חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן כז
א) נשאלתי אי מותר למוהל ללכת חוץ לתחום ביו"ט שני של גליות למול מילה בזמנה:
הנה במילה שלא בזמנה ביו"ט שני, רמב"ם פ"א ממילה הט"ו מתיר ות' רא"ש כלל כ"ו סי' ו' אוסר וביו"ד רסו ס"ח מביא רק דעת הרא"ש אבל, בש"ך סק"ח פוסק כרמב"ם להיתר וכן דעת הגר"א. ולדעת רמב"ם ה"ה לענין מכשירי מילה בזמנה מותר ביו"ט שני שכן כתב שם וכל מי שאינו דוחה שבת דוחה יו"ט שני הרי דכללא קאמר לכל דבר, ובודאי מ"ש בפ"ב ה"י מכשירים אינם דוחים יו"ט, כוונתו רק ליו"ט ראשון, וכן מביא בש"ך ס"ק הנ"ל דלרמב"ם כל דבר שרי. וראיתי בת' אבני נזר או"ח שצ"ב שמפלפל מה קיל יותר אי מכשירי מילה בזמנה או מילה שלא בזמנה וא"י למה העלים עינו שמפורש כן ברמב"ם:
אבל בחי' ר"ן שבת קל: ד"ה כך כתב בשם רא"ה דמכשירי מילה אין דוחים יו"ט שני וקאי בשיטת הרא"ש:
והנה על ראי' שהביא כ"מ ועוד לרמב"ם ממתני' שבת קלז. נולד בין השמשות וכו' ב' ימים של ר"ה נימול לשנים עשר ומוכח דבשאר יו"ט מלים שלא בזמנה ביו"ט שני, כ' רא"ש דה"ה בכל יו"ט אלא מפני שהמשנה נשנית בא"י שאין שם יו"ט שני לכן נקט ר"ה. ויש ראי' לדבריו מתענית פ"א מ"ג שואלין את הגשמים בז' במרחשון והוא רק בא"י והשמיט זמן חוץ לארץ כמ"ש בגמ' שם י. אבל הלא בהרבה מקומות יש במשנה דיני חו"ל גם כן עי' דמאי פ"ב מ"א, שביעית פ"ה מ"ז, שם פ"ו מ"ו, ערלה פ"ג נו"ט, קדושין פ"א מ"ט, חולין פ"ה מ"א, פ"י מ"א, פי"א מ"א, פי"ב מ"א ובכורות פ"ט מ"א. ובביצה פ"א מ"א לא ביארה המשנה דין ר"ה, וכן במגילה פ"ג מ"ה שנשמט קריאת יו"ט שני וגם קריאת יום ב' של ר"ה:
ובתשב"ץ ח"ג סי' רפ"ד כ' דרש"י פסחים מז. ד"ה שני שכ' דבזמן לחם הפנים לא היו ב' יו"ט של גליות מוכח דס"ל כרא"ש שאלו היו אז ב' יו"ט אין דוחה גם יו"ט שני, והא דלא מקשה רש"י כן במתני' דמילה שבת קלז ולא שייך שם תירוצו, י"ל דסרכא דלחם הפנים דמנחות נקט נמי הכא יו"ט של ר"ה אבל באמת ה"ה בכל יו"ט. אבל קשה למה לא הק' רש"י כן בערכין פ"ב מ"ה בבקור התמיד דנקט רק ב' ימים טובים של ר"ה:
ובחסד לאברהם מהד"ת או"ח סי' נ"ט כ' דלא כתשב"ץ אלא דרש"י ס"ל כרמב"ם, ומש״ה לא מקשה על מילה, רק בלחם הפנים כיון שאפשר לאפות מערב יו"ט לא הי' דוחה יו"ט שני לכן חי' דאז לא הי' יו"ט שני, ויש להשיב עליו דגם לחה"פ לא מקרי אפשר לאפות מקודם כי צריך שיהי' לחם חום כל מה שנוכל וכמ"ש תוס' מנחות ק: ד"ה שני, וראי' ממתני' שם דחשיב בכמה ימים נאכלות ומפרש ולא יותר" וע"כ דאין רשות לאפות לפני זמן זה:
ועי' אבני נזר שם שהק' על רא"ש שכ' דבא"י תמיד לא הי' רק יום אחד הא יש מקומות רחוקים שאין השלוחים מגיעים וכמ"ש תו' ר"ה כג: ד"ה כמה וצריכים לעשות שני ימים. וכקו' ריטב"א ר"ה יח. וראיתי בהשגות ראב"ד על הרז"ה פסחים נב. שכ' שאין בארץ ישראל מי שלא ינהוג שני ימים טובים של גלות, והדברים מתמיהים כי מפורש שם דר' ספרא שהי' מנחותי א"י לבבל שאל לר' אבא כגון אנן דידעי' בקביעא דירחא ביישוב לא עבידנא וכו' הרי דבא"י עשו רק יום אחד (ופי' ר"ח שם תמוה) וראב"ד שתיק לרמב"ם בפ"א מיו"ט הכ"א ובפ"ה מקדוש החודש הה"ו שכ' דבני א"י עושים רק יום אחד. ובודאי שט"ס הוא בראב"ד:
ולענין דינא מסיק באבני נזר דגם ביו"ט שני של ר"ה המורה היתר ללכת חוץ לתחום למול אין מזחיחים אותו, אך ביו"ט שני של גליות מותר ומותר בלי פקפוק. אבל בימי חורפי ראיתי בס' אורין תליתאי לאיסור ואין הספר עמי:
ואעיר כי גם ביו"ט יש דעה דתחומין דאו', עי' תו' פסחים צג: ד"ה ר' יהודה ומהרש"א ערובין פ. תוד"ה מעשה, מד' רות ב' י"ג ותלכנה בדרך. טורי אבן ר"ה לב: ד"ה השתא וחגיגה יז: ד"ה דכ' ופנית בבוקר ושערי תורה שנה א' ס"ס א' וסי' ד':
ב) בירחון קהלת יעקב מזבארוב שנת תרפ"ה סי' כ"א וכ"ט ומ"ד מסופק אם שותה ביצה חי' אי הוי אוכל או משקה ונפ"מ לענין טומאה וברכה אחרונה דמאכל שעורו כזית ומשקה ברביעית. ונ' לפי מה שהקשה בבנין ציון ח"א סי' מ"ט ועוד סתירות הסוגיות בדם דביבמות קיד: איתא דשיעורו ברביעית אבל בחולין פז: וכריתות כב. מבואר שיעורו בכזית וכ"כ רמב"ם פ"ז ממ"א ה"א וכתב לחלק דבצלול ברביעית ובדם קרוש בכזית וכ"כ מחנה אפרים ה' מאכלות אסורות ונחל אשכול ח"א דף ס"ו ונפש חי' או"ח מ"א ובית יצחק או"ח מ"ד ודברי ישכר סי' י"ג (ועי' מנחת חנוך קמ"ח שהראה נפלאות בבקיאותו) ועי' גלוי דעת להרש"ם יו"ד פ"ו אות ב' ודרכי הוראה כב:
ד"ה זית. א"כ ה״ה בביצה כן אם אוכלה בכזית ואם שותה חי הוי משקה ועי' תוס' שבת קמג: ד"ה הלכה דדרך לגומעה חי', ובח"ס יו"ד י"ט כתב דגמיעת ביצה הוי אוכל ואין ראייתו ברורה:
ומ"ש בסי' כ"ט אות ב' דביו"ד שכ"ט הכוונה למי שלק ביצים, דברי הדיוטות ויפה העיר הגאון מגור שי' בסי' מ"ד שהיא טעות נושנה כמ"ש תוס' סנהדרין ה: סד"ה רבי בשם ירושלמי. אך מה שהק' הגאון שי' איך טעו מביצים על בצעים הלא כ' יש"ש ומובא מג"א סי' קנ"ו סק"ב שלא יוציא דבר מגונה. ותחת ביצים יאמר ביעים, עי' תפארת ישראל סוף ביצה שכ' דאדרבה מפני טעות זה דבין ביצים לבצעים הנהיגו לומר ביעא כדי שלא יכשלו עוד וככה אמרתי בילדותי מדעתי, אך הלא יש"ש כ' משום לשון נקי':