חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
יורה דעה · סימן נו
לכבוד הגאון המובהק מ' חיים משולם קויפמאן הכהן אבד"ק פולטוסק.
בספרו היקר מקוה טהרה אשר שלח לי כ"ת ראיתי בדף כד: שהביא מהגאון מאסטראווצי שי' שהקשה על הא דביצה יח. נדה שאין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדי', למה מותרת לטבול ביו"ט הא כל מה דאדם מותר לטבול משום דנראה כמיקר. והא התוס' שבת קיא: הקשו למה ל"ג דילמא אתי לידי סחיטה ותי' משום דמצוה שאני וכיון דכל ההיתר רק משום מצוה א"כ שוב ניכר דאינו מיקר, והיא כתובה בס' שואל ומשיב תליתאי חלק ב' סי' קל"ז בשם אביו הג"ר ליבוש באטנזון:
ואני גברא חזינא ותיובתא לא חזינא כי אפי' בבגדי' שייך ג"כ שנראה כמיקר וכמ"ש מהרש"א שם ד"ה גמ' וז"ל משא"כ הכא דלא מחזי כלל שבא לטהר אלא שהאשה נכנסת במים להקר, והוא פשוט דע"כ אין הבגדים מהודקים דא"כ הו"ל חציצה אלא שהם רפויים וכמ"ש ש"ך קצ"ח ס"ק נ"ו בשם ראב"ן דוקא בבגדים רחבים שכן הי' מנהג נשים שלהן כמו שעדיין נהגו הנשים של ארץ כנען (וכן מנהג מדינה זו) אבל איש בבגדיו שהם קצרים ודבוקים לבשר ולא מצי מיא עייל בהו או אשה בזה"ז בבגדים קצרים לא ומה בכך דההיתר הוא באמת משום מצוה מ"מ בעיני העולם אינו נראה כמתקן רק כמיקר:
ואינני מבין קו' תוס' ותירוצם וכן הוא באס"ז ביצה. כי הלא ר' יוסף אמר הטעם משום סחיטה וע"ז איתיבי' כל הני תיובתא ושני לי' כדשנינן, והיינו גם ממערמת וטובלת בבגדי' והתי' הוא מתוך שלא הותרה לה אלא ע"י מלבוש זכורה היא וא"כ הק' בגמ' קו' תוס' וא"צ לתרץ משום מצוה רק מתוך וכו' ל"ש גז' סחיטה וכ"כ ר"ן יומא עז: טעם זה כיון שלא התירו לו אלא כדרך שהוא לבוש מינכרא לי' מלתא ולא אתי לידי סחיטה וכמ"ש בפרק יו"ט גבי נדה מערמת וטובלת בבגדי':
ומה שתי' תוס' משום מצוה, ק' הא ר' יוסף ס"ל דמש"ה אסור טבילת כלים משום סחיטה אף דמצוה היא וא"ת דדוקא על טבילת האשה כ' תוס' מצוה א"כ מה מק' בביצה על טעם נראה כמתקן א"ה אדם נמי, נימא דאדם שאני דמצוה הוא לא גזרו בו ומה נפ"מ בין גז' סחיטה או נראה כמתקן:
ב שם דף לג: ראיתי שהגאון ר' יוסף מדווינסק שי' מק' על פרה פי"ב מ"ד המזה מחלון של רבים ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולים פטור וכ' הרמב"ם בפי' המשניות דהוא בגדר ספק טומאה בר"ה הא בנדה ג. אמר טעמא דרבנן במקוה שנמדד וכו' בין בר"ה בין ברה"י טמאות משום דגברא בחזקת טומאה קאי ולא אמרי' ס"ט ברה"ר טהור. והתם נמי הי' בח' טומאה. ומחלק שם בין פסול במי חטאת שהוא פסול הדין והוא תואר, לשיעור מקוה שהוא פסול הגוף והשיעור הוא עצם. וחלוקו הוא בלי כל יסוד. וקושייתו לק"מ כי הרמב"ם פט"ו מפרה ה"ח כ' הטעם משום שהוא כאנוס מפני שחזקת המים שמזים מהם על הרבים שהם כשרים וברור שגם מ"ש רמב"ם בפי' המשנה שזה דומה לספק טומאה ברה"ר אשר ספיקו טהור היינו ג"כ מטעם זה כמו שהוסיף שם ולא נאמר אליו לאיזה דבר לא חקרת על אלה המים ואז תבא אל המקדש כי מן הידוע שלא יקרה לטהר הרבים אלא במים כשרים עכ"ל ופשיטא דלא הי' שם ספק טומאה ברה"ר כלום ולפי פי' ר"ש ורא"ש שם מיירי באמת שנטמא מיד בספק טומאה עיי"ש. אלא מטעם רמב"ם דהוא כאנוס צ"ע על נו"ב תנינא יו"ד צ"ו שכ' דהיכא דאונס הי' ע"פ טעות כגון יחיד שעשה ע"פ הוראת ב"ד חייב קרבן מפני שהב"ד טעו בהוראתם, והלא הכא הי' בטעות דהא המים היו פסולים אלא שהטמא סמך על המזה מחלון של רבים שהטעהו ומ"מ פטור מקרבן ואמרי' שאנוס הוא. ועי' ספרי חלק א' סוגיא ד' אות ו':