חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
חושן משפט וענינים שונים · סימן קיא
בא לידי ס' מי נפתוח על יבמות ועיינתי בו והנני מתפלא מאד על דבריו:
א) דף ב: או שנמצאו איילונית. מביא קו' תוס' רעק"א על המשניות בסתירת דברי רש"י יבמות צא: ד"ה והלכה צרתה שכ' מאשר תלד פרט לאיילונית ומבואר דהיא אליבא דרבא דאפי' הכיר בה אינה פוטרת צרתה ומיד בדבור הלכו כ' רש"י דאיילונית מקח טעות והיינו כר' אסי, והמחבר מתמה עליו איך אפשר דמשנה גיטין פ. המובאה שם הכונס יבמתו מיירי בהכיר בה. אלו הכיר בה שאיילונית היא איך יבם אותה. גם מקשה למה בדף יב. לא מקשה ממתני' זו על ר' אסי אלא ודאי משום דר' אסי מיירי רק בהכיר בה ומתני' זו ע"כ רק שלא הכיר. ורש"י בדף צא: שפי' מאשר תלד כתב זה להוכיח דמיירי בשלא הכיר:
ולא אמר כלום, דפשוט מתני' דגיטין מיירי שהכיר בה בעלה אבל היבם סמך על רוב נשים ולא ידע שהיא אילונית. ואף דהכא בדף יב. דייק ממ"ש ונמצאו שלא הכיר ל"ק דבגיטין קאי ונמצאו אצל היבם שהיבם לא ידע, ומה שהק' למה לא הק' על רב אסי ממתני' זו. פשוט דהי' צריך להקשות ממתני' ריש יבמות שהוא עיקר הדין ואחר שתירץ דמתני' מיירי בלא הכיר אין לו עוד מה להקשות משם:
ומה שכ' דגם לפני חלוק הגמ' הא פשוט דר' אסי מיירי רק בהכיר בה, דאל"כ אינה צרת אילונית, לא משמע כן מתי' הגמ' יב. כאן שהכיר בה, דמבואר דבתחלה לא ידענו כלל דר' אסי מיירי דווקא בהכיר והי' ס"ד דאפי' בלא הכיר בה הוי צרתה צרת ערוה משום די"ל אף בלא הכיר בה מ"מ אם בעל צריכה גט כשי' רמב"ם פ"ד מאישות ה"י לפי' לח"מ שם וכ"כ רשב"א ריש יבמות בשם ר"ת בספר הישר ורש"י גיטין מו: ד"ה משום (וחולקים ע"ז, תו' יבמות ב: ד"ה או וכתובות עב: ד"ה ע"מ ורשב"א גיטין מו: ור"ן כתובות ק' דעתם דא"צ גט, ונ"י ריש יבמות כתב דבעי גט מדרבנן. ובית שמואל קנ"ה סקי"ט כתב דגם רמב"ם שכ' מקודשת מיירי רק בהכיר דלא כטור וש"ע סי' מ"ד, ועי' נו"ב תנינא אה"ע סי' ע"ח דרמב"ם כתב כן רק בגדולה ולא בקטנה). וגם מלתא דפשיטא למחבר זה דאי אפשר לומר דר' אסי מיירי בלא הכיר מפורש להפוך בירושלמי יבמות פ"א סוף ה"א דר' אסי אפי' לא הכיר בה צרתה פטורה מיבום:
ועיקר קו' הרעק"א לא הזיז כחוט השערה. ומה שכ' דמ"ש רש"י צא:
מאשר תלד, הוא להוכיח דמיירי בלא הכיר, אינם דברים כלל:
ב) דף טו: כתב דרש"י ותוס' שם כ' דבית שמחי דס"ל מוהל היוצא מן הזיתים שלא ע"י כתיתה אינו מטמא וא"כ כיון דבמנחות פו. איתא דשמן למנורה בעי' שיצא מעצמו ולא ע"י כתית א"כ לא נטמא שמן המנורה כלל, וכל נס חנוכה לב"ש רק מפני חנוכת המזבח ששקצו מלכי יון כמ"ש במדות פ"א מ"ו. וכיון דבשבת פז: איתא ראשון לחנוכת המזבח וע"כ הראשון משובח יותר ולכן דעת באש שהראשון עיקר ופוחת והולך:
לא יאומן שיאמר אדם דברים כאלו, בראש מ"ש דשמן למנורה יצא מעצמו מן הזיתים ולא ע"י כתיתה, הוא נגד המפורש וזיל קרי בי רב כתית למאור ובמשנה מנחות פו. הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש וכו'. ופשיטא ששמן היוצא מעצמו פסול למנורה, ומה שהביא מ"ש רש"י ותוס' במוהל, פשוט שמוהל אינו שמן ועי' טהרות פ"ט מ"ג מוהל היוצא מן הזיתים טהור ומכשירין פ"ו מ"ס סלי זיתים וענבים שהמשקין היוצאין מהם שלא לרצון טהורים אבל שמן הלא הוא משבעה משקין כמ"ש מכשירין פ"ו מ"ד:
ומ"ש דלב"ש אין הנס מפני המנורה רק מפני המזבח. אם אמנם שרש"י מגילה ל: כתב שקורים בחנוכה בנשיאים משום חנוכת המזבח וכ"כ מהרש"א שבת כא: ד"ה מאי דנקרא חנוכה על שם חנוכת המזבח וברכי יוסף או"ח תר"ע. אבל א"א לומר דעשו בשביל המזבח חנוכה שמונה ומה זה ענין לנרות, והוא נגד גמ' שבת כא: מאי חביבה דת"ר וכו' טמאו כל השמנים וכו' ואיך יעלה על הדעת שב"ש חולקים על עובדא זו. ומ"ש בשביל חנוכת מזבח יום ראשון משובח כמ"ש שבת פז: ראשון לחנוכת המזבח. ליתא שם דבר זה כלל:
ומה שהביא תי' על הקושיות הידועות ממשקה בית מדבחייא דכן. כיון דאמרינן בע"ז נב: דבאו בה פריצים וחללוה אינו עוד משקה בית מדבחייא. זה אינו חדש ונודע בין החיים עי' ס' נס לשושנים דף יא. בשם שואל ומשיב ותולדות יצחק:
ג) דף עא: מתמה על רמב"ם פ"ט מק"פ שהשמיט אוקימתא דרבא יבמות שם שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין וכתב שנושאי כליו לא העירו בזה דבר. והיא קו' שער המלך במקומו:
ומתרץ מפני שק' על רבא הא אין זה אונם בגוף הילד דהא הילד ראוי למילה אלא שאביו אנוס וזה ודאי מעכב על הפסח וע"ז מפרש דרבא מיירי ששחט הפסח למולים ולערלים בשעה שהיו חבושים נשחט הפסח ע"י שלוחן ששחט גם בעד עצמו וע"כ הפסח כשר אבל בשעת אכילה מילת בנם מעכב עליהם, ועפ"י זה מיישב השמטת הרמב"ם:
והנה כל הדברים יגעים, והוכוח בסברא עם רבא הוא בלי תועלת, כי בודאי דעת רבא רחבה מדעתו ומכרעת. ועי' שער המלך שם שכתב דאין לדחות ולחלק כן דרק אונס בגוף המילה אינו מעכב ולא אונס אחר ומביא ראי' מדברי רבא אלו:
ומה שגוזר דתי' חבושים הכוונה היא ששחט למולים ולערלים, הבל הבלים הוא. א) איני יודע למה התאכזר על אבי הילד ואמו לחבשם בבית האסורים לחנם, הא יכולים להיות בני חורין ככל אדם רק יאמר שבשעת עשי' נשחט הפסח עליהם ועל איש אחר שאין לו בן ערל וא"כ העשי' כשרה ומ"מ פסולים לאכול (ובאמת הקשה כן בס' ערוך לנר). ב) הלא רש"י כתב ששחט השליח עליהם ולא כ' ששחט גם בעד עצמו. ג) למה הוסיף רש"י שבשעת אכילה כבר יצאו מבית הסוהר הא לדבריו אפי' עדיין יושבים שם מ"מ אסורים לאכול:
אבל באמת אין להקשות משחט למולים ולערלים דזה, לא מקרי שהי' כשר בשעת עשי, כיון דמצד אבי הילד הוא פסול ורק כשר מצד איש אחר, ולבד זה כתבתי בספרי ח"ב סי' כ"ה דהפי' למולים ולערלים כשר היינו דהוי כנשחט למולים לבד, והערלים כאלו לא שחטו עליהם כלל: