אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג חושן משפט וענינים שונים › סימן קיג

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

חושן משפט וענינים שונים · סימן קיג

סימן קיב

לכבוד גיסי הרב החריף ובקי בחדרי תורה החסיד פ' יעקב מאקובר יחי' בסוסנובצא.

אשר הקשה ברש"י עזרא (י. יט) ואשמים איל צאן על אשמתם שכ' הוראת שעה היתה. והלא בכריתות יא. אמר ר' חסדא מלמד שטלן שפחות חרופות בעלו. ולמה כתב רש"י נגד הגמרא. קושיא גדולה היא:

ונראה דרש"י לשיטתו בגיטין לו. שכתב שלא הי' יובל בבית שני והקשו עליו בתוס' ד"ה בזמן מגמ' זו דשפחה חרופה היא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי ועבד עברי אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וכתבו תוס' דאין סברא שהביאו אשם על שבעלו שפחות חרופות בבית ראשון כמ"ש בהוריות ו. אבל רש"י באמת מפרש כן שבעלו בימי צדקי' וכ"כ רמב"ן בגיטין דהי' על חטא דור צדקי' וכמ"ש בתמורה כו: על צפירי חטאת שנים עשר על ע"ז שבימי צדקי' וכ"כ רשב"א שם, ואף שהיתה חטאת שמתו בעלי' אמרי' בתמורה דהוראת שעה היתה וכל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיסתאב כמ"ש תמורה פ"ג מ"ד ופסחים עג., וזה כוונת רש"י דהוראת שעה. ולדעתו זו כוונת ר' חסדא בכריתות:

אך הדבר הקשה לפי מ"ש בגיטין מג. דבחציה שפחה וחציה בת חורין קדושין תופסין וכן הלכה באה"ע ס"ס מ״ד, ור' חסדא הוא המאן דאמר שם. א"כ ר' חסדא בכריתות לשיטתו שפיר אמר שהי' אשם שפחה ולא מיירי בעבד עברי אלא שנתארסה לישראל וכן מתרץ באמת הרשב"א גיטין לו. סד"ה והא קו' תוס' על רש"י דמיירי בישראל ומפורש כן בירושלמי קדושין פ"א סוף ה"א ר' עקיבא אומר בחציה שפחה מאורסת לבן חורין הכתוב מדבר. ורש"י בעצמו כתב כן גיטין מג. ד"ה ואם לחשך ושם ע"ב ד"ה גמרו דהבא עלי' באשם א"כ למה צריך לפרש דהוראת שעה היתה. וגדולה מזו כתב רא"ש גיטין פ"ד סי' ל"ז דאף למ"ד בחצי' שפחה דאין קדושין תופסין מ"מ חייב אשם וכ"ד רמ"ה שם:

אבל לפ"ז קשה למה בכריתות יא. איתא בברייתא חצי' שפחה וחצי' בת חורין מאורסת לעבד עברי דווקא וכן רמב"ם פ"ד מאישות הי"ז ופ"ג מהא"ב הי"ג ורש"י כריתות יא. ד"ה לר' ישמעאל דוקא עבד עברי שרבו מוסר לו שפחה כנענית וכ"כ רש"י חומש קדושים, ומפורש בפי' המשניות לרמב"ם בכריתות ואי אפשר זה אלא כשתהא מקודשת לע"ע שיש לו קדושין והיא לו מותרת ולפיכך יש לו בה קנין עכ"ל הרי דוקא בעבד עברי כיון שמותרת לו יש חיוב אשם ולא בישראל אחר אף דקדושין תופסין מ"מ כיון דאסורה עליו אין אשם, ומובן ע"פ מ"ש בכריתות שם דבעי' שתהא בעולה ובעי' שתהא הביאה בהיתר ולא באיסור:

ועי' תפארת ישראל פתיחה לקדשים פ"ד סי' ל"א שכ' שמשמע מלשון רמב"ם פ"ט משגגות שא"צ שתהי' כבר בעולה, והוא פלא דמפורש כן שם פ"ט ה"א ותהי' בעולה וכ"כ פ"ג מה' איסורי ביאה הט"ו:

ועי' שושנת העמקים כלל ד' שהקשה כן למה צריך דוקא מאורסת לעבד עברי הא גם בישראל תפסי קדושין וסי' דכיון דבישראל אסורה לו מן התורה והכא בכריתות הם דברי ר"ע ור"ע לשיטתו דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין, ולפלא שלא הביא כל המקורות הנ"ל. וסוף סוף אין הכרע בדבר ובס' שאגת ארי' החדש סי' ט"ו מוכיח בראיות דאין שפחה חרופה אלא במאורסת לע"ע ולא לישראל:

והיותר נראה דהנה חצי שפחה היינו שאחד מן השותפים שחרר אותה וזה רחוק מאד לומר שהקהל בימי עזרא חטאו בחצי שפחה שהוא מקרה דלא שכיח כלל. וע"כ כמ"ש רמב"ן ורשב"א ור"ן בגיטין שר' חסדא אמר כן אליבא דאחרים כריתות יא. דבשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני הכתוב מדבר והי' קשה לרש"י הא אין הלכה כן אלא כר"ע וראב"ע דדוקא בחצי שפחה חייב וע"ז פי' רש"י דהוראת שעה היתה לחייב אף על שפחה ודאית המאורסת לכנעני וכמו שהקריבו צפירי חטאת משום הוראת שעה. שוב בא לידי פי' הגאון מלבים על עזרא והקשה כן ותי' כעין זה:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה