חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן לז
שושן פורים. כבוד גיסי הרב החריף ובקי מ' יעקב מאקובר בסוסנובצא.
מה שכ' לי כ"ת בענינו של יום בשנוי מנהגים בהחזרת ס"ת לארון הקודש אם לפני קריאת המגילה או להחזיק את הס"ת עד אחר כלות מקרא מגילה כמ"ש תוס' מגילה ד. ד"ה פסק. ובש"ע לא נזכר מזה דבר, והביא את הג"ה מיימוני בסוף ה' מגילה שכ' להפוך מתוס', שמעמידים את הס"ת לארון מיד קודם מקרא מגילה, וכתב מר כי אין זו מחלוקת מיוחדת בפורים רק תלוי במנהג בכל יום קריאת התורה אי מחזירים את הס"ת לפני אשרי ובלצ"ג או אח"כ, והמקור בטור או"ח ס"ס קמ"ט שהביא שני המנהגים ובס"ס כ"ה כתב המחבר כמנהג ספרד להחזירה אחר אשרי ובלצ"ג ורמ"א כ' מנהג אשכנז להחזירה לפני אשרי, וא"כ הכא בפורים דעת תוס' הנ"ל כמנהג ספרד ודעת הג"ה מיי' כהאשכנזים, ולכן מחזירים את הס"ת לפני קריאת המגילה כמו שנוהגים בני אשכנז תמיד:
לכאורה דבריו נכוחים, ומש"ה לא הביא בש"ע בפורים את המנהג, כי סמכו על ה"ש באו"ח ס"ס כ"ה, וכמו שבסי' קמ"ט ס"א אזיל המחבר לשיטתו כמ"ש מג"א סק"א וכן בסי' תכ"ג ס"ג אומר אשרי ובא לציון ומחזיר ס"ת למקומו, ורמ"א אינו מגי' עליו כלום:
ואשר הביא מהג"ה מיי', עי' שם, במנהגי ט"ב שכ' ג"כ שמחזיר שם הס"ת קודם הקינות ואשרי:
והנה כ"ת מתפלא על ס' משנה ברורה תרצ"ג שהביא בשם בית מאיר דאין הלכה כתוס' הנ"ל שיאחז הס"ת בידו בשעת קריאת המגילה מפני שלא יוכל לכוון לשמוע המגילה כמ"ש ברכות כג: דאסור להתפלל וס"ת בידו, וה"ה במגילה. ותמה מר למה לו לאחזה ביד הא יכול להניחה על השלחן וכמו שמניחים את הס"ת בר"ה בשעת תקיעות:
לק״מ כי אין שום נפ"מ בין אם יאחזנה בידו או יניחנה על שלחן, דפשיטא דאסור להניחה בלי שמירה ומוטל להשגיח עלי' שלא תפול ותבא לידי בזיון וע"כ מפני שלבו עלי' לשמרה וטריד לא יוכל לכוון לתפלה או למגילה. והא דמניחים אותה בשעת התקיעות י"ל משום דזמן מועט היא לא חששו. משא"כ מגילה דהוא נוסח ארוך. אך קשה למה התירו תוס' לאחזה ביד בשעת המגילה הא לא יוכל לכוון למקרא מגילה, ומ"ש ד"מ או"ח קמ"ז אות ה' דביום שקוראים בשני ס"ת אנו מוציאים שניהם בבת אחת ותופסים האחת עד אחר שקראו בראשונה, י"ל בקריאת התורה אין חשש אף אם לא יכוון ויגרע שמיעת איזה תיבה:
וי״ל טעם התוס' ע"פ מ"ש בר"ה כז. ומגילה כא: אף דתרי קלי לא משתמעי ואין האוזן יכולה לשמוע, מ"מ בהלל ושופר ומגילה כיון דחביבה עליהם יהבי דעתיי' ושמעי, הכא נמי אף דטרוד בשמירת ס"ת, מ"מ מפני חביבות המגילה יתן דעתו ויתאמץ לכוון, וטעם זה שייך גם בתקיעות שכ' טור תקצ"א ורמ"א ס"ס תק"ץ שתוקע. ואח"כ מחזיר הס"ת:
אבל קשה להסכים כמ"ש כ"ת דדין זה בפורים תלוי בשנוי מנהגים בכל השנה, כי בפרדס לרש"י סי' קנ"ה בט"ב כתב דמחזירים הס"ת לפני הקינות ואשרי וא"כ מנהגו כהאשכנזים, ובפורים כ' בסי' ר"ג וז"ל מקרא מגילה כהלכתה ומחזיר ס"ת לתיבתו ויש שמחזירים אותו תחלה ושוב חוזר וקורא את המגילה ורשות בידך הוא עכ"ל, והלא דבר הוא שהכא בפורים הרשות נתונה לעשות כרצון איש ואיש ולמה ישנה ממנהג של כל השנה, וגם רחוק בעיני שמ"ש תוס' במגילה הוא ע"פ מנהג ספרד שלא כדרכם:
וע"כ נראה שהחזרת ס"ת לפני המגילה או אח"כ אין תלוי כלל בשנוי מנהג ספרד או אשכנז, והיא פלוגתא אחרת. בירושלמי מגילה פ"ד ה"ה ובפי"א ממס' סופרים ה"ג מובא בד"מ קמ"ז ה' ומג"א סקי"א ר' יוסי הוה מפקד וכו' וכד אינון תרתי תהא מוביל חדא ומייתי חדא היינו ביום שיש שני ס"ת יכניס תחלה הראשונה ואח"כ מוציא השנית, ובד"מ שם כ' דהמנהג אינו כן אלא מוציאין שניהם בבת אחת ותופסין האחת עד אחר שקראו בראשונה ואז לוקחים השני' וכ"כ ברמ"א (ובטעות מצויין על זה א"ז בשם ירושלמי, כי אדרבה זה נגד הירושלמי) ותמה במג"א ובבאור הגר"א למה עושים להפוך מהירושלמי, ואולי י"ל משום טורח צבור להמפי אחר הקריאה על הוצאה והכנסה, ועי' פמ"ג אשל י"א בשם פר"ח מ"ש מיומא ע. וניתי ס"ת אחריתא ועי' נחל אשכול ח"ב סי' כ"ב אות כ"ה:
וקריאת המגילה הוי כקריאת ס"ת אחרת וכמ"ש מגילה ז. ר"א המודעי אומר כתוב זאת וכו' בספר מ"ש במגילה וקיי"ל כן ומש"ה אסתר מטמאה את הידים. ולכן כ' תוס' במגילה שאוחז הס"ת בידו כמנהג שכ' בד"מ בכל פעם שיש בו שני ס"ת. והפרדס מביא שתי דעות. חדא כירושלמי וחדא כמנהג, וההג"ה מיי' שכ' להכניס ס"ת תחלה הוא כא"ז בשם הירושלמי, ואל תטעה שהמג"א קמ"ז סקי"א מביא מהג"ה מיי' דאין מסלקים הראשונה דלא כירושלמי, כי זה אינו הג"ה מיי' רק הג"ה מנהגים, והיא הגהות ר' אחזיק טירנא, ובאמת שם במנהגי שבת אות נ"ז כותב שם לשון זה שהביא מג"א. ובבאור הגר"א סקי"ג קוראו על שם מהרי"ל:
והנה כ"ת כותב שהאחרונים נתחבטו בענין זה ואני א"י מי בעלי דברים ולא ראיתי מי שמדבר בזה: