חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
חושן משפט וענינים שונים · סימן צח
לכבוד אחי יקירי הרב המאה"ג ירא ה' ושלם מ' מנחם מענדיל יחי' רב בנויארק.
על דבר אי יכולים למכור שכר מצות או עונש עברות אשר עשה או על זמן העתיד שכל המצות אשר יעשה יהי' מגיע השכר להקונה.
הנה אם מוכר שכר המצוות מה שיעשה אח"כ לא חל דהוי דבר שאין בו ממש ולא שייך בו קנין, וכמ"ש רמ"א יו"ד רס"ד ס"א משם תשו' הרא"ש כלל י"ב סי' ג' דאם הבטיח לאחד מצות מילת בנו אין מועיל בו קבלת קנין וכמ"ש ב"ב ג. קנין דברים בעלמא ושם קמז:
ידור פלוני בבית זה יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום וכמ"ש בחו"מ רי"ב סעיף א' ורנ"ג סכ"א וס"ס רע"ו וכמ"ש ריב"ש סי' שכ"ח במכירת עשו את הבכורה דלא מהני משום שהי' דשלב"ל ועיי"ש שהשואל כתב בשם הטור שהביא דברי אביו הרא"ש דלהכי נשבע עשו כדי שהשבועה תחזק ותקיים את הקנין בדשלב"ל ושם מכר עליו כדחזי' הכא דקרי לי' מכר בשביל השבועה, והריב"ש קרא תגר על זה וכ' דאין לסברא זו על מה שתסמוך ולא הרא"ש והטור חתימי עלה ולפלא כי הדברים האלה כתובים באמת בפי' הטור על התורה במקומו בשם הרא"ש. ועי' חו"מ ר"ז סי"ט וסי' ר"ט ס"ד בהג"ה:
וכן כתב בשלטי גבורים חולין פז. במילה בשם הרא"ש וכ"כ בש"ג ע"ז פרק א' ד"ה אין מקדישין שהמצוה אין לה ממשות שתחול עלי' קנין, אבל בש"ג ב"ק צא: כתב להפוך דמועיל הקנין במצוה שעתיד לעשות ומביא ראי' מחולין פז. דאמר רבי לצדוקי כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל הרי שחפץ רבי לקנות ממנו מצות כוס של ברכה, אבל דבריו אלו הם נגד כל מ"ש למעלה ונגד דברי עצמו, והראי' אין לה מובן, דודאי דאף דאורח מברך מ"מ הי' רשות ביד רבי שלא לתת לו לברך רק לברך בעצמו וכמ"ש באו"ח סי' ר"א סעיף א' ורצה באמת לסלקו ולא הי' צריך לתת לו מ' זהובים רק מצד דרך ארץ אמר לו כן:
ומ"ש ביו"ד סי' רמ"ו סעיף א' בשם ר' ירוחם דיכול להתנות עם חברו שיעסוק בתורה הוא ימציא לו פרנסה ויחלוקו בשכר, והוא נלמד מסוטה כא. גבי שמעון אחי עזרי', נראה פשוט דוקא בתורה מהני דהוי כשותפות וכמ"ש חו"מ קע"ו ס"ג דלא הוי קנין דברים וכמ"ש ראב"ד פ"ד משותפים ה"ב והג"ה מיי' שם וחו"מ קע"ו ס"ג דהוי שכיר ופועל:
וגם אפי' בתורה אין זה כאלו לומד בעצמו, רק דיש לו שכר מפני שמטיל מלאי לכיס של ת"ח וכמ"ש בפסחים נג: כי בצל החכמה בצל הכסף אבל אינו שוה כת"ח עצמו כמ"ש ברכות לד: כל הנביאים וכו' לעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה וכו':
ואם מוכר שכר מצות שעשה כבר לא מהני כמ"ש במהר"ם אלשקר סי' ק"א בשם תשו' רב האי גאון ששכר עוה"ב אין תופס בו קנין ומכר כי צדקת הצדיק עליו תהי' ורשעת הרשע עליו תהי' ומי שמוכר מצוה קרוב לקבל פורעניות כי עשה שם שמים פלסתר וקרדום. וכ"כ רמ"א יו"ד רמ"ו ס"א דאם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור חלק בשביל ממון שיתנו לו והוא מרי"ו ומגמ' סוטה הנ"ל גבי הלל ושבנא שקרי עלי' אם יתן איש את כל הון ביתו בוז יבוזו לו. והוסיף ברי"ו שהעוסק אבד שכרו שכבר ביטל חלקו, והיא ממדת עשו שבזה את הבכורה וכ"כ בש"ג ב"ק צ"א: דאין מועיל קנין במצוה שעשה כבר:
ועי' זוהר סתרי תורה פ' לך דף פח: גבי ר' יוסי בן פזי מבואר כמ"ש למעלה דיכולים להשתתף בתורה על להבא במה שילמוד, ומ"מ לא יתהלל המתהלל מי שנותן חלק תורתו לחברו ואין זה מן המובחר כי ר' יוסי התחרט אח"כ על זה וחזר בו. וגם ר' אבא קרא עליו מקרא לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. וכן כ' במגלת ספר להרב יעב"ץ דף י"ב כי קצין אחד ר' הירץ מהנובר הציע לפני אביו החכם צבי שילמוד בשבילו שעה אחת בכל יום והוא יתן לו בעד זה רכוש גדול אך החכ"צ הוציאו ריקם מלפניו בפחי נפש ולא שמע לו:
ופשיטא שכיון שאין קנין מועיל במצוות, אם הקונה שלם להמוכר בעד המצוה המעות חוזרים, ואף שבפסחים פט: איתא המוכר עולתו קנסי' לי' ומעות יפלו לנדבה, מ"מ חידוש הוא ומקנסא לא ילפינן: