי' בעומד ומביא כן בשם ת' משיב כהלכה סי' י"ח ג"כ להקל (ועיי"ש שכ' דגם הר"ש אינו פוסל אלא הזוחל חוץ ממקום המקור אבל המים שבחלל מקור המעין אף שהמים זוחלים מודה דכשר ומביא ראי' מתוספתא המובאה בר"ש פ"א מ"ז. ותמהני דהא מפורש בר"ש בפ"ה מ"ג להפוך דאפי' במקום הראשון פסול זחילה, ומה ראי' מתוספתא זו דמיירי במעין זוחל ולא בעומד):

וגם המקוה הזאת פשוט הוא מעין זוחל אלא שע"י סתימת הכותלים עומד כמ"ש חסד לאברהם ח"ב יו"ד מ"ח כי לא יתכן שאם יסתום במקום מהלך המעין באופן שלא יוכל המים לזחול הלאה מחמת מחיצה המפסקת שיהי' נידון כמעין עומד וכן הבארות שחופרים בעומק עד שנמצא שם מעין וארבע מחיצות הקרקע שסביב המעין מעכבים הלוך המים שלא יהיו זוחלים יהי' מעין עומד ואם תנטל המחיצה נגד מהלך המים ויהיו המים זוחלים תפסול המקוה כיון שהי' עומד בתחלה אין זה אלא תמהון ומה בין מעין זה לכל מעינות שבעולם שבודאי אם יפסיקו מחיצה לפני מוצא המים יחדלו מלזחול ויהיו נבלעים בקרקע וכשיקחו המחיצה. יהיו זוחלים והמעין הנובע בחזקה אלא שהדפנות הרים סביב לה ומונע המים מלירד הלאה וכו' פשיטא שדין מעין זוחל עליו ומטהר בזוחלים עיי"ש שמביא ראי' מס' בעלי הנפש וכ"כ דברי מלכיאל ח"ד סי' ע"ז דהמקואות שיש מעין בקרקעיתם והמים מתפשטים בכל רוחב חפירת המקוה הוי מעין זוחל ממש וכמו בכל נהר שהמעין הוא במקום א' והמים זוחלים למרחוק ובזה סר החשש שהעירותי במק"א על מקואות שלנו ודינם כדין מעינות זוחלים גמורים עכ"ל וכ"כ בת' ארץ צבי יו"ד סי' מ':

אך אפי' אי המקוה הזאת הוא מעין מ"מ אם רבו הנוטפים אינו מטהר בזוחלים והכא הא שופכים לתוכו בכל יום הרבה. ואם אמנם שכתבו שנשאר תמיד מים שמונה טפחים ומוסיפים עד ערך אמה וא"כ תמיד זוחלים מרובים על השאובים:

אך אין זה יסוד מוסד ומי ישגיח על הבלן שלא יוסיף יותר:

אך נ' דהתוס' ב"ק ק: ד"ה אומר ועוד בכ"ד הקשו למה רבו נוטפים אינם מטהרים בזוחלים נימא קמא קמא בטל ותי' כמה תרוצים. והנה לתי' ר"ת בתוס' בכורות (נה:) ד"ה אין דמן הדין קמא קמא בטל אלא דמחמרי מפני מראית עין משום גשמים. הכא בנ"ד שפיר קמא קמא בטל דל"ש כאן מראית עין, דלכאורה קשה מתו' ר"ת על דגול מרבבה ר"א ש"ך ס"ק ס״ג גבי נטל סאה שכ' דלא שייך מראית עין במעין שמעין אין דרכו לפסוק ולמה כאן במעין כ' ר"ת דשייך מ"ע, וצ"ל דרק לענין זוחלים יש מ"ע מפני שידמו שהמקוה מי גשמים ולא מעין אבל זאת ידעו שהי' כאן מקוה ולא נעשו לגמרי ע"י שאובים ולענין שאובים ל"ש מ"ע, וא"כ כאן שהמ"ע הוא שיאמרו שהם שאובים ובשאובים הא ל"ש מ"ע, וגם פשיטא דלענין מ"ע זה אפי' אינם זוחלים שייך חשש זה שיאמרו שאובים הם ומה נשתנה עתה שזוחלים. ועוד אפי' אם נאמר דחסרון זה מקרי זוחלים מ"מ הא אין הזחילה ניכרת ונראית ול"ש מראית עין. וגם י"ל דבמקוה של כל הצבור ל"ש מראית עין כמ"ש בר"ה כד: רבים שאני ולא חיישי' לחשדא ומג"א רמ"ד סק"ח ובכ"ד:

וכן לתי' תוס' ב"ק ק: ד"ה אומר דבגשמים כיון שיורדים בלי הפסק לא אמרי' קמא קמא בטל וכ"כ מאירי שבת סה: ותו' בכורות כב: ד"ה יתיב א"כ הכא ששופכים בהפסקה אין איסור וכן לתי' מאירי שם דגשמים שאני שאין בידו לעכב זחילתם או לפמ"ש תוס' ב"ק ק: בשם ריב"ם דגשמים משום שדרכן בכך ליגדל מעט מעט לא בטל וכ"כ מאירי שבת ורא"ש פ"ה דמקואות מ"ה ל"ש הכא טעם זה. אלא ישאר חשש לתי' תוס' שבת וע"ז עג: ד"ה כי ורא"ש שם ותו' בכורות כב: ונה. דאם האיסור רבה יותר מכשיעור לא אמרי' קמא קמא בטל וחוזר וניעור אבל הכרתי צ"ט ס"ק י"ב כ' דחוזר וניעור הוא רק אי' דרבנן, ובתה"ד ס' רנ"ד מקשה מ"ש נוטפים דפסלי זוחלים ברבייתן ומפקי להו מתורת זוחלין ולמה מים שאובים דפוסלים לגמרי המקוה ואפ"ה אם הי' מקוה של מ' סאה ונפלו לתוכה אפי' אלף סאה שאובים בבת אחת לא פסלוה ועיי"ש בהג"ה שתירץ דלהגאונים דס"ל דרובא שאוב כשר מדאו' היינו טעמא דפסול נוטפים דאו' ולכך חמירי טפי וכ"כ ב"ח ר"ס ר"א ד"ה וטבילה דבדרבנן מהני השקה וא"כ כיון דאי' זה דחוזר וניעור הוא רק דרבנן אין איסור אף אם הנוטפים רבו. וגם לתי' ט"ז ר"א סק"ג על קו' תה"ד הנ"ל דכיון שהפשרת שלגים וגשמים יורדים ממקום גבוה שאצל שפת הנהר ובזה אין חבור דקטפרס אינו חבור וחיישי' שמא תטבול באותו מקום מדרון ושם אין חבור להזוחלים הנמשכים למטה מהמעין א"כ הכא במקוה לא שייך גזרה זו:

והנה בח"ס יו"ד סי' ר"ב תמה על קו' תוס' נימא קמא קמא בטל הא הכא קאי לרב ושמואל והם ס"ל מין במינו לא בטל ותי' די"ל פסול זוחלים דרבנן כמ"ש ב"י ר"א ד"ה וכ' מהרי"ק (ווארשא דף צז:) בשם מרדכי ובדרבנן מין במינו בטל, והנה חוץ דזה פלוגתא ויש דעות דזוחלים דאו' כמ"ש ב"י בשם מהרי"ק והג"ה תה"ד סי' רנ"ד אך מ"ש בדרבנן מב"מ בטל ק' דתוס' חולין קח: ד"ה אמאי הקשו לרב דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב מ"מ מדרבנן החלב נאסר ויאסר את כל החלב אלמא דרב ס"ל אפי' בדרבנן מב"מ לא בטל וכ"כ תו' ע"ז עא: ד"ה הכא דבסתם יינם מין במינו לא בטל וקאי התם לרב:

וראיתי בבית יצחק יו"ד ח"ב סי' כ"ח אות ג' שהביא לתרץ בשם א' דמה בכך דמב"מ לא בטל הרי מ"מ טובל הוא במי מעין וכו' והשיב לו המחבר דזה ליתא דאם מב"מ לא בטל הוי מי הנוטפים חציצה ומפסיקים בין מי המעין לבינו ועוד דשמא לא טבל רק במי נוטפים שהיו ג' לוגים במקום אחד כמ"ש מכות ד. בחבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה, ודבריו תמוהים דמ"ש דהוי חציצה, ז"א דהא לח אינו חוצץ כמ"ש פסחים סה: וכ' תוס' חולין כו: ד"ה הכא דהטעם משום דעייל בהו מיא עיי"ש שכתבו שדרך היין עוברים המים אל גוף האדם ועי' ספרי חלק ב' סי' א' אות ו' דכן דעת רש"י ערובין ד: דהללמ"ס דתלוי בקפידא דוקא בשערו אבל בשרו אפי' מעוטו שאינו מקפיד חוצץ וק' איך יפרנס מקואות פ"ט מ"ד לפלוף שבעין וכו' ונדה סז. לפלוף שבעין לח אינו חוצץ אפי' בבשר וע"כ משום דמחלחלי בהו מים וכיון דעיילי מים ל"ה חציצה, ומ"ש ממכות בחבית מלאה מים כ' טב"א שם בשם ר"מ הדרשן דדוקא בים הגדול דמימיו מלוחים וכבדים ואין המים מתערבים יפה חיישי', אבל בכל דוכתי ודאי יש בילה בלח:

וכמו כן ק' מ"ש הגאון ר' יואב יהושע בתשובתו דאין להכשיר את המים העליונים לשי' רמב"ם דאין הנזחלים מערבים ולפ"ד החות דעת צ"א ו' דדבר לח אינו חבור. דהלא מקור החו"ד הוא מרדכי חילין תשט"ו באיסור ניצוק ובפסקי מהרי"א סי' ק"ג מביא ממהרי"ל דחלק ע"ז דלא שייך ניצוק אלא במידי דתלי בנגיעה כיי"נ והשקה וערוב מקואות אבל באיסורים התלוים בנתינת טעם מותר וא"כ הרי דבמקוה לא עלה גם על דעת החולק לומר דלח אינו חבור, ומ"ש מרמב"ם דאין הנזחלים מערבים, י"ל הבו דלא להוסיף, דרק לענין חסרון מארבעים סאה לא מהני עירוב אבל לא לענין זוחלים, וש"ך ס"ק קכ"ט כתב דמעין מערב אף בזוחלים, ואי נימא דאין הנזחלים מערבים מה הקשו תוס' נימא קמא קמא בטל הא י"ל שא"ה שאין מתערבים:

ואפשר לומר דאף דמב"מ לא בטל מ"מ הא דמעין מטהר בזוחלים הוא משום דטבעו ודרכו בכך ונוטפים באשבורן ג"כ משום דטבעם כן כמ"ש למעלה ועי' ר"ש פרה פ"ח מ"ח מש"ה כל הימים תורת מעין עליהם לענין זוחלים משום דכן דרכם, ולכן אין מזיק ערוב נוטפים אפי' אי מב"מ לא בטל משום דהרוב הם זוחלים כטבעם, רק אם רבו הנוטפים אינם מטהרים בזוחלים מפני שהמעוט נגרר אחר הרוב ובטל אליו:

וגם הא הרמ"א ר"א ס"ב פוסק כשמואל דנהרא מכיפי' מתברך ומתיר לטבול בנהרות ואפי' בהוספת מים שחובין שייך טעם זה כמ"ש ת' רא"ש ובש"ע סעיף מ״ז ועי' ט"ז ס"ק נ"ז וש"ך ק"ב דטעם זה של הרא"ש עיקר:

וגם אפי' רבו הנוטפים על הזוחלים, מ"מ ידוע דעת הראשונים ראב"ד ור"ן שבת ונדרים והאשכול סי' נ"ח דבמקום שהי' המעין מתחלה מותר ורק במקום שלא זחלו מי המעין בתחלה אסור לטבול בזוחלים וכד' המחבר כמ"ש ב"י בארוכה וכ"כ בספר מגיד מישרים ויקהל (לבוב מד.) ומהשתא תנדע דאע"ג דרבו נוטפים על הזוחלים יכול שפיר לכ"ע לכתחלה למטבל באתרא דמהלכי זוחלים וכו' דשפיר כיון נסים בחירי (הר"ן) ודלא כמהרי"ק ושפיר עבדית דדחית מילוי, ועיי"ש מ"ש הב"י דמר"ש ורא"ש ומרדכי מוכח דלא כמהרי"ק מדכתבו דעדות ר' צדוק דרבו זוחלים כשרים היינו אפי' דנוטפים משלימים וכו' ותימה דאדרבה אפכא מסתברא כמו שתמה ש"ך ס"ק י"א דאי ס"ל דרבו נוטפים פסול רק במקום שנתרחב וברבו זוחלים אפי' במקום שלא הי' מהלך בתחלה כשר, א"כ אין ראי' דמשלימים די"ל זה השמיענו ר' צדוק אע"כ דס"ל כמהרי"ק:

ולהצדיק דברי ב"י נראה דראי' הש"ך צ"ע דהא הר"ן בעצמו שתי' בשבת ונדרים דר"צ קמ"ל אפי' במקום שנתרחב דכשר, מ"מ בשבועות פ"ב כתב דקמ"ל דנוטפים משלימים כר"ש ורא"ש, וע"כ נראה כוונת הב"י (אף שאין הלשון מתיישב) דס"ל דתלוי זה בזה ושני הדינים הללו האומים יחדו דאי הנוטפים משלימים ומצטרפים לרוב הזוחלים וע"כ דבטלים לגבי הזוחלים הוא הדין דמטהרים אפי' במקום שנתרחב כיון דבטלים לגמרי והוו ככולם זוחלים ומש"ה כיון דהראשונים תי' דעדות ר"ל היא להשלים ודאי דדעתם דלא כמהרי"ק אלא אפי' במקום שלא הי' מתחלה מטהר דהוי כזוחלים גמורים, כן נ"ל כוונתו. אלא שמ"ש ב"י גם בדעת הר"ש כן, תמהני איך אפשר לומר כן דהא בפ"ה מ"ג במעין שהוא משוך כנדל אפי' לא ריבה עליו שים מים חדשים אלא שמימי המעין בעצמו עשה בריכה מ"מ ס"ל שאינו מטהר בזוחלים רק במקום שהי' זוחל מתחלה ולא במקום שהרחיב א"כ איך אפשר כשהוסיף עליו נוטפים אף שרבו זוחלים שמטהר בזוחלים במקום שהרחיב עתה:

וכמו כן קשה מה שראיתי בבית יצחק יו"ד ח״ב סי' ל"ד סק"א שמביא פי' ר"ש זה למעין שמושך כנדל וכתב בשם ש"ך סקי"א שחשש לדעת מהרי"ק שפסק ג"כ כר"ש, ואמנם גוף ספר מהרי"ק איננו בידי, אך ממה שמובא בש"ך אין ראי' שפוסק כר"ש, דהכא שאני שנוספו נוטפים אבל י"ל בזוחלים לבד דכשר אפי' במקום שנתרחב).

הדרן לדברינו שדעת המחבר כהראשונים דבמקום שהי' המעין בתחלתו אף שרבו נוטפים כשר ועי' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' נ"א. ובס' דברי מלכיאל ח"ד סי' ע"ז סומך על שיטה זו להלכה למעשה:

ומ"ש הגאון ר' יואב יהושע לחוש במקוה זו מפני נתן סאה ונטל סאה שהרבה פוסקים פסלו בשאובים. תמוה מאד דהלא בש"ע סעיף כ"ד מכשיר בשאובים אפי' עשה כן עד עולם ואם כוונתו למ"ש ש"ך ס"ק ס"ג לשיטת רמב"ם, הלא כל טעמו משום מראית עין דמחזי שנטלו הכשרים ונכנסו תחתם השאובים ויבאו להכשיר בכולם שאובים כמ"ש כ"מ פ"ד ממקואות ה"ז וב"י ר"א, ותי' ב"י קו' רא"ש עליו בה' מקואות ס"ס א' משני מקואות ממלא בכתף ונותן עד שירדו לתחתון דכיון דלא נטל ביד ל"ש מראית עין, א"כ הכא במקוה זו שאינו נוטל בידים אלא שהמים מתחסרים מאליהם ל"ש מראית עין, וגם אם מקוה זו הוא מעין ל"ש בו מ"ע כמ"ש דגול מרבבה על ש"ך שם שידוע שמעין אין דרכו לפסוק. (וק' לי לטעם הכ"מ משום מ"ע מה מקשה ביבמות פב: וסבר ר' יוחנן בדרבנן לא בעי' ריבויא והא תנן מקוה וכו' ואר"י עד רובו, לעולם בדרבנן א"צ רוב רק התם משום מ"ע גזרו) ואם הוא מחמיר מדינא משי' ראב"ד בבעלי הנפש ראש שער המים (לבוב כו.) הלא כ' מפורש שם דבמעין מותר דשאובים חסרי מעין לא חסר גם אפי' במקוה ראיתי בשם ישועות יעקב ר"א דרק אם יש מ' סאה מכוונות מחמיר ראב"ד בנתן סאה ונטל סאה כדקדוק לשון גמ' יבמות מ"ס מכוונות והכא יש יותר ממ' סאה. ואולי כוונת הגאון דאין ראי' מראב"ד דמכשיר במעין דהולך לשיטתו דמעין מטהר גם לאדם בכל שהוא משא"כ לשיטות הפוסקים דגם מעין בעי מ"ס יש להחמיר כראב"ד בנתן סאה ונטל סאה גם במעין, אבל עי' בית שלמה יו"ד נ"ט דנתפשט המנהג להתיר אפי' במקואות שאינם מעינות וכ"כ השיב משה יו"ד סי' מ"ה:

וראיתי מ"ש הגאון הנ"ל אודות אי חיישי' ללעז על טבילות הראשונות, עי' ש"ך יו"ד קצ"ח ס"ק מ"ה בשם מהר"ם לובלין. ותה"ד רל"ב מ"ש מגיטין ה: וכ"ת איעבד לחומרא א"כ אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים והק' מרש"י שם פה: דיש להחמיר ומחלק דאי נימא דהראשון הי' פסול אז חוששים ללעז משא"כ לעשות חומרא וזהירות יתירה שלא נהגו הראשונים אין חוששים. ומהרי"ט חלק א' סי' פ"ו תירץ באופן אחר והביא מספ"ק דיבמות גבי צרות והביא מריב"ש סי' שי"ד ומסיק שלא לשנות משום לעז ועי' ת' מהרי"ל סי' ק"ה בנהר חדש בגט כיון דאם שינה כשר ליכא לעז וכמ"ש תה"ד, ועי' מקואות ספ"ד בשוקת יהוא ובית שלמה יו"ד ח"ב סי' ע"ב בהג"ה ופרי חדש או"ח תצ"ו י"ב במנהגים:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה