חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
חושן משפט וענינים שונים · סימן קטו
לכבוד האברך החריף מ' אלימלך נ"י בן הגאון מ' שאלתיאל דומ"ץ דסטאשוב.
אשר הקשה בב"ק קי. תוס' ד"ה אי דאיכא שכתבו דלמ"ד טומאה הותרה אפי' איכא טהורים מצי עבדי טמאים הא הכא איכא אכילה כמ"ש עבודתה לאנשי משמר והיכא דיש אכילה לכ"ע רק טהורים עבדי כמ"ש ביומא ז. א"ר נחמן מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה:
לכאורה הי' נראה לומר דהנה אכילת קדשים מ"ע הוא וקדשים הבאים בטומאה אינן נאכלים כמ"ש במשנה פסחים עו: א"כ אם יש טהורים פשיטא דצריך לעשות בטהרה דאל"כ תתבטל מ"ע דאכילת קדשים וא"כ מה ס"ד ביומא להקשות ממנחת העומר על ר"נ דמביאים אחרת תחתי' הא בקרבנות הנאכלים בודאי אי אפשר דס"ל לר"נ דלא מהדרי' אטהורים. וע"כ צ"ל דאף דמצוה לאכול מ"מ היינו אם אפשר אבל אינה מצוה חיובית ולכן אם יהי' נעשה בטומאה ועי"כ אי אפשר לאכול אין זה מעכב והי' ס"ד דמותר בטומאה אף שלא יהי' נאכל:
וזה שתי' ר' נחמן מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה, הפי' דמדרבנן מהדרינן על כך אבל מדאו' אפי' בקדשים הנאכלים עבדי' בטומאה דהותרה וכ"כ שער המלך פ"ג מביאת מקדש הי"ד דרק מדרבנן הוא וא"כ לק"מ דכ' מל"מ פ"ב מביאת מקדש ה"ו דמדרבנן אע"ג דלא מצי עביד מ"מ מצי משוי שליח ולכן הכא דרק דרבנן הוא שפיר כתבו תוס' דלמ"ד טומאה הותרה לא הי' מקשה טמאים מי מצי עבדי כיון דמ"מ מצי משוי שליח:
אבל באמת אי אפשר לומר דיכולים לבטל לכתחילה מ"ע דאכילה, אלא דלק"מ כי אף אם מקריב כהן טמא יכולים לאכול את הקרבן, דשחיטה כשרה בזר ומזריקה ואילך מצות כהונה ויוכל הכהן לזרוק את הדם ולא יגע בבשר והפשט ונתוח כשר בזר כמ"ש מתני' יומא כו: וגמרא שם, ואח"כ מקריב כהן טמא את האימורים והבשר נשאר בטהרה ויכולים לקיים בו מצות אכילה ושאני החם ביומא במנחת העומר דהמנחה עצמה נטמאת שפיר אמר ר"נ מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה בעי' טהורים, אבל הכא דרק הכהן נטמא אין זה עכוב לאכילת הבשר ולכן הכא בב"ק כ' תוס' דלר' נחמן יכולים לעשות בטומאה אפי' איכא טהורים ומ"מ הי' נאכל. ובזה מיושב קו' ים התלמוד שם על מ"ש אימא לבעלי מומין טהורים שבאותו משמר הרי כיון שהקרבן נעשה בטומאה וא"א לאכלו ואיך קאמר דעבודתה לבעלי מומים היינו שהם יאכלו אותו הא אינו נאכל, ובאמת טומאת הכהן אינה מזקת לבשר כלל והבשר שפיר נאכל: