חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן ח
ערב פסח תרפ"ה.
לכבוד הרב הגדול מ' יה ו ש ע ה ל ו י ה י ר ש ה א ר ן רב ב מ א נ ט ר י א ל.
אשר כתב אלי בברכת החמה אשר ברכנו היום, אי נשים מברכות ג"כ כמו בשופר ולולב אף דפטורות דהוי מצוה שהזמן גרמא מ"מ מנהגן לברך:
הנה אף במצוה דרבנן נשים פטורות אם הזמן גרמא כמ"ש במשנה סוכה לח. מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו (את ההלל) ותבא לו מארה וכו' וכתבו שם רש"י ותוס' דנשים פטורות מהלל משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא אף שהוא רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ו ועי' ראב"ד ומ"מ וכ"מ. ומפורש במתני' דהוי דרבנן דמש"ה הוא עונה אחריהן מה שהן אומרים משום דהן אינו מחויבים בדבר, והשאגת ארי' סי' ס"ט מקשה מכאן על רמב"ן שכ' בס' המצות שורש א' דהלל דאורייתא, וכ"כ תו' ברכות כ: ד"ה בתפלה ומביאים ראי', זו מהלל דנשים פטורות (ואין הכרח לומר דרש"י דלא גרס פשיטא חולק דבדרבנן אפ' זמן גרמא חייבות, די"ל כוונתו רק דל"ג פשיטא, דאין זה פשוט והי' ס"ד דרבנן לא הכניסו בחיוב תפלה את הנשים, אבל מ"ש בגמ' מהו דתימא י"ל דגם רש"י גורס). וכ"כ בפסחים קח: ד"ה שאף דכעין דאו' תקון, ומפורש במגילה ד. שהוצרכו לחייב נשים במגילה משום שאף הן היו באותו הנס ולולא כן היו פטורות משום זמ"ג אף דדרבנן הוא. ועי' פני יהושע ר"ה ט"ז: גבי שונמית בחודש ושבת בעי למיזל דהק' הא נשים פטורות ממ"ע דאו' אם זמ"ג מכ"ש בחיוב דדברי קבלה:
אך הספק הוא אי שפיר דמי שיכניסו עצמן במצוה זו אף שפטורות וכמ"ש תו' ר"ה לג. ד"ה הא ור"ן שם, וי"ל כמ"ש ט"ז או"ח רצ"ו סק"ז גבי הבדלה דכיון דגם אנשים כל חיובם רק מדרבנן אין הנשים מקיימות א"כ הכא נמי אין מברכות וגם לפי טעם מג"א שם סקי"א דרק במצוה שיש בה מעשה כיון דיכולות להכניס א"ע בחיוב המעשה מש"ה מברכות ג"כ ולא הוי ברכה שאינה צריכה, אבל אם אין שום מעשה רק ברכה לבד אז אין מברכות, ולכן אין נשים מקדשות את הלבנה, ומהאי טעמא אין להם לברך ברכת החמה, אך המג"א דחה חלוק זה עפ"י מ"ש רא"ש קדושין פרק א' סי' מ"ט דכל ברכה שאין בה וצונו רשאות נשים לברך:
וראיתי בכתב סופר או"ח ל"ד שבתחלה העיר למה כ' מג"א שמשמע כן ברא"ש דכל ברכה שאין בה וצונו מברכות הא מפורש כן שם דאם אין וצונו רשאות לברך אף דלית בה מעשה, ושוב תמה על המג"א שמדמה מלתא למלתא דלא דמי אהדדי, דמ"ש רא"ש בהגדה בברכת אשר גאלנו דמברכים סומא ונשים, היינו משום דאמירת הגדה מצוה היא ומה לי מעשה מצוה או הגדה בפה ועקימת שפתיו היא מעשה, ולכן גם ברכת אשר גאלנו אחר ההגדה יכולים סומא ונשים לברך כיון שקדמה להם המצוה, משא"כ בהבדלה דאין שום מעשה מצוה רק הברכה לבדה י"ל דאין רשאות לברך.
ובמחכ"ת אין הפי' במג"א כן, ולא עלה על דעתו להביא ראי' מרא"ש לדחות חלוק זה בין מצוה שיש בה מעשה ובין ברכה לבד, דודאי דבהגדה יש מעשה ולא דמי להבדלה, אך כוונתו, דהלא הרא"ש חולק על ר"ת דאסור לאשה לברך במצוה שהז"ג, ומ"מ מודה רא"ש בברכה שאין בה וצונו דרשאות לברך ואין בה משום ברכה שאינה צריכה, ולכן אי אפשר לחלק דבהבדלה לא יברכו משום שאין בה מעשה, דס"ס כיון שאין בה וצונו רשאות לברך, וכיון שאין מפורש ברא"ש דבר לענין חלוק זה דמעשה ובין ברכה גרידא לכן כ' מג"א רק דמשמע כן ברא"ש:
והנה במג"א ר"ס תכ"ו הביא ראי' דנשים מברכות ברכת לבנה מסנהדרין מב. דאמר האי נשי דידן נמי מברכי ודחה די"ל לאו דוקא נשים אלא לישנא בעלמא נקט, והכוונה רק על עמי הארץ וכמ"ש מגילה יח. מידי דהוי אנשים וע"ה. ועי' מהרש"א שם בפי' שני דנשים מברכות בהזכרת השם חוץ מימי טומאתן, אבל מה שפי' שם דהא דמערבא דמברכי ברוך מחדש חדשים מיירי בלי שם ומלכות והסכים עמו בס' כתב סופר, לא נראה דאין שום ברכה בלי שם ומלכות וכמ"ש ברכות מ: ואו"ח רי"ד ובודאי מ"ש בגמ' ברוך מחדש חדשים הכוונה בשו"מ אלא שלשון קצרה נקט ויגיד עליו רעו ברוך אשר במאמרו ברא שחקים שהשמיט ג"כ שו"מ וכמו בר"פ הרואה ברוך שעשה נסים שכחו וגבורתו וכו' וכמ"ש תו' שם ד"ה הרואה שכולן בשם ומלכות, אך כוונת ר' אשי במ"ש האי נשי דידן נמי מברכי. נראה דפשוט ברכת לבנה היא על הנאת האור וכברכת יוצר אור ופוקח עורים, ואף דהיא זמן גרמא מ"מ בברכת הנהנין אין נפ"מ בין אשה לאיש וצריכות לברך, וזה שאמר אי במערבא מברכי רק מחדש חדשים והיא ברכת הנהנין גם נשי דידן מברכי, אלא באמת אמר ר' יוחנן דברכת הלבנה היא כמקבל פני שכינה והיא מברכות המצות וכמ"ש בספרי חלק א' שו"ת סי' א', וע"ז נוסד מטבע ארוך אשר במאמרו ברא שחקים וכו' ומזכיר ערך הלבנה ויחוסה לישראל, עטרת תפארת לעמוסי בטן, וברכת מצוה שהזמן גרמא לא תקנו לנשים וממילא מיושב קו' מג"א מסנהדרין דנשים מברכות, דדוקא לנוסח הקצר שבמערבא דהיא ברכת הנהנין נשי מברכי, אבל לדידן דהיא מברכות המצות י"ל דלא תקנו להן:
וס"ס למסקנת מג"א רצ"ו י"א יכולות נשים לברך ברכת הלבנה שאין בה וצונו וה"ה לברכת החמה (וברכת לבנה שאין מברכות שאני כמ"ש ר"ס תכ"ו בשם של"ה משום שגרמו פגימתה). ומ"ש בשואל ומשיב תנינא ח"ד סי' קס"ח טעם שלא יברכו ברכת החמה מפני שבימי ירמי' היו מקטרות לחמה וחיישי' לטעות, במחכ"ת אין כדאי להשיב על דברים אלו. אבל המנהג שאין נשים מברכות ברכת החמה וכמ"ש ח"ס או"ח נ"ו, וי"ל מפני שהמנהג לברך ברב עם בפרהסיא, ונשים כל כבודן פנימה ואין ראוי שיהיו באספת עם וכמ"ש בסוכה נא. ומתקנים שם תקון גדול ובגמ' שם:
ובענין זה אעיר דבר, עי' חי' רעק"א או"ח רכ"ט ס"ב בשם בן יוחאי סי' רפ"א (דף קמ"א) שמהר"ל מפראג ברך בלא שם ומלכות, והטעם כ' בבן יוחאי מפני פי' שני שבערוך ערך תמה שכ' דהא דברכות נט: הרואה חמה לא קאי על תחלת המחזור אחת לכ"ח שנה אלא אם אחי ג' ימים מעוננים זרחה החמה צריכים לברך עלי וכ"כ בהג"ה מיי' פ"י מברכות ועטרת זקנים רכ"פ, וברכה קבועה כל כ"ח שנה נתקן רק אחר חתימת התלמוד ומש"ה לא ברך בשו"מ. אך כל הרואה דברי הערוך שמביא ראי' לפירושו מירושלמי ברכות פ"ט ה"ב אמר ר"ה הדא דתימר בימות הגשמים ולאחר שלשה ימים הה"ד ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים, ישתומם שהלא זה קאי בירושלמי על רקיע בטיהרו אבל לא על חמה בתקופתה וכמו שתמה בהפלאה שבערכין וקובץ פ"י מברכות הי"ח בשם הגר"א והג"ר מרדכי בנעט:
אבל האמת יורה דרכו, דבויקרא רבה פכ"ג ח' איתא הרואה חמה בתקופתה לבנה בכדורה כוכבים במסלותם (ולא רקיע בטיהרו), כמו שהגירסא בבלי ברכות נט:, אומר ברוך עושה מעשה בראשית, ומסיק ע"ז הא דירושלמי אר"ה הדא דאת אמר בימות הגשמים ובלבד לאחר ג' ימים ועתה לא ראו אור, הרי דר' הונא לא קאי על רקיע בטיהרו אלא על חמה בתקפתה והי' לו לערוץ גירסא זו גם בירושלמי ואין שנוי נסחאות בברייתא בין בבלי לירושלמי רק מחלוקת בין ר' הונא שאומר ג' ימים ובין אביי בבבלי נט. האומר אחר גשם של לילה אחד, ולפי פי' זה לא גרס חמה בתקופתה אלא בתקפתה: