חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן יג
סיון תרפ"ב טאראנטא.
נשלחו אלי חוברות התבונה, וראיתי בחוברת ב' צד ט״ז מאמר בעניני שבת מ״ש לענין משמרת, ומרבה דברים בלי ענין. ופשוט דהא דשבת קלז: אין תולין משמרת הוא משום אוהל כמ"ש בגמ' ותוס' ד"ה דר' אליעזר וחי' ר"ן וטוש"ע או"ח סי' שט"ו ס"ט, והא דאמר אביי (קלח.) מדרבנן שלא יעשה כדרך שעושה בחול ונקט חומרי מתניתא (מליצה ע"פ מ"ש ביבמות קב.) הנוד והמשמרת וכו', ותמוה למה חזר ממ"ש תחלה משום אוהל עראי ולמה כ' טעם אחר משום עובדא דחול, וע"כ נ' דעובדא דחול, הפי' כמ"ש ביצה לב: דאוהל עראי גזרו משום אוהל קבע וזה מ"ש עובדא דחול וכ"כ הגר"א שט"ו אות ט"ז ואות י"ח. וראי' ברורה דיש טעם אוהל מפרוונקא (שם קלט:) דאכולי כובא אסור ופרש"י משום אוהל וכ"כ רמב"ם פכ"ב משבת הלכה ל"ג, וכיון שרמב"ם ס"ל טעם אוהל, א"כ מ"ש פכ"א משבת הי"ז דאסור לתלות משמרת משום שמא יבא לשמר, ע"כ כוונתו דאפי' באופן דלא שייך אוהל מ"מ אסור משום גזרה זו, אלא שדברי רש"י קלט:
ד"ה מעדים שכ' דהא דאין תולין המשמרת לאו משום אוהל אלא משום עובדא דחול, זה צ"ע מאד ומ"ש מפרוונקא הנ"ל, והא דמותר לתלות בה רמונים היא קו' רשב"א קלח. ד"ה אלא. ועי' שט"ו מג"א סקי"א ונתיב חיים:
ומ"ש הכותב, דהכא במשמרת הוי רק תוספת אוהל עראי, א"י מה קאמר דהא בגמ' אמר השתא לר' אליעזר אוסיפי וכו' למיעבד לכתחלה שרי, ומש"ה מק' רק דר' אליעזר אדר"א ולא מחכמים משום דחכמים שרי רק להוסיף והכא הוי עשיית אוהל לכתחלה, ומ"ש שם ע"פ הירו' אין הכרע לפירושו ומפרשים כ' פי' אחר, וס"ס בבבלי א"א לפרש כן דמפורש להפוך:
והנה ע"פ מ"ש תו' שבת צה. סד"ה והרודה דאפי' בעשיית אוהל ביו"ט הוי רק אי' דרבנן משום מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש דמגבן חייב משום בונה, ואף דבערובין לה. לרבה ור"י ס"ל לר' אליעזר אין בונים בכלים ולכאורה א"כ ל"ש בנין במגבן אך הא קיי"ל דאין בנין בכלים כרמב"ם פכ"ב משבת הכ"ו וש"ע ר"ס שי"ד ומ"מ קיי"ל דמגבן משום בונה כמ"ש רמב"ם פ"י הי"ג וע"כ כפי חילוק הרא"ש ערובין שם וה"ה פ"י משבת הי"ג ופ"ח ה"ז, ומה שהקשה על בנין בהמ"ק עי' חבלים בנעימים ח"א סוגיא נ' אות ח' ד״ה ולפי:
וראיתי באבני נזר או"ח רכ"ג אות ח' ט' שתירץ קו' הנ"ל למה חזר אביי ממ"ש תחלה משום אוהל וחידש משום עובדא דחול, דהנה ק' קו' מג"א שט"ו סקי"א הא אין אי' באוהל רק אם עושה גם המחיצות בשבת והכא במשמרת הא המחיצות היו מבעוד יום, וע"כ כ' אבני נזר דהגמ' קלז:
הא קאי רק לר' אליעזר ור"א לשיטתו במתני' שבת קה. דאחת, על האריג חייב וכמו כן בכריתות יט: ע"כ מצרפים את המחיצות שמע"ש אבל לדידן באמת אין במשמרת משום אוהל:
אבל א"א להסכים לו, כי הלא בפרוונקא (קלט:) הגיגית היא מקודם שבת ולמה כ' רש"י ורמב"ם אי' אוהל, ובאמת דעת ר' אליעזר הוא כן היכא דעשה מקצת המלאכה לפני שבת חייב כיון שהמלאכה נעשה רק שחסר מן השיעור ומצרפים חצי' היום כגון בארוג ובכתב אות א' סמוך לכתב (שבת קד:) אבל מלאכה שצריך שני ענינים שונים כגון באוהל דצריך מחיצות וגג אינו חייב גם לר"א אם עשה בשבת את הגג לבדו, והן הן הדברים מ"ש בנפש חי' או"ח ל"ז לתרץ קו' הרב מקוטנא על עקירה והנחה, ומ"ש אבני נזר בסוף אות י"ב עליו שביקש לעקור דברי גמ' כריתות מפשטן, ובאמת מ"ש נפש חי' הוא הפירוש הפשוט והאמתי:
ועי' עוד באבני נזר שם אות ב' על מ"ש תו' ד"ה דר' אליעזר דרק בדרבנן ס"ל לר"א מכשירים דוחים אפי' אפשר מאתמול, הקשה מפסחים סה: דמודה ר"א לר' יהושע בשבות שאפשר מעיו"ט שאסור. והיא קו' תוס' פסחים סח: ד"ה מאי ראי' ומצויין כאן בגליון: