חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
חושן משפט וענינים שונים · סימן קז
לכבוד ידידי יקירי הרב הגאון הגדול תפארת חכמי ישראל מ' מאיר שפירא יחי' הגאבד"ק פיעטרקוב.
אשר הגיד לי כ"ג בסתירת הרמב"ם במוכני שעשה בן קטין כמ"ש במתני' יומא לז. שבפ"ה מביאת מקדש הי"ד כתב כפי' רש"י שהיו משקעין אותו ערבית במי מקוה או מעין ולמחר מעלין אותו, אבל פ"ג מבית הבחירה הי"ח כתב פירוש חדש שהוא ארגז חול כדי שלא יהיו המים נפסלים בלינה וראב"ד כתב דברים זרים אני רואה בכאן:
ותי' מר עפ"י מה שהקשה איך עשו לפני בן קטין הא היו המים נפסלים בלינה, ועוד דקדק למה המשנה הבליטה לעיקר את י"ב דדין שעשה ותקנת המוכני מזכירה בלשון אף הוא עשה מוכני, ובאמת תקנת המוכני שלא יפסול בלינה יותר חשובה מי"ב דדין שהיא רק לקצר הזמן, וע"כ דעת מר שגם לפני בן קטין הי' גלגל מחבר את מי הכיור למעין ולא היו המים נפסלים רק אחר תקנתו י"ב דדין לא הי' תועלת עוד בהגלגל ע"פ גמ' זבחים כא. דא"ר חייא בר יוסף מי כיור נפסלין למתירים כמתירים וכן שם כ. קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן הרי שמעלה הגלגל לתה"ד. ותו' ד"ה מאי הק' למה כל הטורח הזה לשקע הגלגל ולהעלות את המים מאתמול הא יהיו פסולים למתירים והלא ס"ס יצטרכו לשאוב מים חדשים ותי' דאסור לגרום שהמים יפסלו. וכ"ז הי' טוב כשהיו רק ב' דדים, אז העוסקים באברים קדשו מדד א' של המים מאתמול, והכהן הזורק והמקטיר שהיא עבודת מתירין קדשו מהדד שבו מים חדשים, אבל עתה שהיו י"ב דדים וקדשו הכל בבת אחת ממים חדשים שבכיור והמים של אתמול יהיו לבטלה ואין עוד כל צורך בגלגל ולכן בטל הגלגל ועשו ארגז חול ולא הי' שם כל פסול לינה, והרמב"ם בביאת מקדש קאי לפני בן קטין שאז הי' גלגל והוסיף הרמב"ם וממלאים אותו בכל יום בבוקר (כגי' הכ"מ ול"ג או ממלאים) והפי' שחוץ מי הכיור שהעלו בגלגל שהיו רק לאברים, עוד מלאו הכיור במים חדשים למתירין כתוס' הנ"ל. אבל בבית הבחירה שמביא תקנת ב"ק שהי' י"ב דדין שפיר כ' רמב"ם שהמוכני הי' ארגז ולא גלגל:
באמנה הנני קורא ע"ז דברי פי חכם חן וטבא פלפולתא חריפתא והיא המצאה מחודדת, אבל אם נתבונן בזה נדון כי אם כן הוא שאחר תקנת י"ב דד בטל הגלגל ועשה ארגז חול' א"כ איך יפרנס מר שי' רש"י וראב"ד ותוס' ישנים יומא ותו' זבחים שלא פי' ארגז רק גלגל והלא יקשה כדבריו מה בצע בהגלגל כיון שלא יוכלו כל י"ב כהנים לקדש ידיהם בב"א ממים של אתמול ובהכרח צריכים מים חדשים בבוקר. ועוד הלא יסוד דבריו רק אליבא דר' חייא דמתירין כמתירין והרמב"ם אינו פוסק כמותו ולא הביא דבריו כלל ובפ"ה מביאת מקדש הי"ד כ' משקעים אותו במי מקוה או במעין ולמחר מעלין אותו וסתמא כמו בכל דוכתי דפסול לינה בעמוד השחר והיו משקעים אותו בלילה ולא לפני שקיעת החמה ופוסק כר' חסדא שם דגם למתירין אין נפסלים אלא בעה"ש כאברין ונראה למסקנא דגם ר' יוחנן ס"ל כן כמ"ש שם ע"ב היינו דר' חחדא:
אך ס"ס תשאר הקו' על ר' חייא בר יוסף מה תועלת בהגלגל אחרי תקנת י"ב דד. אלא שבאמת זה מערכה על הדרוש שאם נניח שגם לפני בן קטין הי' גלגל ממילא קשה כן, והחידוש הזה שהי' תמיד גלגל גורר חידוש שני שבן קטין בטל הגלגל ועשה ארגז, אבל מי מכריח לומר שגם לפנים הי' גלגל מה שלא עלה על דעת הראשונים, ומה שהק' מר הלא היו המים נפסלים בלינה, לק"מ כי עד בן קטין באין ברירה שפכו את המים הנשארים לחוץ אלא שמפני שאין זה כבוד קדשים ליפסל מים קדושים כמ"ש רש"י יומא לז. ד"ה מוכני תיקן ב"ק הגלגל והיו מריקים מים אלו בכלי שרת אחר כמ"ש תו' זבחים הנ"ל, וכל כהן עובד עבודת אברים שבמקרה הי' צריך במשך היום לקדוש, הי' מקדש ממים אלו ולא היו הולכים לאבוד, ובבוקר שהכהנים צריכים לקדש ביחד. קדשו בבת אחת מן מים חדשים שבכיור, ושתי תקנות גדולות שנו כאן:
ומה שדקדק כ"ג על לשון אף הוא עשה מוכני, הלא תקנת י"ב דד הוא רק משום זריזות אבל המוכני היא להסיר מכשול שאסור להביא קדשים לידי פסול, י"ל כמ"ש מתני' יומא כב. שהיו רצין ועולין בכבש והיו באים לידי סכנה והכא נמי שכל א' חפץ לזכות במצוה תחלה ולקדש לפני חברו לכן נקט תקנת י"ב דד בתחלה כיון שהי' חשש סכנה:
והנה גם במראה הפנים יומא פ"ג ה"ח ובחזון נחום תמיד פ"א מ"ד כתבו ליישב סתירת הרמב"ם כן דגם לפני בן קטין הי' שם גלגל, ולפי' זה יש לפרש מ"ש רמב"ם בפ"ה מביאת מקדש או ממלאים אותו בכל יום בבוקר שהם דברים מיותרים לגמרי ומה קמ"ל, אלא הפי' דהרמב"ם מביא שתי התקנות, א' מה שעשו לפני בן קטין שהיו משקעים אותו מבערב, ואח"כ מביא תקנת המוכני שכבר ביאר בה' בית הבחירה שהי' כלי חול סביב לכיור והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון כמ"ש בפי' המשנה יומא וספ"א תמיד והי' בו מים כל הלילה ובבוקר היו שופכים מהמוכני לתוך הכיור וזה פי' או ממלאים אותו בכל יום בבוקר היינו מן המוכני לכיור:
אך ס"ס לפי' רמב"ם שהמוכני הי' כלי חול ע"כ הפי' ביומא לז. מאי מוכני גלגלא דהוי משקעא לי' היינו דהמים היו משוקעים בהמוכני וזה דוחק גדול ועי' מ"ש רמב"ם בפי' תמיד פ"ג מ"ח שכ' ושם נתבאר שהמוכני הי' מכסה גבוה יורד בגלגל והוא מ"ש מאי מוכני גלגלא דהוי משקעי לי' והיו שומעים לגלגול הגלגל ההוא ואין מובן למה היו צריכים לגלגל זה, וכן מ"ש תמיד פ"א מ"ד שהיו שומעין קול העץ שעשה ב"ק מוכני לכיור א"י מה זה ענין להארגז, וכן מ"ש זבחים כ. כיור שלא שקעו מבערב ושם כא. כיור כיון ששקעו שוב אין מעלהו ושם ע"ב מסלק לי' או משקע לי', אין לכ"ז כל שייכות בארגז, ועי' תוי"ט פ"א תמיד מ"ד שאשתמיטתי' לכ"מ דברי רמב"ם בפי' המשניות כאן וגם הוא מבאר שהמוכני הי' חול ושקעו אותו ואין מובן אם הי' חול למה צריך לשקעהו במקוה:
וגם קשה מאד לפי' רמב"ם מה הועילו בתקנת המוכני כיון שהי' צריך להיות מים בכיור לארבעה כהנים כמ"ש רמב"ם פ"ה מביאת מקדש הי"ג ומ"ש רש"י זבחים יט: ד"ה שאין בו שאינו מחזיק מים כשעור ארבע קדושין אין כוונתו דהקפידא רק על הכלי שיחזיק כל כך, אלא שצריך שיהיו בו מים בעד ד' כהנים וכמ"ש שם כב. כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור. וא"כ כשקידש כהן אחרון באותו יום, הי' נשאר מים לג' קדושין והיו תמיד מוכרחים לשפוך אותם דהא יפסלו בלינה:
ובירושלמי יומא פ"ג ה"ח מקשה והתחתון אין בו משום אוירו של כלי ותי' ריב"ל אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פחותין כרמונים ועיי"ש במפרשים דכלי אינו ראוי לקדוש ותי' דניקב שיעור לבטלו מכלי, ואי אפשר להסכים לפי' זה והוא דבר חדש ונפלא דלקדוש ידים ורגלים כלי פסול, והלא אדרבה הי' צריך להיות כלי כמו לנטילת ידים ובגמ' בבלי ורמב"ם אין כל זכר לזה, ועוד אם הכיור הי' נקוב ואמת המים מושכת לו מעין עיטם א"כ למה הוצרכו לתקנת המוכני שלא יפסל בלינה, וגם מה זה תי' על הכיור שבמשכן שאז לא הי' עוד עין עיטם, ועי' בפי' רידב"ז שירושלמי קאי בשיטת ר' ישמעאל סוטה טו: דמי כיור מי מעין הם והפי' דהכיור בעצמו הי' מי מעין, וזה פי' זר, ובאמת הכוונה פשוט שר' ישמעאל סובר שישאבו ממעין וכן מפורש שם בסוטה דלר"י גבי סוטה נמי מים חיים דהא נוטל מן הכיור וחשיב גם בכלי חרס מי מעין, גם ס"ס הא אין הלכה כר' ישמעאל:
וגם ק' ממשנה יומא מג: בכל יום כ"ג מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקתון של זהב הרי שהי' מקדש מכלי שלם ואף דבירושלמי פ"ד סוף ה"ה יש פלוגתא דר' יונה אמר חוץ מקדוש ראשון ור' יוסה אמר אפי' מקדוש ראשון וא"כ כ לר' יונה לא הי' קדוש ראשון מקתון של זהב רק מכיור שהי' נקוב. אבל אין בזה תועלת, חדא דרמב"ם פ"ב מיוה"כ ה"ה אינו מחלק, ופשטות לשונו אפי' קדוש ראשון הי' מקתון של זהב ועי' שיורי קרבן שם שכ' בדעת רמב"ם להפוך ואין דבריו ברורים וכ"כ רא"ש יומא בסדר עבודת יוה"כ דקדוש ראשון הי' מקתון זהב. וגם הא כל הקדושין של כ"ג הם מה"ת כמ"ש יומא לב. וזבחים יט: ואף דחוץ הקדוש ראשון אינם מעכבים כדילפי' מקרא אבל הא לכתחלה צריך כל הקדושים להיות בהכשר ולמה מקדש כ"ג לכתחלה בקתון שהוא כלי שלם:
ונראה דהא דירושלמי דריב"ל אמר אמת המים היתה מושכת לו מעיטם קאי רק למטה על ים של שלמה שמקשה ולאו כלי הוא ומתרץ כן ריב"ל דאמת המים היתה מושכת לו מעיטם ובטעות נשנת למעלה על הכיור ולא שייכא שם, וראי' שכל מפרשי המקרא בדברי הימים ב' ד'. מביאים ירושלמי זה רק על הים ולא על הכיור. וגם ראי' ברורה מריטב"א מכות ד. מובא בבדק הבית לב"י יו"ד סי' ר"א שהק' על ירו' זה שהצריך נקב כמוציא רמון הא די כשפופרת הנוד ותי' הרב ר' אלחנן דלכך צריך שם כרמון לפי שמעין עיטם הנכנס שם פעמים הי' קטן וכל שפע המעין נכנס לתוך אותו ים והי' נראה להם כטובל תוך כלי גמור ולפיכך נקבוהו כמוציא רמון להוציאו מתורת כלי עיי"ש ותי' זה ל"ש כלל על הכיור וע"כ שלא הי' להם גי' זו בירושלמי על הכיור כלל:
ועי' תו' ישנים יומא לז. דאיתא בזבחים פרק שני שהכיור הי' מושך מים מן ים של שלמה וליתא שם כן. ואולי אין כוונתם דוקא ליש"ש רק למעין אחר ועיי"ש שמסופקים אי הי' ים של שלמה בבית שני, ופלא מה הספק הא מפורש סוף מלכים וירמי' שהכשדים שברו את ים הנחושת, ואולי מסופקים שמא אח"כ עשו ים אחר תחתיו ובתוי"ט סוף מדות ד"ה לשכת הגולה מביא בשם ראבי"ה שנקראת לשכת הגולה שהם כרו שם בור לשקע את הכיור מפני שלא הי' אז ים שעשה שלמה ועי' רבינו יהונתן סוף ערובין דבור הגולה הי' כמוכני: