אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג חושן משפט וענינים שונים › סימן קי

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

חושן משפט וענינים שונים · סימן קי

סימן קט

לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם מ' משה אביגדור עמיאל יחי' אבד"ק אנטוורפן.

חן חן לכ"ת על ספרו היקר דרכי משה ח"ב אשר כולו אומר כבוד ובנוי על יסודות נאמנים, ולמען תת אות כי עיינתי בספרו אעיר דברים אחדים:

א) בשמעתתא ח' פרק א'. דפח"ח אבל ההנחה דר' יוסי הגללי דס"ל בב"ק יב: קדשים קלים ממון בעלים הוא ע"פ יסוד דכל איסורי הנאה הוי שלו, העיקר חסר מן הספר ולא נזכר כלל בדבריו, ואדרבה מצינו להפוך בפסחים כג. דמתרץ לר' יוסי הגלילי דחמץ מותר בהנאה אף דכתיב לא יאכל משום דכ' לך שלך יהי'. ולדברי כ"ת מה ראי' מלך הא כל איסורי הנאה הוי שלו. וגם מפורש ברש"י שם ו: ד"ה דלאו דחמץ שאינו ברשותו לא הוי שלו:

וזה ימים רבים תמהתי כמו דילפי' ביומא נט: דדם אין בו מעילה מדכתיב לכם שלכם יהא למה לא מתרץ בפסחים כב. דמקשה לר' אבהו מדתנן אלו ואלו מתערבים באמה, דמקרא זה דלכם ילפי' דדם מותר בהנאה דהוי שלכם ועי' ספרי חלק א' שו"ת סי' ל"ו מה שכתבתי בזה:

ב) שמעתתא י' פי"א שהביא מ"ש בחלק א' ש"ג פי"ז לחלק בין נדר לשבועה ושבועה לא הוי דשיל"מ דאין מצוה לאתשולי ואין נשאלים אלא מדוחק ודאי כן הוא כמ"ש יו"ד ר"ג ס"א בהג"ה וסי' ר"ל ס"א בהג"ה וכמ"ש פת"ש ק"ב סק"י בשם בית יעקב וצ"ע על פמ"ג בפתיחה לה' פסח ח"ב פ"א אות ט"ז וביו"ד ק"ב מ"ז סק"ז שכ' דשבועה הוי דשיל"מ:

אך מ"ש על הש"ך יו"ד ר"ח סק"א בשם מבי"ט מי ששכח אם נשבע אסור מספק והק' כ"ת למה לא מהני חזקת גברא דמוקמי' לי' בחזקת שלא נשבע וכמ"ש מחנה אפרים ה' נדרים סי' י"ב ספק נזירות ונדר מוקמינן גברא אחזקתו בחזקת שלא נדר, ותי' דבשבועה ל"ש חזקת היתר דחזקה היא רק בדבר שאיסור גופו גרם לו ולא בדבר שאיסור אחר גרם, ולא אדון ע"ז כי אין החלוק מובן לי כלל, אך מ"ש דבנדר ספק לקולא הוא נגד מ"ש בנדרים נג. דספק איסור לחומרא. וגם מ"ש כן בשם מבי"ט דספק נדר להקל, והלא מפורש במבי"ט עצמו דגם ספק נדר אסור ופשוט דמחנה אפרים ומבי"ט חולקים:

ג) שמעתתא י' פי"ב מ"ש דר' יהודה במתני' מנחות צה: דאמר כל מעשיהם בפנים פליג רק על ת"ק במ"ש לישתן ועריכתן בחוץ אבל בסיפא ואין דוחות את השבת מודה. ותמוה דודאי ר' יהודה ס"ל דדחי שבת וכמ"ש רש"י שם ד"ה אף אלמא תנור מקדש ודוחה שבת. וגם מ"ש דר' יהודה ס"ל כר' אליעזר בשבת קל. דאף מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש דוחה את השבת מדאמר שם ר"י משום ר' אליעזר נוהגים היו בשעת הסכנה שהיו מביאים מכוסה ע"פ עדים, לי נ' דר' יהודה אומר משמו ולא ס"ל כן דהא שם קל:

אמרי' פ"א שכחו ולא הביאו אזמל מע"ש והביאוהו בשבת והי' קשה לחכמים היאך עושים כר"א דשמותי הוא ומוכח שבדין מכשירים הי' יחיד. גם מ"ש מר בד"ה והנלענ"ד ובד"ה אבל אינני מבין. ופשוט כיון דלא דחי שבת ואסור לאפותן הוי ע"ש זמנם כמ"ש תו' מנחות נא.:

ובילדותי אמרתי ליישב את הרמב"ם פ"ה מתמידין ה"ז ופ"ח ה"ח שכ' כסתם מתני' מנחות צה: דלישתן ועריכתן בחוץ ואפיתן בפנים ואינן דוחות את השבת ובגמ' הקשו ע"ז וע"כ דתברא ומי ששנה זו לא שנה זו כמ"ש תו' שם. והיא קו' לח"מ וכ"ת מפלפל בזה:

דהנה ק' מה פריך בגמ' אי אפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ולמה אין דוחות שבת הא איפסלה בלינה הא במתני' ר' יהודה ור' שמעון חולקים בזה דר"י ס"ל תנור מקדש ור"ש ס"ל דאינו מקדש וא"כ י"ל דת"ק מספקא לי' אי תנור מקדש ולכן מספק מחמיר דאפייתן בפנים ומ"מ לא איפסלה בלינה כיון דכלי שרת אין מקדשים אלא בזמנם, ואף שכתבו תוס' דף נא. ד"ה אפי' כיון דלא דחי שבת הוי מאתמול זמנם מ"מ י"ל דהיינו דוקא אי בודאי לא דחי שבת אז הוי מע"ש זמנם. אבל אם ספק הוא י"ל דמע"ש הוי שלא בזמנם:

ונראה ע"פ שכ' בתשו' הר"ן סי' נ"א מי שלא יהי' בעיר ביום שבת אי יכולים להתירו בין השמשות דאין מתירים את הנדר עד שיחול וכ' דתלוי במחלוקת הראשונים אי סד"א רק מדרבנן לחומרא אז אע"פ שחייב לצאת מן העיר קודם שבת אפ"ה כיון דמדאו' אינו חייב לא מקרי חל הנדר אבל אי סד"א מה"ת לחומרא מקרי חל הנדר, ה"נ אי סד"א מן התורה לחומרא מקרי ערב שבת זמנם אבל אי מן התורה לקולא אף דאין דוחות שבת מ"מ כיון דספק הוא מ"מ אינן נפסלות בלינה אי נאפו בע"ש דאין מקדשים אלא בזמנם וי"ל דילמא דחי שבת ואין ע"ש ודאי זמנם. ולכן רבא דאמר הקשה אדם קשה כברזל, לשיטתו דס"ל סד"א מה"ת לחומרא כמ"ש שב שמעתת א' פ"ד ומלא הרועים סוגיא ספיקא דאו' ומש"ה שפיר הוי ע"ש זמנם ונפסל בלינה אבל הרמב"ם דס"ל סד"א מדרבנן לחומרא שפיר פוסק כסתמא דמתני' אפייתן בפנים ול"ק דאיפסלה בלינה משום דמצד ספק לא הוי ע"ש זמנם. ואף דהוי ספק כרת וכ"מ כתב פ"ט מטו"מ הי"ד דבזדונו כרת גם רמב"ם ס"ל דספק מה"ת לחומרא. אך מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' א' חולק ע"ז וכתב שהיא הגהת תלמיד דהרמב"ם עצמו הזכיר בדבריו דין עריות ושבת והנך איסורי כרת נינהו:

ואמרתי עוד ליישב דהנה הרמב"ם פוסק פ"ב משופר ה"ד דמצות צריכות כוונה וכ"כ ב"י או"ח ס"ס תקפ"ט שכן דעתו, והק' עליו למה לא פסק כרבא בר"ה כח. דהתוקע לשיר יצא דמצות אין צריכות כוונה. אך הרמב"ם פסק בפ"ג מפסולי המוקדשים ה"כ דכלי שרת אינן מקדשים אלא מדעת ולא אמרי' סתמא לשמן קאי והוא הטעם, דמצות צריכות כוונה, ומש"ה פוסק הרמב"ם כסתמא דמתני' אפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת ואינן נפסלות בלינה דמתנה עליהם שלא יקדש הלחם עד למחר אבל רבא דס"ל מאצ"כ דסתמא לשמה קאי ע"כ ס"ל כלי שרת מקדשים אף שלא לדעת מש"ה אמר הקשה אדם שהוא קשה כברזל ואף דאפי', אי אין צריכות כוונה מ"מ אם נתכוון להפוך אינו יוצא כמ"ש תו' ברכות יב. סד"ה לא וסוכה לט. ד"ה עובר וא"כ אפי' לרבא אם יתנה בפי' שלא יתקדש עד למחר לא יפסלו בלינה, אך אין דעה זו ברורה והרא"ה חולק כמ"ש ב"י או"ח תקפ"ט וטורי אבן ר"ה כח: ד"ה אלמא. ועי' בהג"ה אשרי ר"ה כח: שתולה גם דין נדה שנאנסה וטבלה בחולין לא. בהא דמצות אין צריכות כוונה:

ד) שמעתתא י"ד פי"א. מה שכ' על קו' תפארת ישראל נדרים פ"ד אות ט"ז למה פגול אוסר בשאינו שלו מ"ש מכלאים דכ' תו' יבמות פג: ד"ה אין דתלוי במחשבה ומכ"ש פגול דרק המחשבה אסורה ובמחשבה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, תי' כ"ת אינו מובן דבודאי פגול יותר תלוי במחשבה מכלאים, וגם מ"ש מעקירה בטעות. הלא קיי"ל דעקירה בטעות לא הוי עקירה, ועי' קונטרס גבורת שמונים אות א' ב' ג' י' ועוד:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה