אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג יורה דעה › סימן נח

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

יורה דעה · סימן נח

סימן נז

מכתב הגאון הגדול ר' מאיר יחיאל הלוי שי' אבד"ק אסטראווצא.

על מה שכתבו הרבה רבנים שאני התרתי המקוה מפני שסמכתי על דעת יחיד דזוחלין אינו רק דרבנן לפלא אצלי כי אפי' לסניף בעלמא לא סמכתי כי כל הדעות שבשבילם התרתי כולם מוסכמים להלכה:

א) דעת הרשב"א ונפסק בש"ע דמקוה שנבלע מימי' מעט מעט כשרה ולא הוי זחילה, והגם שאיתא ברשב"א ובש"ע מעט מעט כבר כתבו כל האחרונים שעיקר הכוונה בשביל שהוא מעט אין הזחילה ניכרת למעלה ועיקר תלוי אם נראה הזחילה למעלה וזה ידוע לכל, אמנם לאשר שגו דברי הרשב"א אף שמוסכמים להלכה בש"ע בלי שום חולק, אמנם ראיתי להאחרונים שמקהו בזה. דהנה עיקר ראיית הרשב"א מהא דמקוה שנמדד. ונמצא חסר הרי דהמקוה הי' חסר ול"ל טעמא משום חסר ואמאי לאו מטעם דהוי זוחלין ועי' בחת"ס. והנה בס' יהודה יעלה תמה ע"ז דמנא ידעי' דשם איירי דחסר הרבה דיהי' חשש מטעם זוחלין דלמא איירי בחסר קורטוב שנתייבש דאפי' בטיפה אחת פחות מקורטוב פסול אם הוא פחות מארבעים סאה ורוצה בזה לדחות דברי רשב"א מהלכה:

אמנם אמרתי להצדיק את הצדיק דראי' הרשב"א להוכיח מזה לנדון דידן דהנה איתא בעירובין דף ה' דבכל מקום שחושבין אמות חשבינין לחומרא אם שוחקות הוא לחומרא נידון בשוחקות ואם עוצבות הוא לחומרא נידון באמות עוצבות עיי"ש בסוכה ומבוי וכלאים ומש"ה הפסק בש"ע גבי מקוה שיעור אמה על אמה ברום שלש אמות שוחקות. והנה הרשב"א כ' דיש חלוק בין שוחקות לעוצבות חצי אצבע על אמה ולפי החשבון נתוסף על כל המקוה חלק ארבעה עשר דבשוחקות יש מ"ד אלף אצבעות ועוד איזה מאות ובעוצבות יש רק מ"א אלף אצבעות ואיזה מאות (ואבן העוזר פוסק בערובין דבאצבע לאמה הוי החלוק בין עוצבות לשוחקות אשר עולה לשיעור שביעית), והנה נחזי אנן זה הדין דמקוה שנמדד ונמצא חסר כמה חסר כעת אם עתה יש אמות עוצבות ורק שחסר ממה שהי' צריך להיות שוחקות א"כ אמאי פוסק ת"ק דברה"י טמאות ושורפין עלי' תרומה וקדשים כמו שאיתא שם בנדה הלא לענין לשרוף קדשים אפי' אם לא ניזול בתר חזקה דמעיקרא רק דנימא כמו שחסר עכשיו כן הי' בשעת טבילה ג"כ לא נוכל לשרוף תרומה וקדשים דשמא די בעוצבות דהלא לחומרא די בעוצבות ואסור לשרוף תרומה וקדשים אפי' ברה"י, וע"כ דאיירי שכעת חסר אפי' מעוצבות והנה איתא ביו"ד סי' פ"א דהיכא דנמצאת הבהמה טרפה ואנו דנים לענין החלב שנחלבה הבהמה מקודם אם היא טרפות שנוכל לומר שסמוך לשחיטה נטרפה אז מעמידין הבהמה בחזקת כשרות ע"ע ואמרי' השתא היא דנטרפה אבל אם ידעי' בודאי שנטרפה איזה זמן מקודם ולא סמוך לשחיטה ממש אז אין כאן ח' כשרות מטעם שאומרים שהחזקה שהחזקנו עד עתה הי' בטעות אנו חוששין על למפרע עיי"ש שכן הוא דעת רשב"א עצמו:

והנה כאן במקוה שנמדד ונמצא חסר איתא שר"ש מטהר בר"ה טהרות דלמפרע משום דמעמידין המקוה על החזקה, ולפי דעת רשב"א הנ"ל ע"כ צ"ל דהחזקה מורה דמקודם שנבדק לא הי' חסר כלום דאי לאו הכי אלא שהחסרון הי' מוכרח להיות מקודם הי' החזקה בטעות ולא הי' מטהר ר"ש מטעם חזקה, והנה זה וודאי איירי דבשעה שטבל הי' המקוה מחזיק מים כשיעור אמות שוחקות דאל"ה לא הי' טהור לר"ש משום דאפי' ידעי' שהי' אמות עוצבות הוא טמא משום דלחומרא צריך להיות שוחקות אפי' בדרבנן וכ"ש בדאו' וע"כ דתולים דבשעה שטבל עד הרגע דקודם הבדיקה הי' המקוה שלימה אפי' בשוחקות וכעת אפי' עוצבות אין בה, הרי דברגע צ"ל שחסר חלק ארבעה עשר מהמקוה דהיינו שלשה אלפים, אצבעות ומש"ה מביא הרשב"א שפיר ראי' דאפי' אם חסר הרבה בזמן מועט ג"כ לא הוי זוחלין מטעם שאין הזחילה ניכרת משום דלערך המקוה הוי מעט דאין חלוק בגובה רק לערך אצבע וחצי אף שהוא ברגע א' לא הוי זוחלין, ושפיר מביא ראי' אם חסר מעט מעט ג"כ ל"ה זוחלין, נמצא דעכ"פ אם חסר מהמקוה חלוק שיעור שיש בין שוחקות לעוצבות הוי מעט, ממילא כאן דבכל הלילה חסר רק לערך ט' אצבעות, ועיי"ש בערובין דאביי סובר דיש חלוק בין אמות קטנות לגדולות טפח שאמה קטנה טפח בת חמשה ולחומרא מודדין באמה בת ששה. ולפי הנ"ל שמעי' לאביי דאפי' יהי' חסר בשעה א' חלק ששית מהמקוה ג"כ לא יהי' זוחלין, נמצא אפי' הי' נחסר כל התשעה אצבעות בפ"א ג"כ לא הי' זוחלין דבזה לא מצינו פלוגתא לענין זוחלין שנאמר דלאביי יחשב זה מעט ולרבא יחשב זה מעט. והנה הגם דלא נוכל לסמוך על זו הראי' להתיר עכ"פ היא ראי' להאחרונים דעיקר תלוי אם אין רואים הזחילה:

ב ועיקר ההיתר הוא משום דמקוה דידן היא כמעין ובמעין אין פוסל זחילה. והגם שיש דעות דמעין עומד אינו נטהר בזוחלין היינו אם נתוסף עליו רוב נוטפין וכאן קמא קמא בטל ושם גבי ירבו נוטפין על הזוחלין הוא רק כמ"ש הראשונים הואיל שבאים בלי הפסק אבל היכא שבא בכל יום מעט אמרי' קמא קמא בטל ובאמת איתא באחרונים שמהרמב"ם משמע דפליג על גוף הדין דמעין עומד. וזה הוא ליסוד מוסד להתיר משום מעין ואף דמהרי"ט פקפק בזה. וגם חשש מי בצעים הוא רק סמוך לנהר ממש שאינו רחוק ד' אמות וגם לפמ"ש הרמ"א דנוהגים לטבול בנהרות כנראה דאין חוששין:

ג הנה יש עוד היתר דעת המחבר דהיכא דיש מ' סאה מלבד הזחילה אין זחילה פוסלת והרמ"א פליג רק לכתחלה אם אפשר לתקן. והגם שיש דעה א' שאסור לטבול בתוך הזחילה רק דהמחבר מיירי שטובל ראשו מתחתיו אבל רוב האחרונים כ' דמשמעות המחבר אינו כן דאל"כ הי' לו לפרש וכן נראה מדברי הגר"א סקצ"ו שכ' על ראי' דמעט מעט ל"ה זחילה משום דאל"כ לא משכחת מקוה כשרה דהרי תמיד הקרקע בולע וכ' הגר"א דרשב"א לשי' דלא סבר כדעת המחבר דהיכא דיש ארבעים סאה בלי הזחילה אינו פוסל זחילה רק דסובר דפוסל בזה זחילה ושפיר איכא ראי' דמעט מעט ל"ה זחילה אבל לדידן דפוסקים דהיכא דיש מ"ס בלי זחילה כשר אין ראי' רשב"א ראי' הרי דסובר אף שטובל בזוחלין דהרי הזוחלין הם מתחתיו שהקרקע בלע אעפ"כ כשר וע"כ דסובר דלדעת המחבר ולרמ"א דמתיר עכ"פ במקום שא"י לתקן כשר לכתחלה אפי' אם טובל בתוך הזחילה. והנה ידוע בכללי הוראה דהיכא דדיעבד כשר אם יש ספק כשר אף לכתחלה וכיון שיש הרבה ספיקות שמא הוא טעון ושמא הוא רק מעט וע"פ מ"ש ודאי זה נקרא רק מעט ע"כ בהא סלקינין דהמקוה כשרה בלי שום פקפוק ולהנהיג שיטבלו כן אם המים אינם מגיעים עד השיעור זה יותר קשה כי בלבושי שרד (בחי' דינים ס"ק קצ"ט ור"א) החמיר מאד בזה ע"כ טוב לנהוג כמו שנהגו והמוציא לעז מוציא לעז על מקוה כשרה:

והנה יש ראי' נכונה לאותן הדעות הסוברים דאם יש מ"ס חוץ מהזוחלים דמותר לטבול אף בהזוחלים דראיתי לא' גדול מדבר ולא אדע למי שהטעם הוא שהזוחלין נטהרו באשבורן ואף דקיי"ל דזוחלים לא נטהרו בהשקה לאשבורן ומביא בשם פנ"י גיטין דהיינו דוקא אם היא סמוכה לאשבורן אבל אם היתה באשבורן נטהרו הזוחלין עיי"ש שהוכיח כן בראיות דאותן הארבעים סאה מטהרים את הזוחלין כמו שמטהר את השאובים ונוכל ליישב בזה דברי רש"י מה דעמדו כל האחרונים הא דאיתא גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות ופרש"י הטהרות והכלים שנטבלו במקוה, והוא תמוה דלכלים סגי מה"ת ברביעית, ומה בכך שחסר ממ"ס ורק מדרבנן בטלו לרביעית ולא ראיתי להאחרונים שיתרצו זה רק בדוחק ולהנ"ל לפמ"ש הדבר נכון דהק' הרשב"א אם המקוה חסר אמאי לא פסול משום זוחלין אפי' הי' אחר החסרון ארבעים סאה אמנם לפי מ"ש דהיכא דיש מקוה כשר נטהרו הזוחלין בהשקה הואיל שהוא בתוך המקוה ל"ק קו' רשב"א דהרי אם ל"ה חסר היו הזוחלים נטהרים בזה הנשאר באשבורן (וכפי הנראה מרשב"א שסובר דאיירי שנסדק הכותל) ולפ"מ שאיתא בגמ' שחסר ממ"ס א"כ מה שנשאר באשבורן הי' פחות ממ"ס ויש עוד פסול מטעם זוחלין והכלים שנטבלו מה"ת טמאים ושמא נטבלו בשעה שזוחלין וידוע דרביעית אפי' מה"ת שהוא כשר עכ"פ א"י לטהר מים אחרים אפי' לכלים לאותן הדעות משום שצריכים השקה ממילא מיושב היטב דשפיר טמא אפי' כלים משום דאם הוא חסר מארבעים סאה יש עוד פסול מטעם זוחלים וא"ש:

והנה מה שהקשיתי לאביי דתמיד אזלי' לחומרא לענין אמות בת ה' או ו' טפחים ולדידי' יש חלוק בין מקוה כשרה לגמרי ופסולה לגמרי לשרוף תרומה וקדשים ולפ"מ שהוכחתי דצ"ל דבשעה שטבל למפרע היתה כשרה לגמרי ועתה היא פסולה לגמרי אמנם הוא תמוה דבאמת יש חלוק חצי מקוה דמקוה כשרה ממש אמה על אמה ברום שלש אמות בת ו' טפחים עולים שש מאות וארבעים ושמונה טפחים ומקוה שהיא פסולה ממש היא רק אם יש פחות שלש מאות ושבעים וחמשה טפחים שהוא חצי מהחשבון והיאך משכחת שבזמן מועט.. מקודם חצי שעה או רבע שעה וידע היאך הי' מקודם למשל שהי' כשעור שצריך להיות לכתחלה וכעת אינו מגיע רק עד החצי דהיינו עד למעלה מרגליו על הכרס ואיך יוכל להיות ספק שאז הי' עד זרת למעלה מהסבור הי' צריך להיות בשעה שטבל למעלה מהראש לערך אמה ואיך לא יהי' ניכר איך היתה המקוה אז וגם זה ודאי דהוי ניכר הזחילה בזמן קצר וזה תימה רבה:

ולענ"ד ליישב בזה דברי רש"י דמש"ה פי' רש"י בכ"מ שמביא זה המשנה בנדה ב' ובקדושין ע"ט דאיירי בטבילת כלים ותמוה שלא פי' בפשיטות בטבילת אדם ולהנ"ל הדבר נכון דבטבילת אדם ק' קו' זו אמנם בטבילת כלים שפיר משכחת שהי' מ"ס דהיינו למשל המקוה היא שש על שש אמות ודי לטבילת כלים שיהי' ב' אצבעות גובה וכעת חסר אצבע או שגבוה רק אצבע דהיינו שרחב י' על י' וכעת יש רק חצי וז"פ ורש"י מפרש שיהי' אליבא דכ"ע אפי' לאביי ומה מאד נפלא לתרץ על מה דרש"י שינה לשונו דבשני מקומות הנ"ל פי' לטבילת כלים ובגיטין ל"א מובא ג"כ זה המשנה ופרש"י שטבל שם אדם ותמוה. ולהנ"ל נכון מאד כמ"ש דע"כ שכעת גם אמות קטנות אין המקוה מחזקת דאל"כ למה היו שורפין לת"ק ומה חלוק בין ת"ק לר"ש, ומקודם ע"כ שהיו אמות גדולות דאל"כ לא הי' מטהר ר"ש בר"ה וממילא דיש חלוק בערך אמה וחצי גובה וזה הי' ניכר בטבילת אדם אבל בכלים יוכל לטבול מחטין וצנורות שלא יהי' חלוק רק חצי אצבע וכ"ז בשני המקומות בנדה ובקדושין שמביא כל הפלוגתא גם דברי ר"ש דמטהר בר"ה הוצרך רש"י לפרש דע"כ איירי בטבילת כלים אבל בגיטין דלא מביא רק המתני' בלי דברי ר"ש ובמתני' נוכל לומר גם בטבילת אדם דהיינו שגם כעת יש אמות קטנות ואין חסר רק מעט ושפיר קאמר דהם טמאות דתלי' דחסר מקודם או לענין שריפה כגון שכעת ליכא גם אמות קטנות ואשמועינן ת"ק שצריך שריפה דתלי' שגם מקודם ל"ה אפי' קטנות דשם לא מובא דברי ר"ש החולק ומש"ה שפיר פרש"י דאיירי אף לאדם ובזה מיושב דגם בקדושין דף סו: גבי פלוגתא דר"ט ור"ע פרש"י ג"כ בטבילת אדם דשם ג"כ אין מובא ל' תולין רק ר"ט מטהר ור"ע מטמא וזו הפלוגתא ג"כ יוכל להיות אפי' היכא שלא נחסר רק מהשוחקות וכעת הם עוצבות ויש נפ"מ אם טמא הוא לשרוף או הוא טהור מלשרוף או שמקודם לא הי' רק עוצבות וכעת גם עוצבות לא הוי ויש נפ"מ אם הוא טהור מלשרוף או לא אבל שם בשני המקומות דמובא דברי ר"ש דאמר ברה"י תולין וברה"ר טהור וע"כ דמיירי דמקודם היו שוחקות דאל"ה לא הי' ר"ש מטהר ברה"ר ומה דמטהר ע"כ הוא לגמרי טהור דאל"ה דהפי' טהור אינו רק מלשרוף הא זה גם ברה"י אינו רק תולין וע"כ דטהור לגמרי וע"כ איירי דכעת אפי' עוצבות אינו מחזיק דאל"כ לא הי' צריך להיות טמא לת"ק לשרוף עליהם תרומה וקדשים ולא נוכל לומר דהפי' טמא אינו לשרוף דא"כ מה חילוק בין ת"ק לר"ש וע"כ דחלוק גדול יש בין מקודם לכעת ושפיר הוצרך רש"י לפרש דמיירי בטבילת כלים שיהי' נכון אף לדברי אביי:

מאיר יחיאל הלוי.

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה