אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג חושן משפט וענינים שונים › סימן ק

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

חושן משפט וענינים שונים · סימן ק

סימן צט

אודות דין ודברים שבין רב אחד ובין שכנגדו אודות שכר הכשר חלב לפסח:

לדעתי לא שייך כאן דין עני המהפך בחררה כי בחו"מ רל"ז ס"א פוסק הרמ"א כר"ת דבמציאה וכל דדמי לי' שאינו דבר המצוי במקום אחר מותר ועי' נה"מ סק"ב דזה הטעם דמותר לבע"ב אחר לשכור מלמד ששכר אחר משום דהסברת הלימוד הוי דבר שאינו מצוי כמ"ש הסמ"ע וא"כ גם דעת המחבר כר"ת וכן פוסק בת' רש"ל סי' ל"ו. ונתינת הכשרים על חלב לפסח בשכר שמונה מאות שקלים הוא דבר שאינו מצוי. ואף דהכא הראשון כבר טרח בזה ואם טרח אפי' בהפקר אסור כמ"ש רא"ש קדושין פ"ג ס"ס ב' דזה הטעם בעני המנקף בראש הזית דמה שתחתיו גזל וכ"כ ר"ן שם. אבל בת' מהרש"ל סי' ל"ו כ' דע"כ לא כל טרחות שוים דהא בתו' קדושין נט. ד"ה עני כתבו דהא דמהפך בחררה מיירי בטרח שכ' דלמה לו לחזור על זאת שטרח בו חברו וכו' ומ"מ כ' דאם החררה הפקר ליכא איסור ומבואר דאפי' טרח מותר במציאה וע"כ צ"ל דדוקא בטרחא גדולה דסכנת נפשות כמו בעני מנקף בראש הזית אז אסור אפי' במציאה אבל טרחא בעלמא מה שאדם משתדל אחרי דבר אם הוא הפקר מותר, ועי' נחלת צבי רל"ז בשם מ"ב סי' כ"ז דאף שחולק על רש"ל כ' חילוק אחר דעני המנקף מקרי טרח עד דסמכא דעתו כיון שהפיל הזתים לארץ ואין להם בעלים שיעכבו עליו אבל גבי מהפך בחררה אף שטרח הרבה לא סמכא דעתו דאפשר שהבע"ה לא יתן לו והרי החררה עדיין ביד בע"ב וכן אם פסק דמים עם המוכר שהמקח עדיין ביד המוכר ואפשר שיחזור המוכר מהמקח ולכן עדיין לא סמכא דעתו על המקח. וא"כ הכא נמי שהי' תלוי בבעה"ב לא מהני טרח:

ב) ואפי' במקח וממכר דשייך דין מהפך בחררה מ"מ הא בעי' שכבר פסקו הדמים שביניהם כמ"ש רמ"א שם והכא הא לא הי' פסוק דמים ואף שמהני פסוק דמים של שנה אחת לחברתה כמ"ש סי' של"ג סעיף ח' בהג"ה גבי ש"ץ שהשכיר עצמו לשנה בתנאי כך וכך ואח"כ השכיר עצמו סתם ודאי על תנאי ראשון הי' וכל העושה ע"ד ראשונה עושה (עי' ספרי ח"א סוגיא י"ט אות ה), אבל הכא הראשון כתב לבעל החליבה שהוא ממאן בפסוק דמים של אשתקד ומבקש הוספה ורק אח"כ הלך בעל החליבה להשני, ואפי' להפרישה מובא בפת"ש סק"ג דאפי' לא פסקו הדמים רק מחולקים בדמי המקח כ"ז שעסוקים באותו ענין הוי הסגת גבול אבל הכא שרק אשתקד הי' פסוק דמים ובשנה זו בטל הראשון את הפסיקת דמים והנכרי לא הסכים והלך למקום אחר ודאי דאין דברי הפרישה ענין כאן:

ג) והעיקר דבעי' דוקא בא אחר ונטלה אז נקרא רשע. אבל אם הוא לא השתדל בדבר ולא הלך אצלו רק בעל החררה הלך אל השני אינו רשע כמפורש תוס' קדושין הנ"ל במלמד שאם אומר בע"ב שאין רצונו לעכב מלמד שלו מותר וכ"כ סמ"ע שפ"ו סק"י ות' רש"ל הנ"ל ות' מהר"ם אלשי"ך סי' ס"ז:

ד) ועוד נראה דבנ"ד ל"ש דין עני מהפך ואינו ענין של מו"מ רק שאלה באו"ה כפי שהרב השני הראה ג' תעודות משלש קהלות שממאנים בהכשר מרב אחר רק ממנו, איזו כח יש להראשון לכפות ולאנוס מאות אנשים הסרים למשמעת השני שיסמכו על הכשרו. ופשוט שדמי למ"ש בחו"מ קנ"ו ס"ז בהג"ה אף שבני מתא יכולים לעכב מ"מ טובת הלוקחים עדיף. ומ"ש ח"ס חו"מ קי"ח בנדון הכשר הצוקר ל"ש כאן ששם היו המוצי"ם עניים ופרנסתם בכך, משא"כ הכא שהראשון עשיר. גם רק פעם א' נתן הראשון את ההכשר:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה