חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן כח
לכבוד ש״ב יקירי הרב הג' המפורסם מ' פשה מנחם סג"ל יחי' דומ"צ בלודז. נכד הגאון הצדיק ר' אלי' חיים מייזל האבד"ק שם.
כ"ת כתב לי אשר אמר בילדותו להצדיק דברי רמב"ם פ"ז מקדוש החודש ה"ז הטעם דלא אד"ו ראש מפני שחשבוננו הוא לפי מולד האמצעי לא במקום האמתי ולכן עשו יום קביעה ויום דחיי' כדי לפגוע ביום קבוץ האמתי כיצד בשלישי קובעין ברביעי דוחין וכו' והשיג עליו הראב"ד מה חטא אד"ו שלא יהי' בו המולד ולעולם ידחה ובמה זכה בגה"ז שלא ידחה אלא הטעם משום ירקא ומשום מתיא. ותי' מר דגם טעמו של רמב"ם הוא משום ירקא ומתיא אלא שהי' ק' לו קושי' תו' סוכה מג: ד"ה לא מ"ט דחו משום ערבה דרבנן ולא דחו משום שופר ולולב דהוא דאו' ובשבת בטלום וע"כ כ' רמב"ם דלולא החשבון היו דוחים מיום שבת ליום ב' והיו מתקנים גם השופר ולולב גם הערבה. אך מפני שעלינו לכוון החשבון שיהי' ביום קבוץ האמתי ואי אפשר לדחות שני ימים רק יום אחד בחרו יותר שיהי' ר"ה בשבת ולא יתקעו. כדי שהערבה לא תדחה כתי' תוס' משום דרבנן צריך חזוק יותר:
דברי כ"ת טובים ומושכלים. ובעיקר מה שתפס דרק עתה שעושים ע"פ החשבון הם דחיות אד"ו כן כ' מחצית השקל ר"ס תכ"ח דטעמים משום ירקא ומשום מתיא קלושים לדחות בעבורם ר"ה ויו"כ אלא מפני שאלו המולדות שאנו חושבים הוא המהלך האמצעי ולא האמיתי וצריכים לדחיות כדי שיפגשו וישתוו שני המהלכים. אלא שהי' אפשר לעשות אותן הדחיות בשאר חדשים אבל קבעו אותן לתשרי בשביל תועלת ירקא ומתיא. ולפ"ז כל אלה הדחיות רק עתה שאנו סומכים על החשבון אבל כשהיו מקדשים ע"פ הראי' לא היו דחיות. וכן היא דעת רש"י פסחים נח: ד״ה בשני:
ומפורש כן ברמב"ם פ"ז מקדוש החודש ה"א אין קובעין לעולם ר"ח תשרי לפי חשבון זה לא באחד בשבת וכו' הרי דהדחיות המה רק עתה אחר החשבון וכן מדייק בלשונו בה"ז ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד"ו וכן הוא במשנה מנחות צט: חל יו"כ להיות בע"ש וכ' רמב"ם בפי' המשנה וזה דוחה טענת מי שכופר ומאמין שיו"כ לא הי' מעולם לא ביום ו' ולא ביום א' וכו' וסוף הענין מסור בראי' בזמן שיש שם ב"ד וכ"כ רמב"ם פ"ה משבת הכ"א יוה"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקטין חל להיות במ"ש לא תוקעין ולא מבדילין וכ' ה"ה שבזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' לא היו הדחיות וכ"כ בפ"א מתמידין ה״ז חלבי שבת אינם קרבים ביו"כ ובתוס' שבת קי"ד. ד"ה חלבי כ' דאתיא כאחרים שאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד וכ"כ פ"א ממגילה ה"ו וה"ז חל י"ד להיות בשני או ברביעי ואז הוא פסח בד"ו ולא חשו לדחי' של לא בד"ו פסח, וזה מ"ש בירושלמי מגילה פ"א ה"ב א"ר יוסה לית כאן חל להיות בשני ולית כאן חל להיות בשבת חל להיות בשני צימא רבא בחד בשבתא חל להיות בשבת צומא רבא בערובתא, והפי' דאף שבמשנה איתא כן מיירי בזמן הראי' אבל עתה שאין ראי' רק חשבון לית כאן חל בשני ובשבת דדוחין ופשוט הוא כמ"ש האשכול ה' פורים סי' ז' וקרבן העדה דלא כפי' פני משה שכ' דלא גריס במתני' כן. וכן בירו' סוכה פ"ד ה"א מובא בתוס' סוכה מג: ד"ה לא ר' סימון מפקיד לאלין דמחשבין יהבון דעתכון דלא תעבדון תקיעתא ומרבתא בשבתא ואי אדחקון עבדון תקיעתא ולא תעבדון ערבתא הרי מבואר דר"ס מפקיד שם רק לבעלי החשבון ועי' ר"ן שם דהמנהג שלנו ע"פ הירושלמי דלפי גמ' שלנו הא אסיקנא דאקלע ולא דחי' אבל מי שתיקן לנו הקבוע שאנו מחשבין בו ראה דברי הירושלמי בכך:
וכן מפורש בירו' ע"ז פ"א סוף ה"א דבזמן שקדשו ע"פ הראי' לא היו דוחים שהביא ראי' שאין להתענות באסרו חג מנחמי' ט' דביום כ"ד לתשרי נאספו בצום ובכי ולא צמו ביום כ"ג שהי' אסרו חג, ומק' אין נימר דהוי בשבתא, ותי' לית יכיל דאת מחשב ואת משכח צומא רבא בחד בשבתא, ומשיב ע"ז ומה בה ולית ר' חוניה מיקל (מגנה) למאן דמעבר לי' מן אתרי' (דס"ל דאין מעברים לאלו ואין דוחים יו"כ אף שיחול באחד בשבת) ומתרץ דא"ר יוחנן בר מדייא אנא חשב יתה ולא הוה בשבתא, ולכאורה יפלא מ"ש הירו' דר"ח ס"ל דאין לדחות יו"כ והוא נגד הבבלי בר"ה כ. דדוחין משום ירקא ומתיא וסוכה נד: וע"כ הכוונה שכשהיו מקדשין ע"פ הראי' לא דחו ובימי ר' חוניה הי' עוד זמן ראי' כי גם בימי אביי ורבא קדשו ע"פ ראי' כמ"ש רמב"ם פ"ה מקה"ח ה"ג והוא הי' זמן רב לפניהם:
וכן ראי' ממתני' חגיגה יז. שחל עצרת בשבת וא"כ פסח ביום ו' וכן בתענית כט: חל להיות ט' באב בד"ו וגם פסח הי' בד"ו וע"כ שמיירי בזמן הראי' וכן בנדה סז: אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בה' שכן חופפת בע"ש וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ר"ה שחל להיות אחר השבת וא"כ הי' הושענא רבה בשבת ועי' סדרי טהרה סי' קצ"ט סקי"ח וכ"כ אשכול ה' פורים סי' ז' דבזמן שבהמ"ק קיים לא חששו לדחיות בד"ו ואד"ו וכן הביא בשם השאלתות ויקהל אלא שבשאלתות הוסיף דבזמן בהמ"ק קראו את המגילה בשבת וע"ז סתר דבריו דמפורש במתני' ריש מגילה להפוך:
אבל הלחם משנה פ"א מתמידין ה"ז מקשה על רמב"ם ודעה זו שהדחיות לא היו בזמן הראי' מסוכה נד: דאמרי' אין פוחתין מכ"א תקיעות ואין מוסיפין על מ"ח תקיעות במקדש ומקשה הא ע"פ שחל בשבת איכא יותר ותי' כיון דליתי' בכל שנה לא קתני ושוב מקשה הא ע"ש שבתוך החג ג"כ ליתי' תמיד אם חל ראשון של חג בע"ש ותי' דאז דוחין אותו דלא אד"ו ראש ומקשה ומי דחי' לי' והתנן חלבי שבת קרבין ביוה"כ ותי' דאתי כאחרים, הרי דאפי' בזמן שהי' בהמ"ק קיים מ"מ אמרו דדוחים אותו והיא קי' גדולה, וי"ל דידוע שיטת הקראים דראית הלבנה עיקר והם אינם מודים בחשבון ור' סעדיה גאון התוכח עמם ואמר שעיקר סומכים על החשבון והכה על קדקדם וכ"כ כזורי מאמר שני סי' כ"ד אמר החבר ומן המופלא שבה העבור על העיקר המקובל מבית דוד מתקופת לבנה שלא נשתנה מכמה אלפים ומאות שנים וכ"כ במאמר רביעי סי' כ"ט אמר החבר ולא אירע בזה שום שבוש מכמה אלפי שנים וכו' והוא הבירור שבקבועים והאמתי שבהם וכ"כ רבינו בחיי פ' בא דלא נצטווינו בתורה לקבוע החדשים ע"פ ראיית הלבנה כ"א ע"פ החשבון והביא כן בשם ר' חננאל שהביא ראי' מדור המדבר שעמוד הענן הי' מכסה אותם ביום ועמוד האש לילה ולא ראו את הלבנה וגם ראי' מיונתן שאמר מחר חודש ומניין ידע שיהי' חודש שמא לא תראה הלבנה ולא עוד שהדבר מוכיח שהי' אז ב' ימים ר"ח (כוונתו ע"פ התרגום יונתן על ממחרת החודש השני דהוא עבור ירחא תנינא) וע"כ שהי' העיקר חשבון וכ"כ האברבנאל שם ממש כדברים האלה שהקביעות לא היתה ע"פ הראי' לבד כ"א ע"פ החשבון ג"כ וכ"כ בכוזרי שני להר' דוד ניטו וכוח ה' אות ע"ד אמר החבר נמצא שאפי' בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' היו קובעין ג"כ ע"פ החשבון, וא"כ לפ"ז י"ל דמ"ש בסוכה שדחו אותו היינו אם סמכו על החשבון, אבל אלו קדשו ע"פ הראי' י"ל שלא דחו. ואמנם שלפ"ז הי' יכול לתרץ הקו' שם מחלבי שבת קרבין ביוה"כ דמיירי כשקדשו ע"פ ראי' לבדה אך עדיפא לי' לתרץ דאתיא כאחרים:
ועי' בפי' לה' קה"ח לרמב"ם פ"ו ה"ז שהביא משם רבי' חננאל בהאי דסוכה דמשני דחלבי שבת קרבים ביוה"כ קאי לאחרים דלית להו דחיות כלל, וקים לן דלא הוי ר' מאיר (היינו אחרים) בקי בסוד העבור ולעולם כרבנן כל אימת דמתרמי הכי דחינן לי' כי היכא דמסירי להו בסוד העבור הללמ"ס והאי הלכתא לא אמסרא לי' לר' מאיר עכ"ל והולך לשיטתו כמ"ש ר' בחיי והאברבנאל משמו דעיקר סמכו על החשבון ולכן היו הדחיות:
ועי' ירושלמי ע"ז הנ"ל דאמר ר' יוחנן שחשב ע"פ חשבון ולא הי' יום כ"ג תשרי בשבת, הרי דגם לפנים בימי עזרא ידעו וסמכו על החשבון יצ"ע:
אבל באמת לרמב"ם אי אפשר לתרץ קו' לח"מ בהאי דסוכה משום שסמכו על החשבון, דדעתו שסמכו לפנים רק על הראי' לבדה ולא על החשבון וחולק על ר' סעדי' גאון כמו שכ' בפי' המשניות ר"ה פ"ב מ"ו ואני תמיה מאדם יכחיש הראות ויאמר כי דת היהודים אינה בנוי' על ראית הלבנה אלא על החשבון לבד וכו' אבל הי' דעתו בזה המאמר להשיב אחור בעל דינו באי זה צד יזדמן לו בשקר או באמת כיון שלא מציל לנפשו מהכרח הוכוח ומה שתאמין אתה המעיין כי עיקר דתנו בנוי על הראי' וכו' וכאשר התבאר לקצת המחודדים שהחשבון מכוון הראי' בשום פנים חזר להכחיש הראות ואמר שאין אנחנו עושין ע"פ הראי' והעיקר חשבון התוריים ולא נפל המחלוקת בין בני אדם והוכחשו הדברים האמתיים אלא בהעדר החכמה, וכ"כ בפ"ו מיו"ט הי"ד בזמן שהיו ב"ד של א״י מקדשין ע"פ הראי' וכו'. ועי' רמב"ן בס' המצות מ"ע קנ"ג שהק' על רמב"ם שאחרי בטול הסנהדרין עיקר החשבון דהא בעצמו כ' דגם בימי אביי ורבא סמכו על הראי' ועי' תוס' פסחים נח: ד"ה כאלו ותו' סנהדרין יג. ד"ה ור' יוסי דכמה תנאים לא חשו לאד"ו:
ב) ומענין לענין אכתוב לכ"ת מה שהקשה השואל באבני נזר או"ח שי"ד בברכות סג. שר"ע עיבר שנים וקבע חדשים בחו"ל מפני שלא הניח כמותו בא"י, הא עובדא זו במתני' יבמות קכב. ושם איתא והרציתי הדברים לפני ר"ג ור"ג מת לפני ר' אליעזר כמ"ש ב"מ נ"ט: ור"א הי' רבו של ר"ע ואיך אמרו על ר"ע שלא הניח כמותו בא"י הא ר"א הי' גדול ממנו ועיי"ש מה שתי' המחבר:
ונראה פשוט שר"ע הלך לחו"ל ברשות חבריו ורבו וכיון שהי' ברשותם ובדעתם הי' מותר לעבר ולקבוע ולא הניח כמותו מי שלא נטל רשות ממנו. אבל חנינא בן אחי ר' יהושע עבר שנים שלא ברשות, וראיתי בס' תולדות תנאים ואמוראים גבי ר' עקיבא שירד פעם שנית לנהרדעא לעבר שנים ואז לא הניח כמותו בארץ, והוא דבר בדוי וליתא: