חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
חושן משפט וענינים שונים · סימן קיח
לידידי העלם החריף ושנון מר דוד ניימאן יחי'.
אודות הקושיא בגיטין פג: היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר התם יבם הוא אסר לה דאי מבעל הא שרייא וקיימא א"כ איך אמרו בקידושין יג: ודילמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם ויש לה בנים לכ"ע אסורה, הא אי מיתה אינה מתרת, למה מותרת ע"י חליצת היבם הא הבעל אסר לה והיכן מצינו זה אוסר וזה מתיר:
נראה דרק עתה שמיתה מתרת אז אמרי' דאי אפשר שזה אוסר וזה מתיר אבל אי נימא דמיתת הבעל אינה מתרת אף דכבר נסתלק כח האוסר ולא תלוי כלל בכחו של אוסר יכול להיות גם זה אוסר וזה מתיר ואין דנים כלל על כח האוסר, ועוי"ל לפי' רש"י ד"ה שזה דזה מתיר היינו שנשואים של שני יתירו לו. אבל בחולץ אין כאן נשואין ומה דבעל אסר וחולץ מתיר לא איכפת לן:
ב) ועל מ"ש במל"מ פ"ח מחובל ומזיק דהא דאמרי' אם יכולים להציל באחד מאבריו של רודף שאין הורגים אותו שדין זה לא נאמר אלא באיש אחר הבא להציל אבל הנרדף עצמו אין צריך לדקדק והקשה מסנהדרין מט. דאמר יואב על אבנר שהי' לו להציל את עצמו באחד מאבריו של הרודף, הרי דאפי' אבנר שהי' הנרדף עצמו מ"מ טען יואב טענה זו של אחד מאבריו:
ולי נראה שאדרבה משם ראי' להמל"מ, כי קשה מאד שעל טענת יואב השיבו הסנהדרין שאבנר לא יכיל לי' מנין ידעו סנהדרין שאבנר לא הי' יכול להציל באחד מאבריו ואם הוא ספק איך יחייבו את יואב מיתה שמא הי' יכול אבנר להציל באחד מאבריו. אלא הוא הדבר שעל טענת יואב השיבו לו דינו של המל"מ שהנרדף עצמו מפני שהוא בהול וחרד על נפשו אינו יכול לדקדק בזה ולא יכיל לי' לא קאי דוקא על אבנר רק על כל נרדף אינו יכול ומפני זה יואב חייב על הריגת אבנר וע"ז השיב יואב דאף שבכל נרדף יתכן ס' זו שאינו יכול לכוון היטב אבל אבנר שכוון לו בדופן חמישית לא יוכל להתנצל בזה שא"י לכוון. ומ"מ רש"י בסנהדרין עד. ד"ה ויכול כתב להפוך ויכול הנרדף או הרואהו להציל באחד מאבריו. הרי דעתו דאין נפ"מ בין נרדף עצמו לכל אדם: