אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אורח חיים › סימן יב

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אורח חיים · סימן יב

סימן יא

להגאון הנפלא מ' מאיר דן פלוצקי יחי' אב"ד אסטראווא.

קבלתי בשמחה ספרו הנחמד חמדת ישראל חלק שני וכמעשהו בראשון כן הפליא לעשות בשני והוא מלא ברכת ה' על כל גדותיו, ואשא ברכה. כי ילכו יונקותיו ויפיצו מעינותיו ורבים ילכו לאור תורותיו, והנני להעיר איזה הערות:

א) בסי' כ' נצב כ"ג למשפט עם מר אחי בדברי ישכר סי' כ"ד, ותורף הענין, דבס' חלקת יואב ח"א או"ח סי' ו' חידש דאין בסריקה בשבת איסור תורה ומר כותב שכן כ' באגלי טל, מפני כי מקור האיסור במשנה (נזיר מב:) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק, והק' בגמ' הא הוי דבר שאינו מתכוון ותי' כל הסורק להסיר נימין מדולדלות נתכוון וכ' תוס' שם שאינן מחוברות יפה ונוחין להנתק, וכיון שאין בסריקה פסיק רישא ליתלש שערה שלימה רק נימין מדולדלות, ובשבת צד: איתא דצפורן שפירש רובה אף בכלי פטור דמן התורה הוי כתלוש וה"ה בנימין מדולדלות דכל לשון מדולדל הפי' דנתלש ברובו ומחלק שם בין נזיר לשבת, וע"ז חלק בדברי ישכר, דמניין לו הפי' בנימין מדולדלות שפירשו רובן, הא י"ל שמדולדלות היינו שמחוברות במקצת ותלושות במקצת. ואין כאן ענין לרוב ומעוט כלל, וגם אותן שמחוברות רובן ונתלשו במקצת ג"כ כוונתו להשיר, ולא דמי לצפורן שפירשה רובה, והוי בסריקה אי' דאו' והשיג עליו כ"ג וז"ל כיון דתיבת מדולדל הכי פירושו בכל מקום שמעורה במקצת א"כ הכא נמי הפי' כן וכן מבואר בחתם סופר יו"ד ק"מ בפשיטות וכן נראה מדקדוק לשון רש"י בנזיר שפי' ולא נעקרו לגמרי נראה דרובן פרשו:

הנני מתפלא מאד במ"ש שבכל מקום הכי פי' שנתלשו רובן:

איפה מצא מר כן. עי' חולין מב: סימנים שנדלדלו ברובן טרפה, הרי דכ' דוקא ברובן אבל לולא שהבליט תיבת ברובן, הי' הפי' נדלדלו מחציתן, וכן במקואות פ"ט מ"ד צפורן המדולדלת פי' הרא"ש שנדלדל מקצתה, ואף שבנדה פ"י סי' כ"ו דעתו דפרשה רובה, היינו לענין דינא פוסק כן משום התוספתא, ומ"מ במשנה לא פי' כן, מבואר דסתם מדולדל הוא מקצתו ולא רובו, וכן מפורש בב"י יו"ד קצ"ח שכיון שהרמב"ם כ' כלשון המתני' צפורן המדולדלת ולא חילק בין פי' רובה למיעוטה אין נפ"מ ואפי' פי' מעוטה אין חוצץ הרי דסתם לשון מדולדל לא משמע רובה, ופשוט דהכל לפי הענין כי בע"ז מו. גבי אבני הר שנדלדלו דמקשה מה להר שכן מחובר ושם ע"כ הכוונה שנעקרו לגמרי. ומח"ס הנ"ל אין ראי' לשבת, דרק לענין השחתת זקן הוא פוסק להיתר ולא דמי לנזיר דכ' גדל פרע אבל אינו מעמיד ליסוד דרובן נעקרו, וי"ל דגם אם נעקרו מתחלה רק מחציתן לית בהו לאו דהשחתה ע"י סריקה דג"כ מושחתים ועומדים הם:

וגם אף אם היינו אומרים כי מדולדלות היינו שנעקרו רובן והוי רק אי' דרבנן, אבל האם אפשר להחליט דהסורק ראשו מכוון לתלוש רק אותן שרובן נעקרו, הלא ודאי שמבקש להסיר כל אותן השערות המתנועעות מעט ואף אותן שהן מחצה עקורות שסריקתן איסור דאו':

וגם לפמ"ש רש"י שבת נ: דבמסרק ודאי משיר וכ"כ שם פא:

דהוי פ"ר וכן כ' באס"ז נזיר ורע"ב שם, וכ"כ רמב"ם בפ"ה מנזיר הי"ד שמשיר ודאי ורא"ש ביצה פ"ב סי' כ"ד דהוי פ"ר וכ"כ ריב"ש שצ"ד ואו"ח ס"ס ש"ג שאי אפשר שלא יעקרו, וע"כ דהא דאמרי' בנזיר כל הסורק להסיר נימין וכו' הכוונה משום פ"ר רק דלא נימא דהוי פ"ר דלא ניחא לי' בתלישת שערות ע"ז קאמר דניחא לי' וכמ"ש ב"י ס"ס ש"ג וכן מובא בשם אורח מישור נזיר. וא"כ לדעת תה"ד סי' ס"ד דפסיק רישא בדרבנן מותר ע"כ דסריקה או' דאו' היא:

וגם מה זה דמיון לצפורן שפרשה רובה, שהכל רואים אי פי' רובה או מקצתה:

תשא"כ בשערות מאן מפיס והלא אי אפשר לצמצם אי נדלדלו רובן או מחצית ואין איש בקי להבחין בהררים התלוים בשערה וגם ס"ס נפל פיתא בבירא דהלא יש שערות קשורות ומסובכות זו בזו כמ"ש מר אחי בשם ריב"ש וכוונתו להסירם וזה ודאי אי' דאו', ואיני יודע איך אפשר להתעקש נגד החוש:

והנה מר דחה את דבר פלפול שבס' דברי ישכר על קו' ריב"ש על רש"י שכ' משום פ"ר ובנזיר אמרו שנתכוון לנימין המדולדלות, ותי' מר אחי דבאמת החיוב משום פ"ר על השערות המחוברות, אך אלו לא היתה כוונתו למלאכת התלישה כלל אפי' הי' פ"ר הי' הסורק פטור דהוי מתעסק וכנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר אלא אם נתכוון לנימין אפי' נימא דהוי רק אי' דרבנן מ"מ כיון דס"ס עוסק במלאכת התלישה שוב אינו מתעסק וחייב על תלישת שערות המחוברות לגמרי דהוי פ"ר והביא דוגמא משבועות יז: בסמוך לוסתה חייב חטאת אף דוסתות דרבנן ול"ח אנוס:

והשיב עליו מר שאי נימא דהוי מתעסק למלאכת תלישה גמורה, אינו חייב אם מתכוון לתלישת נימין מדולדלות דאינה אלא דרבנן והוי מתעסק, והביא ראי' מירושלמי שבת ספי"א דמכוון לחצי שיעור הוי מתעסק לשיעור שלם, וגם אי מכוון לחמם בעריות והערה הוי מתעסק אלא שבעריות חייב שכן נהנה:

הנה לענין הדין אין חקירה זו מעלה או מורידה וקרוב שדברי מר צודקים בזה, ובכל זאת אומר מדוע לא הביא מר ראי' מרמב"ם פ"א משבת ה"ח נתכוון לאיסור קל ונעשה אי' חמור כגון שנתכוון לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרה"ר פטור ורק הביא ראי' מירושלמי בח"ש, וע"כ משום דבכרמלית לא נעשה מחשבתו מש"ה הוי מתעסק משא"כ בנימין באמת תלש אותם אלא שהוסיף שתלש גם השערות המחוברות ולכן הביא ראי' מח"ש שאף שאכל מה שחשב אלא כיון שהוסיף יותר ואכל שיעור שלם הוי מתעסק, אבל יש לדון דדוקא בח"ש הוי מתעסק משום דנתכוון רק לחצי המלאכה ולא לכולה אבל הכא בשערות י"ל דלא משמע לאנשי חלוק בין שערות מדולדלות במקצת או ברובן והוי כנתכוון ללקוט תאנים אלו וליקט תאנים אחרות דכיון דהוי מין אחד אינו מתעסק, וגם י"ל דהא דמתעסק בשבת פטור משום מלאכת מחשבת כמ"ש כריתות יט: ותו' שבת עב: ד"ה נתכוון ועוד, וחצי שעור לא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש רשב"ם ב"ב נה: ד"ה במס' שבת וזה טעם בח"ש דהוי מתעסק, ואף דמצינו ביומא פ. דאפי' בח"ש לא מקרי שב מידיעתו ועי' ת' הרי"ם יו"ד ט', שאני התם דבעי' שידע שחייב חטאת, והדמיון שהביא מר מקריבת עריות להעראה דהוי מתעסק, לא דמי דהמה שני דברים שונים ואינם מין אחד:

ובודאי שכוונת בעל חלקת יואב היתה טובה ללמד זכות על בנ"י מפני שראה שאין שומע בקול מורים, והנני מעתיק בזה סוף דברי מכתבו אלי בענין סריקה מיום א' חוקת תר"ע:

וז"ל ובגוף הדבר שרוצה כ"ת לתקוע עצמו שיש בזה איסור סקילה ח"ו, לא אדע על מה, דהרי אנו רואים שהעולם נפרץ בזה הרבה ואפי' בנות החסידים סורקין שערותיהם בשבת בפרהסיא, ואנו שותים אח"כ את היין שנגעו, א"כ ודאי דיש לנו לחפש שלא יהי' עכ"פ אסור סקילה ואף דאין זה תירוץ כלל כיון דמ"מ אסור מדרבנן אבל עכ"פ הוא זכות שלא ישתו יי"נ ח"ו, ואולי שכוונת כ"ת שעי"ז שישמעו שהוא אי' סקילה יחמירו בדבר, אבל בטח כ"ת יודע שבעוה"ר אין לנו שומע, כי הרבה מאיסורי שבת עושים במלאכת צידה וברירה ובישול בשבת והולכים בפרוע ראש בשוק ואוי מה שעלתה בימינו, ובהתאסף ראשי הרבנים זה פעם ושתים אינם רוצים לעשות דבר ממשי בעד היהדות ההולכת ומתדלדלת יותר ויותר, ורובם חוששים רק להטבת מצב הגופני והחומרי, ה' ירחם. עכ"ל:

ב) בס"ס ט"ז על קו' הגאה"ק מגור שליט"א במשנה יבמות לה: הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת אם הולד של קיימא יוציא וחייבים בקרבן, לשי' תוס' סנהדרין נט. דלהמית עוברין ליכא רק אי' דרבנן אמאי לא נעשה פעולה להמית העובר כדי שינצלו מאיסור אשת אח, הא הוי כהדביק פת בתנור דהתירו לרדותה קודם שיבא לחיוב חטאת:

וי"ל דהנה מג"א רנ"ד סקכ"ב מקשה למה ברדיית הפת לא העמידו דבריהם במקום כרת כמו בערל הזאה ואיזמל ותי' בנתיב חיים דר"ן כ' דרדיית הפת לא נאסרה משום שבות רק משום עובדא דחול מש"ה לא העמידו דבריהם וקילא יותר וא"כ באיסור מיתת עוברין דהוי דרבנן שפיר העמידו דבריהם, ועוד נ' לפמ"ש בחי' רעק"א שם על קו' מג"א דרק בהזאה העמידו דבריהם שלא לחלל שבת אף דבטל מפסח דהוי שני ענינים משא"כ ברדיית הפת ל"ש להעמיד דבריהם שלא לחלל שבת ברדיי' ועי"ז יהי' חלול שבת יותר גדול באפי' כיון דס"ס יבא לידי חלול שבת, טוב יותר לחלל בשבות מלחלל שבת במלאכה דאו' ובזה מיישב קו' פמ"ג בפתיחה לה' ק"ש ד"ה ואי קשיא עיי"ש:

והנה מ"ש על קו' פמ"ג. עי' פמ"ג א"ח רמ"ב א"א סק"א דמקשה על צ"צ מובא במג"א שם דאם מיקרים שער הדגים נכון לתקן שלא יקנו דגים ומותר לבטל עונג שבת, וראי' ממשנה כריתות ח. המעון הזה וכו' ולימד דה' לידות ודאות מביאות קרבן אחד, ותמה דהתם עשו תקנה בשוא"ת שלא יבאו לקום ועשה ויאכלו בטומאה אבל איך עושים תקנה בשב ואל תעשה לבטל חודש א' עונג שבת מחשש פן יבטלו הרבה בשוא"ת, וק' לי הא הכא נמי בק"ש דכוותה דכ' כן בתר"י ריש ברכות דפטרו חכמים לקרוא אחר חצות אם שכח, משום גזרה שיבטל בשוא"ת ויתרשל תמיד בק"ש, וכן מצינו במ"ק ח:

ר' יצחק נפחא אמר דאין נושאים נשים במועד מפני בטול פרי' ורבי' ושמא ימתין תמיד עד המועד וכן שם יד. דאסור לגלח במועד כדי שלא יכנסו לרגל כשהם מנוולים וכן בר"ן ביצה רפ"ב ד"ה אמר רבא דאף דעירוב משום כבוד שבת מ"מ אם אבד עירובו לא יבשל לשבת דמוטב שלא יתעדן בשבת א' ויתעדן שבתות הרבה:

וס"ס הכא להרוג העובר אסור דהוי שני ענינים ולא התירו איסור דרבנן בשביל שלא יעבור אי' אחר דאו' וגם אפי' אי הי' מותר להמית עובר אין זו עצה כי ע"פ רוב יש סכנה בדבר להאם:

ג) ומדי דברי בו אעיר על קו' מר בפרדס שנת תרפ"ב סי' ק"כ שתמה במתני' ר"ה כה. שגזר ר"ג על ר' יהושע שיבא אצלו ביום כפיר שחל בחשבונו, אמאי הי' ר"י מיצר הא הוי רק מלאכה שאין צריכה לגופה ע"פ מ"ש מהרי"ק סי' קצ"ג דהא דסנהדרין ע"ד: דא"ל גוי לישראל קטול אספסתא הו' משאצל"ג כיון דאין לישראל צורך במלאכה ועושה רק לפטור ממיתה הכא נמי עושה רק מפני גזרת ר' גמליאל ולא מרצונו:

הנה ודאי דר' יהושע ס"ל משאצל"ג פטור כמו שאמר (כריתות יט:) הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה פטור וכו' והא בהא תליא כמ"ש רש"י שבת קו. ד"ה מתני', אך לרפרם שם יד. דאין עירוב והוצאה ליוה"כ איך יפרנס משנה זו דר"ה מה גזר ר"ג ומפני מה הי' ר"י מיצר וע"כ צ"ל לרפרם דר"ג גזר עליו רק איסור דרבנן. וזה שהבליט גוזרני עליך שתבא במעותיך והיינו אי' מוקצה שישא את המעות, ולפ"ז גם לדידן מה בכך דהוי משאצל"ג ס"ס יש כאן איסור דרבנן ואי דלרפרם יהי' תרי דרבנן מוקצה דרבנן ואצל"ג, י"ל דרפרם ס"ל כר' יהודה דמשאצל"ג חייב:

אבל עיקר נראה דדוקא מי שעושה ע"פ אונס מיתה הוי מלאכה שאצל"ג משא"כ הכא שלא הי' ביד ר"ג לכוף את ר"י להוציא ביו"כ ואם יוציא לרצונו הוא דעביד והוי ככל שליח שעושה שליחותו, ולדעת מר למה אסרה תורה לחלל שבת בכבוד אב הא עושה מחמת גזרת אביו והוי משאצל"ג אלא ודאי דאם אינו אנוס אע"פ שעושה ע"פ פקודת אב או נשיא הוי מלאכה צריכה לגופה:

ובתוס' שבת עב: ד"ה הניחא דכ' דאם חלל שבת מאהבה ומיראה חייב מוכח דלא כמהרי"ק, אם לא שנחלק דדוקא באונס מיתה כהאי דסנהדרין דעת מהרי"ק כן. אבל מיראת עונש אחר מיקרי צריכה לגופה:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה