אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג חושן משפט וענינים שונים › סימן קו

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

חושן משפט וענינים שונים · סימן קו

סימן קה

לכבוד הרב החריף ובקי מ' ישעי' זלוטניק יחי' מו"ץ בראדום.

א) אשר הקשה כ"ת בקדושין פא. גבי ר' ביבי דאמר ר' יוסף שקולו דרגא מתותי ביבי ומק' הא בעלה בעיר אין חוששים משום יחוד ומשני שאני ר' ביבי דשושבינתי' הואי וגייסא בי' למה לא משני דשאני הכא משום דר' יוסף הי' סומא לכן אפי' בעלה בעיר לא מהני, ותי' דעובדא זו היתה טרם שנסתמא ר"י כמ"ש הר"ן קדושין לא. דר' יוסף סימא את עצמו שלא הי' יכול להזהר שלא להסתכל חוץ מארבע אמותיו:

עי' בהגהות ה"ר דוד לוריא שמוכח מכאן שגם לסומא מועיל בעלה בעיר משום שהסומא מרגיש מה שנעשה בבית וראי' משבת קכח: בסומא יושבת על המשבר בשבת שמדליקים לה ליתובי דעתה:

ומ"ש בשם ר"ן, כ"כ גם רמב"ן שם וכ"כ תוס' מגילה יט: סד"ה ור' יהודה, דר' ששת ור' יוסף כבר נתחייבו מדאו' ועדיפי מקטן הרי דהיו פתוחים ונסתמאו:

ובס' יוחסין אות ב' גבי ר' ביבי מקשה למה לא הביאו המחברים וטור אבן העזר דבשושבינתי' אפי' בעלה בבית ג"כ אסור כי הכא מבואר שר' יוסף הי' בביתו אז, והטור מביא רק אפי' בעלה בעיר ולא בבית:

ונראה דדוקא בסומא כמו הכא אסור אפי' בעלה בבית אבל באדם אחר אפי' אם גס בה כשושבינתי' מ"מ אין אסור רק בעלה בעיר אבל בבית שרי:

ב) תמה מר על רמב"ן משפטים (כד. ה.) ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים שכתב שכולם גם העולות היו פרים כטעם פר כהן משוח ופר העלם דבר ופר ע"ז (באמת רק פר ע"ז הי' עולה) כי כל ימי היותם במדבר פחדו ממדת הדין (וכ"כ ר' בחיי) הלא הוא נגד גמ' חגיגה ו: דבעי ר' חסדא קרא היכי כתיב אי היו העולות כבשים או אידי ואידי פרים הוו ונשאר בתיקו ואיך החליט רמב"ן שכולם היו פרים גם תמה הא שם אמרו למאי נפ"מ לפסוק טעמים שאם העולות היו כבשים צריך לפסוק הטעם של עולות באתנחתא וכיון שאנו קורים באתנחתא (וכ"כ רש"י ד"ה לפסוקי) א"כ הרי שתופסים שהיו כבשים דלא כרמב"ן:

לא קשה כי ביומא נב: לאיסי בן יהודה דאמר חמש מקראות בתורה אין להם הכרע מקשו עליו מהך דעולות ותי' לר' חסדא מספקא לי' לאיסי בן יהודה פשיטא לי'. והנה אין אנו יודעים מה לאיסי פשיטא לי', אי היו העולות כבשים או פרים, כי י"ל שהיו כבשים. כי קשה מה בעי ר' חסדא אי היו העולות כבשים או פרים הא אמרי' שם ע"א דב"ה ס"ל דהני עולות היו עולת תמיד וכן ס"ל לר"ע וא"כ בודאי היו כבשים. אך כ' תוס' ע"ב ד"ה אידי דאפי' למ"ד עולת תמיד י"ל דקודם מתן תורה היתה של פרים ואח"כ אשתני כמו שנשתנה לענין הפשט ונתוח לר' יוסי הגלילי, אך כל זה יש לומר לב"ה ור"י הגלילי אבל ר"ע שאמר כללות ופרטות נאמרו בסיני וא"כ הי' שם הפשט ונתוח ולא נשתנה כלום ע"כ דהיו רק כבשים וא"כ בעי ר' חסדא אי הלכה כר"ע שהיו כבשים או אין הלכה כר"ע מחבריו, דר' יוסי הגלילי ור' ישמעאל ס"ל דנשתנו לענין הפשט ונתוח וי"ל ה"ה לענין כבשים ומעיקרא היתה עולת תמיד. וא"כ אי איסי בן יהודה ס"ל כר"ע ע"כ שהיו כבשים:

אך רמב"ן ס"ל דאיסי מפרש פרים כדמוכח פשטא דקרא דפרים קאי גם על עילות ולא ס"ל כר"ע רק כר' יוסי הגלילי ור' ישמעאל, ורמב"ן לא שביק פשיטות איסי מפני ספק של ר' חסדא, דאיסי הי' תנא כמ"ש פסחים ח: דתניא איסי בן יהודה אומר ובכמה דוכתי, ועי' ב"ק לב. איסי בן יהודה אומר רץ חייב ובירושלמי שם פ"ג ה"ז יוסי הבבלי אומר והוא יוסי קטנותא וא"כ נזכר במשנה סוף סוטה משמת ר' יוסי קטנותא ועי' תוס' נדה לו: ד"ה איסי, וכן בירושלמי ע"ז פ"ב סוף ה"ז ובבראשית רבה פרק פ' אות ה' חושב רק חמשה שאין להם הכרע וע"כ דפשוט להו דאין ספק בפרים ומוסבים למעלה:

וגם לר' יוסי בר חנינא בירושלמי פ"א מגילה הי"א וב"ר פכ"ב אות ט' דס"ל דבני נח לא הקריבו שלמים וקרא דשלמים דהכא הפי' שלמים בלא הפשט ונתוח (ועי' זבחים קטז.) א"כ ס"ל שהיו רק עולות פרים לבדן:

ומה שהק' מר מפסקי טעמים שלנו. הנה היא קו' אבקת רוכל להב"י ס"ס ד' אהך דפרים ועל ה' מקראות שאין להם הכרע למה לא הכריעו מפסקי טעמים שכתב עזרא ותי' דבפסוק טעמי עזרא איכא כמה מילי דאית בהו פלוגתא בין מערבאי למדינחאי ובין בן אשר לבן נפתלי (הם בעלי המסורת משני בתי ישיבות בטבריא בזמן ר' שרירא גאון ועי' מ"ש ר' מנחם די לונזאנו בס' אור תורה ונהגו כל ישראל לסמוך על קריאת בן אשר) וכיוצא בו כתב בריב"ש סי' רפ"ד גבי דודיך וזכר עמלק. וי"ל שבימי הגמ' לא הי' אתנחתא בעולות, ועי' לענין מסורת בתוס' נדה לג. ד"ה והנושא ובכמה דוכתי והדברים עתיקים:

ג) ואשר כתב כ"ת ברמב"ם פ"ז ממלכים ה"ט אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט מותר לקוץ אותו. שכ' כ"מ מקור מברייתא ב"ק צא: רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל ומהא דרב דיקלא דטעין קבא אסור למקצצו, וכ"ת אומר ששם אין מפורש שהעץ הזקין רק מקורו מהא דאמר שם ר' חנינא לא שכיב שבחית ברי אלא דקץ תאניתא בלא זמנה. היינו שאילן התאנה לא הזקין עוד ומפורש שיש זמן שמותר והיינו אם הזקין ואינו עושה אלא דבר מועט:

היטיב אשר דבר, ובאס"ז שם פי' כן בשם גאון בלא זמני' שהיתה עדיין טוענת תאנים וכמ"ש חולין עז: אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים ושבחית לא השתדל לרפאותו, ועי' שביעית פ"ד מ"ד המידל בזתים וירושלמי שם וב"ב ס"ט: אי דיקלא בישא הוא. ובשגם י י"ל שמיירי שהתאנה עודנה לא עשתה פירות כלל וכמו שהדרך בשנים הראשונים וכמ"ש רמב"ן קדושים גבי ערלה שרובן רקובים ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית וכשראה שבחית כן קצץ את העץ ולא המתין עד שישא פירות. ונענש מדה כנגד מדה כמ"ש בסוטה מו. מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל יבא דבר שלא עשה פירות ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות, וראוים הדברים לר' חנינא שאמר חולין ז: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה:

ואפי' לפי דברי כ"ת אין ראי' משבחית על השעור כמה מקרי שאינו עושה פירות. ורק ממ"ש רב דקלא דטעין קבא. ופשוט שאין נפ"מ אם מתחלתו הי' כך חלוש שלא הי' טוען קב או מחמת זקנה. ובאמת שכל עיקר התמיהה על רמב"ם שהשמיט דין הברייתא שאפי' עץ מאכל מותר לקוץ אם צריך לו למצור כמ"ש רש"י וע"ז תי' בכ"מ ולח"מ שרמב"ם חולק על פי' רש"י ומפרש דקאי על עץ שהי' תחלתו מאכל ועתה הזקין ואינו נושא פירות (ואמנם ברייתא וספרי זה רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל נפלא מאד):

ד) אשר העיר בסנהדרין נח: מיום ולילה לא ישבותו דרמז על הנוצרים שהלילה הולך אצלם אחר היום. הנה פשוט בכל המפרשים דמפסוק זה נלמד דבבן נח נחשב לילה ליום שלפניו. ועי' כוזרי מאמר ב' אות כ' והלך הסדר להקדים הלילה על היום וכו' אך המחלוקת שבינינו ובינם בהקדימנו הלילה על היום וידועה אגרת השבת לראב"ע לסתור דברי המינים ביסוד זה:

ומ"ש רבינא שם אפי' שני בשבת, היינו משום שאינו שובת מפני דתו כביום ראשון, כי גם בימי הגמ' הי' יום ראשון יום שביתה להם כמ"ש ע"ז ו. אמר שמואל יום א' לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור ועי' פי' הרמ"ה סנהדרין דכ' דקס"ד דבששי בשבת קאי ומתמה פשיטא כיון דודאי לשם ע"ז עביד, כתב כן כפי מקומו שהוא חי בספרד תחת ממשלת הערבים השובתים ביום ששי. ועי' דיוואן לר' יהודה הלוי סי' ע"ט פיוט יקר יום שבת שכ' האומרים אך דבר לשון, לדמות ימיהם ליום קדשי, אדום מקדם ליום ראשון, ערב מאחור ליום ששי:

ה) ומ"ש על דבר הנוטריקון, שהוא מין סטנוגרפיה שהיתה נודעת ליונים ורומיים מקדם, הם נמצאים במשניות שבת פי"ב מ"ה כתב אות א' נוטריקון וכלאים פ"ט מ מ"ח שעטנז שוע טווי ונוז ומעשר שני פ"ד מי"א המוצא כלי וכתוב עליו ק' קרבן מ' מעשר וכו' ומנחות פי"א א מ"ד ר' יהודה אומר שלא תטעה זד"ד יה"ז ורחוק שהשתמשו בזה בתנ"ך אף שבירמי' כה. כו. ונ"א מ"א ששך תחת בבל ושם נ"א א' לב קמי תחת כשדים בא"ת ב"ש הוא פלא, ועי' ארץ קדומים ח"ב במלכים א' ט' י"ח במדבר בארץ הוא ר"ת בארם צובה והוא רחוק מאד. ועי' מגילה יב: ממכן זה המן ותוס' שם בשם פרקי דר' אליעזר שהוא דניאל. מפני שגימטריא המן ודניאל אחת היא, וממוכן עולה אני המן או אני דניאל:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה