חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן ט
להרב הגאון מ' אלטר שאול פפעמער נ"י רב בגויארק.
קבלתי ספרו הנכבד אבני זכרון והנני רושם עליו איזה הטר
א) סי' א'. הקשה לרמב"ם פכ"ט משבת ה"ד דאין מקדשים על יין מבושל וראב"ד מודה לו וכן דעת רש"י כמ"ש תו' ב"ב צז. הלא בירושלמי שקלים פ"ג ה"ב מפורש דיוצאים בו ותי' דמש"ס דידן מוכח להפוך דאין מקדשים. דהמפרש לנזיר ג: כ' דנזיר מותר ביין קדוש והבדלה, והק' פסחים כג. מערובין ל: דמערבין לנזיר ביין וסומכוס פליג בסיפא ואלו לנזיר ביין לא פליג וכו' ולדעת המפרש מה קו' הא י"ל לכן מודה סומכוס בנזיר כיון דיין חזי לי' לקדוש ותי' דלא שוו בשיעורים דקדוש סגי ברביעית ועירוב בעי ב' רביעיות כמ"ש באו"ח שפ"ו ס"ו, ואי נימא דיין מבושל מקדשים עליו א"כ אכתי תקשי קו' ח"ס דבמבושל שיעור עירוב רק ברביעית כמ"ש ערובין כט. ושוו בשיעורים אע"כ דש"ס סובר דאין מקדשים על יין מבושל דלא כירו' ופוסקים רמב"ם ראב"ד ורש"י כבבלי עכ"ד:
והנה אף לפי דברי מר לא העלה ארוכה לשי' הרמב"ם דס"ל בפ"ז דנזירות הי"א שנזיר אסור ביין קידוש, אך באמת כל זה הפלפול להוציא תערובין דמבושל אינו ראוי לקידוש, לא יתכן. דמתני' דמערבין לנזיר ביין לא מיירי במבושל רק בסתם יין וכמ"ש בנדה ח: כי קתני מידי דלית לי' שם לווי אבל מידי דאית לי' שם לווי לא קתני וכ"כ ערובין לד: קידה לחוד וקידה לבנה לחוד ובברכות לה. וערובין ב: וחולין קל"ט: ובמקומות רבים. ואף דבירושלמי נדרים פ"ו ה"ד הנודר מן היין אסור במבושל דמקרי חמרא מבשלא מ"מ חדא דעת הגר"א יו"ד רי"ז אות כ"ב דלרמב"ם באמת מותר במבושל כיון דיש לו שם לווי וכמו בקום, ותו דמשם אין ראי' דהא ירו' שקלים מתיר יין קונדיטון לקידוש ומ"מ בנודר מן היין מתיר בקונדיטון דלא הוי בכלל יין כמ"ש שם ה"ט וביו"ד שם סט"ו, וכן בצמוקין דלכ"ע מותר לקידוש ומ"מ מביא בגליון רש"א שם בשם מהר"ש הלוי דנודר מן היין מותר בו וע"כ דנדרים שאני דתלוי בלשון בני אדם ומ"מ י"ל דאין מקדשים על מבושל. וגם איך שיהי', פשיטא דאפי' לירו' דמבושל הוי ג"כ יין, אבל לא יעלה על הדעת דמתני' מערבין לנזיר ביין לא קאי אסתם יין ועל כל יין שבעולם רק על יין מיוחד שיש לו שם לווי:
ובעיקר הקו' הנ"ל מערובין לשיטת המפרש בנזיר (וכ"כ רש"י בפרדס סי' קי"ב ולקוטים דף ס: דנזיר מותר ביין קידוש). והיא קו' פנים יפות יתרו ואינני יודע מה שתי' כי אין ספרו כאן. אבל נ"ל כי מתני' סתמא קתני וקמ"ל דתמיד מערבין לנזיר ביין אפי' יש לו פת, ולשי' רש"י אם יש לו פת אסור לקדש על היין וכמ"ש בפרדס בשני המקומות המצויינים:
ומה שכתב לענין תוס' שבת. נראה דאף דתוס' שבת דאו' ובודאי דאז מותר לנזיר לקדש על היין לשי' רש"י, מ"מ הא בעי' שיהי' העירוב ראוי מבעוד יום כמ"ש ערובין ל: לו:
וכ' שם ריטב"א ל:
ד"ה וב"ש דסוף היום דאמרי' שהוא עירוב היינו סוף היתר היום של אכילה ועיו"כ קונה עירוב סמוך לתוס' יוה"כ, והיינו דבעי' שיהא ראוי לפני ההוספה כי מן ההוספה ואילך שייך ללילה, ואע"ג דיכול לקדש מבעוד יום לפני תוס' שבת וכרב צלי של שבת בע"ש וכמ"ש תה"ד סי' א' מרב א' מן הקדמונים בקרימזיר, מ"מ אף דיכול להקדים ולקדש היינו רק לחומרא להוסיף על הקודש אבל ע"י הוספה א"י להקל להתיר אי' דאו' ואסור לנזיר לעבור ולשתות יין אז אף שקבל עליו שבת, וזאת היא מחלוקת רש"ל וט"ז או"ח תרס"ה מי שהקדים לקדש היום בשמיני עצרת דדעת ת' רש"ל סי' ס"ח דאינו יכול לעשות מיום לילה להקל וחייב בברכת הסוכה וט"ז חולק, ובברכי יוסף שם אות ה' כ' דאין דברי ט"ז מכריעים נגד מהרש"ל וכן הביא בשם א"ר:
ובישוב הקו' על רמב"ם שאוסר לקדש על יין מבושל נגד הירושלמי, נ' דהדבר במחלוקת שנוי' בפי"א מתרומות מ"א אין מבשלים יין של תרומה מפני שממעטו ר' יהודה מתיר מפני שמשביחו ושם פ"ב מ"ו אין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל ובירו' ר"א ור' יוחנן פליגי אי ממעטו ממדתו (כיו"ב יו"ד ק"ג ס"ב ויש מי שחוכך לומר שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר עד שהוא משביח יותר בגודל מדתו ממה שפוגם בהפסד טעמו אסור), או מפני שממעטו משותיו (ועי' תו' ברכות לח: ד"ה משכחת שהמבושל טוב כמו בהיותו חי וציין בגליון רעק"א על פלוגתא זו). והרע"ב תופס דממעטו משותיו וכ"כ בשנות אלי' בפ"ב ולדעה זו אין מקדשים על יין מבושל ולכן אף דבירו' שקלים ר' יונה מתיר י"ל דס"ל ממעטו ממדתו אבל רמב"ם פוסק כמ"ד ממעטו משותיו ונשתנה לגריעותא, ואף דבפי' המשנה פי"א תרומות כ' דמשביח י"ל דבספרו חזר בו:
ועוי"ל דרמב"ם ס"ל דר' יונה שהתיר במבושל התיר רק על צד הדוחק מפני שלא הי' יכול לשתות יין חי וכמו שסיים שם ר' יונה לטעמי' דר"י כד הוי שתי ד' כסי דפסחא הוי חזיק רישי' עד חגא. ואפי' במבושל כאב עליו ראשו עד עצרת אבל לבריאים היכולים לשתות יין חי אין להתיר לקדש על מבושל:
וגם חושב אני שלא הי' בגירסתם בירושלמי דין זה במבושל כי הטור או"ח רע"ב כ' בשם בעל העטור דיוצאים במבושל דלא גרע מקונדיוטין דאיתא בירו' דיוצאים בו ידי ד' כוסות, ויפלא שלומד מקונדיוטין מה שמפורש בירו' במבושל וע"כ שהי' נשמט בירו' שלהם:
ב) סי' נ"ד אות ג' מקשה כ"ת לרש"י ביצה ב: דרבה לא הדר בי' וס"ל מוקצה דאו' א"כ למה לרבה (סוכה מב:) דמשני דלולב אין דוחה שבת משום גזרה שמא יעבירנה, הא לדידי' אסור ליטול הלולב בשבת משום מוקצה כמ"ש תו' שם ד"ה טלטול דאע"ג דחזי למצוה הוי מוקצה וסיים בצ"ע, לק"מ כי הלא זה גם לדידן קשה דעכ"פ מוקצה אסור מדרבנן ולמה לנו גז' שמא יעבירנו ומדוע אין די לאסור משום איסור טלטול וכמו שאין מעבירים את התחום על שופר כמ"ש מתני' ר"ה לב: אך הדבר פשוט כמ"ש מג"א תקפ"ח סק"ד בשם מהר"ם פדוואה דלכן ל"ג בשופר בשבת שמא יתקן כלי שיר משום דגזרה זו שייכא גם בר"ה שחל בחול וא"א לעקור מצות שופר ומש"ה ל"ג אף בשבת, והכא נמי במוקצה דכוותה דשייך גם ביו"ט וא"א לבטל מצות לולב, וה"ה נמי לרבה דס"ל מוקצה דאו' ג"כ יש תירוץ זה:
ג) בסי' ס"ח הקשה כ"ת לרש"י יבמות ו: דר' נתן דס"ל הבערה לחלק שלא נימא דאין חיוב מיתה רק אם עשה כל מלאכות שבת א"כ למה צריך קרא על מילה בשבת כיון דאין בה מיתה פשיטא דעשה דוחה ל"ת, קו' ידועה היא אבל פשוט לק"מ דהא שבת עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וכמ"ש תו' יבמות ו. ד"ה נגמר וע"ז צריך קרא וביום. ומ"ש מר דיש במילה משום קוצר, כתבתי בזה בספרי חלק א' שו"ת סי' יח: