חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן ז
כ' אלול תרמ"ד יאנאווי.
לכבוד אחי מורי הגאון הגדול הקדוש פ' ישכר בעריש אבד"ק ש ע ל י ץ.
אשר הגיד לי כ"ג בהיותינו יחד בפראשניץ מה שתמה על מ"ש בס' ברית יעקב להג"ר ברוך מרדכי או"ח סי' א' דבשר עגל שהי' מתחלה פחות מכזית ואחר הבישול נתפח ונעשה כזית דאינו מברך ברכה אחרונה, ואמנם הן הן הדברים שכ' בבאר היטב או"ח ר"י סק"א בשם גן המלך דרק אם הי' מתחלה כזית ונצטמק וחזר ונתפח מברכים ובחי' רעק"א מסיק משמו דאם לא הי' כזית ונתפח הוי ספק ברכה, והק' כ"ג דהלא כל מקור דין זה ממנחות נד. כל היכא דמעיקרא לא הוי בי' והשתא הוי בי' מדרבנן וכ' רש"י דאין בו אלא מים בעלמא, והיינו דוקא התם לענין היתר ומצטרף לאיסור וטומאת אוכלים כיון דבאמת אינו אוכל אינו מטמא אלא מדרבנן, ומשא"כ הכא בברכת הנהנים ודאי מברך כיון דס"ס נהנה גרונו בכזית והמים אם הם נבלעים באוכל מצטרפים וכמ"ש מג"א סי' ר"י סק"א, ותמה עוד דהבאר היטב מזכה שטרא לבי תרי דהביא דברי מג"א דפת השרוי במשקה מצטרף ודברי גן המלך הנ"ל דאם נתפח אינו מברך באחרונה:
והם דברים סותרים זה את זה דלדעת המג"א אם נתפח מברך:
והנה מ"ש כ"ג דבמנחות נד. אין תלוי בהנאת גרונו, איתא להפוך ברשב"א שבת צא. ד"ה בהא שכ' ולי נראה דאינו דומה שיעור שבת לשאר האיסורים, דאלו פגול נותר וחלב לא חייבה תורה בהם אלא כשיעור אכילה דהיינו כזית וכל שאין בו כזית אע"פ שתפח ונראה ככזית הרי אין בו כזית ולא נהנה גרונו בכזית וכ"כ בחי' ר"ן שם ד"ה יש דחוי היכא דמעיקרא הוי בי', התם הוא לענין איסורין דאזלי' בהו בתר שעת אכילה כיון דמעיקרא אית בי' והא נהנה גרונו בכזית עכ"ל. הרי דגם במנחות אזלי' בתר הנאתו ומ"מ בנתפח לא מהני מדאו'. וי"ל כוונת מר דמש"ה במנחות אין המים מצטרפים לשיעור כיון דאין היתר נהפך להיות איסור כמ"ש פמ"ג פתיחה לתערובות ספ"א:
וגם הנחה זו דמג"א חולק על גן המלך וס"ל דבנתפח מברך, אינני רואה כלל, דזה פשוט לכל כמ"ש מג"א דמשקה הבא לאוכל כאוכל וציר שע"ג ירק מצטרף וה"ה פת השרוי במשקה (ועי' חיי אדם כלל נ' סקי"ז שחולק על מג"א ודעתו דטבל המאכל במשקה אינו מצטרף ודבריו צ"ע), אבל כל זה במים ממש משא"כ בנתפח דאף שכ' רש"י, במנחות שם ד״ה דמעיקרא דיש שם מים בעלמא מ"מ אין אלו מים טבעיים ממש רק הבל של אויר, לח וכעין מים ובזה אף שנתפח אין בו שיעור אמתי והוי כסופגנין שכ' בשערי תשובה ר"י סק"א דאינו מברך, דלפי האמת אין בו כזית וכן מבואר מדברי רשב"א שבת הנ"ל. (ומ"ש רש"י בפסחים לג: ד"ה טמא דהכא בתפחו נבלעו באוכל מי גשמים ממש צ"ע מאד):
והנה באמרי בינה או"ח סי' ט"ו בשם קול אלי' מקשה על גן המלך דהא מבואר במנחות שם וכן בטומאת פגול ובטומאת נותר סד"א הואיל וטומאת פגול ונותר דרבנן הוא כולי האי בדרבנן לא עבוד רבנן קמ"ל הרי דגם במלתא דרבנן אמרי רבנן דמהני נתפח אף דלא הי' בו שעורא מעיקרא ולמה בברכת הנהנים אינו מברך, ותי' בברית יעקב דשאני התם דשיעור דאסורים הוי מן התורה לכן החמירו דמהני נתפח וכמ"ש ערובין (לו.) שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה משא"כ בברכה דגוף השיעור אינו אלא דרבנן לא תקנו לברך בתרי דרבנן. ובאמרי בינה כ' לתרץ דדוקא לענין איסורים וטומאה החמירו דלא למיחלף בכזית כיון דאם תהי' תקלה בכזית יהי' עובר בקום ועשה אבל הכא אף אם יאכל כזית ממש ולא יברך יעבור רק בשב ואל תעשה לא עשו רבנן הרחקה שיברך על פחות מכזית שנתפח משום שנראה ככזית:
ונעלם משניהם דזו אחת מן השאלות ששאל הרא"ש מן הרשב"א והיא בת' רא"ש כלל ב' סי' י"ד ובת' רשב"א סי' תס"ב ושניהם הסכימו דלהכי החמירו רבנן שם בנתפח משום מראית עין וז"ל הרא"ש כיון דהשתא איכא שיעורא והרואה סבור דהוי בי' שעור מעיקרא אי מיטהרת לי' אי שרית לי' מחלף בהאי דהוי בי' שיעורא מעיקרא וע"ז הסכים הרשב"א וכ' תירוץ זה ודאי נאה ומתקבל דבשר נבלה שמטמא במגע ואפי' אלף בזה אחר זה ויש בו עכשיו לרואים כשיעור אם נטהר הנוגע בזה ודאי יש משום גזרת הרואים. (וגם מכאן ראי' דאפי' בדרבנן יש מראית עין כמ"ש ש"ך יו"ד פ"ז סק"ו]. וכיון דכל האיסור משום מראית העין, פשיטא דלא שייך דין זה בברכת הנהנין כלל כי מי יודע אם בירך בלחש או יברך אחרי כן:
והנה כ"ג אמר לי דבר יקר, דהא דפליגי שם נד:
אי יש דחוי פליגי בדין אפשר לסחטו, דהם אותם האמוראים שנזכרו בחולין קח. רב ור' יוחנן (ור' חנינא במקום ר' חייא) לאיסור והם ס"ל כיון דאפשר לסוחטו אסור שמו עליו ולא נדחה, ושמואל ור"ש ברבי ור"ל דס"ל אפשר לסוחטו מותר לכן כשיוצא ממנו שוב נדחה האיסור לגמרי:
ויש לומר דתלוי הפלוגתא אי חצי שיעור אסור מן התורה אפי' שלא בעניני אכילה ממילא לא חשוב דחוי מה שנצטמק דס"ס עודנו אסור. אבל אי ח"ש מותר שפיר הוי דחוי, ולכן ר' יוחנן אמר דמשתערין כמות שהם לשיטתו דח"ש אסור מן התורה. ור"ל לשיטתו ס"ל משתערין לכמות שהן, וכן שמואל י"ל דס"ל ג"כ ח"ש מותר מה"ת וכמ"ש רשב"א שבועות כ"ג: סד"ה הא, (עי' דברי ישכר סי' י"ג מה שהשיב לי, והבאתי בזה מה שכתבתי אז בשנוי מעט):