חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן כא
בענין הנ"ל. תשובת כבוד ידידי הגאון המנוח מ' שאלתיאל ז״ל ראבד"ק סטשוב.
אחרי שהסכים עמי בכל הספיקות בענין הערוב אביא בספר זכרון רק איזה דבר פלפול במכתבו):
מ"ש כ"ח בספק על ההרים לענין מוקף לדירה דבהרבה מקומות נעשו תלי תלים אחר שנתישבה הטור מ"מ קשה לסמוך ע"ז כי מסתם היו ההרים גם מקודם ואף שנעשו אח"כ יותר גבוהים לא מהני דהוי בנה מחיצות ע"ג מחיצות כמ"ש סי' שנ"ח ס"ח זולתי אם נעשה תל על המקום שהי' שוה בתחלה אך מי יודע זאת בודאי. ואף דהוי סד"ר כי מדאו' מחיצה שלא הוקפה לדירה מהני כמ"ש שבת ז. מ"מ לטלטל לכתחלה על סמך זה הוי לעשות סד"ר בידים, וגם למ"ש ערובין סז: דקרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה אף דל"ה כרמלית רק מדרבנן מ"מ אפי' לקולא הוי כרמלית ומותר לטלטל מן הקרפף לכרמלית אחר משום דהם אמרו והם אמרו א"כ לא נוכל להתיר טלטול יותר מד' משום סד"ר כיון דמתירים לטלטל ממנו לכרמלית אחר משום סד"ר ואמרי' דכרמלית היא דלא הוקפה לדירה ולענין לטלטל בתוכה תאמר להקל שמא הוקפה לדירה וסד"ר וזה לא אמרי' דסד"ר סתרי אהדדי כמ"ש תו' ביצה יד. ותו' ערובין מו. ד"ה קמ"ל דלטלטל בתוכה תתיר מסו"ל דהוקפה לדירה ולטלטל מתוכה לכרמלית תתיר שלא הוקפה לדירה וצריכים להחמיר בשניהם, ואולי י"ל דכל הטעם דל"מ סד"ר דסתרי דהוי כמו בשני שבילין, אבל הכא עיקר הטעם דמותר לטלטל מקרפף שלא הוקף לדירה לכרמלית אחר אף דמה"ת הוי רה"י גמור ומרה"י לכרמלית אסור מ"מ הם אמרו דמותר משום דאל"ה יאמרו דרה"י גמור הוא ואתי לטלטל בתוכו ותוכו שכיח יותר אבל אם נפסק הדין דמספק מותר לטלטל בתוכו בכולו שוב ל"ש לומר דאם נדון לענין טלטול מקרפף זה לכרמלית נדון דמותר לטלטל משום ס' דשמא לא הוקף לדירה דמה בכך דלא הוקף לדירה אפי' אם באמת לא הוקף לדירה ג"כ צריך להיות אסור להוציא לכרמלית משום דהוי רה"י גמור ואסור ממנו לכרמלית אך עכ"ז התירו משום דאם לא יתירו יאמרו דמותר לטלטל בתוכו אבל כאן דאם אתה דן לענין תוכו הנך מתיר שוב מ"מ מותר לטלטל לכרמלית אפי' אם באמת לא הוקף לדירה כיון דהיתר דשם ל"ש בזה ושוב ל"ה תרתי דסתרי ושוב נוכל לפסוק דמותר לטלטל בכול מטעם סד"ר לקולא. ולא באתי אלא להעיר:
גם אעיר את כ"ג על תו' ערובין ס"ה: ד"ה התם שכ' כיון דרוב פעמים חד לא שכיח לא פלוג רבנן ושרי אפי' שכיח וק' לעיל סג:
גבי לחמן בר ריסתק אמרו לי' מידי הוא טעמא אלא דלא שכיח דדיירי והכא הא קדיירי, הלא אפי' אי שכיח מ"מ כיון דעי"ז נעשה יחיד אף דשכיח מ"מ כיון דרוב פעמים יחיד לא שכיח שוב לא פלוג כמ"ש תוס'.
ידידו מוקירו דוש"ת משה שאלתיאל נערשט מסטאשוב.
מה שנסתפק הרב במכתבו שמא היו ההרים מתחלה, באמת הוא ודאי שנעשו בידי אדם ולא על ההרים מתולדה רק סמוך להם כמ"ש שנ"ח ס"ו, ומה שהעיר מס' דרבנן דסתרי. בערוב אף סד"ר סתרי מהני כמ"ש שבת לד. אמרו לו שנים צא וערב וכו' וכ' רמב"ן בהשגה לסהמ"צ שורש א' אפי' דברים הסותרים זא"ז הקילו כמ"ש בשבת לד. וכ"כ המאירי דאפי' באו לשאול כאחד התירו וידוע דעת רה"פ דגם במחיצות הלכה כהמיקל בערוב. וקו' הרב על תו' ערובין סה: פשוט הכוונה בגמ' גבי לחמן שאין זה, יחיד אלא רבים ואף שבטלו רשותם. משא"כ בדף סה: שבאמת יחיד הוא ועל יחיד ל"ג אף דשכיח דדייר.