חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן יא
כ"ה תמוז תרע"ה מאסקווא.
כבוד הרב הגדול אפרתי ושוע ס' מ' זיסקינד ברלין מרינה.
קבלתי יקרתו ואשר שאלני אם מותר לו לצאת לרה"ר בשבת במשקפים על עיניו כי צריך להם בעת התפלה וגם עיניו כבדות לראות בחוץ, ופלפל בהלכה אי שייך בזה גם חשש רפואה וכתב דמשמעות רמ"א באו"ח ש"א סעיף י"א לאיסור וכי בש"ס וקדמונים לא נזכרו משקפים ולהם הועיל קדושא דבי שמשא יותר ממשקפים לנו (ברכות מג:):
הנה מ"ש מרמ"א, שם לא מיירי כלל אם נושא את בתי העינים על עיניו רק שהם בתוך התיק ונושא התיק של כסף לתכשיט ולכן אסור מפני שהם טמונים, ואף שאין הדין מפורש בש"ע, מ"מ פשיטא דשרי דהוי דרך מלבוש ומ"ש מקמיע מומחה ורק שייך גזרה שמא יפלו ואם הם הדוקים היטב על האזנים ולא שכיח נפילה שרי. וזה ימים רבים בימי חורפי נשאלתי בזה והסכים עמי אחי מורי מחבר דברי ישכר להיתר ועי' שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סי' ק"ט:
וחשש רפואה בשבת לא שייך בזה מכמה טעמים. א) כיון דאין כאן שייכות לשחיקת סמנים וכמ"ש הג"ה מיי' פכ"א משבת אות ד' שהשיב ר' אביגדור כהן דמותר ללחוש ול"ש בזה גזירת שחיקת סמנים וכמ"ש שכ"ח סמ"ה סעיף מ"ו נותנים כלי ע"ג העין להקר. ב) וגם הוי כמ"ש סעיף ל"ז באוכל ומשקה שהם מאכל בריאים וסעיף מ"ד רוחצים במי גרר שכן דרך בריאים, ומשקפים הרבה בנ"א בריאים נושאים. ג) וגם הא אינם מרפאים כלל רק משמרים את העינים שלא יתקלקלו והוא כמ"ש שכ"ח כ"ג גבי ספוג וסעיף כ"ד נותנים עלה ע"ג מכה וסעיף כ"ז מכה שנתרפאה נותנין עלי' רטי' שאינו אלא כמשמרה:
ב) ואודות מכילתא יתרו פרשה ז' מ"ש זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו, מה כוונת המשל. וגם בעל ברורי המדות תמה ע"ז וכבר נשאלתי על זה. פשוט נ' הפי' כמו אם זאב הולך לקראתך והוא מלפניך. הנך ירא מפניו שלא יטרוף אותך, אף אם הנך רואה אותו מאחריו שכבר הלך לו, בכל זאת עודך מפחד פן יחזיר פניו וישוב אליך עד שכבר הוא במרחק מקום, כן השבת, מלפניו בערב שבת צריך יראה ושמירה כי כל רגע קרוב בואו וגם מאחריו בסוף השבת אף שהנך חושב כי כבר פנה יום, מ"מ עליך להזהר ולשמור עוד קדושתו ולהיות מוראו עליך עד שתדע ברור כי כבר שני ויהי לילה, והוא כמ"ש שבת קיח: יהי חלקי עם מכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי:
ג) ומה שהעיר כ"ת מה פעולת בשול במים בשבת כיון שאין בהם שום שנוי אחר הבשול יותר מבתחלה, הנה בביצה לד. אחד מביא את האור וכו' ואחד מביא את המים וכו' כולם חייבים וברמב"ם פ"ט משבת ה"א דמחמם מים חייב ושם ה"ד דכולם משום מבשל, ונ' שהי' ק' לו לפי' רש"י דאור ועצים חייב משום מבעיר מה קמ"ל דחייבים פשיטא, גם מה ס"ד דמקשן והתניא אחרון חייב וכולן פטורים, היתכן דמביא אור ועצים פטורים משום מבעיר ע"כ מפרש דרק משום בשול הי' הס"ד דפטורים אבל מחיוב מבעיר לא קמיירי ופשיטא דחייב וכ"כ ה"ה פי"ב ה"א בשם הראב"ד דחייב שתים, והא דאחרון חייב היינו האחרונים מגיס ומביא מים ונותן תבלין, וע"ז תירץ דכולן חייבים משום בישול וברייתא שני' מיירי אם נתן אור לסוף, וס"ס לכ"ע בישל מים חייב, ועי' פני יהושע שבת מ: דהא דנקט במים בשביל שיחמו ולא קתני בשביל שיבשלו משום דבמים אין הבישול ניכר כלל ומביא את הפר"ח יו"ד סי' ס"ח סקי"ח שנסתפק אי שייך בישול דאו' במים ומביא מקור זה מביצה, ועי' תפארת ישראל כלכלת שבת סי' י"א שהקשה הא מים גרועים מבושלים מחיים ולמה חייב כשבשלם. וא"י מה מק' דפשיטא דאי בעי לתבשיל או לחמים דצריך דוקא מבושלים, ועי' פמ"ג שי"ח א"א סק"ב דאם בשל גוי מים בשבת ונצטננו דאין צריך להמתין במ"ש בכדי שיעשו אבל בו ביום אסורים: