חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
יורה דעה · סימן נג
להרב הגאון המפורסם מ' שמואל אהרן הלוי יחי' בעל הפרדס.
אודות השאלה בי"ש הנעשה מסתם יינם אי מותר לבטלו לכתחלה לערבו ביין כדי להשביחו ויתבטל בששים:
הנה בע"ז כ"ט: חומץ של נכרים שהי' מתחלתו יין מקשה פשיטא כיון דאחמיץ פקע לי' איסורי', הרי דאף שנשתנה קאי באיסורו, ואמנם י״ל דמיירי רק בזמן הגמ' דסתם יינם הי' אסור בהנאה אלא שב"ח סי' קכ"ג כתב דאפי' בזה"ז נמי אסור, ויש לומר דדוקא חומץ לא הוי נשתנה כיון דהשנוי הוא ממילא שלא ע"י מעשה חדש ועומד לכך לכן נשאר באיסורו:
אבל הא עובדא זו מפורש ביו"ד קכ"ג סכ"ד אגואה ארדיינטי אסור כיין עצמו והוא י"ש הנעשה מזיעת יין, ומקור הדין ריב"ש סי' רנ"ה ותשב"ץ ח"ג רצ"א, הרי אפי' נשתנה ע"י מלאכת דבר אחר אסור:
אלא שבחתם סופר יו"ד סי' קי"ז מתיר השמן הנעשה מחרצני סתם יינם משום שנוי, ואף שפלא עצום הוא שאינו מזכיר כלל דין זה בש"ע בי"ש, מ"מ הרי דעתו דשנוי מותר, ויש ליישב ולחלק, דכיון דהריב"ש ותשב"ץ ס"ל סתם יינם אסור בהנאה וכמו שמפורש בתשובותיהם ולכן כתבו דשנוי אסור ואפי' אפר אה"נ אסור, אבל לדידן דסתם יינם מותר בהנאה מהני שנוי וכמ"ש רש"י ע"ז מו: ד"ה או דרק באה"נ לא מהני שנוי וכיוצא כ' תוס' שם מט. ד"ה שאם חלוק בין אסורי הנאה לענין גדולים. וכ"כ במשכנות יעקב יו"ד סי' ל"ו דריב"ש אוסר משום דהוי אה"נ:
ואף דתי' זה מוקשה דא"כ למה מביא רמ"א דין הריב"ש ולא כתב דלדידן שרי. וגם הלא בצ"צ סי' ע"ה מובא בפת"ש סקט"ו אוסר י"ש מחרצני נכרים אפי' בזה"ז, מ"מ כיון שהח"ס מתיר בשמן (ודוחק לחלק בין שמן לי"ש) וגם המשכנ"י מתיר, וגם בת' הר"ן סי' ה' בדבש הנעשה מענבים צדד להתיר אם אין האיסור משום נסוך רק מגבר' חתנות ואף שמסיק למעשה לאיסור מ"מ עי' אבני נזר יו"ד קי"ג אות כ"א שמצרף דעה זו. וגם כמדומה שעמא דבר לשתות קוניאק מפבריקין של נכרים ואין מוחה בזרוע, ולכן יש לצדד דמותר לבטלו בס', ונימא דהוי רק ספק איסור ובספק מותר לבטל כמ"ש ש"ך יו"ד קי"ד סקכ"א בכרכום ובכ"ד, ואף שפמ"ג צ"ט ש"ד סק"ז מפקפק ע"ז היינו רק באי' דאו' אבל לא בסתר יינם בזה"ז, דיש להקל בו כמ"ש בת' רא"ש כלל י"ט סי' א' אנו מקילים הרבה בסתם יינם ובסברא מועטת תולין להקל וכ"כ ד"מ קכ"ג ב' יש לסמוך בסת"י אמיקל במקום הפסד וכ"כ בכנסת יחזקאל ר"ס ל"א בשם מהר"ם פדוואה סי' ע"ו דמתירים בסתם יינם אף ע"פ דעת יחיד ומביא את הירושלמי הידוע בסנהדרין פ"ד ה"ז ר' יהודה אומר אין מדקדקין ביין נסך (שהובא בהג"ה מיי' פי"ב מהמ"א, ופלא שע"פ פשוט אין כל ענין ושייכות שם לדין יי"נ ואיירי במשפט דיני ממונות וי"ל שהי' כתוב אין מדקדקין בי"ג והכוונה על תלת עשרה חלוקים בין ד"מ לד"נ שאומר ר' יוסי בר חנינה שם ומזה נשתנה על י"נ) ועיי"ש בכנס"י דסת"י בזה"ז אין לו עיקר בדאו' שאין גוים מנסכים ואסור רק מגזרת דבר אחר, ועי' יו"ד קכ"ו ס"ב בהג"ה וש"ך סק"ד דאפי' יכול למכור לנכרי מ"מ מתירים בסתם יינם כיון דאקילו בו רבוותא לא דייקי' כולי האי. וסתם יינם בטל בס' כמ"ש נו"ב תנינא יו"ד סי' ס"ח וכ"כ בהג"ה רב"פ שם קמא ל"ט:
מ"ש כ"ת ספק אי הגוי נגע בידו. נראה פשוט כיון שנעשה בפבריקא שלו קרוב לודאי דנגע, ועי' תו' ע"ז נה: ד"ה אר"ת בשם ירושלמי והוא שלא העלים ישראל עיניו ממנו ובטור וב"ח קכ"ג וקי"ח ס"א וק"ל ס"ה בהג"ה וסי' קל"א:
ויש לדון מת' רשב"א מובא ב"י יו"ד סי' קל"ד כל שעיקרו כך לא בטל והכא נמי י״ל דדרך לערב י"ש ביין להשביחו אבל בנו"ב תנינא יו"ד סי' נ"ו כ' דאין הלכה כן ועי' ספרי חלק ב' סי' מ"ג בענין זה (ומה שהקשיתי שם מביצה לט. מתוס' שכ' בדשיל"מ כיון דנעשה לכך הוי מב"מ מבואר דאלו לא הי' דשיל"מ אע"ג שעיקרו כך בטל. מצאתי בתי רש"ס ח"ג ס"ס רל"ג שנדפס אחר ספרי שהעיר ג"כ כן):
ובענין הזה ראיתי בס' נפש חי' יו"ד צ"ג ובאבני נזר יו"ד סי' קי"ג שרצה השואל לומר דהא דיין מבושל אין בו משום נסך, דוקא אם הי' יין בתחלה ואח"כ נתבשל מותר משום דנשתנה אבל אם מבשל ענבים ונעשו יין אסור כיון דלא נשתנה. ובספרים האלה דחו את דבריו והנני מוסיף כי מפורש כנגדו בע"ז כט: א״ר אילעא שנינו יין מבושל של נכרים שהי' מתחלתו יין אסור, ואי כדבריו אפי' לא הי' מתחלתו יין נמי אסור וע"כ דדוקא אם הי' מתחלתו יין טרם שנתבשל אסור. ומ"ש השואל טעם היתר מבושל משום דנשתנה לא מצינו בגמ' כלל טעם זה רק כמ"ש שם שאין דרך לנסך יין מבושל. והרא"ש שם סי' י"ג כ' דמבושל מלתא דל"ש ולכן לא גזרו בו. ובודאי דגם לבשל את הענבים לעשות מהם יין הוי מלתא דלא שכיחא וכמ"ש בס' נפש חי':