אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג יורה דעה › סימן מד

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

יורה דעה · סימן מד

סימן מג

הבן יקיר לי חריף ובקי בחור כהלכה דוד יחי'.

קבלתי יקרתך תמול וקראתי לשבת עונג בת תורה אשר כבדתני. והנני משיב בזה:

א) כתבת ניישב קו' תפארת ישראל חולין פ"ג מ"ה אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות, למה נפ"מ דמותרת משום טרפה הא ס"ס אסורה משום סכנה, ותרצת דקמ"ל לענין אנשים שדינם למורידים ולא מעלים כמ"ש בע"ז כו: וחו"מ תכ"ה ס"ה דאסור להושיט להם טרפה ודבר של סכנה מותר להאכילם:

הנה יפה עשית שלא אמרת דנפ"מ בכל חייבי מיתה דיכולים לתת להם בשר מבהמה זו. כי י"ל ודאי דאסור לגרום להם מיתה אחרת ולבטל מיתה הכתובה בהם. ודבריך אינם חדשים לי, כי זה יותר מעשרים שנה ראיתי ישוב זה בירחון אוהל יצחק שנדפס באונגרן חוברת אדר שני תרס"ה, ופשוט די"ל נפ"מ במי שהוא חולה מסוכן שאין לו רפואה שמותר להאכילו בשר זה דלפי סכנתו אחת היא לו. וגם י"ל דאם הוא חשוד למכור בשר מסוכן אינו חשוד למכור טרפות כמ"ש דברי מלכיאל ח"ד סי' ס"ב. גם נפ"מ דאין מבטלים איסור לכתחלה ודבר סכנה י"ל דמותר לבטל אם בביטול לא תהי' סכנה כי אין זה איסור חפצא כלל וכ"כ פתחי תשובה יו"ד קט"ז סק"ג, וידוע מ"ש ט"ז שם סק"ב דדבר של סכנה לא בטל, ובבית שלמה יו"ד ח"ב ס"ס רי"ח בשם ס' יהושע הק' עליו מחולין צ"ז. דאמר כילכית באלפס הוי ולרמב"ם מובא ב"י יו"ד פ"ג כילכיס הוא דג טהור ולמה בטל, וי"ל כמ"ש ר"ן ע"ז מ. דכילכיס פי' דג קטן בין טמא בין טהור והכא בכילכיס באלפס מיירי בדו טמא ובו אין סכנה כלל, וגם ל"ק דהתם ליתא דבטל רק דלטעמי' קפילא וי"ל אולי בזה הט"ז מודה דמותר. וכל האחרונים חלקו על הט"ז:

אך באמת אין צריך למצוא אופני נפ"מ, כי הלא הרמב"ם פי"ב מרוצח ה"א כ' כי בהמה שאכלה סם המות אסורה רק טרם שנשתנה הסם בגוף הבהמה אבל אם נשתנה אינו מזיק עוד ומובא בפרי חדש סי' ס' סק"ו וא"כ אלו הי' האיסור משום טרפה תמיד אסור, משא"כ משום סכנה מותר אחר השנוי, ואיני יודע למה השמיט בש"ע סי' ס' דינו של רמב"ם, ובכרתי סק"ד כתב שאין לסמוך ע"ז ונכחד ממני טעמו:

וי"ל דרמב"ם אזיל לשיטתו בפי' המשניות תמורה ספ"ו דר' חנינא בן אנטיגנוס שאוסר כשרה שינקה מן הטרפה הוא רק באותו היום אבל כשנתעכל מותר משום דנשתנה וכן הוא שיטתו בפ"א מכלי המקדש ה"ב שהמור הוא דם הצרור בחי' וכשר למלאכת המקדש משום שנוי כמ"ש כ"מ שם והיא דעת ר' יונה ברכות מג. ודעתו דה"ה בסם מהני שנוי ועכול:

אך לכל הדברות אלו קשה כיון דברישא דמתני' איתא אכלה הרדופני שהוא סם המות לבהמה מותרת וע"כ דאינה טרפה אלא מסוכנת כמ"ש ב"י סי' ס' בשם רשב"א (ועי' חלקת יואב ח"א יו"ד ס"ס ז' מביא ת"כ שמיני סוף פ"ג דאכלה סם המות כשרה מטעם שהיא בת חי' וכ' ראב"ד דאי בדרי לה סמא חי' וכמ"ש הכוזרי מאמר ג' אות מ"ט) וא"כ הך סיפא דמותרת משום טרפה מיותרת, דפשיטא דסם המות של אדם אף אם הוא גם סם של בהמה לא גרע מסם של בהמה הרדופני ולמה צריך לשוב ולהשמיענו ומה ס"ד דיאסר משום טרפה:

ודין זה נשנה במשניות בתרומות פ"ח מ"ו וגם הרמב"ם הביאו פעמים בה' רוצח ובפ"י משחיטה ה"ח:

ב) חולין נז: שהגמ' שאלה על מ"ש דר' שמעון בן חלפתא עסקן בדברים הי' מאי עסקן בדברים א"ר משרשיא עובדא דנמלה, ותמהת למה לא הי' נקרא עסקן מפני העובדות של מעלה בתרנגולת שנשמטה ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה, וכן בניטלה נוצה שלה והניחה בתנור וטלה עלי' במטלית של טרסיים, ולמה צריך להביא הך דנמלה, ואמרת לתרץ דגבי שמוטת ירך לא איתא שר' שממון עשה השפופרת רק עשו לה, היינו אחרים עשו, רק בניטלה הנוצה הוא טלה במטלית, ובשביל עובדא א' דנוצה לא יקרא בשם עסקן וכמ"ש תוס' חולין מט. ד"ה מאי דלא נקרא ר' ישמעאל מסייע כהני משום פעם אחת:

הצדק אתך כי בשביל פעם א' אינו נקרא עסקן. אך לא מטעמך מפני שאחרים עשו, דאין כל חלוק כיון שמשמע בגמ' שנעשה ע"פ פקודתו ומה נפ"מ אם עשה בידיו או צוה לעשות. רק אף דבשמוטת ירך עשה שפופרת מ"מ בעובדא שני' דנוצות, טרם שטלה עלי' מטלית אומר עליו שעסקן בדברים הי', ע"ז מקשה מאי עסקן בדברים, הלא רק פעם א' עשה כן. והן הן דברי רש"י ד"ה מאי למה נקרא שמו עסקן תחלה, היינו לפני עובדא דנוצות. וכדבריך כ' רש"י לעיל מט. ד"ה ישמעאל דמסייע משמע תמיד וכ"כ תוס' יד. ד"ה השוחט דבשביל פעם א' לא נקרא מומר וביותר לשון עסקן משמע שרגיל בכך וכמ"ש ב"מ לג. רובץ ולא רבצן וכ"כ ירושלמי מובא בר"ן נדרים מ. ד"ה אי דרגיל היינו בשתי פעמים:

ואני חוכך למה נקרא עסקן על השתדלותו בדבר הנוגע לדין, כי זה הוא חובת כל חכם מורה הוראה לבדוק ולנסות ולעשות כל טצדקי להוציא לאור לדעת איך היא ההלכה להקל או להחמיר, ואיננו מצויין בזה מכל החכמים ולא יקרא בשם עסקן. ולכן בנטלה הנוצה שהוא חולק עם ר' יהודה וס"ל שכשרה ודאי שעליו לנסות ולהראות כי יכולה לחיות י"ב חודש, וכן מצינו בכמה חכמים נסיון למעשה, בנדה כב: חכמים שאלו לרופאים ואמרו מכה יש לה בתוך מעי' וכו' תטיל למים אם נמוחו ועוד שם שומא יש לה וכו' ושם כ"ה:

מביא קיסם שראשו חלק ומנענע וכו' ובכמה דוכתי, ורק במעשה הנמלה שהוא ענין חול ואין נפ"מ להלכה אם הוא בוחן ובודק יצדק עליו שם עסקן. וכן מצינו לו עוד עובדא של עסקנות במדרש ויק"ר פכ"ד ב' בדוכיפת ועשב מעשה יפה. והך עובדא דשמוטת ירך יפלא מה בצע בשפופרת הקנה, כיון דהדין דטרפה ותוך י״ב חודש הוי א"כ אין תועלת ולשוא צרף צורף:

ג) ועל השלישית, בחולין נ"ה: ר' שמעון בן יהודה איש עיכום, והגי' בגליון שם איש כפר עיכום, וכתבת כי עיכוס ברומית הוא כפר vicus, ״וההברה היא עיקום, והמגי' חשב כי לא נרשם שם הפרטי של הכפר:

זה שגיון לדוד כי אף אם עיקום הוא כפר אבל איש כפר צ"ל vici ולא vicus עיקוס:

ואיך תעלה על הדעת כי יאמר על איש שהוא איש כפר ולא יפרש מאיזה כפר הוא. ותמיד מציין את מקומו כמו ר' חלפתא איש כפר חנניא (אבות פ"ג מ"ו) ר' יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי (שם פ"ד מ"ב) איש כפר ברקאי (פסחים נז:) איש כפר דרום (סוטה כ:) ויש הרבה שמות פרים בש"ס, כפר חנניה (שביעית פ"ט מ"ב) כפר עזיז (כלאים פ"ו מ"ד) כפר לודים (ריש גיטין) כפר סגנא (מנחות פ"ח מ"ו, כלים פ"ה מ"ד), כפר עמיקו (תענית כא.) כפר עותנאי (גיטין פ"ז מ"ז) כפר סיסאי (שם ו:) כפר ביש, כפר שחלים, כפר דכריא, כפר סכניא של מצרים (שם נז.) כפר אחים (מנחות פה.) כפר תמרתא (חולין סב.) וביהושע יח. כד. כפר העמונה:

וגם אין שם כפר מציין כלל ישוב קטן והוא רק שם עצם פרטי, כי באמת היו בין אלה עיירות גדולות, עי' גיטין נז. ששים רבוא עיירות היו לינאי וכו' וכ"א ואחד היו בה כיוצאי מצרים חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים אלו הן כפר ביש וכו' וכן בתענית כא. עיר המוציאה חמש מאות ואלף רגלי כגון כפר עכו:

והאמת יורה דרכו ואין שום ספק כי צריך לגרוס איש כפר עכו, (לא עיכוס כגי' כאן וזבחים כח. ולא כגי' ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד אמום,) וכמו שאיתא בסנהדרין קי: סוטה לז: סנהדרין ע"א. נדה נב: בראשית רבה פי"א ב', שם פ"ע ח'. מכילתא יתרו ספ"ז. ומצינו עוד חכמים שם, ר' תנחום ברי' דר' חייא איש כפר עכו (מ"ק טז:) ר' יהודה בן גמדא איש כפר עכו (סוטה מג:):

ואין צריך לפנים שכפר עכו אינו עיר עכו הנודעת, אף שהרב ר' יוסף שווארץ בספרו תבואת הארץ (לבוב דף ק"ג) מסופק בזה, רק היתה עיר קרובה לעכו או פרור עכו. ועכו היתה עיר גדולה עיר החוף הראשית לסוריא, ואחד ממלכי בית תלמי במצרים קרא שמה פתלמעאוס על שמו, ועזרא לא כבשה רק מלכי החשמונאים, והוא בחלק אשר וכמ"ש שופטים (א, לא) ועי' ב"ב קכב. ותוס' שם. ועכו היא בארץ ישראל כמ"ש גיטין עו: וכתובות קיב. ר' אבא מנשק כיפי דעכו וירושלמי שקלים פ"ו ה"ב ים עד עכו תבא ולא תוסיף, ומ"מ באהלות פי"ח מ"ט עכו ספק (אי מא"י או מחו"ל כמ"ש ר"ש ורא"ש) ובגיטין פ"א מ"ב עכו לצפון וכ' תוס' ב. ד"ה ואשקלון דעכו חצי' בא"י וחצי' בחו"ל וכ"כ תו' כתובות קיב. ד"ה מנשק ועי' ירושלמי שביעית פ"ה ה"ז כיפי דעכו עד כאן א"י ובמראה הפנים שם:

והיו מצויים בעכו בני ישראל, עי' נדרים פ"ג מ"ו, גיטין פ"ז מ"ז והיו שם חכמי ישראל, רשב"ג ור' יהודה ור' יוסי מסובים שם (פסחים ק.) ר"ג (ערובין סד: ע"ז לב. שם פ"ג מ"ד) ר"א בר' צדוק ובת נקדימון (כתובות סז.) תלמידי ר"ע בכזיב ועכו (ע"ז כה:) ר' אבא דמן עכו (כתובות כב. סוטה מ. ע"ז לד:) נקנור הביא דלתות מאלכסנדרוה הגיע לנמלה של עכו בימי בית שני (יומא לט.)

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה