חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן יח
בענין הנ"ל תשובת הגאון הגדול מ' אלי' קאלקין שי' אב"ד לובלין. ב"ה יום א' ד' אייר תרפ"א לובלין.
קבלתי מכתב מעכ"ת ושמחתי להתבשר משלומו הטוב ואשר יצלח בידו להרים קרן התורה וע"ד תקון העירובין בעירו ומחמת חולשת כחי אין ביכולתי עדיין לברר כל פרט ופרט:
והנה מצאתי לחד מקדמאי בעל האשכול דדוקא כשאינו רואה המחיצות העשויות ביד"ש המקיפות השטח הוא דאמרי' דבקיעת רבים מבטלי מחיצה דאלת"ה רה"ר היכי משכחת לה ע"ש ולכאורה יש מקום לפרש כן גם בכוונת מ"ש תוס' כב:
ד״ה דלמא שבאו רק לתרץ הקו' דלרבנן כל א"י תעשה רה"י ע"י סולמא דצור כו' ומשום דכשאינו רואה המחיצות שביד"ש רבים מבטלים, דהא א"א לפרש כוונת תוס' דגם לענין קרפף יותר מסאתים שלא הוקף לדירה הוי דוקא משום דהמחיצה עשוי' ביד"א, דהא אם נפרש כן יק' הא דאיתא לקמן סז:
דמתיב ר' הונא בר חיננא סלע שבים גבוה עשרה כו' דמאי קו' דהא שאני התם דהסלע שבים הוי ביד"ש משא"כ קרפף שלא הוקף לדירה דהוי מחיצה עשוי' ביד"א, וזה לא יתישב גם במה שתרצו האחרונים הא דקאמר דתל המתלקט מתוך ד' וכו' אליבא דרבנן לא תיבעי לך הגם דתל הוי מחיצה שאינו עשוי ביד"א וכתבו לתרץ דשאני כדהוי פחות מסאתים ולא יתישב בזה הא דקאמר גבי סלע שבים כו' הא יתר מב"ס מטלטלין כו'. ועכצ"ל דדוקא כשאינו רואה המחיצה יש גריעותא היכא שאינם עשויין ביד"א. ובנשמת אדם כלל מ"ט הביא מ"ש הריטב"א ונסתפק כמה הוא השיעור שרואה עצמו תוך המחיצות והביא ממ"ש בבכורות נד: דשיתסר מיל שלטא עינא דרועה ועמ"ש חה"ג ז"ל בברית יעקב חאהע"ז סי' י"ט מיומא ס"ז שעומד מרחוק ורואה מעשיו אף שהי' יותר מהרחק מיל ומב"ר סי' נ"ג גבי הגר וב"מ, ל"ג וספרי כי תראה יכול מרחוק מיל וערובין מג ומכות ה' וריש ערובין וריש מגילה וסוף זבחים שנאכלין בכל הרואה) ובריטב"א נזכר רק חילוק בין היכא שרואה עצמו תוך המחיצות ובדברי התו' יש מקום לכאורה לפרש כדעת האשכול ועכ"פ יש מקום לצרף שיטת בעל האשכול:
וע"ש בנחל אשכול דצה"פ מהני אפי' עומדת מאלי' וההיא דמנחות ל"ג הוא משום דאין ראוי להניח מזוזה, וקאמר דליכא הוכחה מהפצימין שראוי' למזוזה שהפצימין נעשו לחזוק תקרה וכמו כן יש לפרש לשון הרמב"ם ושו"ע שהפצימין להעמיד תקרה הם עשוים כו' ובלא"ה שאני ענין צה"פ דשבת דהוי דומיא דכלאים דממ"ש דף יא: אי גפנים כאן מהו לזרוע כאן כו' מוכח דמה שמתח זמורה מאילן לאילן לא הי' כדי להתיר זה. ובערובין ט"ז. משמע עדיפות בקנים הדוקרנים מקנה בעלמא ועי' ירוש' פ"ד דכלאים ה"ב בעשוין כמין דוקרנים וצ"ע פי' פ"מ שמצד זה א"א לעשותן מן הצד וגם לא משמע כן לשון הירושלמי רק שיש עדיפות במה שדקורין וקבועין בקרקע בעומק ושהוא דבר מתקיים יותר ואולי עפי"ז י"ל מ"ש בט"ז ס"ס שס"ב כשכרוך מצדו ועי' מרדכי דאפי' למאן דמצריך נעילה בלילה ה"מ ברה"ר כו' ע"ש וה"ה די"ל כדראוי להיות פתח:
והנה כיון דרבים נכשלים בהוצאה בשבת הוי כעין מ"ש תוס' גבי חצי שפחה וכו' ועי' שבת קמח: כדהכא והגם שבודאי הרבה יצייתו ויפרשו מ"מ כנגד זה יהיו שלא יצייתו והוי כמ"ש ערובין לב. וגם לפי מ"ש תשב"ץ ח"ב ענין מ"ד כו' אכתי שאני היכא שמרביתן שוגגין ושע"י הכרזה ומחאה אפשר דאדרבה הנכשלין יהיו הרוב וגוף הוכחת הרשב"ץ מירושלמי פ' מי שהפך ה"ג, צ"ע דהא התם הוי ענין אחר מה שלמדו מר' ינאי לקטוף כרמים במועד הגם שלא הי' זה אצלם דבר נחוץ ולא השגיחו על מה שבשנה האחרת החמיר ע"ע ודילפין מקלקלתא ומתקנתא לא ילפין, וכמו כן צ"ע מ"ש רשב"ץ להוכיח ממ"ש בב"ב פט: דהא שא"ה דהוי רק חשש בעלמא שמא ילמדו הרמאין ועי' ערובין ח. דלא אמר בה רבי לא איסור ולא היתר והגם שחשש שמא יעלה הים שרטון מ"מ לא אמר בה איסור, אך י"ל דס"ל שעי"ז שלא אמר ההיתר בפירוש ממילא ישימו על לב להתבונן בעת שתנטל אשפה ויעשה הים שרטון. ושבדבר התלוי בדקדוק והשגחה א"א להחליט לא היתר ולא איסור, וקצת י"ל ג"כ דכשאין יודע שעושה בהוצאתו וטלטול מלאכת שבות הוי מתעסק בעלמא דקיל אפי' משוגג (הגם דג"כ מקרי עבירה ועי' נה"מ רל"ד) ועכ"פ הכרח בזה"ז לבקש צדדי היתר:
מוקירו ומכבדו כערכו הנעלה דוש"ת אליהו קלאצקין החופ"ק.