חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן כה
בענין הנ"ל
המגן אברהם תע"א סק"ה מביא ראי' דמי פירות עם מים הוי ג"כ מצה עשירה ואין יוצאים בה משום דכ' לחם עוני דאי קאי קרא רק למי פירות לבד למה לי קרא הא פשיטא דאין יוצאים בהם כיון דאינו בא לידי חימוץ. ודבריו הם דברי ה"ה פ"ו מחמץ ה"ה, אך בסי' תנ"ד סק"א גבי פת סובין כ' לדעת, הרי"ף דיוצאים בה אף שי"ל דאינו מחמיץ מ"מ אפשר כיון שהוא ממין הבא לידי חימוץ שפיר יוצאים בה והעיר על הסתירה בדגול מרבבה ובפמ"ג ומחצית השקל תע"א:
וק' על המג"א בסי' תע"א הלא מבואר להפוך ביבמות מ. דחלוט מצה היא ויוצא ידי חובתו בפסח אע"ג דאינו מחמיץ כמ"ש בפסחים לט: אלו דברים שאין באין לידי חמוץ האפוי והמבושל וחלוט. ולכאורה חשבתי דגם בשעת חליטה בעי' מתחלה שמירה שיהי' רותח היטב אך ז"א דבירושלמי פסחים פ"ב ה"ד קאמר יכול יצא ידי חובתו ברבוכה ת"ל ושמרתם את המצות וכו' יצאת זו שאינה צריכה שמור הרי דחלוטה אין לה שמור כלל. וק' סתירה מבבלי דחלוט יוצא וירושלמי אמר דרבוכה היא חלוט אין יוצא בה. ואין לומר דגמ' דידן לית לי' דרוש ושמרתם דהא בפסחים מ. רבא. אמר מצוה ללתות דכ' ושמרתם:
ונראה דבפסחים לה. הי' דעת ר' פפא מש"ה עיסה שנלושה ביין ושמן ודבש אין בה משום חמוץ משום דאמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ומקשינן דבדברים שיוצא במצה יש בהם משום חמוץ ובמי פירות דאין יוצא אין בהם אי' חמץ והק' מהמחהו וגמעו ומסקנא דלא תלוי זה בזה. וק' באיזה טעם נדחה היקש זה. ונראה דבאמת גם עתה דנים היקש זה חמץ למצה, רק בתחלה הי' ס"ל דצריך שבעיסה זו יהי' חיוב מצה ואם בעיסה זו אינו יוצא ידי חובת מצה אין בה אי' חמץ, אבל למסקנא אמרי' דתלוי רק במין דאם במין זה יוצא יד"ח מצה אף שבלחם זה אינו יוצא עובר משום איסור חמץ ולכן אמרי' ביבמות דיוצא בחלוט אע"פ שאינו מחמיץ מ"מ כיון דהמין הוא מחמיץ יוצא ידי מצה. אבל שי' ירושלמי דאין תלוי במין ובעי' שעיסה זו יהי' בה אי' חמץ ומש"ה אין יוצא ברבוכה. וא"כ ב' דיני מג"א שבתנ"ד ותע"א הם פלוגתא דבבלי וירושלמי:
ובזה ניחא ירושלמי חלה פ"א ה"א דמק' על העושה עיסה מחטים ואורז אם יש טעם דגן יוצא בפסח הא אורז אינו בא לידי חימוץ ומשני משום דהאורז נגרר אחר החטים. וק' הא ס"ס מין האורז אינו בא לידי חמוץ ומה מהני תי' דגרירה. אלא כיון דשיטת ירושלמי דאין תלוי במין רק העיקר הוא פרט זה של העיסה ומש"ה כיון דבעיסה זו החטים גוררים את האורז נהי דאורז לבדו אינו מחמיץ מ"מ ע"י גרירה אמרי' דגם האורז בא לידי חמוץ וכמ"ש פמ"ג בפתיחה כוללת ה' חמץ חלק שני השיטה כב' אות ה' ואות ו' ואות ח':
אך קשה מאד לשי' גמ' דידן דתלוי במין וכמ"ש מג"א סי' תנ"ד למה בפסחים לה: אינו יוצא במצה של טבל משום דאין בו אי' חמץ רק איסור טבל לר"ש דאין אחע"א הא ס"ס במין זה הא יש אי' חמץ תמיד. ואולי הטעם כמ"ש שם מ. רבא אי לאו דבעי לתיתה שימור למאי וכיון דאין כאן אי' חמץ לא עשה שימור לשם מצה ודוחק: