אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אורח חיים › סימן י

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אורח חיים · סימן י

סימן ט

הובא לפני ס' נקוב משנת יעבץ וראיתי בסי' י' שמתיר אם ב' נערים נעשים בר מצוה בשבת א' שיקראו שניהם זה אחר זה את ההפטורה בברכות, ויש לדון בדבר כי המקור לקרוא פרשה אחת כמה פעמים הוא באו"ח רפ"ב ס"ב בשם ריב"ש סי' פ"ד וראיותיו המה משום דבגמ' אמרו בשבת מוסיפים, ובגמ' ליתא דאומרים מפטיר שתי פעמים, ועוד ראי' מחנוכה שקורים נשיאים והשלישי קורא שנית מה שקרא הראשון וגם משם אין ראי' למפטיר, ויש לחלק דוקא בתורה שיש הרבה קרואים יכול לברך אף על אשר כבר קרא אחר. אבל מפטיר לא נתקן רק לאחד, וגם בשמחת תורה אין המנהג לקרוא מפטיר ב' פעמים, ומה שהביא בס' זה ראי' מנו״ב תנינא או"ח ט"ו, ליתא דשם נחלקו לחבורות ולא יצאו עכשיו כלל בקריאת התורה, וראי' מברכי יוסף רפ"ד סעיף ז' שאלה בשני אנשים שחפצים במפטיר מי קודם ולא עלה על דעתו לומר שיקראו שניהם:

ובירושלמי ברכות פ"ה ה"ג מובא מג"א תרס"ט סק"ב שנים קורים בתורה ואין ב' מפטירים אמר עולא קריות בתורה ואין קריות בנביא, הנה לפי' החרדים ופני משה קאי על קריאת שניהם ביחד ולא על זה אחר זה וא"כ ברייתא זו חולקת על ברייתא שלפני' שאין שנים קורים בתורה וגם על בבלי מגלה כא. אבל אולי י"ל דזה קאי על קריאה זה אחר זה כנ"ד שרק בתורה הקילו ולא במפטיר ועי' מג"א שם דמפרש ברייתא ראשונה על זא"ז דאסור דהא מסיים שעושים כן בשמחת תורה ואולי הי' בזמנו המנהג בש"ת לקרוא ולברך ביחד. ואין לי ראיות ברורות לאיסור אבל אין הדבר מפורש להיתר:

ב) בסי' מ"א עיי"ש בס"ת אם הי' אות חלול נכתב ע"י סופר ואשה כתבה אח"כ וממלאתו בדיו מתיר בפשיטות משום גמ' גיטין יט. דיו ע"ג דיו אינו כתב, ונפלאתי שאיננו יודע כלל שאין הדבר פשוט ויש כמה דעות להפוך (א) פמ"ג או"ח ל"ב מ"ז ט"ו ד"ה דעי כתב דכתב שני על כתב שלא לשמה מבטל את הראשון. (ב) וכן דעת בעל סדר הגט סעיף פ"ז ופת"ש שם, (ג) וכ"כ ארץ צבי יו"ד סי' נ"א ופוסל אפי' להעביר קולמוס אח"כ. (ד) וכן מביא שם בשם שנות חיים למהרש"ק סי' ער"ה דקטן שהעביר קולמוס פסול. (ה) וכ"כ דברי מלכיאל חלק ד' סי' צ' והוא מתיר להעביר קולמוס אח"כ. ואף שבס' משנה ברורה ל"ב י"ז באור הלכה ד"ה ואינו דעתו שלא כפמ"ג מ"מ היתכן להוציא פסק פשוט בהעלם עין מהפמ"ג וכל המחברים העומדים בשיטתו:

ומה שהקשו המפרשים על הפמ"ג מתו' גיטין יט ד"ה דיו שכתבו דדוקא אם כתב הראשון הי' שלא לשמה וכתב השני הוא לשמה חשיב כתב. יש לומר דכוונת תו' רק אם הכתב השני אינו מחדש כלום לא להרע ולא להטיב אז אינו כתב כי אין בו תועלת, אבל אם מחדש אפי' לקלקול ג"כ הוי כתב דסוף סוף עשה שנוי, ודמי למ"ש במנחות מ: השתא בבל תוסיף עבר מעשה לא הוי לפי' רמב"ם כמ"ש ב"י או"ח סי' י' דאם עבר על ב"ת הוי מעשה הכא נמי כמו שתיקון חשוב מעשה וכתב ה"ה קלקול נמי, ועי' פת"ש שם מה שתי' ע"פ פלוגתא במין במינו ועי' מה שכתבתי בחבלים בנעימים ח"ב סי' א' בענין זה:

ג שם סי' ע"ד.

עיי"ש אחד שחייב לחברו מעות ואין לו, ויש עשיר שרוצה לתת לו מתנה כדי שישלם החוב, והוא ממאן לקבל משום שונא מתנות יחי' אם כופים אותו לקבל ולשלם, וכ' דכופין אותו. אבל לא הביא כל מקור לדבריו רק מס' חיים שאל, ובאמנה גם דעתי כן ואברר הדבר:

הנה ביו"ד רנ"ה ס"ב בזקן או חולה או בעל יסורים חייב ליטול צדקה וכ' ש"ך סק"א בשם סמ"ג דה"ה אם יש לו בנות ואינו יכול להשיאן ולפרנסן. ונשואי הבנות הוא חיוב מדברי קבלה כמ"ש אה"ע סי' נ"ח ס"א ומכ"ש בפריעת בע"ח שהוא מצוה מדאו' שחייב ליטול צדקה כדי לשלם ועי' אס"ז כתובות סג, ד"ה באומר שודאי אין סברא שיכופו על מזונות מה שאין כופים לבעל חוב, ובודאי דלקחת מתנה קיל מלקיחת צדקה וכמ"ש דצדקה אסור לקחת אם יש לו מאתים זוז אבל מתנה הרוצה ליהנות יהנה וכמ"ש ברכות י: והג"ה אשרי שם ויו"ד רנ"ג סוף סעיף א' בהג"ה ואינה רק מדת חסידות שלא לקבל וכמ"ש חו"מ רמ"ט ס"ה, ואם צדקה מותרת כ"ש קבלת מתנה:

וכן ראי' ממ"ש חו"מ צ"ז סט"ו שהלוה אינו חייב להשכיר את עצמו ומקשה בשער משפט שם סק"ג הא כיון דמותר להשכיר את עצמו למה לא יהא חייב להשכיר א"ע לפרוע חובו הלא פריעת בע"ח מצוה ותירץ דהא דרשאי להשכיר עצמו משום דיכול פועל לחזור בו ואינו עבד אבל אם יהי' חייב להשכיר א"ע לפרוע חובו לא יוכל לחזור בו כיון דחוב מוטל עליו לפרוע והוה עבד ואסור משום כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים, אבל לולא איסור זה הי' מוטל עליו להשכיר א"ע. וא"כ הכא דאינו אלא מדת חסידות ודאי דמוטל עליו לקבל מתנה כדי לקיים פריעת בע"ח:

וכן ראי' מחו"מ קע"א ס"י ליש חולקים דפסקו כת"ק דאם אומר טול הגדול במתנה יכול לכוף את חברו לקבל וא"י לומר שממאן לקבל מתנות, אלא אפי' לדעה ראשונה דפסקו כרשב"ג דיכול לומר שונא מתנות יחי', שא"ה דאין על חבירו חיוב לקבל מתנה ואף דכופים על מדת סדום אם זה נהנה וזה לא חסר, התם הוי חסר כיון דמדת חסידות שלא לקבל, אבל הכא כיון דהוי לוה רשע ובידו לשלם פשיטא דלא שייך מדת חסידות כדי להיות רשע. ועי' כיוצא בו במ"ק יא:

בההיא גמלא דתירא דמריון ברי' דרבין וכו' דאתרע מילתא בא' מהם ופסקי' לגמלי' ומק' ר' אשי למה לא חשש להיזק של חברו ותי' אדם חשוב שאני וכ' ריטב"א שם אי מחמיר על עצמו ובטל ממלאכה י"ל דחייב לשלם ההפסד לשותפו ועי' ספרי ח"א סוגיא ט' אות ה', וכן בחו"מ ע"ב סל"ח דאינו יכול לקדש את השם במשכון של ישראל וכ"כ מהרי"ט אלגזי בכורות פ"ה אות נ"א ד"ה הן אמת בשם רדב"ז דיכול המוכר לומר לא מפני חסידותך אפסיד:

ועי' שער משפט קע"א סק"ו מסופק אם המקבל אדם חשוב שהנותן יש לו הנאה מה שזה מקבל ממנו וכמ"ש חו"מ ק"ץ ס"ו אם לרשב"ג יכול זה שרוצה לחלוק לומר לו טול חלק הגדול במתנה דל"ש לומר שונא מתנות, וצ"ע דהלא זה טעם ת"ק ב"ב דהנותן מתכוון לטובת עצמו וכמ"ש אס"ז וסמ"ע סקכ"ד, ורשב"ג חולק דאפי' אם הוא גם טובת הנותן יכול לומר אי אפשי במתנה:

וק' לי בחולין מד: ר' זירא כי משדרי לי' לא שקיל משום שונא מתנות כי הוו מזמנין לי' אויל אמר אתייקורי הוא דמתייקרו בי וכ' רש"י הנאתם היא ואין זו מתנה, ולמה כי משדרי לי' לא שקיל הא גם במתנה לאדם חשוב שייך טעם זה דיש להנותן הנאה, וגם ק' הא רשב"ג ס"ל דאפי' אם יש לנותן טובה מ"מ שייך שונא מתנות וי"ל דגם ר' זירא מודה דאין כופים אותו לקבל וכדעת רשב"ג:

והנה לפמ"ש בירושלמי פאה פ"א ה"א ומובא בתו' קדושין לא. ד"ה כבד ובבאה"ט או"ח כ"ה סק"א דלמצות תפילין ולולב א"צ לחזור על הפתחים רק בכבוד אב, י"ל ה"ה לפריעת בע"ח אין כופים אותו לקבל צדקה או מתנה, אבל באמת נראה דזה החילוק בירו' בין תפילין לכבוד אב, דרק במצות שבין אדם למקום פטור לקבל צדקה ובכבוד אב חייב דהוי בין אדם לחברו וא"כ כ"ש בפריעת בע"ח דחייב לחזור על הפתחים ובפרט לפמ"ש בירו' שם בסמוך א"ר אבון ומה אם דבר שהוא פריעת בע"ח וכו' א"ר לוי וכו' גדול הוא דבר שהוא פריעת חוב וכו' הרי דכבוד אב הוי כפריעת חוב' ואף לפי דקיי"ל ביו"ד ר"מ ס"ה דגם בכבוד אב א"צ לקבל צדקה מ"מ י"ל דפריעת בעל חוב חמור יותר:

וק' על רמב"ם פ"ה משבת ה"א דבנר שבת חייב לחזור על הפתחים מנלי' ומ"ש מכל מצות דאו' שאינו צריך כמ"ש בירושלמי, ואולי משום דנר הוא לשלום בית והוי בין אדם לחברו וחמור יותר, וצ"ע:

מה שהביא בס' בשם חיים שאל דצדקה נכון יותר לקבל ממתנה, יש לדון ע"ז ממ"ש הוא עצמו בספרו ברכי יוסף בשיורי ברכה יו"ד רנ"ה א' על מ"ש סעיף א' שירחיק עצמו מן הצדקה וז"ל כבר כתבנו שכוונת רז"ל שלא יהנו הלומדים אפי' דרך מתנה, אך לפי שאין ספרו חיים שאל אצלי לא אוכל לשפוט על דבריו שם:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה