חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
יורה דעה · סימן מב
לשוחט א'.
ע"ד השאלה, שחוד ארוכה ועבה נדבק לגבה ע"י סרכא משפול האונא לגב ועברה הסרכא בקליפה וחזר השפול מעט לאחוריו אך לא נתפשט עקמימותו לגמרי רק נוטה לגבה כטרפא דאסא ומסתפק כ' אם זה קמט או לא:
הנה הדין פשוט. א) סרכא מינה ובה על קמט, אם הקמט מתולדה אפי' לא עברה הסרכא בקליפה כשר כמ"ש לב"ש ל"ט אות קכ"ט. ב) אבל אם הקמט אינו מתולדה בעי' שהסרכא תעבור בקליפה ואז אם הקמט נתפשט כשר אפי' שלא בהפ"מ כמ"ש לב"ש שם ס"ק קכ"ו וראש אפרים ס"ק קל"ו ועוד אחרונים. ג) ואם הקמט נשאר יכולים להתיר בהפסד כדעת מהר"ם חריף ונו"ב קמא יו"ד י"ב וח"ס יו"ד ל"ז ושואל ומשיב מהדורא ב' חלק ד' סי' פ"ו ומהדורא ג' ח"ג סי' ס"ז וצ"צ מהגר"מ לובאביץ פסקים ל"ט סקט"ו:
ולפלא על נו"ב שמתיר הכא בקמט והוא עצמו בסי' ה' סד"ה והנה מחזק דעת רמב"ם להטריף בקמט, ובימי חורפי אמרתי בישוב שי' רמב"ם שק' עליו קו' תו' חולין מז: ד"ה אבל וכתוב בספרי חלק א' שו"ת סי' י' עיי"ש:
והנה כל דברים אלו בקמט אבל עובדא זו אינו קמט והיא מפורשת בס' טוב טעם ודעת מהדורא ב' סי' פ"ב וז"ל בקצה האונא הי' יוצא מראש חדוד האונא סרכא ונסרך במקום אחר מינה ובה והחדוד ממש קצה התחתון הי' משוך וחודו הי' נוטה למעלה לצד שנדבקה הסרכא למקום אחר מינה ובה ואחר המו"מ נשאר החידוד נוטה למקום זה ולא נפשט בשוה לשאר האונא רק עומד באלכסון כמין ג"ם נוטה למעלה וכל צד גוף האונא הי' שוה ממש ולא הי' בה קמיטה כלל אם לדונו כדין סרכא מתוך הקמט או לא והאריך בזה ומסיק דמה שהאונא נוטה לגבה אין זה רעותא ואינו בכלל קמט וי"ל דאף התב"ש מודה בזה וכיון דבלא"ה ראוי להקל ע"י מו"מ כדעת הנו"ב ובפרט דמהר"ם חריף מתיר בזה לגמרי אלא דאין להקל נגד האוסרים אלא במקום הפ"מ וכבוד שבת אבל בנ"ד מחמת הני צדדי היתר יש להקל בכל ענין ע"י מיעוך ובדיקה עכ"ל:
ב) רוב האונא צמקה וממנה הי' סרכא שלא כסדרן לשומן והלכה ע"י מעוך ומשמוש והצימוק חזר לברייתו ע"י מירוס ומשמוש, הנה לבושי שרד ס"ס ל"ו אוסר דהוי תרתי לרעותא וכ"כ שו"ת רי"ם יו"ד סי' ו', ומ"מ יש לצדד להתיר, (א) מנחת יוסף תר"ל צ' לקוטי יוסף ו' ז' בשם ברכת ראש ור"ל צונץ ובר לואי להתיר אם הדרא בריא אף צמקה כולה. ויוצא ממנה סרכא שלא כסדרן. (ב) מקדש מעט ל"ו קמ"ט סומך על פר"ת אם יש כט"ד אף צמקה רובה כשר וכ"כ ברכת משה סוף שער ב' בשם טוטו"ד וכן מלכיאל ח"ב סי' ט״ז. (ג) דברי מלכיאל שם מתיר אם נכנס בו רוח. (ד) יש כמה ספיקות, שמא אין הלכה כבה"ג, שמא בידי שמים. שמא כט"ד די (מנחת יוסף ל"ו ענף י"ג לקוטי יוסף נ'):
ג) עצם לבן דק וקצר הי' תחוב וטמון, בתוך שומן אווזא (איננעס) הכשרתי שקרוב לודאי שהעצם הי' מן הצלע באותו מקום ממש ולא ניקב מקום אחר כלל. הנה בכל מחט עי' ש"ך מ"ו סק"ב מתוס', ששומן סותם וכ"כ מ"ט סק"ב ואפי' ניקב המחט את השומן אם יש סתימת שומן כשר דלא כפת"ש מ"ט ג' בשם תולדות יצחק וכמ"ש יד אפרים מ"ו ס"ב להקל וכ"כ משמרת שלום מ"ו דינים א', אך אם יש במחט בחלל חשש שמא נקבה במקום אחר ל"מ סתימת שומן זה כמ"ש דרכי תשובה מ"ט י"ז בשם שלחן גבוה וכ"כ משמרת שלום מ"ו דינים ל"ג בשם מהר"ם שיף וטוטו"ד ח"ב קס"ח. ומ"ש דר"ת משמו להכשיר הלא חזר בו:
והכא בעצם זה עי' יד אפרים נ"א סוף סעיף א' בשם אור נעלם בלינדען שמאלץ להכשיר וכ"כ פמ"ג ל"ט מ"ז סקכ"ג וכ"כ פחד יצחק מובא דרכי תשובה נ"א א' (ויש כמה גדולים מטריפים כמ"ש דרכי תשו' שם):