אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אורח חיים › סימן יד

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אורח חיים · סימן יד

סימן יג

תרפ"א.

נדרשתי פה סאראנטא מרבים וכן שלמים למצוא דרך לתקן שיהיו בני העיר מותרים בטלטול בשבת ואמרו סולו סולו פנו דרך ״להרים מכשול״ (לפ"ק).

והנה גלוי לכל כי מצוה רבה לתקן ערובי מבואות שלא יכשלו בני ישראל בחלול שבת. וראש המדברים בזה הוא הרא"ש בתשובה כלל כ"א סי' ח' וז"ל. אתה ר' יעקב כבר כתבתי לך על ענין הערוב שנהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשים בין הכותים בצורת פתח ואתה אסרת אותו לקהל פריריש וכתבת לי ראיותיך ואני הודעתיך שאין בו ממש והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך ומכשיל את הרבים בחלול שבת לכן אני גוזר עליך שתהק המבואות המפולשות לרשות הרבים בצוה"פ ואם לא תתקן המבואות אני מנדה אותך ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתים אותך וכו' ובתשב"ץ ח"ב סי' ל"ז מובא בברכי יוסף שס"ג ב' כתב אין חשש עברה בתקונו מבואות ח״ו ואדרבה הזריז ה"ז משובח ואיכא לאתמוהי על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן ואלמלא טרדת הגירסא דרך ת"ח הוא לתקן ומי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו (והאי פלגאה דאזיל בתר אפכא ויצא לנגח את הרב בקראקא, כותב כוזב שהתשב"ץ קאי על ערובי חצרות, נגד המפורש). ובחתם סופר או"ח צ"פ כ' שאל ממני הרב לברר לו מדברי חז"ל שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן מבואותיהם בתקוני צורת הפתח או שאר תקונים כיוצא בו כדי שלא יכשלו רוב המון עם בהוצאה מרשות לרשות ביום ש"ק, דבר זה אין צריך לפנים ולראי' והוא מן השכל ומן המבואר להדיא בדברי חז"ל, השכל מחייב באשר ידוע ששמירת ש"ק היא אצלנו ממצות הראשיות ומי שאינו משמר כהלכתו הרי הוא ככופר ומומר וכו' ואנו מצווים על הקטנים שלא להרגילם בחלולי שבת כמ"ש או"ח שמ"ג וא"כ כל בר דעת ישפוט בשכלו שא"א בשום אופן לקהל ישראל לשמור את כל בני ביתם קטנים כאלו וגם לא נשותיהם וחלושי דעת לשמרם בכל יום שבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה וכמה צער יסבלו הגדולים הנזהרים א"כ השכל הפשוט גוזר שראוי ומחויב לתקן החצרות והמבואות בערוב ועי' ביצה טז: כיון דמקלקלי בי' רבים היינו קלקולא וכו' והדבר מוטל על הרב שבעיר לתקן המבואות ואם לאו מכשול וקולר העם על צוארו וכמ"ש בערובין סח. מבואה דאית בי' גברי רברבי כרבנן לא להוי בה לא ערוב ולא שתוף וכו' וכו' ופשוט שמע"ל ישתדל בכל עוז לתקן בני קהלתו, ובחכם צבי סי' נ"ט כתב יש לסמוך על מסתברא דידי' בשעת הדחק שאי אפשר בשום אופן אחר לתקן, שלא יכשלו בו רבים, ובת' הרי"ם או"ח סי' ד' כ' על דבר הטלטול בעירנו א"י למה רו"ם מחפש אחר חומרות וכו' ושבח הרבה המתירין כי באמת הוא להרים מכשול, ונפש חי' או"ח ס"ס כ"ה כתב ולדינא בעיר שרבו המתפרצים ונושאים משאות ביום השבת בפרהסיא צריכים אנחנו לגבב כל הקולות שאפשר להקל ובח"ס סי' פ"ט הביא שבעירו פ"ב וכו' ולא אמר מידי לאשר הדור פרוץ במלואו ואם זה אמר הח"ס בפרעסבורג ובימים ראשונים אשר היו טובים מאלה מה נאמר אנחנו בימים האלה עכ"ל, ובס' דברי ישכר סי' כ"ח אות ל"ו הקשה על נפש חי' שכ' שיש להקל יותר אם הדור פרוץ הא אדרבה בערובין ו. אמרי' רב בקעה מצא וגדר בה גדר אלמא אם יש מקילים ראוי להחמיר ועיי"ש מה שתי', אבל לק"מ דהתם ההמון בעצמו עשה המחיצות שלא ע"פ דעת חכם ולכן כיון שלא היו בני תורה חשש שמא יקלו שלא כדין לכן החמיר עליהם יותר. אבל כעת שאין ההמון מתקנים המבואות רק החכם איך שייך לגזור עליהם ולהחמיר יותר מהדין הלא הם אינם בעלי דברים כלל, ופשוט כמו שכ' בספרים בשביל שהדור פרוץ ומטלטלים באיסור, מצוה להצילם מעברה, וכ"כ שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סי ר"ג מע"ל אמר לקיים דברי חז"ל ויחן את פני העיר שקבע להם ערובין וכ"כ אבני נזר או"ח סי' רס"ו אות ד' והמתעקש בזה ומונע מלהעמיד הערובין הוא מחטיא את הרבים ועתיד ליתן את הדין וכ"כ בס"ס רס"ה אות כ"ה שאם לא יהיו ערובין יבאו לפרוץ באיסור שבת לגמרי ע"כ כל מה שיכולים לעשות צדדים להתיר מחויבים לעשות עכ"ל:

גבולות העיר. מצד מזרח מקיף אותה נהר דאן וההרים מסביב, מצד מערב הנהר האמבער וההרים והחריצים שבוטר הנקרא הייא פארק. (אח"כ נעשו שנויים בצד מערב ובצד דרום, וההיתר מתוקן יותר) בצד דרום הנהר הגדול לייק אנטאריא ואחריו יש תלי תלים ובינם לבין הנהר מקום פנוי. בצד צפון מקיף אותה הטיליפון העובר לאורך רחוב בלויטר. ואדבר בראשונה מענין הטיליפון שהרבה עמודים בולטים למעלה מן החוט של מתכות, כצורת הט"ג, ולכאורה הוא צורת הפתח מן הצד דלא מהני כמ"ש בערובין יא. ושס"ב סי"א:

אך הרב מליסא בסוף ס' מקור חיים בתקון ערובין כתב דאף דצוה"פ מן הצד לא מהני מ"מ אם חקק בתוך הקנים וכרך החבל על גבו כשר דהא הטעם דבעי' על גבו משום דהמשקוף צריך על המזוזות ובמשקוף גופא אטו אם המזוזה רחבה מהמשקוף לא שם פתח הוא, ועוד הא אין שיעור ללחי ואלו היינו חותכים הקנה שעד החבל הי' כשר הכא נמי כשר דאף שאינו פסיק כמאן דפסיק דמיא עכ"ל:

ויש לומר בכוונתו ג' פירושים. א) דמיירי שאין גבוה כלום יותר מן החבל רק העמוד רחב יותר וע"ז כ' דלית לן בה דאין זה מן הצד דמה בכך שהמזוזה רחבה מן המשקוף ועוד דאין שיעור ללחי וי"ל דהנשאר הוי כמאן דפסיק ומ"מ בגובה לא אמרי' כן דכמאן דפסיק וכן פי' בת' בית שלמה יו"ד ס"ס קס"ז שאין יוצא מלמעלה כלום רק שאין קפידא מה שהלחיים עבין יותר מהחבל וכ"כ נפש חי' או"ח סי' ל"ד ומשנה ברורה שס"ב אות נ"ב ולפ"ז אין המק"ח חולק על הפמ"ג שס"ג מ"ז י"ט שכ' אפי' תחוב המשקוף בקנה לא מהני ומביא ראי' מהג"ה אשרי ערובין פ"א סי' י"ד שכתב ולא שיהי' תחוב בין שניהם מזה לזה, דהפמ"ג מיירי דגבוה יותר ובמק"ח אינו גבוה. אבל הפי' הזה תמוה דאיפה מצינו דבר זה שהמזוזה צריכה להיות בשוה עם המשקוף ולא רחבה יותר שהוצרך להשמיענו היתר זה, וגם הלא לשי' ט"ז שס"ב סק"ד דאם הקנה התחתון אינו גבוה מן החוט אף שהחוט מן צד הקנה מ"מ אם הוא בשוה לו כשר, הי' לו לכתוב דלדעה זו א"צ לשום חידוש דין זה, וגם אין ביאור מה נפ"מ בין אורך לרוחב וכיון דשייך לומר כמאן דפסיק למה לא נימא גם באורך ס' כמאן דפסיק:

ב) ולכן י"ל וברוחב לא הי' הו"א דהוי מן הצד רק מיירי שבאותו מקום שהעמוד רחב יותר הוא ג"כ גבוה ועולה למעלה מן המשקוף אבל במקום שהמשקוף מונח על המזוזה אין המזוזה גבוה יותר ומ"מ מכשיר וכ' ע"ז שני טעמים להתיר ואף דבגובה לא אמרי' כמאן דפסיק מ"מ היינו דוקא אם המזוזה גבוהה מן המשקוף במקום שהמשקוף מונח אבל הכא שאין גבוה רק במקום הסמוך גם הגובה אינו מעכב ולפי פי' זה מתיר כן גם הפמ"ג מ"ז ס"ס שס"ב עיי"ש מ"ש חקוק מעט:

ג) וי"ל עוד יותר, דמיירי בחקק וחולק על פמ"ג הנ"ל ומתיר אפי' באותו מקום עצמו גבוה המשקוף מן המזוזות משום דכמאן דפסיק דמי וכ"כ דברי מלכיאל ח"ג סי' ט"ז שכוונת המק"ח להתיר גם בכה"ג. אך לפ"ז יקשה מאד א"כ בכל צוה"פ מן הצד למה פסול נימא דכמאן דפסיק דמי וכן הקשה בנפש חי' או"ח ל"ד וכתב דלחולקים על הט"ז הנ"ל וסבירא להו דבצוה"פ מן הצד לא מהני בשוה ניחא דמה יועיל אף אם נאמר דכמאן דפסיק דמי, דאפי' אם פסק מה שלמעלה מ"מ פסול אם מונח מן הצד אך לט"ז דאם אינו גבוה למעלה כשר קשה נימא תמיד דהוי כפסיק, וצריך לומר באמת דדעת המק"ח דלא כט"ז וכמו שחלקו עליו בס' בית מאיר וקרבן נתנאל ונתיב חיים ואבן העוזר ונשמת אדם כלל ס"ח ח' ומביא ראי' כנגדו מריטב"א ערובין. ועל פי המק"ח הנ"ל כ' בנפש חי' סי' ל"ד להתיר בטילגרף דאפי' אם נימא כמו שנראה מהג"ה אשרי דלא מהני אם תחב הקנה האמצעי בין שני הקנים מ"מ בט"ג נחשוב היתד העקום כאלו הוא מהקנה התחתון שתחוב בו דבודאי אין חילוק בין אם הקנה התחתון עומד ביושר או בעקמימות וכיון דנחשב היתד הזה לקנה התחתון הוי כאלו יש חקק בקנה התחתון דמהני במונח עליו הקנה העליון כדברי המק"ח, והטילפון פה, הגביעים אינם תחובים בהעמודים עצמם אלא שעל העמוד מחובר מקל ברוחב ע"י מסמרים והמקל הוא בתוך ג' טפחים להעמוד ומן המקל יוצאים גביעים ועל הגביעים החוט מלמעלה וראש העמוד בולט למעלה, ולפי הטעם הזה של נפש חי' הכא בנ"ד עדיף מכל הט"ג, דהכא מסתבר יותר לומר דזה המקל היוצא מן העמוד השוה בשפוע עד המקל שמונח עליו הוא מן העמוד העיקר ומה שהמקל מונח על העמוד המשופע אף שבעמוד השוה הוא מה"צ אבל על המשופע הוא למעלה והוי כאלו המקל והגביע והחוט הוא צורה"פ וזה הוא למעלה. והלא פשיטא באילן שיש לו ענפים ועשה צוה"פ על ענף א' בודאי יועיל כמו כן כאן נמי דהמשופע היוצא מן עמוד השוה אפי' שלא ע"י חקיקה הוי אחד עם העמוד השוה והרי הוא כאלו הי' עמוד עקום ועל העמוד העקום הי' צוה"פ למעלה שכשר בפשיטות, הכא נמי המקל והגביע והחוט הכל נחשב לצוה"פ אשר הוא למעלה על המשופע וזה עדיף מטילגרף דשם נצרך לחשוב היתד כאלו הוא מקנה התחתון אע"פ שרואים שאיננו ממנו מכ"ש כאן שבאמת אחד הוא דמהני. וכ"כ הרב ר' שלמה דוד כהנא רב בווארשא וז"ל מכתבו עם ציור הטיליפון שלו הראיתי לכמה רבנים גדולים ובתוכם ידידנו הגאון מזאוויערצי ובאנו לידי החלטה שהוא יותר טוב מהט"ג שבמדינתנו כי החבור של המקלות נעשים כעין קנה עקום והגביע יושב למעלה על הקנה העקום:

ומודעת שהקשו על היתר הט"ג מתוס' ערובין ב: ד"ה ואבע"א שהקשו מה פריך מפתח החצר שאני התם שהי' לו צורת הפתח שהכלונסות היו ע"ג ווי העמודים שהקלעים תלויים בהם ותי' משום שהי' שם צוה"פ מן הצד וכ"כ תוס' זבחים ס. ד"ה ואומר, והתם הוא ממש צורת הט"ג הרי דלא מהני. אבל באמת בספר הישר לר"ת סי' רפ"ו דעתו ששם בפתח החצר הי' צוה"פ וגם תו' בעצמן הביאו תי' אחר דלרב פריך דגם צוה"פ גמורה לא מהני ברוחב יותר מעשרה וכ"כ הריטב"א רק תי' זה השני, וא"כ אדרבה יש ראי' מס' הישר וריטב"א דט"ג הוי צוה"פ גמור:

וקשה מאד מה תי' התוס' דאליבא דרב קיימינן ורב תני צריך למעט אע"ג דאית לי' צוה"פ, לפי מה שכ' תוס' ו. ד"ה רב ודף כב. ד"ה והא דגם רב מודה דמדאו' מהני תדע דהא פאה מתרת בכלאים ורק מדרבנן מחמיר א"כ הכא דמקשה מקרא דפתח החצר הדרא קו' דמש"ה נקרא פתח אף רחב מעשר משום שהי' לו צוה"פ וכן ק' בגמ' דמק' אלא מעתה לא תהני לי' צוה"פ דהא היכל וכו' ותי' מידי הוא טעמא אלא לרב יכו' הא גם לרב מן התורה מהני וקשה דנלמד מכאן דגם מדאו' לא יועיל פתח כזה:

ויש לדון ע"פ דברי תוס' אלו דמביאים ראי' מכלאים דהא דרב מחמיר בשבת הוא רק מדרבנן, הא מסקנת גמ' ערובין יא. דצוה"פ מן הצד מתרת בכלאים וע"כ דרק מדרבנן לא מהני בשבת, ויש לומר רק ברה"ר דאו' החמירו חכמים בצורת הפתח מן הצד אבל היכא דיש שלש מחיצות כבנ"ד ורק מדרבנן צריכה תקון ברוח רביעית מהני גם צוה"פ מן הצד, ואם אמנם דמפורש להפוך במקומו בתוס' ד"ה אילימא באדם שנעץ ד' קונדיסין דהכא בבקעה מיירי שהיא כרמלית ועי' רש"י ז. ד"ה בקעה כרמלית ואיסור דרבנן וכמו שתמה עלי בס' בית נאמן סי' י"ד אות כ"ט ועיי"ש שהמחבר יישב הדברים שם אות ג. אבל באמת נראה דהטעם דהחמירו בשבת יותר מכלאים הוא כמ"ש בערובין פו: ע"כ לא אמר ר' יוסי אלא בסוכה דאיסור עשה אבל שבת דאי' סקילה לא. והיינו דשבת אפי' אי' דרבנן שלו חמור, וי"ל דוקא בחד דרבנן כגון התם בבקעה שנעץ ד' קונדיסין בארבע פנות השדה וכל הארבע מחיצות היו ע"י צוה"פ מן הצד מש"ה לא מהני אבל בנ"ד שיש ג' מחיצות בלעדי צוה"פ וגם אין ר"ה מדאו' בזה"ז והוי תרי דרבנן מהני גם צוה"פ מן הצד, ומצינו חלוק בין חד דרבנן לתרי דרבנן בתוס' מגילה יט: ד"ה ור' יהודה ושם כד. ד"ה אבל ותו' יבמות פו. ד"ה מאי וכ"כ בת' מהר"ם תס"ג והיא התשובה שבהג"ה מיי' סוף זרעים וב"י יו"ד ס"ס ש"ל בשם מ"כ בעיסת נכרי שנתערבה בעיסתו שלא יפריש עלי' ממקום אחר ואע"ג דתרווייהו דרבנן מ"מ כיון דבעיסה שנתערב הוא תרי דרבנן ועיסה שלא נתערבה אינה אלא חד דרבנן אין מפרישים מזו על זו וכן פי' בלבושי שרד חי' דינים לחלה אות רל"ט:

ואף שסוגיא זו דערובין פו: הוי תיובתא עלי דשם בבור שבין שתי חצרות הוי ג"כ תרי דרבנן דהא ערובי חצרות דרבנן וגם מיירי במים דאינו אלא דרבנן, ואף לפמ"ש תוס' ד"ה עד כאן ורש"י פו. ד"ה עשו דהכא לא נעשית המחיצה בשביל המים מ"מ ודאי דזה רק חומרא דרבנן, ומ"מ ר' יוסי מחמיר כיון דשבת עקרו סקילה אמר כל דתקון רבנן כעין דאו' תקון:

אך בערובין לה: ספק טבל בטומאה קלה ר"מ מטהר ור' יוסי מטמא וכ' ראב"ד פ"י ממקואות ה"ו דבאב הטומאה אף בטומאה דרבנן ר"מ מטמא ורק בולד הטומאה מטהר והטעם כמ"ש באר יצחק חיו"ד סי' כ"ו משום דרק בתרי דרבנן מטהר חדא דאין אדם מקבל טומאה רק מאה"ט וגם הא ולד הטומאה רק דרבנן ור' יוסי דמטמא ס"ל דאין חלוק בין חד דרבנן לתרי דרבנן, ומש"ה ר' יוסי לשיטתו שפיר אמר הכא שבת דאי' סקילה לא. אבל כיון דקיי"ל כר"מ בספק טבל כמ"ש רמב"ם פ"י ממקואות שפיר י"ל דתרי דרבנן לא החמירו בשבת יותר מכלאים ומהני צוה"פ מן הצד:

וצריך להעיר כי דעת רש"י שונה מכפי מ"ש תוס', כי בפ' תרומה כז י, ד"ה ואדניהם כ' עושה קונדיסין ארכן ששה טפחים וטבעת קבועה בו והי' תולה הקונדס דרך טבעתו באונקליות שבעמוד. וא"כ כיון שאורך הקונדס הי' רק ששה טפחים לא הי' מגיע רק ג' טפחים מכל צד ולא הי' צוה"פ כלל כיון שלא הי' מגיע מן עמוד לעמוד שהי' חמש אמות, וע"כ דרש"י לא ס"ל כתוס' שהיו הכלונסות ארוכים מן העמוד עד עמוד שני:

והנה בנפש חי' או"ח ל"ה ובאבני נזר רע"ג אות ז' כתבו דהגאון בעל ישועת ישראל פקפק על ט"ג דלא מהני לצוה"פ כיון שלא נעשה לשם מחיצה אלא לכוונה אחרת והביא ע"ז שלש ראיות:

ראי' ראשונה מערובין ב: מפתח היכל דלא היתה רחבה יותר מעשר אמות ומק' לבעי דלתות כהיכל ותי' דלתות לצניעות עבדו להו וקשה לפמ"ש תוס' ד"ה אלא דאלו הי' מהני צוה"פ הי' להם לעשות שוה לאולם וא"כ מה משני לצניעות מ"מ למה לא השוו לאולם וע"כ משום דדלתות לצניעות ולא לכוונת מחיצה לא הוי מחיצה, ובנפש חי' דוחה ראי' זו דבגמ' מסיק דרבנן לא גמרי מהיכל רק לסימנא בעלמא ובודאי דלתות היכל מהני לצוה"פ אף ביותר מעשר, ואיני מבין דבריו דהא ראי' בעל ישועת ישראל היא מס"ד דגמ' דילפי מהיכל:

אך הדבר יפלא דהא כ' תוס' שם ד"ה אלא דאפי' למה דפריך שלא יועיל צוה"פ רחבה יותר מעשר מ"מ לא פריך על דלתות שלא יועילו, דזה אין הו"א דפשיטא הואיל ויש דלתות הננעלות דהוי כמחיצה מעלייתא, וא"כ אם בפסול המפורש בגמ' לס"ד בצוה"פ יותר מעשר מ"מ הי' פשוט דדלתות מועילים אפי' רחבים כמה, איך ס"ד דפסול זה, שלא נעשה לשם מחיצה חמור יותר ואפי' דלתות לא מהני, ועוד קשה לדבריו למה לא תי' תוס' דמש"ה לא מהני דלתות הכא משום שהיו רק לצניעות אבל בעלמא שפיר מהני, וגם ק' הלא כ' תוס' דמש"ה לא מקשה דנלמד מכאן דאפי' עד עשר אמות יהי' צריך צוה"פ דהכא הי' צוה"פ רק משום נוי בעלמא וא"כ מה פריך בגמ' ליליף מפתח היכל דל"מ צוה"פ יותר מעשר הלא הכא שאני דל"ה צוה"פ לשם מחיצה רק לנוי ומש"ה לא הוי מחיצה גמורה ולא מהני ליותר מעשר אע"כ דאין חלוק ומוכח מכאן דאפי' צוה"פ לנוי ודלתות לצניעות מ"מ הוי מחיצה:

ואינני יודע מאיזה מקור כ' תוס' דצוה"פ שם הי' רק לנוי, וגם א"י מה נשתנה פתח זה מכל פתחים שגם בהם יש לומר שהמשקוף הוא לנוי, וגם א"י מה הק' בגמ' אי מפתח היכל גמר לבעי דלתות כהיכל הא לענין שבת א"צ פתח גמור רק צוה"פ סגי ואפי' ברה"ר גמורה מהני צוה"פ מן התורה כמ"ש ערובין כ. א״ר אלעזר הזורק לבין פסי ביראות חייב ולא אתי רבים ומבטלי מחיצה וכן פסק רמב"ם פי"ז משבת הלכה ל"ג וכ"כ תו' כב. ד"ה והא כיון דירושלים הי' לה צוה"פ דחשיב כמחיצה אין רבים מבטלים המחיצה מדאו' וכ"כ ש"ע הרב שס"ד ד' (ולרמב"ם א"צ ברשות הרבים דלתות כמ"ש בית מאיר שס"ד ס"ב):

ראי' ב' מביא מאכסדרה דאמרי' במנחות לג: דפטורה ממזוזה אף שיש לה פצימין דלחזוק תקרה עבידי ולא לשם פתח והכי נמי לענין צוה"פ. ואי משום הא לא אריא דבודאי לא דמי ערוב למזוזה דבמזוזה בעי משקוף ומזוזות ודלתות וכמ"ש רמב"ם פ"ו ממזוזה ה"א ובשבת א"צ דלתות, וגם בערוב מהני דלתות לחוד בלא צוה"פ כמ"ש אבני נזר סי' ר"פ ובשאילת שלום סי' א' ואין ספק בזה ובמזוזה לא מהני דלתות, וא"כ אין ראי' ממזוזה על עירוב וכמ"ש בתיקון ערובין שבס"ס מק"ח דיש חלוקים בין ערוב למזוזה, וראי' דצורת הפתח לבדו אינו חייב במזוזה אלא בעי' פתח ממש:

אלא שהרב מקוטנא מביא ראי' מערובין כה. דפליגי רב ושמואל באכסדרה בבקעה ורב אמר מותר לטלטל בכולה משום פי תקרה יורד וסותם וק', לפמ"ש רש"י צ:

דנותנים ד' קורות וכיון שיש לאכסדרה צוה"פ למה צריך לפי תקרה אלא ע"כ משום דהתקרות רק לחזוק נעשו לא מהני לצוה"פ, והנה בס' בית נאמן סי' י"ד אות ה' מתרץ ע"פ מ"ש תוס' יא. ד"ה אילימא דבשיירא לא מהני צוה"פ משום דאין שם דיורין וכ"כ רא"ש שם ומש"ה הכא באכסדרה בבקעה שלא הוקף לדירה לא מהני צוה"פ מד' רוחות, אבל ז"א דהא שם יא. באדם שנעץ ארבעה קונדיסין בארבע פנות השדה שהעובדא היתה בבקעה ומהני צוה"פ וע"כ שלא דמי לשיירא מפני שהי' דר שם וה"ה באכסדרה, וגם הלא בסי' שס"א ס"ב במפולש לא אמרי' פי תקרה וכו' וסתמא קאמר אפי' במקום דיורין גם תירוצו השני שם דרב לשיטתו דביתר מעשר נא מהני צורת הפתח ומש"ה בעי' פי תקרה, ליתא דס"ס קשה על רמב"ם פי"ז הי"ד דפוסק דצוה"פ מתיר אפי' ברוחב מאה אמה ומ"מ שם בהלכה ל"ה כתב הטעם משום פי תקרה והנכון מ"ש בנפש חי' באכסדרה לא מהני צוה"פ כמו דלא מהני כותלי המבוי וחלק מהכתלים להיות לצוה"פ והשאר לכותל אך הכל ככותל הוא, וכמו כן במקורה הכל למעלה אין ליקח ממנו חלק לצוה"פ אלא הכל תקרה ואין כאן צוה"פ:

ראי' שלישית כ' ממג"א תר"ל סק"ב דחולק על רמ"א ומביא ירו' סוכה פאה מצלת בסוכה וכו' זה נעשה לכך וזה לא נעשה לכך ומשום הכי חולק על רמ"א ס"ב שכ' דאם הטפח והדופן מגיע לסכך א"צ קנה על גביהן ודעת מג"א דכיון דלא נעשה אלא לסכך לא מהני, וע"ז דחה הנפש חי' כנ"ל דהטעם הוא משום דהסכך שלמעלה לא מהני לצוה"פ כמו דלא מהני כותלי המבוי שלמטה משום דכותל הוא ולא צוה"פ כמו כן לא מהני התקרה של מעלה. גם עי' פמ"ג שם שפי' בירושלמי פי' אחר, ובודאי שיש טעם אחר שם דאל"כ המג"א סותר א"ע מסי' שס"ג סקכ"ח דכתב אם יש עמוד בכותל בולט נדון משום קנה דלא גרע מלחי הרי דס"ל דלא בעי' שיהי' נעשה לכך:

והנה לכאורה יש ראי' דצוה"פ שלא נעשה לשם מחיצה פסול מתוס' ערובין יא. ד״ה איפכא דכ' וקשה לר"ת דהא צוה"פ הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג דל קנה דע"ג ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי לחי משהו, ומה קו' הא תוס' ה:

ד"ה פחות כ' דר"ת פוסק כרבא דלחי עומד מאליו פסול וכ"כ תו' קדושין נב. ד"ה ביע"ל דר"ת אינו חושב דין לחי עומד מאליו ביע"ל קג"ם וא"כ נימא דמבעיא לי' בצוה"פ העומד מאליו דבלחי לא מהני ובצוה"פ מועיל, אע"כ דגם צוה"פ עומד מאליו לא מהני (ועי' בבית נאמן סי"ד אות ו' שהביא ראי' מכאן לענין צוה"פ שלא סמכו עליו מאתמול, וז"א ראי' דלבעל ישועת ישראל אפי' סמכו עליו מאתמול אם נעשה מאליו פסול). אבל באמת אין ראי' דודאי יש ויש כמה נפ"מ כמו שתי' תוס' לענין מפולש ויותר מעשר ולרוחב ג' ואה"נ דהוי מצי לתרץ עוד אופנים כהנה וכהנה ואטו כי רוכלא לחשוב וכמ"ש ח"ס או"ח צ"א. ופשיטא דצוה"פ מאליו כשר, דהא בדף טו. רק בלחי העומד מאליו פליגי וקיי"ל כאביי דכשר אבל במחיצות איתא שם דכ"ע ל"פ דעומדות מאליהן כשר ואפי' לא סמכו עליהן מערב שבת כמ"ש ב"י שס"ב, וצוה"פ מחיצה גמורה כמ"ש תו' כד:

ד"ה ליעבד ורש"י סוכה ז. ד"ה אמר רבא ורא"ש שם סי' ל"ד ות' רשב"א תר"א מובא ב"י שס"ג וכ"כ אשכול ה' ערובין סי' ס"ה וחס"ל ח"ב אות מ' ראי' מר' יהונתן במתני' יג:

דר' יהודה דס"ל אע"פ שאינה בריאה דאזיל לטעמי' קורה משום מחיצה וע"כ דהא דאמרי' בצוה"פ דסגי שתקבל דלת של קש הוא משום דצוה"פ לא בעי היכר וכ"כ בתשובות ר' אלי' מזרחי ח"ב סי' כ"ה דצוה"פ מחיצה הוי וכ"כ, ש"ע הרב שס"ד ס"ד שהיא מחיצה גמורה וכ"כ שבוי ח"ב או"ח סי' ח' דצוה"פ מהני עומד מאליו, ופמ"ג שס"ג א"א סק"ט מסופק בצוה"פ אי לא סמכו עליו מאתמול אם מהני אבל נחל אשכול ח"ג דף קס"ה פוסק דכשר (ולא הביא ראי' לדבר) וכ"כ רש"ק בחכמת שלמה או"ח שס"ב וכ"כ מנחה חדשה סי' פ"ב סעיף ו' בשם בית אפרים או"ח כ"ה וישועות יעקב שס"ג י"א דאפי' לא סמכו עליו מהני:

והנה בענין צורת הפתח מן הצד. דעת רי"ף בשם ר' האי גאון ורמב"ם פט"ז משבת ה"כ שאין הפי' מן הצד של הקנה מכאן אלא שעשה הפתח מצדה של כותל והוי פתח בקרן זוית דלא עבדי אנשי. ואמנם כ"מ שם וב"י שס"ב כתב דאף שהם מפרשים פי' אחר מ"מ לדינא מודים לדין הנ"ל דאם חיבר החוט העליון מצד ולא על ראש הקנה פסול דלישנא דקנה על גביהם משמע ולא מצדהם, ונראה ראי' לדבריו דאל"כ למה הביא הרי"ף ברייתא דצוה"פ קנה מכאן וקנה על גביהן וע"כ דמפרש פי' זה בברייתא. ובאמת לפי' רש"י דדין זה דקנה עליון מן צד הקנים פסול הוא מר' חסדא א"י למה לו לר' חסדא להשמיענו זאת הא כבר ידוע מן ברייתא זו וע"כ דרש"י ס"ל דלשון על גביהם שבברייתא אין מבליט דבעי שיהי' דוקא על ראש הקנה ויוכל להיות שגם מצדו מקרי על גביו (וכמו והחונים עליו. וכמו עומד על גביו. ומחלוקת בש"ס אי על ממש או בסמוך, עי' פסחים סג: סנהדרין יג: ומנחות כז. ובכ"מ. ועי' ח"צ סי' קס"ח דלכ"ע על ממש חוץ אם יש איזה טעם להוציאו מפשוטו). וא"כ מוכח דלא כאבן העוזר שס"ב י"א דחולק על ט"ז דהוציא מלשון רש"י דאם הקנה שלמעלה בשוה עם הקנים כשר ודקדק על רש"י שכ' ולא על ראשיהן מנלי' להוציא לשון הש"ס מפשוט דעל גביהם משמע עליהם ולא מן הצד:

ומ"מ כמה אחרונים תפסו דלא כב"י אלא דשיטה זו לא ס"ל כלל פסול זה דצוה"פ מן הצד של הקנים, עי' ברית אברהם סי' ט"ו שכ' כן ועי' דברי מלכיאל ח"ג סי' ט"ז שכ' ובפרט דבלא"ה ר' האי גאון ורי"ף ורמב"ם ועוד ראשונים מפרשים צזה"פ שעשה מן הצד היינו בקרן זוית ולדידהו שפיר כשר צוה"פ שהחוט כשר מן הצד וכ"כ בת' מהר"ש ענגל ח"ב ס"ס ס"ט וז"ל ובפרט שאפשר לצרף שי' ר"ה גאון ורמב"ם שפירשו פי' אחר בהא דצוה"פ מן הצד ואף שהכ"מ כ' דרמב"ם מודה לדינא לפרש"י מ"מ אפשר לצרפו לסניף ובפרט בזמן הזה דליכא רה"ר עכ"ל:

והנני לדון על עיקר דין זה דצוה"פ מן הצד דלא מהני. הנה אין זו חוקה רק טעם הדבר כמ"ש רא"ש שם דאינו דומה לפתח שהמשקוף נתון על שתי המזוזות וכ"כ ריטב"א דכי האי לא מחזי כצורת הפתח וכ"כ מרדכי ריש ערובין סי' תע"ח דפתחא כהאי לא עבדי אנשי, ופשיטא דאם בכל המדינה יעשו פתחים כאלה שהמזוזות תהיינה גבוהות מן המשקוף שיהי' כשר צוה"פ כזה דשפיר עבדי אנשי כן. וא"כ בזה"ז דעושים תמיד חלון למעלה מן המשקוף והמשקוף משולב ותחוב בתוך המזוזות והמזוזות עולות למעלה ומעוטא דמעוטא שאין עושים כן, למה לא יהי' צוה"פ אם העמודים בולטים למעלה:

אך אם נאמר כן קשה מערובין יא. בפתחי שמאי דפסולים ופי' תוס' בשם ר"ת (וכן הוא בפי' ר"ח בדפוס ווילנא) פתחי ארץ ישראל שהיא ארץ בני שם הרי שבא"י עשו פתחים אלו ומ"מ פסולים לצוה"פ לפי שאין להם שקפי או תקרה. וצריך לומר דבא"י הם כשרים רק הכא קאי בבבל ומש"ה פסולים דשם לא הי' מנהג לעשות פתחים כאלו. אבל יקשה לר"ח שפי' צוה"פ מן הצד בלי תקרה ומשקוף אלא מזוזות בלבד והיינו פתחי שמאי וא"כ איך מוקי בגמ' מעשה בבקעת בית חוורן שנעץ ד' קונדיסין ולא התירו לו לענין שבת משום דהוי מן הצד, הא בקעת בית חוורן היא בא"י כמ"ש בירושלמי שביעית פ"ט ה"א הורה ר' חנניא דמן חורין בבית חוורין כהדא דר' יודא ומשום זה נחת ר' יוחנן מצפורי לטבריא, וירו' ע"ז פ"ג ה"א כד דמד ר' חנינא דברת חוורין אתבזע ימא דטבריא ואמרי' שם שהי' יורד לעבור השנה ובנדה כה: מעדותו של ר' נחוניא נשנית משנה זו, הרי שהי' תנא ובירו' שם פ"ג ה"ג מבואר שהוא ר' חוניא מברת חוורן וכן סוכה מד. א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות וכו' ובירו' שם פ"ד ה"א מובא שהוא מברת חוורן. וא"כ למה פסול שם צוה"פ מן הצד שהם פתחי שמאי הא בא"י הם פתחים כמנהג המדינה, וכן ק' בברייתא שם דפנות הללו שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד שיהי' עומד מרובה דמוקי בפתחי שמאי, הא הברייתות נתחברו ע"י ר' חייא ור' אושעיא כמ"ש חולין קמא: והם היו בא"י, ר' חייא הי' בילדותו בבבל ועלה לא"י והי' שם תמיד עם רבי וכן ר' אושעיא ישב בצפורי כמו שמצינו ערובין פ. מעשה בכלתו של ר"א וכו' א"ל ר' ישמעאל בר' יוסי והוא הי' דר בצפורי, וכן בכריתות ח. שהי' שכיח קמי' דבר קפרא ולמה פסולים שם פתחי שמאי:

וראיתי בס' לשון הזהב שכ' כן לפי פשוטו י"ל דבא"י הוי צוה"פ כיון שהי' דרכן לעשות כן והברייתא מיירי בחו"ל אבל זה דוחק גדול דהלא הברייתא נוסדה בארץ ישראל ועיי"ש שכ' דרך פלפול דר' יוסף שאומר שם מדברי רבי' נלמד וכו' ומק' עליו בגמ' מה ליותר מעשר שכן לא התרת בפסי ביראות תאמר בפרוץ מרובה וכו' ונשאר בקושיא, וכ' דר"ח בא לתרץ זה, דר' יוסף לשיטתו שאומר בפתחי שמאי דלית להו תקרה. ופסי ביראות שהיו בא"י וא"כ שם גם פסין לבדם הם צוה"פ גמור אף בלי תקרה כמנהגם. וא"כ למה לא התירו יותר מעשר לר"מ וע"כ כרב משום דלא מהני צוה"פ ביותר מעשר. ודבריו תמוהים, חדא אי נימא דפסי ביראות הם צוה"פ בא"י מה זה קולא כמ"ש כ:

לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים לבד, הלא צוה"פ מותר תמיד ולכל אדם, גם לדבריו מוקשים יותר דברי ר' יוסף דס"ל בפרוץ מרובה ל"מ צוה"פ ושם הא הי' פרוץ מרובה, ומ"מ מהני, אלא שהאמת הוא דמה שתופס בלשון הזהב דפסי ביראות היו צוה"פ בא"י, ליתא דאף לפי' ר"ח דפתחי שמאי הם פתחים גמורים בא"י, כל זה אם הם בצורת פתחים כציור שברש"י ד"ה תקרה אבל קנה מכאן ומכאן בלי קנה למעלה פשיטא דאפי' בא"י אינו צוה"פ:

וכדברים האלה כ' בהגהות רש״ם או"ח שס"ג י"ג דיש לצדד להקל דאפי' אם הקנים בולטים מהחבל מ"מ בזה"ז שעושים הפתחים בסגנון שיש חלון למעלה מהדלת והמשקוף של הפתח תחוב במזוזות באמצע גבהם י"ל לכ"ע מהני בכה"ג דהוי צוה"פ ומביא ממלכים א' ז' פסוק ה' והמזוזות רבעים שקף ופי' רד"ק ומצודות ומדנקט והמזוזות רבעים שקף משמע שהמזוזות עלו למעלה מהפתח ובהם הי' החלון וכ"כ רש"ם ח"א קכ"ט וח"ב קמ"ט:

והנה לענין דינא, המנהג להתיר ע"י ט"ג וכמ"ש בת' מהר"י אשכנזי חאו"ח סי' כ"ו ובנפש חי' או"ח ל"ד ובס' מחשבות ישראל סי' ב' תשובת בעל נפש חי' שכ' כבר בארתי בספרי דמותר לצרף הטילגרף לצוה"פ וכן נהגו עתה בווארשא וכמה קהלות קדושות וכ"כ ת' רש״ם ח"ד סי' רס"ב העלה להקל וכ"כ שערי תורה שנת י"ד חוברת ד' דפשט היתר בט"ג אף בלי העמדת קנים תחתיהם מטעם שהחוט נכרך סביב הגביע והגביע כענף היוצא מן הבד וכאלו הוא חלק מן העמוד עצמו:

ומ"מ מהיות טוב ולרווחא דמלתא לחוש לדעת אותם שפקפקו על הט"ג. ולצאת מידי כל חשש העמדנו לחיים של י' טפחים סמוכים אל העמודים של הטיליפון מכוונים תחת. החוט של ברזל העליון ואף שאין מגיעים עד החוט של מעלה דהא קיי"ל סי' שס"ב סי"א דא"צ ליגע, והלחיים הם לחי א' מקצה הרחוב מזה ולחי בקצה הרחוב מצד השני כיון שאין שיעור לצורת הפתח וכמ"ש במשנה ריש ערובין ואם יש לו צוה"פ אפי' רחב יותר מעשר והוי צוה"פ ארוך מאד, והעמודים שבאמצע שהם צוה"פ מן הצד אינם מקלקלים את צורת הפתח דהעיקר הוא הראש והסוף ומה שבאמצע הוא רק לסניף לחזק את החוט וכ"כ בעל נפש חי' בס' מחשבות ישראל סי' ב' וכ"כ בס' שערי ציון סי' ג' שהשיב לווארשא הלכה למעשה לתקון ערובי העיר ע"י הטילגרף ולהעמיד לחי א' בתחלת הרחוב ולחי בסוף הרחוב והעמודים שבאמצע אם הם צוה"פ מן הצד אינם מבטלים את צורת הפתח ולא דמי למ"ש בערובין צב. דמצינו מחיצה לאיסור, זה רק אלו היו העמודים שבאמצע מתקנים את צורת הפתח י"ל שהם מבטלים את העמודים שבקצה הרחוב אבל עמודים אלה שהם מן הצד אינם מעלים ומורידים והם כמו שאינם, מה אמרת סוף סוף לעיני הרואה נראה שכל עמוד ועמוד הוי צוה"פ בפני עצמו ומי יודע אם יש לחיים בתחלה וסוף זה לא אכפת לן ומבואר שאלה זו בת' ר"א מזרחי ח"ב סי' כ"ה (מובא מג"א שס"ב סק"כ) שהי' צוה"פ מן הצד ולקח א' קנה של י' טפחים ונעץ בארץ סמוך לקנה הפסול והי' מכוון תחת הקורה וערערו ע"ז מפני שהעם אינם רואים את הקנה הקטן רק את הקנה הגדול שמגיע עד הקורה והוא פסול מפני שהוא מן הצד, והשיב רא"מ דצוה"פ לא דמי לקורה שהיא משום היכר אבל צוה"פ הוי משום מחיצה ואין צריכה היכר כלל שהרי צוה"פ כשר למעלה מעשרים אף דלא שלטה בה עינא וע"כ אף שהעוברים טועים וסוברים שהפתח הוא ע"י הקנה העליון לא אכפת לן שאין הדבר תלוי בם ואינו להכירא רק למחיצה עכ"ל, ואף שבס' מחשבות ישראל תקון ערובין אות ס"ט ובמקיץ נרדמים צד צ"ג כתבו שבעל נפש חי' הגיד להם בשם חותנו בעל ישועת ישראל שמחמיר להעמיד לחיים בכל מקום שיש עקמומית דפתח עקום לא הוי צוה"פ, אך עיי"ש שהנפש חי' תמה עליו על חומרא זו ועי' שם במקיץ נרדמים שכ' להתיר ועי' גם במשנה ברורה שס"ד בבאור הלכה ד"ה דינו וד"ה וצריך להקל ובס' שערי ציון סי' הנ"ל מברר בראיות חזקות ונאמנות שא"צ להעמיד לחיים אפי' במקומות שהחוט שלמעלה מתעקם למטה או למעלה או לצדדים דכמעט כל הערובין הנהוגים מתעקמים ולית מאן דחש לה רק להעמיד לחי בתחלה ובסוף, וכה סמכו על הוראתו בערובין שבווארשא:

בכמה מקומות רחוקים עמודי הטיליפון מי כותלי המבוי קרוב לעשר אמות ודרך הרבים הסיידוואק דבקעי בו רבים מפסיק בין כותלי הבתים לעמודי הטיליפון ויש בזה שני חששות, החשש הראשון הוא דינו של הבכור שור בחי' ערובין יא. שמחמיר אם צוה"פ רחוק ג' טפחים מן הכותל, וחשש שני דין המג"א שס"ה סק"ד די"ל מבואות שלנו דינם כמבוי דפרצתו בד' טפחים אי בקעי בו רבים:

והנה ע"ד הראשון. בכור שור כ' דהקנים צריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל ג' טפחים וראייתו מקו' תוס' ערובין יא. ד"ה איפכא שהק' ר"ת למה לי לצוה"פ לתכשר בקנה מכאן דהוי לחי ואם איתא דהקנים יכולים להיות רחוקים מכותל אזלא קו' ר"ת דהא לחי שהפליגו מן הכותל שלשה פסול כמ"ש רבא ערובין יד: וקמבעיא לי' היכא דעבד צוה"פ רחוק מכותל אי מהני יותר מעשרים אלא ודאי דגם צוה"פ רחוק ג"ט פסול. והנה לפי דבריו יקשה למה אמר רבא דין זה שהפליגו ג' טפחים בלחי הי' לו לומר חידוש יותר אפי' בצוה"פ ומוכח דרק לחי פסול ולא צוה"פ דאי הטעם כמ"ש ר' יהונתן מובא מג"א שס"ג סק"ה משום דאתי אוירא דהאי גיסא וה"ג ומבטל לי' ל"ש בצה"פ כמ"ש בכ"ש בעצמו משום דצה"פ אפי' בארבע מחיצות מהני כמ"ש ערובין יא. ול"א אתי אוירא אך מ"ש דלטעם הגמ' דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים פסול גם בצוה"פ תמוה מאד דמה בכך דגדיים בוקעים בין הלחי לכותל ולזה יפסול ובכל לחי ג"כ גדיים בוקעים בו דהא פתח המבוי פתוח ואין שום שנוי ומ"מ שרי משום דהלחי הוא מחיצה ומה גריעות בזה שהוא מופלג ג' טפחים אלא שבאמת טעם הפסול הוא כמ"ש ר' יהונתן משום אתי אוירא וכו' אלא כדי שלא לומר לבוד כרשב"ג ע"ז אמר הטעם כיון דגדיים בוקעים מבטלים את הלבוד וכ"כ ת' רעק"א סי' י"ח דהך מילתא דגדיים בוקעים לא הוי טעמא לשורש הדין דהרחיקו פסול אלא דבא לומר דאפי' לרשב"ג דהוי לבוד עם ד' טפחים וא"כ לא מקרי הרחיקו מ"מ כיון דגדיים בוקעים בו מבטלים מדין לבוד וכמפורש בדף טז: אבל ביסוד הטעם דהרחיקו פסול מזה לא נזכר כלום ושפיר י"ל דהטעם דאתי אוירא מהאי גיסא וכו' וכ"כ בית מאיר שס"ג ס"ו מה לי אם הגדיים בוקעים בינה לכותל כה"ג הם בוקעים אף כי היא מחוברת להכותל ברוחב הפתח כולו ולכן מוכרח טעם לפסול הריחוק משום דאתי אוירא וכו' וכ"כ ברכת אברהם להר"א אבוש ערובין יא: ונפש חי' או"ח כ"ב ודברי ישכר סי' כ"ח אות ט', וכן לפמ"ש מחצית השקל שס"ג סק"ה טעם הפסול דאם הלחי רחוק מן הכותל ליכא היכר כלל וע"כ כוונתו ע"פ מ"ש תוס' ה:

ד"ה ארבע ומג"א שס"ג סק"י דלחי בעי היכר קצת אבל צוה"פ דל"ב היכר כלל כשר אף אם הוא רחוק מן הכותל (וצ"ע עליו הא כ' תוס' שם דאם העמידהו לשם לחי יש קול ויש היכר א"כ הכא דעשאו לשם לחי למה פסול בהפליגו ג'). ולפי טעם מחצה"ש נדחה ראי' בכ"ש מקו' תוס', דשם לס"ד דגמ' איפכא מאי אין צוה"פ מועיל למעלה מעשרים וע"כ דגם צוה"פ בעי היכר ולכן גם במופלג ג' פסול אבל למסקנא דצוה"פ למעלה מכ' כשר ולא בעי היכר גם רחוק ג' כשר:

ולכאורה ק' למה קיי"ל כרבא דהפליגו מן הכותל פסול נימא דרבא לשיטתו דלחי משום היכר ואם רחוק אין היכר אבל לדידן כשר, וצ"ל דרחוק ג' טפחים אין בו אפי' היכר קצת ומש"ה גם לדידן פסול דבעי' בלחי היכר קצת כמ"ש תוס' ועי' ת' רעק"א סי' י"ח ד"ה והתב"ש ושם בד"ה ומה שכ' לתרץ משום דבירושלמי גם רב ס"ל דין זה ורב ס"ל דלחי משום מחיצה:

ועי' בדברי ישכר סי' כ"ח אות ה' שהעיר על תב"ש שנסתייע מדברי תוס' י:

ד"ה ועושה דהרחיק הלחי פסול, די"ל דתוס' לשיטתם דס"ל כרבא בלחי העומד מאליו וס"ל דלחי משום היכר משא"כ לדידן דקיי"ל כאביי לא פסול אלא היכא דשייך אתי אוירא וכו' ודוקא אם האויר גדול מהלחי משא"כ בפס, וממילא אין הכרח לדברי מחצה"ש הנ"ל. ודבריו תמוהים כי תוס' כתבו כן אליבא דר' יהודה שהוא מ"ד ועושה פס שלש אמות ור' יהודה הלא ס"ל יב:

לחי משום מחיצה, וע"כ רק כמ"ש מחצה"ש דאפי' אי משום מחיצה בעי היכר קצת כמ"ש תו' ה:

ד"ה ארבע, והא דקאמרי אפי' למ"ד משום מחיצה הק' רעק"א בגליונו מה אפי' למ"ד הא מרא דשמעתין הוא ר' הונא והוא ס"ל דף טו. לחי משום מחיצה, ובמלא הרועים סוגיא לחי אות ז' מק' על ריטב"א שם בד"ה ארבע שכ' דלמא ר"ה ס"ל לחי משום היכר ואולי יש ליישב עפמ"ש תו' טו. סד"ה לא דלפי דברי רב הי' מקשה וי"ל אף דר"ה ס"ל משום היכר מ"מ הי' שואל אליבא דרב אולי ס"ל משום מחיצה ודוחק:

ובדברי ישכר שם אות ח' הקשה קושיא עצומה על בכ"ש שכ' דהר' יהונתן שכ' טעם דלא ליתי אוירא דהאי גיסא וכו' הוא רק אליבא דר' יוסי ודייק לה מדס"ל לר' יוסי דבעי' שיהי' הלחי רחב ד' טפחים אלמא דס"ל טעם משום אוירא, הלא הר' יהונתן מביא טעם זה גם במתני' יא:

הכשר מבוי ושם כתבו אליבא דר' אליעזר וב"ה ולא שייך שם כלל דינו של ר' יוסי, גם מ"ש הבכ"ש דר' יהונתן סותר א"ע דמג"א שס"ג סק"ה כתב לדעתו דאם הלחי רחב מג' שרי הואיל והעומד מרובה על הפרוץ ובס"ק ל"ז כ' בשמו להפוך דדעתו כתוס' דאפי' פס לא מהני ומש"ה מתרץ דהר' יהונתן כ' כן רק אליבא דר' יוסי, ותמוה איפה הם דברי ר' יהונתן אלו דאף פס רחוק מכותל פסול ועי' דברי ישכר שם אות י"א שכ' דבר אמת שיש במג"א סקל"ז חסרון אות ד' וצ"ל ״התוס'״ וכ"כ ד' הרר"י' והוא ר"ת וכבר כתבתי דעת הרר"י וכוונתו למ"ש למעלה סק"ה דעת הרר"י ואין שום סתירה:

וגוף הדבר תמוה לחדש דין על יסוד דקדוק זה מ"ט לא תי' תוס' כן, ואטו כי רוכלא לחשוב והלא יש כמה נפ"מ אחרות בין לחי לצוה"פ, למשל לחי לא מהני רק מרוח א' כמ"ש תוס' ערובין ה: ד"ה ק"ו וצוה"פ מהני בכל הרוחות וכן שס"ג סעיף ל' במבוי שצדו א' ארוך ומחלוקת ב"ח וט"ז סקכ"א ומג"א ס"ק ל"ב אי מהני לחיים שאינם מכוונים וצוה״פ מהני וכן שם סכ"ו כמה דינים:

ולענין הלכה בד"מ שס"ג סק"ב מתיר בצוה"פ רחוק מכותל וכמעט כל האחרונים מתירים הלא המה ת' רעק"א סי' י"ח ובית מאיר שס"ג וישועות יעקב שם סק"ה וברכת אברהם לר' אבוש ערובין יא: כ' מנהגנו שלא לדקדק בזה וכ"כ שע"ת שס"ה סק"ב בשם פנים מאירות וכ"כ בשו"ת בסוף ש"ע הרב סי' ג' המנהג הפשוט שלא לדקדק בקני צוה"פ שיהיו סמוכים לכותל ולית דחש למ"ש הבכ"ש וראייתו מלחי יש לדחות וכו' משא"כ בצוה"פ שא"צ למחיצות כלל שהרי נעץ ד' קונדיסין כשר וכ"כ נכדו בס' צ"צ או"ח סי' מ' וכ"כ דברי ישכר כ"ח אות י"ג:

ואודות החשש השני דדרך הרבים מפסיק בין הכותל לצוה"פ, הנה פרצת מבוי אוסרת אפי' בארבעה טפחים אי בקעי בו רבים כמ"ש רא"ש פ"א ערובין סי' ז' ור' יינתן וטור ורמ"א שס"ה ס"ב כתבו דצריך תקון ואין מפורש מה התקון וכ' בש"ע הרב דבעי צוה"פ דדמי למבוי מפולש, ומג"א סק"ד מסופק במבואות שלנו דמחמירים דדינם כחצר כמ"ש רמ"א שס"ג סכ"ו אי גם לקולא אמרי' כן דהא חצר אין מזיק בו בקיעת רבים ומסיק דיש להחמיר וכ"כ בש"ע הרב שס"ג סל"ב דהמנהג לעשות צוה"פ אפי' פרצה פחות מי' כדי להתיר מבואות המפולשים, אבל מהרי"ט ח"א צ"ד כ' דעיירות שלנו יש להם דין חצר אפי' להקל ועי' לקוטי ח"ס סי' פ"ב והגהות לאו"ח שס"ה שמביא את המהרי"ט שפסק להקל ומסיים שאין ספיקו של המג"א מוציא מידי ודאי של המהרי"ט ואלו ראה המג"א דברי מהרי"ט הוי הדר בי' וכ"כ ת' רעק"א סי' ל' דדי בלחי וכ"כ בית אפרים או"ח כ"ה וברית אברהם או"ח י"ז פרצה פחות מעשר אפי' בקעי בה רבים מותר וכ"כ תשובה מאהבה קי"ב תשו' בעל נו"ב וכ"כ חס"ל מהד"ת סי' מ"א וכ"כ בס' משנת ר' אליעזר דבלי פלוש אין מזיק בב"ר וכ"כ בס' תועפות ראם סי' ח' שהיו בעירו שתי פרצות בשני צדדים פחות מעשר ומתיר בלחי מכמה ראיות וגם סומך להקל דעיירות שלנו דינם כחצר, וגם אבן העוזר שס"ה כ' דאם יש צוה"פ מצד א' שוב אין מזיק פרצה עד יותר מעשר ומותר בלחי וכ"כ נפש חי' או"ח סי' כ"ט דאם יש צוה"פ סגי בפרצה בלחי, גם בצמח צדק לובאוויץ סי' מ"א אות ט' כתב דמ"ש הרב בש"ע דבעי' צוה"פ מיירי דהמבוי נתקן בלחי כדמסיים שבו הלחי או הקורה וגם ת' הר"ן מיירי שהמבוי הגדול נתקן בא' משני ראשיו בלחי ולא בצוה"פ לכן כיון שהפרצה חשובה כמבוי עקום א"כ בהצטרף הפרצה לאותו צד מבוי שנתקן בלחי הו"ל כמבוי מפולש שנתקן בשני צדדיו בלחי לבד אבל אלו תקנו ב' ראשי המבוי בצוה"פ י"ל דאין חשש כשהפרצה נתקנה בלחי וגם בס' החיים לרש"ק שס"ג סעיף כ"ו כתב אף אם פרצות אלו פחות מי' מפולשים זה כנגד זה די בלחי כיון שיש פתח גדול הפתוח יותר מי' מתוקן בצוה"פ הוא עיקר פתח המבוי וכו' גם מבואות שלנו י"ל דדין חצרות להם וסמכי' לקולא בלחי וא"צ לחוש לתורת מפולש ובפרט לט"ז שס"ה דס"ל דאם הי' מתחלה כן אף מבוי הוי בעשר ואף למג"א דחולק עליו מ"מ בכה"ג כיון דעכ"פ מתקנו בלחי אין נותנים עליו תורת מפולש וכ"כ בס' מקיץ נרדמים דף נב. אם יש צוה"פ ויש פרצה מצדו אף שהוא מפולש מ"מ לא בטל שם מבוי ממנו ולכן סגי לי' בתקון לחי ועוד דהא דבקיעת רבים אפי' במבוי שנפרץ מצדו ס"ל לרי"ף ורמב"ם דלא מיפסל והמג"א עצמו לא החליט כ"כ במבוי דידן לאסור אלא שכ' דיש להחמיר ועי' בפמ"א בס"ס כ"ה שכ' דיש להקל כרי"ף ורמב"ם וא"כ כ"ש דאין להחמיר להצריך צוה"פ. ויש שם לחיים בכל אלו המקומות:

באיזה מקומות העמודים של צוה"פ אינם עומדים בהתחלת הרחוב של הפרצה יותר מעשר אלא לפנים, ברחוק מקום מאחורי הבתים ואינם נראים במקום הפרצה, ויש לדון ע"פ מ"ש בשערי תשובה ס"ס שס"ג בשם בכ"ש שיש להחמיר שלא להעמיד הקנים אחורי הכותל שאין הקנים נראים בפנים תוך המבוי:

הנה כמ"ש בכור שור כן כ' בתקון ערובין למקור חיים עוד ראיתי שתוחבין הקנה של צורת הפתח בתוך גדר המוקף והא ודאי דהלחי בעי' שיעמוד מבחוץ בשביל היכר:

אך הא דהוציא הבכ"ש דין זה מערובין ט: גבי לחי נראה בפנים וכו' נראה מחוץ וכו' אין ראי', דלחי שאני דאפי' למ"ד משום מחיצה מ"מ בעי היכר קצת כמ"ש תו' ה:

ד"ה ארבע, וראי' ברורה מכאן שבדף טו. מקשה על רבא דס"ל לחי העומד מאליו לא מהני, מדין זה דר' חייא כותל שצדו א' כנוס מחברו וכו' דנדון משום לחי הרי דעומד מאליו מהני וע"כ משום מחיצה וקשה א"כ למה בעי שיהי' נראה מחוץ או מבפנים אע"כ דאפי' למ"ד משום מחיצה בעי היכר קצת, וכ"ז בלחי אבל בצוה"פ לא בעי היכר כלל וראי' דצוה"פ מהני למעלה מעשרים, ואף די"ל לעולם גם צוה"פ בעי היכר קצת רק הא דמהני למעלה מעשרים היא משום דאף דאין החוט שלמעלה נראה מ"מ כיון דהקנים נראים הוי היכר, אבל מפורש להפוך בב"ח שס"ג כ"ו שכ' אף שאין הקנים מטה נראים והחוט למעלה מעשרים מ"מ כשר ומתרץ בזה קו' תוס' יא. ד"ה איפכא דהא דמבעיא בצוה"פ היינו שהעמיד הקנים אצל הכותל ואינם נראים לא מבפנים ולא מבחוץ דאינו מתיר משום לחי ומ"מ משום צוה"פ מהני:

ואם אמנם דיש לדון על דין הב"ח מתוס' ערובין ו: סד"ה רב דצוה"פ בעי' שיהיו בני המבוי רואים וא"כ ע"כ הא דצוה"פ כשר למעלה מכ' היינו משום שרואים את הקנים שלמטה ואם הקנים של מטה אינם נראים בעי שיהי' החוט של מעלה דוקא עד עשרים, אבל בנ"ד אין חשש כי הלא רואים את החוט של מעלה וכ"כ ח"ס או"ח צ"א דאפי' אם הקנים של מטה אינם נראים בתוך המבוי אם החוט של מעלה נראה כשר וכ"כ שם סי' צ"ו ובלקיטים סי' ל"ד שהי' המנהג כן בפרעשבורג מימי קדם וכ"כ ישועות יעקב שס"ג שכן המנהג בלבוב שהעמידו הקנים, בחצר וכ"כ הגהות חכמת שלמה, לרש״ק שס"ג שאף שאין הלחיים ניכרים אם החוט למעלה ניכר סגי וכ"כ דברי מלכיאל ח"ג סי' י' וסי' י"ז וכן כתבו לי בשם רש"ם ח"א סי' ר"ו שהביא בשם ס' יהושע להקל וכ"כ ת' שערי ציון או"ח סי' ג' ענף ג' אות ג' דאפי' העמודים עומדים אחורי הכותל והכותל מכסה את כל העמוד עד שבתוך החלל אין רואים כלל את העמוד כבר כ' הח"ס בסי' צ"ו להכשיר ומשיג על הפמ"א שרוצה לפסול היכא דהקנים מכוסים ודברי הח"ס ברורים דאף דבקורה קיי"ל דאם מכוסה במחצלת פסולה התם קורה משום הכירא אבל צוה"פ דהוי משום מחיצה לא בעי היכר כלל, וממש כדברי ח"ס מבואר בת' ר"א מזרחי, וראי' ברורה לזה מהא דכיפה ערובין יא: דלר"מ כשר אף אם אין ברגלי' י' משום חוקקים להשלים והנה פשיטא שאף אם נאמר חוקקין מ"מ הא ס"ס הרגלים מכוסים הם דאטו ע"י חוקקין נחשב כחקוק לעיני הרואים ומוכח בהדיא שגם אם הרגלים מכוסים כשר דהא כל ההיתר ע"י הרגלים שבתוך הכותל והמה מכיסים בתוך העגול וא"כ ה"ה בקנים של צוה"פ דהא הגמ' מדמי זה לזה עכ"ל (ולפלא דמהך דכיפה מביא בפמ"א מובא בח"ס צ"ו ראי' להפוך דמחיצה שאינה נראית לא הוי מחיצה). ופשוט כיון דהבכ"ש כלל שני דינים ביחד, א' שלא יהיו קנים של צוה"פ רחוקים ג' טפחים מהכותל, ב' שיהי' נראים והוציא כן מקו' תוס' ערובין יא. וכיון דכל האחרונים דחו דין דהרחיק ג' טפחים וכתבו דאין ראי' מתוס' ולית דחש לה, ממילא נסתר גם דין זה השני וע"פ היסוד דצוה"פ עדיף מלחי ודיניהם שונים:

בכמה מקומות הפרוצים מן צוה"פ אל הבתים פחות מעשר אמות ויש שם לחי אבל אין הלחי עומד מכוון נגד העמוד של צוה"פ בשוה אלא מן הצד וצריכים לסמוך עליו באלכסון. בערובין ח: מבוי שצדו אחד ארוך וצדו א' קצר פליגי ר' כהנא ורבא ואמר רבא טעמא דידי קורה משום היכר ובאלכסון לא הוי היכר וטעמא דידהו קורה משום מחיצה ובאלכסון נמי הוי מחיצה, וא"כ לדידן דקיי"ל כאביי שם ט"ו. דלחי משום מחיצה גם באלכסון מהני, ואף דכ' תו' ה:

ד"ה ארבע דגם בלחי בעי היכר קצת מ"מ ודאי דאלכסון הוי היכר קצת אך למ"ד דבעי היכר גמור לא מהני אלכסון דהא כ' תוס' סוכה כב: ד"ה אבל דאפי' למ"ד קורה משום מחיצה בעי היכר קצת ומ"מ לדידי' קורה כשרה באלכסון וע"כ דאלכסון הוי היכר קצת. וגם באמת אין הפי' כלל דאלכסון לא הוי היכר רק כמ"ש רש"י ד"ה ובאלכסון משום גזרה שהרואה בני מבוי נמשכין ומשתמשין ברה"ר חוץ מכנגד כותל הקצר אומר מותר להשתמש ברה"ר אבל באלכסון הוי היכר. ועי' ב"י שס"ג סעיף ל' מסופק אי לחיים מועילים שם והב"ח מתיר וכ"נ דעת מג"א סקל"ב שהביא דברי הב"ח בסוף. וט"ז סקכ"א אוסר ונשמת אדם כלל ע"א סי"ד מתיר. וכ' לי הרה"ג ר' געציל נ"י אבד"ק יאווארזנא שכן משמע בס' אשל אברהם לבעל דעת קדושים וכ"כ לי המו"צ מווארשא שכן עמא דבר להקל בלחיים העומדים באלכסון:

בכמה מקומות סמכתי על לחי, מפני שיוצא זיז או בליטה מן הכותל, ויש פחותים מטפ״ח ובסי' שס"ג סעיף ד' איתא שלחי כזה שנשתייר מכותל בעי רוחב טפח. וכ"כ בס"א בפסי דנשתייר בעי טפח מכאן ומכאן. הנה כ"כ ב"י שס"ג בשם ר' יהונתן ערובין יב. וכ"כ תוס' י. ד"ה ושני בתי' שני דכותל עצמו לא חשוב פס אם לא ברוחב טפח דאין היכר כ"כ בכותל כמו בפס גמור אבל ב"י כ' דלאו דוקא ובמשהו סגי וכ"כ באר הגולה אות ה' וכן הוא לתי' ראשון שבתוס' שם וכן מיקל בזה במשנה ברורה שס"ג ח' ובבאור הלכה ד"ה טפח וד"ה ובלבד וכ"כ בס' ויחי יעקב סי' כ' אות י"א:

עוד להעיר על הטיליפון ממ"ש שערי תשובה שס"ג ס"קט בשם אוהל יעקב לר"י ששפורטס מחבר ציצת נובל צבי דאין דרך לעשות פתחים סמוכים זה לזה, ועמודי הטיליפון והט"ג הם סמוכים זה לזה, אבל הדבר יפלא מנין לו דין חדש זה ומה טעם בדבר ומבואר ברש"י סוכה ז. ד"ה שהשבת אם יש פתחים הרבה שאין בהם צוה"פ אז רבים על העומד ומבטלי לי' לעומד הרי דאם יהי' פתחים הרבה עם צוה"פ שפיר מתירים, וגם הלא בחצר המשכן הי' כן ארבעה עמודים בתוך רוחב עשרים אמות ומ"מ הוי צורת הפתח כמ"ש למעלה בשם ס' הישר לר"ת וגם תי' ערובין ב: עררו רק משום צוה"פ מן הצד אבל לא עלה על דעתם ערעור זה וכן בערובין יא. דנעץ ד' קונדיסין בארבע רוחות הרי דפתחים אפי' בכל ד' רוחות מהני ומה חלוק בין כולה פתחים או כמה פתחים ברוח א' ועי' בתו' שם ד"ה חצר דהא בהא תליא וכ"כ בח"ס או"ח סי' פ"ח ד"ה היוצא דיכול להרבות בקנים וכ"כ בית שלמה או"ח ס"ס נ"א שנוהגים להרבות בקנים, והלא כן היו כל ערובי צוה"פ מקדם ע"י קנים הרבה ולית דחש לה. ומפני שאין ספרו אצלי א"א לעמוד על דעתו אבל ברור שאין כוונתו כן:

הנה כל צד מערב מוקף הרים וכן בצד מזרח יש הרים ונהר דאן ובצד דרום מקיף נהר הגדול אנטאריא. ואין חשש לומר כיון דאינם מוקפים לדירה כמ"ש שנ"ח ס"ג וס"ח וא"כ אסור לטלטל בעיר כמ"ש ר"ס שנ"ח דאם לא הוקף לדירה אם הוא יותר מבית סאתים אסורי לטלטל אף שיש מחיצות, דז"א דאין צריך שיהיו כל המחיצות מוקפות לדירה. ודוקא אם כל ארבע רוחות אינם מוקפים לדירה אסור אבל אם יש רק צד א' מוקף לדירה מותר כמ"ש פמ"ג שס"ג מ"ז סק"כ ודע דנהר או תל המקיף את העיר לא מוקפים לדירה אך אם עושה במקום א' ברוחב יותר מעשר צוה"פ עושה כל העיר מוקף לדירה עיי"ש וכמו שכ' מג"א שנ"ח ססק"ה בשם תוס' דצוה"פ מקיף לדירה וכ"כ מג"א ת"א סק"א וכיון שכל הפוסקים הסכימו דט"ג הוא צוה"פ גמור הוי מוקף לדירה, ואף המפקפק ע"ז אבל כיון דפה העמדנו לחיים תחת העמודים לשם מחיצה להתיר א"כ פשוט דהוי מוקף לדירה. וגם פה יש הרבה תלי תלים בידי אדם סמוך לההרים והרבה פרצות נגדרו והוי מוקף לדירה ומש"ה כל הפוסקים שדנו על היתר טלטול ע"י מחיצת הים ונהרות ונשאו ונתנו בחשש שמא יעלה שרטון או רבים מבטלים מחיצה ולא הזכירו כלל חשש זה שאינו מוקף לדירה, עי' חכם צבי סי' ל"ז. שב יעקב סי' י"ז, ח"ס או"ח פ"ט, ת' הרי"ם או"ח ד' ועוד, וע"כ שהי' פשוט אצלם שאי אפשר שבמשך ימים רבים לא נעשה איזה מחיצה או תל או חריץ יותר מעשר אחר ישיבת העיר:

ולכאורה קשה מאד לפי מה שכ' הרא"ש ואו"ח שנ"ח ס"ו דאם בנה מחיצה באורך עשר נתבטלה מחיצה ראשונה ואם הרחיקה ג' טפחים מותר א"כ תמיד יהי' מותר אפי' יש הר לצד מזרח שאינו מוקף לדירה מ"מ אם בנה בית אשר יש מדפנות הבית לצד מזרח באורך יותר מעשר הוי מוקף לדירה ואף שהוא רחוק מתל מ"מ הא כנגדו סותר את המחיצה הישנה וממילא מותר לטלטל מן הבית בכל העיר. אך הדבר נכון כמ"ש במשנה ברורה שנ"ח באור הלכה ד"ה באורך שכ' וצ"ל לדידי' דמיירי עכ"פ שלא הי' רחוק כותל החדש מכותל הישן יותר מעשר אמה דאל"כ איך שייך לומר דבבנין כותל החדש דמי כאלו פורץ כותל הישן הלא א"א לומר כן דהא גם עכשיו אם יפרץ במקום הזה בכותל הישן יאסר כל הקרפף שהרי הוא פתוח לעלמא והכותל החדש לא יכול לסתום שהרי אינו מכותל לכותל ובמקומו אינו סותם שהרי אפשר לכנוס מצדדיו אלא דמיירי שלא הי' מרוחק יותר מעשר ובזה אפי' אם יפרוץ בכותל הישן ג"כ לא יאסר הקרפף שהרי הכותל החדש סותם בפני הבאים מן החוץ ואף שאפשר לכנוס בקרפף מן הצדדים במקום שכלה כותל החדש מ"מ מאחר ששם אינו פרוץ ביותר מעשר הו"ל כפתחים שאינו אוסר עכ"ל:

יש לדון דהא ההרים והנהרות הם אבר מחיצות בידי שמים ואתי רבים ומבטלי מחיצה כמ"ש תו' ערובין כב: ד"ה דילמא שהקשו לרבנן כל א"י תעשה רשות היחיד ע"י סולמא דצור ומחתנא דגדר ובבל ע"י דגלת ותי' דמחיצה שאינה עשוי' בידי אדם לא חשובה מחיצה כולי האי ואף רבנן מודו דאתי רבים ומבטלי מחיצה וכ"כ מג"א שס"ג סק"ל על הא דמבוי שצדו א' כלה לים דנחשב למחיצה מיירי דוקא במקום שאין ספינות עוברות שם לנמל וכ"כ סק"מ דהא דתל הוי מחיצה מיירי דלא בקעי בו רבים, א"כ הכא בנהר אנטאריא דספינות עוברות בו רצוא ושוב הן מבטלות מחיצת הנהר:

אך יפלא חידוש דין זה, כי במתני' כב. מחלוקת ר' יהודה וחכמים אם הי' דרך רשות הרבים מפסקתן ר"י ס"ל רבים מבטלים מחיצה שבידי אדם וחכמים ס"ל שאינם מבטלים ואין זכר שם חלוק בין מחיצה שבידי אדם או בידי שמים, והלא ר' יוחנן דאמר שם ארץ ישראל אין חייבים עלי' משום רה"ר ע"כ ס"ל דאפי' בידי שמים אין רבים מבטלים דסולמא דצור ומחתנא דגדר בידי שמים נינהו, דאל"כ מה מק' בבל נמי מקיף לה פרת ודגלת וכל העולם מקיף אוקינוס הא שא"ה דבידי שמים וע"כ דגם צור וגדר בידי שמים, וגם בעי רחבה מרבא תל המתלקט י' מתוך ארבע ורבים בוקעים בו וקאמר אליבא דרבנן לא תבעי השתא ומה התם בפסי ביראות דניחא תשמישתי' אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצה וכו' ואי נימא דיש חלוק בין ביד"ש לבידי אדם מה קו' היא, שאני בפסי ביראות דהוי בידי אדם והכא תל הוי ביד"ש כמו שהוכיח בערובין טו. דמחיצה מאלי' כשרה תל ונקע מאי איכא למימר דסתם תל מימות עולם הוא וכמ"ש רש"י שם אע"כ דאין חלוק, וכן מתני' שבת ק: רקק מים ורה"ר מהלכת בו חייב וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה טפחים אבל אי הוי עשרה טפחים אינה רה"ר ול"א דרבים מבטלים מחיצה. וכן ערובין ח. במבוי שצדו א' כלה לים ולא אמר רבי היתר משום שמא יעלה הים שרטון ולא הזכיר כלל חשש שמא רבים יעברו בו וכן רמב"ם פי"ז משבת הלכה ל"ג כ' סתמא דאין רבים מבטלים מחיצה ולא חילק בדבר, וגם בש"ע לא הזכיר דין זה, והרוקח סי' קע"ח הקשה כיון דבשבת נתנה תורה אי תחומין י"ב מיל דאו' מחנה ישראל דהוי שלש פרסאות איך חזרו לאחוריהם ותי' דהיו מוקפים ענני כבוד והם מחיצות, והנה ודאי שהי' שכיח שיצאו חוץ להעננים, דאל"כ לא הי' שם רה"ר כלל וכל ר"ה למדים רק ממדבר שבת צו: ויצו משה ויעבירו קול במחנה לא תפיקו מרה"י דידכו לרה"ר, וא"כ מה תי' הרוקח הא ענני הכבוד המה מחיצות שביד"ש ואתי רבים ומבטלו וע"כ דאפי' ביד"ש אין רבים מבטלים, ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' ז' הפליג דמחיצה בידי שמים אפי' לא בקעי בה רבים אינה רה"י אלא להחמיר ולא להקל, ופלא כי זה לא אמר אדם מעולם ומפורש להפוך ערובין סז: סלע שבים גבוה עשרה ורוחב ארבעה אין מטלטלים מן תוכו לים וכו' ר' אשי אמר לעולם ארישא וכו' בית סאתים דשרי לטלטולי בכולי' אסרו רבנן לטלטולי לא מן הים לתוכו וכו' מ"ט רה"י גמורה היא:

אלא שצריך פירוש מה שבגמ' הקשו כולי עלמא נמי מקיף לה אוקינוס ולא אמרו טעם על זה למה באמת אין כל העולם רה"י, ובתוס' כ' ותימא דלרבנן כל א"י תעשה רה"י ע"י סולמא דצור וכו' ונראה מלשונם כאלו היא קושיא חדשה ופלא שהא על זה דנו בגמ', ונראה פשט הגמ' דכיון דפשיטא דיש רשות הרבים בעולם אף דכל העולם מוקף אוקינוס וע"כ דמחיצה רחוקה מאד אינה מחיצה והוא הטעם בארץ ישראל ובבל אף דמוקפים מחיצות לא מהני וכמ"ש ריטב"א דפריך דכיון דאמרת דאפי' המחיצות מרוחקות כ"כ דין רה"י להם א"כ אין רה"ר בעולם. ואמנם איפה הוא הגבול שיהי' מקרי מחיצה רחוקה ע"ז כתב ריטב"א בשם רמב"ן דצריך שיהי' רואה עצמו בתוך המחיצות וכ"כ ריטב"א סוכה ד: סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א"ל רבא בעי' מחיצות הניכרות וליכא פי' דבסוכה בעי' ניכרות עמה משא"כ לענין שבת לא בעי' ניכרות עמה כל היכא דנראות וניכרות דאל"כ לא משכחת רה"ר שהרי הים מקיף את העולם אלא דמחיצות הים ל"ח מחיצות לפי שאין נראות וניכרות ואין האדם רואה עצמו בתוך מחיצות, ולפי פי' זה אין חילוק בין מחיצה שבידי אדם או בידי שמים, דהא ריטב"א ערובין מק' גם על קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה דהוי בידי אדם והוי רה"י דאו' וע"ז תי' דעכ"פ בעי שיראה עצמו בתוך המחיצות וכן שם בסוכה מיירי בידי אדם:

אבל באשכול לראב"ד ה' ערובין סי' ס"ה כ' דרק במחיצות בידי שמים כ"ז שאינו רואה המחיצות אמרי' אתו רבים ומבטלי מחיצה דאל"כ ר"ה היכי משכחת לה (פי' משום האוקינום) אבל מחיצות הנעשות בידי אדם אף אם לא נראו לעומד באמצע לא אתו רבים ומבטלי, וברור שכן כוונת תוס' בד"ה דילמא בתירוצם כמ"ש נחל אשכול דמחיצה שאינה עשוי' ביד"א ל"ח מחיצה כולי האי היינו כשאין המחיצות נראות ואז רבים מבטלים אבל כשמחיצות נראות אף ביד"ש מהני וא"כ ל"ק מ"ש מג"א שס"ג סק"ל וסק"מ:

וראיתי לבעל הרי בשמים בקונטרס ערוב והוצאה דף ל"ו שכ' לתרץ קו' חכ"צ סי' ל"ז על תו' הנ"ל אמאי פרכי מא"י ובבל ולא פרכי מכל העולם דמקיף אוקינוס ובשלמא אי לא היו מקשו מבבל י"ל דפרכי רק מא"י משום דבירושלים הי' להם הוכחה דע"כ רה"ר הוא אבל כיון דמקשי מבבל טפי הו"ל להקשות מכל העולם כדפריך בגמ' ומכל העולם היתה קושייתם חזקה יותר דא"כ לא משכחת לרבנן רה"ר כלל, ותי' משום דבסוכה ד: פליגי אביי ורבא אי לגבי גוד אסיק בעי' מחיצות ניכרות וקיי"ל כרבא דבעי' ניכרות, ומש"ה לא הק' תוס' מאוקינוס אבל בגמ' דמק' כ"ע נמי מקיף אוקינוס אביי אמר לה לר' דימי והוא לשיטתו דס"ל דאמרי' גוד אסיק אפי' במחיצות שאינן ניכרות. ואיני מבין דבריו דמה נפ"מ בין כל העולם לא"י ובבל דגם בא"י ובבל אין המחיצות ניכרות בכל המדינה רק למי שעומד סמוך להם, והלא הריטב"א מתרץ גם על א"י ובבל דל"ה מחיצה משום דצריך שיראה עצמו בתוך המחיצות, וגם הא אין פשט אחר על דברי אביי שהק' על הלכה זו דא"י אין חייבים משום רה"ר רק משום דהוי מחיצה רחוקה, וע"כ דאביי אח"כ קבלה מרבא וכמ"ש תוס' סוכה ד"ה סבר שהק' מאביי דס"ל סכך ע"ג אכסדרה שאין לה פצימים כשרה ותי' דפי תקרה הוי מחיצה ניכרת, הרי דאביי הודה לרבא:

וא"כ בנדון דידן שהכל רואים את הנהר אפי' לתוס' הנ"ל מ"מ לא אמרי' אתו רבים ומבטלי מחיצה וכ"כ מהרש"ם בתשובה בקונטרס הנ"ל דף ל' דוקא ים אוקינוס לא מהני שאי אפשר להגיע אליו ביום השבת אבל היכא שבכל צד נראה להדרים סמוך שם וגם יכולים להגיע לשם ביום שבת ולראות את המחיצות הכל מודים דמהני וכ"כ בעל הרי בשמים שם דף מ"ה דאף עיר גדולה שבגדולות אם ישוב העיר מתחיל סמוך להנהר באופן שעיני בני אדם היושבים שם רואות את המחיצה אין בקיעת רבים מבטלת אף מחיצה שבידי שמים וכ"כ דברי מלכיאל ח"ג סי' י"ד דאף שהעיר גדולה בכל זאת ניכרות המחיצות סביב ונראות לכל מי שיודע מהן וחפץ לראותן ואף שגובה הבנינים מפסיקים אבל כשיעלה על הבית יראה, משא"כ בא"י ובכל העולם שא"א לראות כלל היקף המחיצות רק כשיסבב את העולם או את המדינה:

וגם על גוף דברי מג"א הנ"ל דספינה הוי בקעי בה רבים חולק עליו בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ז' וכ' שתמוה מאד דהא לא דמי לדגלי מדבר וכוונת תו' דרבים מבטלים היינו דוקא רגלי רבים דורסים אבל לא ספינות השטות בנמל הים וכ' דמג"א בעצמו כתב בסי' שמ"ה סקי"ד דספינות אין מבטלות מחיצה עכ"ד ויש ראי' מתו' ערובין מג. ד"ה הלכה שרשב"ם כ' ספינה ממילא אזלא ואיהו לאו מידי עביד הרי דהליכתו בספינה לא מיקרי הלוך וכמ"ש ב"מ ט: ספינה מינח נייחא ומיא היא דממטי לה וא"כ לא חשיבה בקיעת רבים שתתבטל עי"ז מחיצת הנהר וכ"כ בית אפרים או"ח סי' כ"ו דהא דבקיעת רבים מבטלת מחיצה הוא רק בהולכי רגל אבל לא נכנס בכלל זה רוכב ויושב בקרון וכ' בתשו' בעל הרי בשמים בקונטרס הנ"ל דף מ"ד דלפי טעם זה משום דברוכב ליכא אי' תחומין דאין תחומין למעלה מעשרה ולכן אין הרוכב מבטל מחיצות כיון שלמעלה מי' הוא מקום פטור ואין מחיצות עשויות רק על למטה מי' וגם אפי' למג"א שחולק וס"ל דרוכב כמהלך לענין תחומין הוא רק לענין שיחול על האדם עצמו אי' תחומין אבל מ"מ המחיצות לא בטלי עי"ז כיון שעכ"פ מהלך הוא למעלה מי' ששם א"צ למחיצות להוציאו מכלל רה"ר, א"כ מכ"ש בעובר בספינה דאמרי' בשבת ק: גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה וכדקיי"ל סי' רמ"ח ס"ב דכל שאין ידוע בודאי שהספינה מהלכת למטה מעשרה אמרי' מסתמא שהיא למעלה וליכא איסור תחומין וברור שהמים פה עמוקים מאד הרבה יותר משעור זה

וגם דעת הרב ר' שלמה אאוליאן מאמשטרדם בת' כנסת יחזקאל סי' ג' דרבים מבטלים מחיצה ביד"ש הוא דוקא אם ניחא תשמישתי' וכ"כ ח"ס או"ח פ"ט סד"ה וא"נ ואין לומר דהספינה תפסיד מחיצה שבידי שמים ז"א דהשמוש מקרי לא ניחא תשמישתי' וכבר העלינו דלא מפסיד אפי' במחיצה ביד"ש עד שיהי' ניחא תשמישתי' וכ"כ ד"ה והנה דרבים מבטלי מחיצה דוקא אי ניחא תשמישתי' כמו בדגלו מדבר שהי' הענן משוה הדרכים וכמ"ש רש"י ערובין כב: ד"ה שאינן אבל אי לא ניחא תשמישתי' לא והיינו דר' חסדא דתל המתלקט אפי' רבים בוקעים בו מ"מ לרבנן רה"י הוא וזה כוונת תוס' דלא הוי מחיצה כולי האי היינו אי לא ניחא תשמישתי' וממילא ל"ק קו' מג"א מספינה דמג"א בעצמו כ' שמ"ה סקי"ד דשמוש במים לא ניחא תשמישתי' ולכן לא אתו רבים ומבטלי מחיצה וכ"כ השואל בת' תפארת צבי או"ח י"א, ומה שתמה עליו בתפארת צבי דא"כ למה לא מהני בכל העולם אוקינוס ובבבל פרת ודגלת הא שם לא ניחא תשמישתי', צריך לומר דשאני מדינה כולה דאינה מותרת ע״י מחיצות אלו כמ"ש לעיל:

ואין לומר דאף דמחיצות ההרים והנהרות לא ניחא תשמישן ולא אתי רבים ומבטלי אבל הא ס"ס בקעי רבים בפנים בתוך העיר ויבטלו את המחיצות שביד"ש המקיפות דפשוט הפי' רבים מבטלי מחיצה היינו אם בוקעים במקום המחיצות או בין המחיצות אבל רבים שעוברים תוך המבוי אין זה חסרון להמחיצות, והלא מקור דין זה דרבים בוקעים הוא מחלוקת ר' יהודה וחכמים גבי פסי ביראות מתני' ערובין כב. ושם הבקיעה היא בין הפסים וכ"כ רמב"ם פי"ז משבת ה' ל"ג ואפי' היו רבים בוקעים ועוברים בין הפסים, וכן בגמ' שם ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר דרבים מבטלים ואי נימא דרבים שבתוך המבוי מבטלים מה בכך דדלתותי' ננעלות ס"ס רבים עוברים בה אע"כ דרק אם השערים פתוחים ורבים בוקעים דרך השערים אז מבטלים וכן מבואר שם כב:

גבי חצר שרבים נכנסים לה בזו וכו' דאמרי' דלא ניחא תשמישתי' מפני שהפתחים קצרים ובאסקופה יש גדודים והלא ס"ס בתוך החצר ניחא תשמישתי' אע"כ דעיקר הוא בקיעת רבים שעל המחיצות וכ"כ במאור ובמלחמות שם ד"ה כאן מפני שבוקעים בהם תדיר דרך הפתחים וכ"כ מהרש"א תוד"ה חייבין דלר' יהודה הא אית לה לירושלים ב' מחיצות דאו' והנהו ב' מחיצות ודאי דלא אתו רבים ומבטלי כיון דלא בקעי בהו וכ"כ בת' בית שלמה או"ח מ"ט ונ"א באריכות דע"י בקיעת רבים בתוך המבוי אין מחיצות שביד"ש בטלות ומה לנו בזה שבוקעים בתוך המבוי. (אבל בחכם צבי סי' ל"ז כ' דרבים שבתוך המחיצות מבטלי ומש"ה אינגלטירה ואיסכוסיא וכיוצא בהם שהים חומתן חייבים עליהם משום רה"ר דאתי רבים ומבטלי מחיצה שאינה עשוי' בידי אדם וכ"כ שאילת יעב"ץ סי' ז' וכ"כ ש"ע הרב שס"ג סעיף מ"ד וקונטרס אחרון שמ"ה אות ב' וח"ס או"ח ס"ס פ"ט ודברי מלכיאל ח"ג סי' י"ד ד"ה וע"ד וצ"ע):

ועוד י"ל דהכא אין רבים מבטלים מחיצות ביד"ש עפמ"ש כנסת יחזקאל סי' ב' דמ"ש תו' דרבים מבטלים הוא דוקא במחיצה שלא הוקפה לדירה דתו' קאי על מה שכ' בקושייתם ולר' יוחנן דאמר בית סאתים שלא הוקפו לדירה וזה שכ' דלא חשיב מחיצה כולי האי היינו בקרפף יותר מבית סאתים אבל אם הוקף לדירה אפי' בידי שמים אין רבים מבטלים והסכים עמו חכם ר"ש אחר ליאן וכבר הבאתי למעלה דאם יש רק צד א' הוקף לדירה עושה הכל מוקף לדירה וא"כ בנ"ד כיון שיש צוה"פ מצד צפון שוב אין בקיעת רבים מבטלת מחיצות, אמנם באמת אין מקור לחלוק זה ובח"ס סי' פ"ט מקשה מה מעלה מן התורה לענין קרפף יותר מבית סאתים וכן תמה בתפארת צבי סי' י"א מה סברא היא לחלק בין יותר מב"ס לבית סאתים כיון דמדאו' הכל רה"י היא. ומה שתי' בס' מחשבות ישראל דכיון דמחיצה ביד"ש לא חשובה כולי האי שפיר י״ל אם הוקפה לדירה הוי כמחיצה בידי אדם, ליתא דעיקר קו' הח"ס איך שייך שמן התורה יהי' חלוק בין ב"ס ליותר מב"ס וכמ"ש תפא"צ. וכן הק' ע"ז בתפא"צ מערובין סז: דמותיב ר' הונא על דין קרפף מברייתא סלע שבים וכו' עד כמה עד בית סאתים הא יתר מב"ס מטלטלין אלמא כרמלית ולס' זו מה קו' הא י"ל שם ספינה איכא ובקעי בה רבים ולפחות מסאתים לא מבטלי המחיצות משא"כ יותר מבית סאתים וע"כ דאין חלוק, וראיתי בס' תקות זכרי' דף מ"ז שתמה עליו דאי נימא דאיכא ספינה ובקעי רבים וביותר מב"ס מבטלי המחיצות הוי רה"ר ולא כרמלית וא"כ אין מטלטלין מן הים לתוכו משום דהוי מכרמלית לרה"ר ולא אמר כלום דהא מיירי בים ובמים אין רה"ר מדאו' ואפי' אי בטלו המחיצות מ"מ אינו רה"ר רק כרמלית:

וי"ל עוד כמ"ש ח"ס פ"ט דהא דרבים מבטלי מחיצה ביד"ש נלמד ממדבר דנצטוו על רה"ר אף שכל העולם מוקף אוקינוס הרי דמחיצה ביד"ש לא מהני אמנם אין לך בו אלא חדושו דוקא היכא דניחא תשמישתי' כמו בדגלי מדבר שהי' הענן משוה הדרכים ולא הי' תל מתלקט אבל כל שיש תל המתלקט אינו דומה לדגלי מדבר ולא אתי רבים ומבטלי הכא נמי אין לך בו אלא חדושו דוקא אם כל הארבע מחיצות בידי שמים כמו באוקינוס שמקיף את כל העולם אז לא מהני מחיצה ביד"ש וכן בא"י דאמרו בגמ' דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא, סולמא דצור הוא מצד צפון בחלק אשר בין עכו ובין צור סלעים גדולים נכנסי בים בין הרי הלבנון, ומחתנא דגדר מגביל את א"י כמו שער והם שלשלת הרים בצד דרום וכנראה שכוונו אל מבוא גדור שמשם יורדים אל מדבר צין שהוא בקצה הדרום קרוב לבאר שבע אשר ליהודה (כמ"ש בס' א״י לרי"ז הורוויץ צד ק"ץ) ולא הוצרכו להזכיר את הגבולים המפורסמים שברוח מערב הוא ים התיכון והירדן ממזרח, וא"כ היא מוקפת במחיצות בידי שמים מכל רוחותי', וכ"כ דברי מלכיאל ח"ג ס"ס י"ד עיקר סברא דמבטלים מחיצה כמ"ש ח"ס מדנצטוו על הוצאה וא"כ אין מוכח רק היכא שכל המחיצות ביד"ש אבל פה שיש בצד צפון מחיצה שבידי אדם י"ל שאין מזיק בקיעת רבים לבטל יתר המחיצות שביד"ש. אך באמת פה אין בקיעת רבים כלל, כי בצד דרום ששם ספינות עוברות על נהר אנטאריא לא אכפת לן כיון ששם יש הרים לכל האורך והם הם המחיצה ולא בקעו בהו רבים, ובצד המזרח ששם נהר דאן אין ספינות עוברות בו כלל:

ואפי' אלו לא היו הרים בצד דרום י"ל דע"י ספינות לא הוי בקעי בו רבים ע"פ מ"ש מג"א שס"ג סק"ל עי' מ"ש בס"ס זה, וכוונתו דשם סק"מ כ' די"ל רבים היינו דוקא ס' רבוא וא"כ הכא דלא הוי ס"ר בוקעים אינם מבטלים מחיצה וכן הסכים הפמ"ג והיא שי' רש"י ערובין ד"ה רה"ר ורא"ש שם, ורש"י ו:

ד"ה אבולי ושם נט. ד"ה עיר ותו' שבת ו: ד"ה כאן ואו"ח שמ"ה ס"ז וט"ז סק"ו ומג"א סק"ז וסי' ש"ג סי"ח והשתא לית לן רה"ר גמורה הוי כל ר"ה שלנו כרמלית וט"ז שס"ד סק"ב ומג"א שצ"ב סק"ב (ועי' מחצית השקל וצ"ע) ותרנ"ה סד"ה כ' רש"ל דקיי"ל שאין לנו רה"ר, וכ"כ אשכול לראב"ד ח"ב דף צ"ו תשובה לגאון מי שנפסקה לו ציצית בדרך בשבת אם הוא ברה"ר מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם וכו' וכ"כ באשכול ערובין ח"ג קס"א והגאון כתב שצריכים ס' רבוא מצויים שם דומיא דדגלי מדבר וכ"כ בחי' ר"ן שבת ו: בשם בה"ג וכ"כ תו' רי"ד ערובין נט. והאגור סי' תקל"ז וכ"כ בית אפרים או"ח כ"ו ותי' הרי"ם או"ח ד' ות' מהר"י אסאד או"ח נ"ד ודברי מלכיאל א"ג ס"ס י"ד ועוד בספרים רבים:

ולדעת מג"א דבקעו רבים היינו ס' רבוא ניחא מה שהקשו רבים על תי' תוס' דביד"ש רבים מבטלים למה אמר שם בגמ' בתל דלא אתי רבים ומבטלי הא סתם תל הוי ביד"ש וכמ"ש רש"י ט"ו. ד"ה תל, אך משום דלא בקעי בו ס"ר לכן הוי מחיצה, ולא ק' לפי חלוק זה מה הק' תוס' דלרבנן כל א"י תעשה רה"י הא י"ל דוקא בפסי ביראות דאין ס"ר בוקעים בתוך הפסים מש"ה ס"ל לרבנן דאין רבים מבטלים משא"כ בכל א"י ובבל דהוי ס"ר לכן מבטלים, די"ל דרק עתה לפי התי' דמחיצה בידי שמים לא חשיבה יש חלוק זה דס' רבוא, אבל בקושייתם לפי הס"ד אין חלוק כמה הם הרבים ואפי' ס' רבוא לא מבטלי:

והנה דעת השואל בת' בית אפרים או"ח כ"ו דס"ר אין הכוונה שיכנסו ס' רבוא אלא שיהי' מוכן ומופקר ומתוקן לכך שיבאו לשם אנשים מכל העולם אבל בית אפרים דחה זאת וכתב אף אם ירבה כל היום מוכן ומופקר ומתוקן אין שומעין לו להוציא דברי רש"י מפשטן ואם אין מצוי שיעברו ס' רבוא ביום א' אף דבהמשך ימים רבים יעברו ס"ר אינו רה"ר, ואמנם בחי' ר"ן שבת ו: ד"ה כאן כ' דל"ב ס' רבוא אלא שיש כאן דרך לס' רבוא כלומר שיהיו רגילים לילך שם אנשים רבים תדיר כס"ר ואע"פ שלא היו כולם כאן בדרך כאחד, אבל בת' רש"ם ח"ג ס"ס קפ"ח כ' שמדברי הפוסקים לא נראה כן אלא בעי' ס' רבוא ביחד וכ"כ בהשמטות לדברי מלכיאל ח"ג י"ח בעיר שיש הרבה רחובות הלא אין כל בני העיר מהלכים בכל הרחובות וא"כ אין בוקעים בה ס"ר וכ"כ בחלק ד' ס"ס ג' דאפי' בכרכים גדולים מאד לא חששו למה שיש שם ס' רבוא כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברה"ר אחד:

ואמנם בהג"ה אשרי ערובין ו. בשם הר"מ מאיברא כתב דרק לענין חיוב דאו' בעי ס"ר אבל לענין טלטול גם פחות מס"ר הוי בקיעת רבים וכ"כ בא"ז ה' ערובין סי' קכ"ט שהק' מה פריך על רבנן משני בתים דהתם מיירי ברה"ר של ס"ר אבל בין הפסים לא עברו ס"ר ותי' דלענין ביטול מחיצות א"צ ס"ר, אבל בהג"ה אשרי כ:

בשם א"ז הזכיר תנאי דס"ר ומכאן יסוד למג"א שלא הביא ראי' לדבריו דלענין בקיעת רבים בעי' ס״ר וכ"כ שאילת יעב"ץ ח"א ז' בנדון זה דבקיעת רבים בעי' ס"ר וכ"כ כנסת יחזקאל סי' ב' ותפארת צבי או"ח י"א וז"ל לא ידעתי מי הכניסם לתגר זה כיון דהמג"א מסכים דבעי' רבים של ס"ר א"כ יש מקום לסמוך להקל וכ"כ בית שלמה או"ח מ"ג ואני יודע שכמה גדולי הדור שלפנינו סמכו על דעת המג"א בזה שלא מקרי רבים פחות מס"ר ולא עשו תקון ערובין בתל המתלקט אף במקום שהי' עובר שם דרך מפולש לרבים וכ"כ דברי מלכיאל ח"ג סי' י' אנו נוהגים גם לענין לבטל מחיצה בעי ס' רבוא:

וראיתי בס' בית נאמן סי' י"ד אות כ"ח שהקשה למג"א דבעי ס"ר הא כל המקור הוא מתוס' שהקשו מבבל דמקיף פרת ודגלת והא בברכות נח. אמר עולא אין אוכלסא בבבל תנא אין אוכלסא פחותה מס' רבוא א"כ מה תי' דמחיצה ביד"ש רבים מבטלי מחיצה הלא הי' פחות מס"ר וגם הק' כן בגמ' למה הוי בבל ר"ה הא אין שם ס"ר, והיא טעות בפשט דאיך אפשר לומר שלא הי' ס"ר בבבל הלא במחוזא לבדה כ' רש"י ערובין ו: שהי' בה ס"ר אך פי' אין אוכלא בבבל אף שיראה ס' רבוא מ"מ לא חשיבי לברך עליהם וכמ"ש רמב"ם פ"ו מברכות הי"א דין הרואה ס' רבוא ובארץ ישראל וכ"כ כ"מ שם וב"י רכ"ד ומעדני יו"ט שאע"פ שרואה ס"ר מ"מ אין להם דין אוכלסא והוא כמ"ש ערובין כא. אין בורגנין בבבל ולא פסי ביראות בחו"ל והיינו דאין דין בורגנין שם דלא חשיבי מידי ואין דין פסין משום דלא שכיחי מתיבתא והכא נמי דכוותה:

ועל אודות החשש שבערובין ח. שמא יעלה הים שרטון ותבטל המחיצה וכן מחמיר הרמ"א שס"ג סכ"ט. הנה בריטב"א כד:

ד"ה אין מחיצה הק' וא"ת גודא דנהרא היאך חשובה מחיצה ניחוש דלמא מסיק נהרא שרטון למאן דחייש ותי' דהנהר הי' קצר הרי דגם בנהר חיישי' לשרטון וכן בערוך ערך אזל כ' דמרימר פסק לסורא באזלי מיירי בנהר הרי שאינו מחלק בין ים לנהר וכן בתוס' כד:

סד"ה ליעבד שכ' והשתא ל"ח לשרטון דלעולם יהי' מתלקט י' מתוך ד' משמע שאף בנהר יש חשש זה וכ"כ תו' שבת ק: ד"ה עושה וערובין פז: ד"ה אלא בגזוזטרא שהיא למעלה מן המים אפי' עמיק איכא למיחש שמא יעלה שרטון אע"ג דמתני' סתמא קתני למעלה מן המים ומשמע דמיירי אפי' במי הנהר וכ"כ ט"ז שס"ג סק"כ דגם בנהר חיישי' שמא יתכסה חלק מהמים בחול ואבנים, אבל מג"א סקל"א כ' דמשמע מרש"י שכ' בד"ה ויעלה שכן דרך הים ורא"ש וטור דרק בים חששו ולא בשאר נהרות (אף שיש לדחות כמ"ש ב"י יו"ד ס"ס קמ"ו דמ"ש טור ים כוונתו לנהרות א"כ גם הכא י"ל בלשון הטור כן) וכ"כ תו' כד:

ד"ה אין אפי' אם לא נחלק בין ים לשאר נהרות. משמע שיש באמת לחלק כן. ומפורש כן בריב"ש סי' ת״ה שכ' דכבר כתבו המפרשים דלא חשו שמא יעלה נהר שרטון דדוקא בים הוא דחיישי' משום דהכי אורחי' כדכ' ויגרשו מימיו רפש וטיט. ומה שהק' רש"ם בקונטרס ערוב והוצאה דף כ"ח מתוס' ע"ז מג: סד"ה א"ל ר' יוסי כ' ונהר אינו אלא כמו זורה לרוח שכן דרך נהרות שמתגרשים מימיהם רפש וטיט על גדותיהם ושם עושה זבל י"ל הפי' כמ"ש תו' פסחים כח. סד"ה ע"ז שהמים מוליכים אותו על ידות הנהר אבל אין הכוונה על שרטון וכ"כ בש"ע הרב סעיף ל"ה להקל בנהר וכ"כ בח"ס פ"ט סד"ה אומר שכ' די לנו לחוש לרמ"א בים גופי' ולא בנהר:

גם י"ל דלא חיישי' לשרטון רק אם יש שתי מחיצות ממים דאז אם יעלה שרטון ישארו רק ב' מחיצות ויהי' רה"ר דאו' אבל אם יש ג' מחיצות לבד הנהר דאפי' אם יעלה שרטון מ"מ יהיו ג' מחיצות ולא יהי' רה"ר דאו' למה ניחוש לספק זה באיסור דרבנן וכ"כ ת' רי"ם ד' דמש"ה במבוי שצדו א' כלה לים וא' לאשפה לא אמר רבי היתר מפני שהי' חשש על שתי מחיצות שמא תנטל אשפה וים יעלה שרטון וישארו רק שתי מחיצות ויהי' רה"ר דאו' וכ"כ חס"ל מה"ת סי' מ"א דבשלש מחיצות לא גזרו וא"כ הכא שאין חשש על נהר אנטאריא אף אם יעלה שרטון כי יש שם מחיצות הרים לכל האורך רק על נהר דאן שבצד מזרח לא חיישי' לשרטון. אבל אין דבר זה ברור כי בתו' שבת ק: ד"ה עושה ותו' ערובין פז: ד"ה אלא גבי גזוזטרא כ' דחיישי' לשרטון אף דאינו אלא אי' דרבנן שיטלטל ממים שהיא כרמלית לרה"י וצ"ע:

אבל כבר התיר למעשה בת' הרי"ם סי' ד' לטלטל בווארשא על סמך מחיצת הווייכסל וכתב להשואל איני יודע למה רו"מ מחפש אחר חומרות בדבר שהעיד המהרי"ט שנהגו היתר ע"פ זקנים ואחריו כנה"ג תלמידו והג' החסיד דבר שמואל סי' ק"נ ושיבח הרבה המתירים כי באמת הוא להרים מכשול, והטעם כי בזה"ז דאין רה"ר כמ"ש בש"ע קיי"ל דל"ח לשרטון וכ' דבר נפלא בכוונת רש"י ד"ה ויעלה ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע כרוחב פרסה או יותר, למה לרש"י לומר כן. אלא כיון ששי' רש"י דרה"ר בעי ס' רבוא בוקעים וכפי שכ' הפוסקים דמחנה ישראל היו ס"ר אנשים וכן נשים וטף ג' פרסה ממילא רוחב פרסה הוי מקום שיהיו ס״ר בוקעים וממילא הוא רה"ר דאו' וכן כוון לדעתו בפי' דברי רש"י בעל הרי בשמים בקונטרס הנ"ל דף ל"ג:

ובאמת בנ"ד הדבר פשוט להיתר אליבא דכ"ע, דלא חיישי' לשרטון רק אם עי"ז שיתקצר רוחב הנהר ישאר מקום פתוח ופרוץ ותבטל המחיצה וכמ"ש רש"י ערובין ח. ד"ה פסיק שהים הי' סמוך לסורא מאחרי' והי' רק מצד א' ואם יעלה שרטון תתבטל המחיצה אבל אם תהי' מחיצה מקפת סביב מה בכך שיעלה שרטון הלא גם השרטון יהי' בתוך המחיצות וכמ"ש בס' חמד משה שס"ג סק"ה דבעיר שמסובבת כולה בנהר אף אם יעלה שרטון בקצתו הסמוך לעיר הרי המחיצה קיימת ועדיין מחיצה סובבת אותו וא"כ הכא בצד דרום אין צריכים למחיצת הנהר כי יש תלי תלים לכל אורך הצד רק אנו דנים על נהר דאן שבמזרח ובצד מזרחית צפונית סתום ע"י הרים ומחיצות. ובצד מזרחית דרומית יש ג"כ הרים ואף אם יעלה נהר דאן שרטון יהו הרים מקיפים מקום השרטון והשרטון יהי' בתוך המחיצות וליכא למיחש מידי:

ועל חשש שמא יקרוש נהר דאן ותבטל המחיצה הנה מג"א שס"ג סקל"א אוסר לטלטל בעת הקרישה אבל הט"ז סק"כ בתשובתו לשמייניץ מחמיר תמיד אפי' בקיץ ומביא ראי' מרבי שלא רצה לומר היתר שמא יעלה שרטון לפעמים הכא נמי שברוב השנים נקרש יש לגזור תמיד משום שבתות החורף. ושב יעקב סי' י"ז חולק עליו דבדבר שיש לו וסת וזמן קבוע לקרוש לא גזרו ומ"מ בחורף אוסר כמג"א. אבל בשאילת יעב"ץ ח"א ז' מתיר לטלטל תמיד אפי' בעת הקרישה ול"ד לתבן שמבטל מחיצה כמ"ש ט"ז משום דמוקצה הוא ובודאי יעמוד שם כל יום השבת אבל בקרח י"ל שיתפשר בו ביום כבוא עליו חום השמש או שירדו גשמים ואף שלא חזר כולו למים מ"מ ס"ס לא דרסו בו רבים ול"ד לדגלי מדבר שלא היו קובעים מחניהם על הקרח ומביא מסוף פ"ח דאהלות דכפור וגליד ל"ח מחיצה לענין טומאה. וגם מק' אי נימא דקרח מבטל מחיצה מה פריך בערובין כב: כ"ע נמי מקיף אוקינוס הא הוא תמיד קרוש בציר צפוני ודרומי ואין שם מחיצה אע"כ דהקרישה אינה מבטלת. וגם בח"ס פ"ט כ' ראי' זו מאוקינוס (ותמוה הא כל טעמם משום דקרח אינו מתקיים ועשוי להתפשר ולהתמוגג והאוקינוס במקום הצירים לעולם לא יתפשר ולמה לא בטלה מחיצת הים). וכ"כ שבו"י ח"ג סי' כ"ח להתיר אפי' בחורף ומביא ראי' הנ"ל מגליד וכפור לטומאה וכ' רש"י משום דנמסים מעצמם ע"י חום השמש וכ"כ אבן העוזר שס"ג דאין מחיצה בטלה אלא בעפר ואין עשוי לפנותו לעולם, וגם הקרח אינו דבר המתקיים ועומד להמס אינו מבטל ועוד ראיות. וכ"כ ח"ס או"ח פ"ט שכל חכמי הספרדים ובראשם הגאון ר' שלמה אאיליון מאמשטרדם התירו תמיד וכן דעת הח"ס מטעמים רבים וגם משום דלא ניחא תשמישתיה כי ימוטו העוברים דרך הקרח ויפחדו מלעבור וכתב כי באותו פרק ממש שדר הט"ז בשטייניץ ישב הש"ך בדרעזניץ שהוא סמוך ונראה לשטייניץ ושמע וידע כל הנגזר מפי ט"ז לאיסור ומ"מ טלטלו בדרעזניץ בלי ערוב על סמך נהר מארך והש"ך לא חשש למחות בם וכן מתיר בת' הרי"ם או"ח ד' לטלטל בווארשא על סמך נהר ווייכסל אפי' בזמן הקרישה וכ' דאף דקרח ל"ה דבר הניטל בשבת מ"מ כיון שרוב נכרים לוקחים מים ממנו בשבת ומשברים הקרח לא בטלה המחיצה וגם הלא הרמ"א הי' במדינתנו שנהרות נקרשים בחורף וחשש לשרטון ולא הזכיר חשש קרישה וע"כ דגם בחורף מותר וכ"כ חסד לאברהם מה"ת או"ח סי' מ"א וכ"כ אבני נזר או"ח ס"ס רצ"ב ומביא ראי' מווארשא שמטלטלים בה תמיד:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה