חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן כו
עש"ק ב' חוה"מ פסח תרע"ב:
לכבוד ידידי הגאון הגדול מ' מאיר דן שי' הגאבד"ק דוואהרט.
יקרת מכתבו מיום א' י"ג ניסן מתוך טרדה רבה קבלתי ביום שני לחג המצות ויהי לי למשיב נפש ולשמחת הרגל, גם אני הנני עט ממהר להשיב בקצרה, למען יבאו דברי אליו עוד בימי החג האחרונים:
א) כ"ג העיר על ספרי חלק ב' סי' כ"ד ד"ה ומה שכתבתי בשם הג"ר שאלתיאל ז"ל מו"צ מססשוב דכיון דהפסח מבעוד יום אסור לאכלו כל זמן שהוא חי לא בטל אי' שלמים דהוי איסור באיסור והם בעצם שוים וכשנעשה צלי שיבא לידי ביטול הוי נולד היתר בתערובות ולא בטל. וכ' מר דאין לזה מובן דמבעו"י אין אסור אלא צלי אש אבל חי ונא מותר א"כ יכול לצלותו מבעו"י ויתבטל ועי' תוספתא רפ"ג מכות אם בשלו עובר משום פסול קודש ונראה דדוקא אם בשלו בלילה אבל מבעו"י הרי ראוי לאכילה נהי שמבטלו עי"ז ממצות אכילת הפסח אבל אינו בגדר פסול קודש:
שם נדפס בקיצור. והכוונה כי מבעוד יום שצלי אסור א"א להתבטל טעם חזה ושוק בבשר הצלי של הפסח דהא הוי איסור באיסור ואף שבלילה יהי' מותר מ"מ הוי ההיתר נולד בתערובות ואם יצלנו בלילה כל זמן שיהי' נא לא יוכל להתבטל טעם חזה ושוק בפסח נא דהוי איסור באיסור וכשיהי' אח"כ צלי שוב הוי נולד בתערובות:
ובגוף הדבר לאכול ק"פ חי מבעו"י עי' חסד לאברהם מהד"ת בחי' על הרמב"ם פ"ח מקרבן פסח ה"ה שנסתפק בזה וראיותיו חלושות. ולפמ"ש בפסחים קכ: דהי' ס"ד שיהי' מצוה לאכלו ביום כתודה וע"ז נתמעט מבלילה הזה אף דקשה מנלן לאיסור דלמא רק אינו חוב וכמ"ש תו' זבחים סו. ד"ה אלא) א"כ י"ל דנתמעט רק בצלי דוגמת המצוה אבל בחי דלא הי' מצוה כלל לא נתמעט ומותר לאכול ועי' ירושלמי פסחים פ"ז ה"ב דמאן דאמר דשבירת עצם אסור מבעו"י גם נא אסור מבעו"י וא"כ ה"ה לחי ועיי"ש בשיורי קרבן:
ב) ומה שהעיר על מה שתמהתי בספרי ס') כ"ז על הסמ"ק מובא ב"י או"ח תקי"ח ורמ"א ס"א דכ' בהוצאה להציל מהיזק הוי צורך קצת ביו"ט והקשיתי מביצה כה. בבהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות לאכול ובפסחים מו: מק' ומשום הפסד ממונו שרי' אי' דאו', וכ' מר בטעם הסמ"ק לא משום היזק ממון רק משום בטול עונג יו"ט כי אם לא נתיר לו להוציא המפתח לא יצא מבותו כל היום לשמור ממונו ויתבטל מעונג יו"ט אבל משום הפסד ממון אחר אסור וראי' שא"א לחייב אדם לשבת בביתו כל היום מרמב"ם פי"ט משבת ה"כ שכתב דציצית אינו משא, שאל הי' משא הי' חייב היוצא בה בשבת שאין לומר עדל"ת שאין עשה שאין בה כרת דוחה שבת, וק' ת"ל הא אפשר שלא לצאת כלל לרה"ר וע"כ דזה אי אפשר להסגיר אדם שלא יצא מביתו:
אולי י"ל כן בטעם הסמ"ק אף שיש לפקפק בדבר, חדא דכל הפסד ממון הוא ביטול עונג יו"ט הוא, ומטעם זה נתיר גם לשחוט מסוכנת, וגם י"ל אפי' במפתח כמ"ש בסוכה כה: איהו הוא דקא מצטער נפשי' איבעי' לי' ליתובי דעתי' ועל ראי' מר מרמב"ם יש לדון די"ל שם כמ"ש תוס' כתובות מ. ד"ה כגון דלא חשוב אפשר בצמר אם רוצה ללבוש פשתים הכא נמי אם רוצה ללכת בשוק שפיר עדל"ת, גם י"ל כמ"ש במעילה יד: לא נתנה תורה למלאכי השרת וכמ"ש רא"ש ה' ציצית ס"ס ב' מש"ה דלבישה הותרה אפי' שלא בשעת עבודה:
מוקירו ומכבדו כערך גדולתו הרבה, כותב מטעם מר אבא יחי' אשר מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו. בנימין גרויבארט,