חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
חושן משפט וענינים שונים · סימן קיד
לכבוד בני יקירי העלם החריף ובקי מר דוד יחי'
אשר שאלתני בסנהדרין קיא: לר"ל דאין חולקין עיר תחת לשני שבטים דמקשה מיהושע כא. טז. ערים תשע מאת שני השבטים האלה ותי' ארבע מהאי וחמש מהאי, ותמהת איך אפשר כן הלא הערים המפורשות האלה היו שמונה מיהודה ורק עיר א' ״עין״ היתה משמעון כמ"ש בדברי הימים א' ד' ל"ב ורש"י יהושע ט"ו ל"ב (ועי' דברי הימים א' ד' ל"ב שעין ועשן נחשבו לשתים דלא כמ"ש מלבים שם ו' מ״ד דעשן היא עין, וכן ביהושע י"ט ז' עין רמון ועשן שתים, ובהשמטות מלבים לדה"י חזר בו וכ' שהיא עיר אחרת). וזה שנים אחדות ששאל אותי כן רב נכבד א' יחי':
אבל נ' פשוט כיון שנחלת שמעון היתה בתוך נחלת יהודה י"ל שאח"כ נתנו בני יהודה את הערים לשבט שמעון. והנה חברון נשאר ליהודה וכן בית שמש כמ"ש בדה"י ב' (כה. כא.) וכן יוטה כמ"ש בס' תבואת הארץ להרב ר' יום שווארץ דף קכו: וכן ודאי דביר אשר לכד עתניאל, וא"כ היו ארבע ליהודה וחמש לשמעון אע"פ שמתחלה היו שמונה ליהודה:
אבל בבראשית רבה ויחי פצ"ח סי' י' אמר ששה משל שמעון היו וכמ"ש יפ"ת וע"כ דחושב גם דביר נסבה אח"כ לשמעון ורק חברון, ויוטה. ובית שמש נשארו ליהודה כמ"ש בתבואת הארץ דף הנ"ל ממחקרי ארץ ע"פ המציאות:
ובודאי דעת הגמ' כי אלו הי' רק עיר אחת לשמעון לא יצדק לכתוב ע"ז ערים תשע מאת שני השבטים האלה:
עתה ראיתי כי קושיא זו שאל הג"ר חיים ברלין מהגאון מלבים ועי' בהשמטות דה"י למלבים מה שהשיב ובת' משיב דבר יו"ד סי' ס"ד מ"ש באריכות:
ב) ואודות השיתין שבסוכה מט. ונג. וזבחים סא: וירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב. ואמנם קשה על מ"ש סוכה נג. וירו' דקפא תהומא ובעי למשטפא עלמא ונסתפק דוד אי מותר לכתוב שם אחספא ולהשליכו בתהום ואחיתופל השיב להיתר ק"ו מסוטה, וכי לא ידע דוד דבמקום פקוח נפש הותרו כל האסורים ואין לומר שבאמת ידע אלא שלא חפץ להורות בפני רבו כמ"ש רש"י, דבמקום פק"נ אמרי' ביומא פד: ואין צריך ליטול רשות מב"ד וירושלמי שם ה"ה השואל ה"ז שופך דמים. וגם למה הוצרך אחיתופל ללמוד מסוטה ולא אמר פשוט משום פקוח נפש, ואף דלהתנאים ביומא פה. שלמדו דפק"נ דוחה שבת מקל וחומר אין נפ"מ מה שלמד אחיתופל מק"ו דסוטה דאחת הוא מק"ו זה או זה אך שמואל שם הא לומד מוחי בהם וזה למוד יותר טוב כמ"ש דלית לי' פרכא וכל ק"ו איכא למדחי:
ודוחק לומר כיון דכ' ונתצתם את מזבחותם וכו' לא תעשון כן לה' אלקיכם והתורה תלתה לאו זה במצות לאבד ע"ז ולמחות את שמה כמ"ש רמב"ם בספר המצות ל"ת ס"ה וחנוך תל"ז הי' ס"ד דאי' מחיקת השם הוי אביזרייהו דעבודה זרה ולא ידחה מפני פק"נ עד שפשיט אחיתופל זה מסוטה:
ויותר נ' כמ"ש רמב"ם בפי' המשניות יומא פג. דלכן מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילים אותו מחצר הכבד שלו משום דאין זו רפואה טבעית רק בדרך סגולה ואין עוברים על המצות רק ברפואה שהיא בדרך הטבע והכא נמי להטיל את השם למים דאין זה רפואה טבעית לא מצינו להתיר אבל לא יעלה ארוכה להקושיא הנ"ל על רש"י שכ' דאסור להורות בפני רבו דרש"י לא ס"ל חלוק זה כמ"ש שם ביומא פי' אחר משום שאינה רפואה גמורה ועי' ספרי חלק א' סוגיא מ"ו אות ב' מ"ש. וגם ראי' אחיתופל מסוטה אינה מכרעת כי י"ל התם גזרת הכתוב היא אבל בכ"ד אפי' שלא בדרך השחתה אסור:
וקו' רש"י מכות יא. ד"ה נשא חזקה, דעובדא דקנין הגורן מארונה הי' אחר מות אחיתופל, ואולי הי' המעשה כשאמר לו נתן כל אשר בלבבך לך עשה ואז החל לתפור יסוד טרם בא אליו נתן בנבואה חדשה שלא יבנה:
ועי' דברי ישכר סי' ט"ו וסי' כ"א וסי' פ"א:
סימן