חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן כג
להרה"ג מ' טובי' גפן יחי' רב באטלאנטא
בבוקר והנה גפן לפני, כי הגיעני ספרו הנכבד לב יוסף ושמחתי בראותי כי כ"ת נו"נ ומפלפל בתורה כראוי ודפח"ח, והנני כותב בזה הערה אחת מדי עיינתי בספרו במערכה ג' בדין ברירה (עמוד ל"ג):
כ"ת מקשה על שאגת ארי' סי' צ' שתמה לשטת תוס' ופוסקים דהא דאמרי' אין ברירה הוא ספק אם הגיע לו חלקו או לא מביצה לז: דפליגי רב ושמואל אם שנים לקחו חבית ובהמה בשותפות וחלקו ביו"ט דרב אומר בהמה אסורה וחבית מותרת ושמואל ס"ל אף חבית אסורה להוליך כ"א בתחומו משום אין ברירה ודלמא אינו חלקו ואי אין ברירה מטעם ספק אמאי אסור הא תחומין דרבנן וס' דרבנן לקולא ולשי' רש"י אתי שפיר דס"ל אי אין ברירה אינו ספק כי כ"א יש לו מחצה משלו ומחצה משל חברו ומש"ה ס"ל לשמואל דאסור משום דבודאי י"ל מחצה משל חברו, ותי' דלכן ל"א סד"ר לקולא משום דהוי דשיל"מ ותמה עליו כ"ת מתוס' ערובין מה: ד"ה אב"א דבתחומין וזלי' בספיקו לקולא אף דהוי דשיל"מ. ותי' מר קו' שאג"א דמש"ה הכית אסורה ולא אמרי' סד"ר לקולא משום דהוי תרי קלי דסתרי אהדדי, דאם יוליך אח"כ גם חלק חברו ניקל ג"כ מספק שמא הוא חלקו המגיע לו ולכן לא נוכל לומר דיהי' מותר להוליך חלקו בתחומו דהוברר הדבר שזה חלקו דסותרים זה את זה ובכה"ג לא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא. עכ"ד. מה שהביא מתוס' ערובין מה: גם בצל"ח
הנה כאן לח. ד"ה אלא בא כן דל"ש לאסור משום דשיל"מ דבערוב הקילו. אבל גם בפני יהושע שם ד"ה והנלענ"ד מקשה למה מיקל ר' הושעיא בתחומין הא הוי דשיל"מ ועיי"ש שתירץ ב' תירוצים, ולמה לא תי' פשוט כמ"ש תוס' דבערוב הקילו, הלא דבר הוא:
ונראה הטעם, לפי מ"ש ה"ה בפ"א מיו"ט ה"כ ולא כתב רבי' ספק יו"ט ספק חול שכיון שאין לה בטול פשיטא שספיקה אסורה, ולדבריו ר' אשי בביצה לט. דס"ל תחומין לא בטל משום דשיל"מ ה"ה ספק תחומין אסור ואף דלח"מ מקשה על ה"ה. אך שער המלך פ"ב מיו"ט ה"ז מתרץ דבריו ומסיק דכיון דקיי"ל כר' אשי, דברי תוס' ערובין הנ"ל הם שלא כהלכה וכ"כ בית מאיר סי' ת"ד ד״ה אמנם דדברי תוס' יש לדחות כיון דההיא תירוצא דהוי ס' דדבריהם לא נשאר במסקנא, וגם לא אזיל למסקנת ר' אשי:
ועוד נראה דאפי' לדעת תוס' ערובין, לא קשה מחבית על שאג"א ופנ"י הנ"ל, דודאי מ"ש תוס' דערוב קיל מכל ס' דרבנן, הטעם כמ"ש ערובין לו. שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מה"ת ותחומין אין להם עיקר וכל זה לרבנן דס"ל תחומין י"ב מיל דרבנן (עי' נו"ב קמא אה"ע סי' ב') אבל למ"ד י"ב מיל דאו' פשיטא דאין יתרון לערוב על כל סד"ר ודבר שיש לו מתירין לחומרא, ומש"ה ר' יוחנן דס"ל תחומין דאו' כמ"ש מלא הרועים סוגיא תחומין אות י"ב. שפיר קאמר שאג"א לשיטתו דחבית אסורה משום דהוי דשיל"מ (עי' בשאג"א דמקשה על ר' יוחנן). ושמואל דג"כ אוסר, י"ל דס"ל ג"כ תחומין דאורייתא:
ויש לדון על תי' זה לדעת רלנ"ח מובא במגן אברהם ת"ד סק"א דכלים ובהמה לכ"ע תחומין דרבנן וכן מוכח בריטב"א ערובין ע"ט: עיי"ש שכ' דאם עומד בתוך התחום ומביא מחוץ לתחום אין איסור אפי' לר"ע, וא"כ הכא בחבית דשביתת כלים היא ולית לי' עיקר בדאו' ושוב שייך בערוב הקילו. אך מג"א מביא שם בשם מהר"ם אלשקר דחולק ע"ז דאין נפ"מ בין אדם לכלים. ומפורש כן בערובין עט: מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאחלופי ופי' רש"י דקעברי אדאו' וכ"כ רמב"ן שם י"ז:
ומג. וכ"כ ריטב"א שם צו:
ד"ה ר' יהודה בשיירא נותן אדם חבית לחבירו והביא בשם ראב"ד דרבנן דפליגי משום דתחומין דאו' אף דבכלים הוא (וצ"ע על סתירת הריטב"א מדף עט: הנ"ל):
ועוד י"ל דהנה מרדכי ביצה רפ"ג סי' תרפ"ה דעתו ג"כ כתוס' ערובין הנ"ל ומקשה מר' אשי דס' ביצה אסור בדשיל"מ ותי' דהכא בעננים שאני דיש חזקת היתר. ודבריו סתומים. וכ' בצל"ח ביצה ד. ד"ה וראיתי לפרש כוונתו כיון דהעננים היו מאתמול ויש ה' כאן נמצאו כאן היו ולכן אפי' בדשיל"מ שרי, אבל בביצה יש חזקה נגד חזקה עיי"ש וכיון דהמרדכי משוה את הנפרדים והחלוקים דגם ר' אשי מתיר בעננים וע"כ הא דר' אשי אוסר בדשיל"מ בתחומין בביצה לט. משום דאין חזקת היתר. וה"ה הכא בחבית אסורה משום דאין חזקה, וי"ל דכוונת תוס' ג"כ כמרדכי ורק הכא בעננים ס"ל בערוב הקילו משום חזקה:
אך מ"ש שאג"א דר' יוחנן ס"ל דין דשיל"מ היא נגד רמב"ן במלחמות פסחים כט: דמש"ה ס"ל לר' יוחנן חמץ בטל בס' משום דלית לי' כלל חומרא דדשיל"מ, אבל כבר תמה עליו בצל"ח ביצה ד. ד"ה ר' אשי ועוד ספרים, והדברים עתיקים:
ומה שתי' כ"ת קו' שאגת ארי' דלכן חבית אסורה דהוי תרי קולי דסתרי, כתב כן בלי כל ראי'. והנה מקור הדבר בתוס' ב"ק י"א. ד"ה דקא דבתרתי דסתרי לא מהני ס״ס וכ' בשעה"מ פ"י ממקואות ה"ו כלל א' דה"ה דלא מהני ס' דרבנן, וזה שהמציא שעה"מ מסברא דנפשי', מפורש בתו' ביצה יד. ד"ה איכא בינייהו עיי"ש:
אבל יש לדון ולחלק כמ"ש בספרי חלק ב' סי' פ' אות י"ג דרק באי' דאו' כ' תוס' דל"מ ס"ס דסתרי כיון דממ"נ יבא לאי' תורה וא"א להקל בשניהם אמרי' סד"א לחומרא ובפרט דבב"ק רבא מקשה קו' זו חומרא דאתי לידי קולא והוא ס"ל סד"א מן התורה לחומרא כמ"ש שב שמעתא ש"א פ"ד. אבל בדרבנן י"ל אף דסתרי סד"ר לקולא וכ"כ מהרש"א נדה כז. תוס' בא"ד דסתרי, והא דכ' תוס' ביצה יד. דאפי' סד"ר מחמירים. כתבתי שם אות י"א דשאני התם כיון דודאי יש אופן בתבלין דבעי שנוי או אם ידע מה קדרה בעי או בתבלין שאינם מפיגים טעמם ואם נקל בשניהם מיעקר לגמרי איסור זה ולא יהי' לו שום קיום מש"ה מחמירים בשניהם כיון דאי אפשר לעקור תקנת חכמים וכמ"ש ר"ן פסחים קח. גבי הסבה דכוסות וריש מגילה בעיירות המסופקות אי פרזים אי מוקפים ועי' במל"מ פ"א ממגילה הי"א בשם ת' מבי"ט בפירות שביעית של נכרים שהקילו אף בתרתי דסתרי, וגם מפורש באו"ח תקל"ח ס"א דבין קטנות בין גדולות שרי משום דהוי סד"ר אף דהוא תרתי דסתרי, ועי' מג"א ופמ"ג אשל סק"א דמקילים בשניהם, וכ"כ פמ"ג יו"ד כללי ס"ס מחודשים אות א' דבדרבנן מקילים אף בשני קולי דסתרי אהדדי (וצריך לחלק בין דין תק"ד ח' ובין תקל"ח א' כמ"ש המג"ח):
ותו אף אם נחליט דבתרי קולי דסתרי לא אמרי' סד"ר לקולא, מ"מ הכא בערוב אם נימא כפשטות דברי תוס' ערובין דאף דתמיד בכ"ד בדשיל"מ סד"ר לחומרא מ"מ בערוב הקילו א"כ ה"ה בתרתי דסתרי י"ל ג"כ כן דהקילו בערוב דמ"ש מדבר שיש לו מתירין, וכמו כן כ' בתורת השלמים בדיני ס"ס מחודשים סק"י דאף דס' חסרון ידיעה לא מהני אפי' בדרבנן מ"מ בערוב הקילו כמ"ש תוס' בדישיל"מ וכ"כ ארעא דרבנן אות תמ"ח דמק' בערובין מה: דלמא הני אזלי הא הוי ס' חסרון ידיעה ותי' בערוב הקילו. ומצאתי בנדון זה עצמו מפורש כן בדרוש וחדוש לרעק"א מערכה ד' ערובין שהקשה כן למה ס' ערוב לקולא הא יש לכל צד קולא וחומרא והוי כמ"ש תוס' ביצה יד. ותי' בשם בית מאיר כיון דלתוס' אפי' בדשיל"מ מקילים בערוב ה"ה אף שיש לכל צד קולא וחומרא מקילים, וכ"כ בית מאיר ת"ד דאפי' אם יש ס"ס לחומרא מקילים בערוב כמו שהקילו בדשיל"מ לדעת תוס'.
ובאמת אין צריך להביא ראיות ולישא דעות מרחוק איך הדין בתרתי דסתרי לענין ערוב, כי הדבר גלוי ומפורש בשבת לד. אמרו לו שנים צא וערב עלינו לא' ערב עליו מבעו"י ולאחד ערב עליו בין השמשות וכו' שניהם קנו ערוב ממ"נ אי בה"ש יממא הוא בתרא לקני קמא לא ליקני ואי בין השמשות ליליא היא קמא ליקני בתרא לא ליקני ותי' בה"ש ספיקא הוא וס' דרבנן לקולא. והנה המקשן ידע דבה"ש ספקא אלא שחשש לתרתי דסתרי וכמו שהק' מה נפשך וכו' וחידש רבא דבערוב מקילים אפי' בתרתי דסתרי, והנה בנוב"י קמא יו"ד סי' ס"ה ד"ה ובערובין נסתפק אי מיירי בבאו בבת אחת וכ' ממה שאמר אמרו לו שנים ולא נקט שנים שערבו א' ערב מבעו"י וכו' משמע שאפי' שואל על שניהם בב"א ג"כ אזלי' לקולא והניח בצ"ע, אבל עי' רמב"ן בהשגותיו לספר המצות שורש ראשון שכ' ולא עוד אלא אפי' דברים הסותרים זא"ז הקלו כמ"ש שבת לד. וכו'. אע"פ שדעת רמב"ן דבשני שבילין, אפי' בדרבנן מחמירים בבאו בבת אחת כמ"ש ב"י יו"ד קי"א ד"ה היו כאן בשמו' וכ"כ ריטב"א שבת שם אף דאיכא למימר ממ"נ מ"מ מקילים וכ"כ במאירי דאפי' באו לשאול כאחד הואיל וערוב דרבנן הקילו בו ואף דשני שבילין אם באו בב"א שניהם טמאים כמ"ש בטהרות ופסחים י. וכ"כ דרישה או"ח שצ"ג דבערוב הקילו אפי' באו בב"א וכ"כ מג"א שע"ט סק"ב וכ"כ פני יהושע כאן, ופשיטא דאם מקילים בשניהם בבת אחת ה"ה בו בזא"ז. ובפרט דהכא קרוב לודאי שלא יבא לידי כך להשתמש בשל חברו ולא הוי תרתי דסתרי כלל: