אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג יורה דעה › סימן מה

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

יורה דעה · סימן מה

סימן מד

כבוד הרב החריף ובקי מ' חיים שלמה זעלצער שי' רב בדארטשעסטער

קבלתי מכתבו והוא מתוכח עם מחבר ס' אבני זכרון בסי' כ"א. א"י מה נפ"מ ובצע אם אין קו' המחבר חזקה ויש לסתור ראייתו, גם אין זה מן המדה ואין חבין לאדם שלא בפניו ואם יש לו להשיג עליו לפנות לבעל הדבר, אך בכ"ז מפני כבוד לומדי למד הנני משיב הפעם על דבריו, ואבא על סדר מכתבו:

על הקושיא הידועה לר' חנינא בן אנטיגנוס בתמורה ל: דכשרה שינקה מטרפה פסולה למזבח ורמ"א יו"ד סי' ס' דאם נתפטמה כל ימי' בדברים אסורים אסורה, א"כ למה בבכורות ו: דמקשה חלב מנלן דשרי למה לא יליף מקרא בפ' אמור והי' שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן והרי באותו זמן ינק משדי אמו ואי חלב אסור משום אבר מן החי פסול לקרבן כמו ינקה מטרפה ונתפטמה באיסור, ותי' בס' הנ"ל דר"ח בן אנטיגנוס לא אמר אלא אם ינקה מן הטרפה או נתפטמה בכרשיני עבודה זרה שאין לאיסור זה היתר בשחיטה ואמרי' שנעשה הבהמה כמו המאכל האסור אבל אם נתפטמה מאבר מן החי מה בכך הרי בלא"ה יש בעצמה אי' אבמה"ח והיא ניתרת בשחיטה וכמו כן ניתר גם איסור אבמה"ח שיש בה ממה שנתפטמה. (והתי' הזה איתא בס' יהושע פסקים קכ"ד) והשיג כ"ת עליו דהא דינקה מטרפה או נתפטמה באיסור אין אומרים דמי שאוכל את הבשר הוי כאוכל טרפה או את האיסור, שנתפטמה הבהמה ממנו דא"כ למה מותרת אם אכלה גם דברים המותרים משום זה וזה גורם (כמ"ש ש"ך סי' ס' סק"ה ופר"ח ות' פני יהושע ח"א יו"ד סי' ד' ועוד) הא אם יש שבח עצים בפת לא מהני זוז"ג להתיר, אלא מש"ה אסורה משום שנתגדלה באיסור וא"כ לס"ד דחלב אסור משום אבמה"ח ואם העגל ינק חלב אין לומר דשחיטה מתרת גם אבר מן החי שינקה דאין זה בליעת איסור אמה"ח אלא אי' עצמי מיוחד ולאיסור זה לא מהני עוד שחיטה, ומפליג בדברים שהאריך בזה במקום אחר:

לא כן הוא, ופשוט דהא דנתפטמה באי' אסורה הוא משום דיש בבשר האינזור הראשון, ואלו הי' חלב אסור משום אבמה"ח, אמרי' שיש בעגל אי' אמה"ח וממילא מהני שחיטה, ואין זה איסור חדש, וראי' ממ"ש רמב"ם בפי' המשניות תמורה ספ"ו דאחר שנתעכל החלב מותרת גם לר"ח בן אנטינוס כ"כ רע"ב שם וכנה"ג מובא בפמ"ג יו"ד ס' ש"ד סק"ה, ואי נימא דטעם האיסור מפני שנתגדלה באי' ונעשה חתיכה דאי' מה לנו דנתעכל ס"ס כבר חתיכה נעשה נבלה ועצם איסור ואין איסור חוזר להיתרו. וכן מבואר בפלתי סי' ס' שכ' דנתפטם בחמץ מותר דהוי שלא כדרך הנאתו ואכילת בשר שבלעה אי' חמץ אינו כדה"נ וכ"ז שייך רק אי נימא דהוא אוכל את אי' חמץ הראשון:

וקו' כ"ת למה מותרת אם אכלה גם דבר המותר ס"ס הא יש שבח עצים בפת. ל"ק חדא דלא אמרי' יש שבח עצים רק באי' הנאה כמ"ש תו' פסחים כו: ד"ה חדש ורש"י ותוס' ע"ז סו: ד"ה אמר ורמ"א קמ"ב ס"ד והכא מיירי רק באי' אכילה:

והעיקר, דאף דמוסכם דאם יש שבח עצים בפת אפי' זוז"ג אסור כמו שהאריך בשער המלך פ"ג מחמץ הי"א, אבל אין זו הלכתא בלא טעמא אלא כיון דאפה הפת באבוקה כנגדו אף שיש גם גורם של תנור ההיתר, מ"מ כח שבח עצים בפת מרובה יותר והוי רק גורם א' כמ"ש רש"י פסחים כז. ד"ה ואת"ל דכשאוכלה נהנה מן האיסור בגורם אחד וכ"כ ט"ז יו"ד קמ"ב סק"ד ד"ה וכל זה דבשבח עצים בפת אין שם אלא גרם האיסור לבד וכ"כ מג"א תמ"ה סק"ה ופמ"ג שם דהוי חד גורם וכ"כ פנ"י פסחים כז. דהאי דיש שבח עצים בפת מפני שהתנור עצמו אין בו ממש ואינו נחשב גורם כלפי עצי האיסור וכ"כ צל"ח שם ד"ה ואת"ל משום דשבח עצים הוא עיקר יותר. וזה הכלל עצמו הוא בכל זוז"ג דאזלי' בתר עיקר הגורם וכמ"ש שלטי גבורים ע"ז מט. ומש"ה בכשרה שינקה מטרפה אם ינקה חלב רותח משחרית לשחרית אסורה אף שאכלה גם דברים המותרים כיון דהחלב הוא גורם יותר חזק ועיקר כלפי אכילות אחרות וכמ"ש ש"ך יו"ד סי' ס' סק"ה ומנחת יעקב כלל ס"ה סקי"ח וכ"כ תפארת ישראל תמורה פ"ו אות ג', אבל אם הגורמים שוים שרי ול"ש לדון על יש שבח עצים כלל. ולכן בע"ז מט. שדה שנזדבלה וכו' ופרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז מותר מטעם זוז"ג אף דאי' הנאה היא ואין זה ענין לשבח עצים כיון דהגורמים שוים וכמ"ש רש"י שם ד"ה מאי לאו דהזרעים גדלים ע"י זבל דאיסור וקרקע דהיתר וכ"כ תוס' מח:

ד"ה ורבנן בפרה שנתפטמה בכרשיני היתר וע"ז ביחד ששניהם הועילו לפטם הפרה והוי זוז"ג. וכן בחולין נח. בביצים שיחלא קמא וכו' מכאן ואילך הו"ל זוז"ג אף דניכר פעולת התרנגולת אין כאן מקום להקשות מיש שבח עצים, כיון דגם הזכר גרם ואין יתרון לגורם א' על חברו, וכ"כ ראב"ן סי' רס"ג בולד טרפה דשרי משום זוז"ג אף דניכר בולד פעולת האם:

וידוע מ"ש ר"ן ע"ז סו. דלא שמענו שבח עצים אלא בפת, אבל כבר תמהו עליו בברכי יוסף קמ"ב אות א' ובחי' חתם סופר ע"ז דהוא נגד מ"ש ערלה פ"ג מ"ד תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק וכבר כתבתי בזה בספרי חלק ב' סי' קכ"ו אות ב':

ומה שהק' מר על המחבר שסתר תירוץ הנ״ל ע"פ דברי ר"ן חולין סד: שתמה למה לן קרא להתיר ביצים הא כיון שהאפרוח מותר ע"כ דהביצה נמי מותרת דאי לא הא קיי"ל היוצא מן הטמא טמא, והק' עליו בחכמת שלמה הגהות ליו"ד סי' פ"ו להגרש"ק דאפי' נימא דהביצה אסורה היא רק איסור אבמה"ח. וא"כ האפרוח מותר כיון דשחיטה מתירתו (אין הגהות אלו אצלי, אבל כן הקשה בח"ס יו"ד סי' ע' ד"ה ונוראות), ותירץ המחבר את דברי הר"ן ע"פ מ"ש חולין סט. באיסור יוצא מהו לגמוע חלבו וכו' או דילמא התם אית תקנתא לאי' בשחיטה הכא ל"ל תקנתא וקיי"ל לחומרא דהחלב אסור וא"כ שפיר קאמר הר"ן דאי הביצה אסורה משום אבמה"ח גם האפרוח אסור כי נולד מאי' מוחלט שאין לו תקנה בשחיטה, וכ' מר דכוונת חכמת שלמה על בהמה שנולדה מטרפה דלא הי' לאמה תקנה בשחיטה לאמה"ח שלה ומ"מ הולד כשר משום דחיותו בפני עצמו וממילא מהני שחיטתו לאמה"ח של אמה, כמו כן נוכל לדמות שחיטת האפרוח לשחיטת ולד מבהמה טרפה שלשניהם תועיל השחיטה, אף לאמה"ח שלהם אף שלא הי' תקנה בשחיטה עכ"ד:

אלה דברי תמהון, כי בולד הנולד מטרפה יש בו שני איסורים אי' אבר מן החי ואי' טרפה. והנה אי' אמה"ח יש לו תקנה בשחיטה ככל אמה"ח אלא על אי' טרפה יש לדון דכל היוצא מטמא טמא ואין להאם תקנה בשחיטה, ומ"מ הולד כשר כמ"ש ביצה ו. דעגל הנולד מטרפה מותר משום דשאני טרפות שתלוי בחיות וכיון שהולד יש לו חיות בפני עצמו אינו נגרר אחר אמו, כמ"ש תוס' ב"ק מז. ד"ה מאי ורשב"א שם ותוס' סנהדרין פ: ד"ה עובר ותוס' חולין נח. ד"ה הלכתא ורשב"א וח"ן שם ותוס' זבחים עד: ד"ה דאיערב ותוס' תמורה לא. ד"ה למאן וש"ך יו"ד ע"ט סק"ח. (ועיי"ש בפמ"ג ש"ד ח' הטעם משום דהזכר כשר והוי זוז"ג והוא כמ"ש למעלה בשם ראב"ן וק' דלטעם דהולד יש לו חיות בפ"ע אפי' גם הזכר טרפה הולד מותר) אבל אפרוח שנולד מביצה אי הביצה אסורה משום אמה"ח שאין לה תקנה גם האפרוח אסור דרק לענין טרפה מהני הך ס' שיש לולד חיות אבל לא לאמה"ח, ולפי' כ"ת בכוונת קו' חכמת שלמה א"כ רמב"ן ור"ן חולין סד: ובכורות ו: דפשוט להם דאלו הביצה אסורה גם האפרוח אסור משום יוצא מטמא אשתמיט להו מ"ש בביצה ו. דעגל הנולד מטרפה מותר:

ומה שהק' מר על המחבר מחולין סט. דבעי ר' ירמי' מהו לחוש לזרעו וכו' מאי אריא האי דאית בי' איסור יוצא אפי' בן פקועה דעלמא נמי, דלמא ר' ירמי' מיירי דהאם היתה טריפה ויש לולד שחיטה רק אבר היוצא אסור לשי' ש"ך סי' י"ד סק"ז, ומסופק מהו לחוש לזרעו משום אמה"ח כיון דאין לאבר תקנה בשחיטה אע"כ דהולד מותר דאף דבא גם מאמה"ח של אבר היוצא דל"ל תקנה מ"מ כיון דמהני שחיטה לאבר מן החי של עצמו מהני נמי לאמה"ח של היוצא אף דלא הי' לו תקנה:

מה זו קושיא, ומה סני לי' בפי' הגמ' דהאיבעיא היא דאזיל על בן פקועה דכוותי' וכי אפשר להכריע הלכה מכח שיש למצוא נפ"מ אחרת, אתמהה. אך באמת לק"מ כי כיוצא בו מקשה בס' תבואת שור סי' י"ד סק"ח על הא דאמר שם אי לר' יהודה איסור חלב ודם ליכא, לוקמה כגון שיצא אבר ואח"כ נמצאה האם טרפה דאז ליכא אי' תלב וכו' ותי' דבעיא דר' ירמי' קאי איוצא דמתני' ובמתני' איירי בשחיטת כשרה דתנן מותר באכילה:

ומ"ש כ"ת ראי' דאף שאין תקנה לאמה״ח בשחיטה מ"מ החלב מותר מבן פקועה שבא על הבהמה והוליד דחלבו מותר כמ"ש ב"ח ואף דט"ז וש"ך אוסרים אין זה משום אמה"ח, וגם ראי' מחלב שמוטה דמותר אף שבא מאי' אמה"ח דלית לי' תקנה כמו ביצה ודוחק לחלק דשאני ביצה שלא הי' לה מעולם שעת הכושר בשחיטה עכ"ד:

אמת כי הב"ח בסי' י"ד הקשה למה לא שאלו בחולין סט. בן פקועה שבא על הבהמה והוליד שאין לו תקנה מה לגמוע את חלבו כמו באי' יוצא ותי' דרק באי' יוצא דאיסורו משום בשר בשדה טרפה אסור החלב אבל בן פקועה שאין שם אי' טרפה חלבו מותר. אבל הב"ח הוא יחיד בדינו ומפורש להפוך בבדק הבית לרא"ה בית ב' שער ג' (דפוס יוזפאף נה.) דהאיבעיא שם מהו לגמוע חלבו הי' גם על יוצא גם על בן פקועה ולא אפשטא ושניהם אסורים. וכ"פ ט"ז י"ד סק"ו וש"ך סקי"א ומביא דברי חי' רשב"א שאיסור יוצא הוא משום אמה"ח ומשום שאין לו תקנה וכן פוסק לאיסור בתב"ש י"ג סק"ח וכרתי י"ד סק"י:

ומ"ש ראי' משמוטה דחלבה מותר כמ"ש רמ"א כ"ד סט"ו. הנה באמת הט"ז סק"י תמה מה בינה לחלב אבר היוצא, ותירוצו מוקשה להבין, ואין לומר דדעתו כב"ח בסי' י"ד בבן פקועה דחלב אסור רק באי' טרפה ולא באמה"ח, כי הלא בסי' י"ד סק"ו חולק עליו, והפר"ח סי' י"ד סקי"א מביא מבדק הבית לרא"ה בית ב' ראש שער א' דאוסר ורשב"א לא חלק עליו, ואף דב"י כ"ד מביא בשם ת' רשב"א להתיר כ' תב"ש סקכ"ו דאין מרשב"א כל ראי' וא"כ נקטינין דאי ליכא תקנתא לאי' בשחיטה החלב אסור, ואפי' להמתירים אין ראי' משם לדין שלפנינו כי י"ל כמ"ש ש"ך י"ד סקי"א דהי' הללמ"ס דאין אי' שמוטה בחיי' כלל, או כמ"ש חתם סופר יו"ד כ"ט כיון דאינה בכלל טרפות ואי בדרו לה סמא חיה ע"כ מקרי אית לה תקנתא:

ומה שהק' על המחבר דאחר שהביא דברי ר"ן בביצים וקו' חכ"ש הנ"ל א"כ נדחה התי', ואחר שנדחה חזר התי' ונראה וכ' מפני דהכא העגל יונק את החלב משדי אמו לא ניכר לפנינו שום חלב של האיסור ולכן י"ל דלא דמי לביצים ובשחיטת הולד ניתר כל אמה"ח שבו, ותמה מר הא סתמא קאמר ומום השמיני והלאה ירצה אפי' חלבו מתחלה לכלי ואח"כ שתה העגל את החלב ג"כ כשר להקרבה, וגם מה טעם לחלוק זה ומה ענין לחלק אי ניכר האיסור או לא:

ודאי שאין כל מובן לדברי המחבר ואולי כוונתו דהנה דם שלא פי' מותר כמ"ש כריתות כא: ויו"ד סי' ס"ז וסתמא קתני אפי' בדם מן החי אף שיש בו דין ציר מן החי כמ"ש רש"ל פסחים כב: רש"י ד"ה מה וכ"כ ח"ס יו"ד סי' ק"ו ועי' עוד שם סי' ע' וסי' ע"ג וכ"כ שם ארי' יו"ד סי' ס"ט ועיי"ש סי' כ"ט וכ"כ שערי תורה חלק ראשון סי' י"ב אות י"ב הגר"א מטשעכנאווי דדם הקזה היוצא מחיים אף אם בשלו עובר משום דיוצא מן החי ועי' שם סי' ס"ח ובשערי תורה ח"ג סי' י"ח, וגם רא"ש חולין פ"ח סי' נ"א בשם רמב"ן מדמה מי חלב לדם דרק אי פירש נאסר, ולכן אולי כוונתו דאפי' לס"ד דחלב אסור משום ציר אמה"ח דוקא אם פירש אבל אם לא פי' שרי כדם. אבל זה דוחק גדול, לבד מה שיש לפקפק על דין זה מסנהדרין נט. דמוכח לרבנן אין בישראל בדם אי' משום חי וכמ"ש רש"י ד"ה ורבנן דאין בדם משום חיות וא"כ אין בדם אי' אמה"ח וכ"כ נחל אשכול ח"ג דף נ"ו אות י"א:

ומה שתמה על המחבר הא כל דבריו סובבים לס"ד דבכורות ו: דהק' חלב מנלן דשרי. ולס"ד אין חלוק בין אית לה תקנתא בשחיטה או לא. דהא אמרי' סד"א חדוש הוא אפי' בבהמה טמאה נמי לשתרי ולא מחלק בין חלב טהור דאית לו תקנה לחלב טמא, וא"כ למה צריך המחבר לברר שחלב יש לו לאבר מן החי תקנה בשחיטה הא לס"ד אפי' אין לו תקנה מותר:

לק"מ, כי רמב"ן בכורות ו: הקשה על בה"ג שכ' דביצת טהורה מותרת נלמד מדגלי תורה בת היענה דטמאה אסורה, א"כ מה מק' שם חלב מנלן דשרי הא י"ל מדאצטריך גמל גמל לאסור טמא מכלל דחלב טהור שרי וכן מק' בב"ח פי' פ"א ד"ה חלב, הרי מבואר מדבריהם דקו' גמ' חלב מנלן דשרי קאי למסקנא אחרי הלמוד דגמל גמל, ונראה דרק טרם שידענו מגמל גמל לא חלקט בין יש לו תקנה בשחיטה או לא, אבל עתם דילפי' מגמל גמל מחלקים חלוק זה, ולכאורה יש לדחות דהא מגמל יש ראי' רק על חלב טמא אבל לא על אמה"ח שאין לו תקנה אבל ראיתי בדברי מלכיאל ח"ב סי' ל"ח אות פ״ו ובס' שי למורא בכורות ו: ד"ה בגמ' סד"א שכתבו כן, וחפשתי ומצאתי כן באשכול לראב"ד ח"ג סי' כ"א כיון דגלי רחמנא דחלב טמאה אסור הטעם כמ"ש בפרק המקשה דאבר מן החי יש תקנתא לאי' בשחיטה:

ובעיקר הדבר באי' יוצא, אף דלפי השקפה ראשונה הוא אי' טרפה כמ"ש חולין סח. ובשר בשדה טרפה וכ"כ רמב"ם בפ"ה מהמ"א ה"ט ושם הי"ב דהרי זה כחלב טרפה ומשמע דהאי' משום טרפה וכ"כ תוס' סח:

ד"ה הכל וכ"כ תורת הבית בית ב' שער ג' וכ"כ בקצר שם ואפי' החזירו שאין לו תקנה בחזרה כטרפה, ומה שאמרו בחולין סט. חלב כאמה"ח דמי האי נמי ל"ש, היינו שנראה כאמה"ח, אבל ברשב"א חולין סט. כ' דאיסור יוצא הוא אבמה"ח וגרע מכל אמה"ח מפני שאין לו תקנה וממש כדברים האלה כ' בתה"ב בית ב' שער ג' ה' טרפות (דף נה.) וכ"כ במשמרת הבית שם (ומ"ש בבדק הבית אינני מבין) וכ"כ ר"ן שם כלשון רשב"א, ולשיטתו אזיל ר"ן סד:

בביצים דאלו היתה הביצה אסורה משום אמה"ח דאין לו תקנה הי' האפרוח אסור כיון דהמסקנא ביוצא לאסור חלבו. וכ"כ רמב"ן שם ובכורות ו:

וראיתי בס' אבני זכרון סי' כ"א אות א' דתי' קו' הפלתי סי' ס' למ"ד אי ינקה מטרפה אסורה למה בזבחים עד: דמק' היכי דמי אי דידע ליתי ולשקלי' למה לא משני בכה"ג שעגל ינק מטרפה ואח"כ נתערב בשאר בהמות ואינו ניכר ותי' משום דרמב"ם בפי' המשניות והרע"ב כ' דר"ח בן אנטיגנוס פוסל רק בתוך מע"ל אבל אח"כ מותר דכבר נתעכל החלב א"כ איך תנן במתני' ירעו עד שיסתאבו הלא יש עצה להקריבם אחר מע"ל וע"כ דלא מיירי בכה"ג, והנה התי' הזה כבר כ' בלבושי שרד בחי' דינים ליו"ד סעיף כ"ה אות פ"א:

וצריך להעיר כי דין זה דנתפטמה באיסור תלוי במחלוקת הראשונים במושק ברכות מג. דר' יונה מתירו אף דהוא דם חי' טמאה משום דנשתנה אבל רא"ש שם חולק ואוסר וכן, היא מחלוקת רמב"ם וראב"ד פ"א מכלי המקדש ה"ב, ונ' דלר' יונה ורמב"ם המתירים במושק אין לאסור אם נתפטמה באיסורים כיון דהאי' נשתנו. ועי' מ"ש בספרי חלק א' סוגיא כ"ד ושם שו"ת סי' י"ב:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה