חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן טו
בענין הנ"ל, מש"ב הגאון המפורסם ר' אברהם נתן עלבערב יחי' אבד"ק סאגיק מחבר ס' בית נאמן.
תשובה נפלאה בחריפות ובקיאות.
מה נכבד היום בהגלות נגלות מול עבר פני יקר תפארת מכתבו הנכבד אשר בו מצאתי את שאהבה נפשי כי בא כ"ג אל המנוחה ואל הנחלה ובבואו רוצה לקיים ויחן את פני העיר לתקן להם תקנות גדולות תקון עירובין בעירו וכהד"ג חושב ומונה שבעה ספיקות בנדון דילי' ואבוא על סדר דבריו:
ספק הראשון בדין הט"ג. ראש המדברים בזה הגאון רח"א וואקס ז"ל בספרו נפש חי' חאו"ח סי' ל"ד דעתו נוטה להתיר ורב חמוה הגאון מקוטנא ז"ל חוכך להחמיר וטעם הג' המתיר דל"ח צוה"פ מן הצד דל"מ בערובין (די"א) עפי"ד המק"ח בקונטרס תק"ע דאם נחקק בתוך הקנים וכרך החבל על גבו כשר דאטו אם המזוזות רחבים מהמשקוף לאו שם פתח עליו ועוד הא אין שיעור ללחי ואלו היו חותכין הקנה שעד החבל הי' כשר ה"נ כשר דאף שאינו פסיק כמאן דפסיק דמי וא"כ גם כאן דהיתד תחוב בעומק הקנה הוי כאלו מונח על החקק מהקנה דהיתד והזכוכית והחוט הכל נחשבים לקנים שלמעלה כמבואר בסי' שס"ג ס"ז דלחי אפי' שברי שברים כשר וה"ה לקנה שלמעלה ע"ש, ואני מצאתי שכבר קדמו בהיתר זה בנדון כיו"ב בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ק חא"ח סי' ל"א וז"ל ואני מוסיף לתמוה בזה (לפי"ד הט"ז בסי' שס"ב דכל שאין הקנה בולט מלמעלה כשר גם מן הצד) דע"כ הדבר מוכרח דל"מ צוה"פ רק כשמונח על הקנה דא"נ דגם מן הצד כשר כל שאין הקנה בולט למעלה א"כ תקשי הואיל ואלו חותכין הקנה שעולה מלמעלה הי' כשר אטו מה שיש כאן קנה נוספת מגרע גרע אתמהה וכה"ג מקשה בערובין (דצ"ב:) וכי מצינו מחיצה לאיסור ובכל דוכתי אמרינן יתר כנטול וכאלו אינו דמי אבל לא מגרע מאשר הי' בתחלה בלי התוספות אע"כ דבעי' דוקא שיהי' הקנה ע"ג וכל שאינו מונח ע"ג פסול אף שהקנה אין בולט למעלה, דמה שבולט למעלה לא מגרע ודנינן לי' כאלו אינו וכ"כ הריטב"א, והט"ז לא ראהו של"ה נדפס בימיו וכעת נתגלה האמת בס"ד ועפי"ז נ' ברור דאם הקנה עב למשל טפח וחתך מעוביו החצי בקצת גבהו ונתן הצה"פ על הקנה באותו מקום קצר הוי שפיר צה"פ ע"ג קנה ולא אכפת לנו במה שבולט מהקנה בחצי עוביו השנית ודנינן לי' כנטול וכאלו אינו והוי הקנה ע"ג ולהכי שפיר כ' הפמ"ג גם כשתוחב יתד או מסמר הואיל וע"כ המסמר והיתד אינו רחב כמו הקנה הוי שפיר כמו קנה ע"ג הואיל והיא ע"ג הקנה שבולט ברחבו מהיתד ודמי ממש לדינו של הט"ז בקשר החבל בגג ולמטה מהחבל קנים דהוי צוה"פ עכ"ל ועי' בנפ"ח שם שהעמיד דברי המק"ח ליישבו גם לפ"ד הט"ז דמכשיר גם מן הצד כל שאין הקנה בולט מלמעלה ע"ש ואולם בתורת חסד חא"ח (סי' ט') הביא ראי' מתו' ערובין (ד"ב:) ד"ה ואבע"א שהקשו אקושי' הגמ' דלילפו מפתח שער החצר דשא"ה דהו"ל צוה"פ שהכלונסות היו ע"ג ווי העמודים שהקלעים תלויין בהן ותי' דצוה"פ מן הצד לא עשה ולא כלום וכ"כ תו' זבחים (ד"ס:) הרי דגם בכה"ג נחשב צוה"פ מן הצד ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רס"ב ובח"ד סי' ל"א שהעיר ג"כ בזה, ונ' ליישב דהנה במ"ש הג' מליסא דרואים מה שלמעלה כמאן דליתא ראיתי להגאון מהרש"ם בהגהותיו בס' אורחת חיים שהעיר מב"ב (דק"ב) ובשטמ"ק שם דמוכח דהיכי שאין בדעתו לעקור ל"א רואים וא"כ בדין המק"ח שאין בדעתו לחתוך מהקנה ל"ש רואים אך מהרא"ש ערובין (די"ד) מבואר דגם היכי שאין בדעתו לעקור ג"כ אמרי' רואים אמנם בס' מנחת פתים די שדר לן הגאון המחבר כ' דהכא לאו מטעם רואין דהעליון כמאן דליתי' דמי לגמרי אלא כמאן דפסיק דמי וזה שפיר אמרי' לכו"ע אף שאין דעתו לחותכו אמרי' דכפסיק דמי וכש"ס ב"מ (ד"ז) א"ר משרשיא ש"מ האי סודרא כיון דתפיס בי' שלש על שלש קרי' ביה ונתן לרעהו דכמאן דפסיק דמי וקני' ועי' תו' זבחים (דצ"ה:) ד"ה מכניסו דאפי' למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה שאני בגד הואיל ויכול לחתכו ל"ח כאלו נכנס כולו ע"ש והיינו דבגד כמאן דפסיק דמי וכש"ס ב"מ הנ"ל:
והנה זה הרבה שנים כתבתי בתשו' ליד"נ הגאון המובהק מ' מאיר דן שליט"א אבד"ק דוואהרט על הערתו הנפלאה על הא דאר"ל שם מעיל שנטמא מכניסו פחות מגע"ג ומכבסו משום שנא' לא יקרע א"כ לפ"ד הסוברים דמה שאינו ראוי מחמת איסור חשוב ג"כ אינו ראוי א"כ קשה קו' התו' הא לר"ל ביאה במקצת שמה ביאה וא"ל כתירוצם הואיל ובידו לחתכו הא אסור לו לחתכו שנא' לא יקרע ועי' בה' כל"ח פ' פקודי וע"ז כתבתי לתרץ דלכאורה ק' אמאי יהא אסור להכניס כולו לעזרה כדי לכבסו נימא דעשה דכבוס שהוא מצ"ע בין תרי"ג מצות כמ"ש הפר"ד בדרך מצותיך ידחה ל"ת דכניסת כלים בעזרה אך ז"א דהא כניסת כלים טמאים לעזרה איסור כרת כמבואר ברש"י סוף ערובין (דק"ד) ואין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת אבל אכתי ק' אמאי לא יקרע המעיל כמו שאר בגדים דתנן התם נטמא חוץ לקלעים קורען נכנס ומכבסו במקום קדוש משום עדל"ת וא"ל דל"ה בעידנא ז"א דהא מתעסק במצוה חשוב נמי בעידנא כמ"ש נמוק"י פ"ב דב"מ בשם הרנב"ר ועוד הא כתבו פסקי תו' זבחים (דצ"ז) בא"א בענין אחר ל"ב בעידנא אמנם הדבר נכון דר"ל לשיטתו במנחות (מ.) ועוד בכ"ד כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכיל לקיים שניהם וכו' וה"נ אפשר לקיי"ש כגון להכניסו פחות מגע"ג כדר"ל ולפ"ז א"ש קו' הגאון הנ"ל דשפיר כ' תוס' דל"ח ביאה במקצת הואיל ויכול לחתכו וא"ל דאינו ראוי מחמת איסור ז"א דא"נ דלא נחשב ראוי א"כ אסור להכניסו לעזרה דהא מרי' דשמעתא ר"ל ולשיטתו בזבחים (דל"ג) ביאה במקצת שמה ביאה ממילא ל"ה אלקיי"ש א"כ שוב מותר לחתכו משום עדל"ת וכיון שכן ממילא מקרי ראוי לחתכו וממילא אסור משום אלקיי"ש ולכן מכניסו פחות מגע"ג, העולה מד' התוס' דל"א כמאן דפסיק דמי רק היכא דבידו לחתכו וכמו שדייקו בלשונם ״הואיל שיכול לחתכו״ כה"ג הוא דאמרי' כמאן דפסיק דמי א"כ א"ש קו' תורת חסד דע"כ לא כ' להכשיר בנכרך ע"ג החקק רק היכי דנוכל לומר כמאן דפסיק דמי אבל גבי פתח שער החצר דאסור לחתכו לקלקל מדת גבהו ממה שנאמר למשה מפי הקב"ה ועוד משום לא תעשון כן לה"א דהוי כנותץ אבן ממילא ל"א בי' כמאן דפסיק דמי הלכך שפיר כ' תוס' דהוי צוה"פ מן הצד. ועי' בס' הישר לר"ת סי' רפ"ו חולק על פרש"י ותוס' ומחליט דבמשכן שפיר הי' לו דין צוה"פ א"כ לדבריו אדרבה יש הוכחה דגם בכה"ג ל"ח מן הצד ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב פ"ח בדין הט"ג וז"ל ואף שצוה"פ מה"צ ל"מ כ"ז שעשה מעשה להפוך ועשה מה"צ גלי דעתי' דלא עשאו לשם צוה"פ אבל כל שנעשה מאליו או לסבה אחרת כנ"ד פשיטא אינו פסול עכ"ל ובדבריו מדויק ל' הגמ' (די"א.) צוה"פ שעשאה מה"צ לא עשאה ולא כלום ולכאו' אמאי לא נקט שנעשה מן הצד ולהנ"ל דוקא שעשאה בכוונה מה"צ ששינה ועשה מעשה להפך ממ"ש חכמים לא מהני והאריך בזה בשו"ת דבר אליהו סי' ט' והביא ראי' לזה ממנחות (דמ"ב) והגאון מלובלין בס' תו"ח הנ"ל משיג ע"ד השו"מ דלפרש"י ושאר פוסקים הפסול דמה"צ לפי שאינו דומה לפתח שהמשקוף על המזוזות א"כ אין הדבר תלוי בדעתו כלל וגם ד' תוס' לענין הכלונסות שע"ג ווי העמודים שכ' דהוי צה"פ מה"צ מוכח שלא כדברי השו"מ דמסתמא הוי כאורחא דמלתא ועי' בשו"ת דבר אליהו הנ"ל שכ' עוד טעם להתיר עמודי הט"ג דצה"פ מה"צ פסולה משום דאין על הקורה שם משקוף בשלמא בפתח ממש אלו הי' כה"ג במבוי הי' מותר מדחשיב משקוף לתשמיש הפתח לכן נחשב לפתח לענין היתר שבת אבל בצוה"פ שאין לו שום תשמיש וחשיבות רק לענין שבת בלבד לכן צריכים צוה"פ ממש המשקוף ע"ג המזוזות אבל בהט"ג עיקר חשיבותו הוא בהחוט וא"א לו להיות מונח רק על העששיות דמן הצד שהוא עיקר התשמיש לא נתבטל חשיבותו אף שהוא מן הצד ושם צוה"פ עליו ועי' להג' מהרש"ם בהגהותיו לאו"ח שס"ג שכ' דבזה"ז שעושים הפתחים בסגנון שיש חלון למעלה מהדלת והמשקוף תחוב במזוזות באמצע גבהם י"ל דלכ"ע מהני בכה"ג והוי צוה"פ ורבו של הג' מהרש"ם בשו"ת מהר"י אשכנזי חאו"ח כ"ו כ' דעיקר דאין פקפוק בט"ג דעולה לשם צוה"פ כיון דנתחב בתוך העמוד וכד' זקנו ורבו המק"ח דגם בקצת ע"ג אף דעב יותר כשר וכ"כ בשו"ת מאמר מרדכי סי' ל"א, וע"כ אם יש עצה להעמיד קנים גבוהים עשרה טפחים שיהיו מכוונים נגד חוטי הברזל שלמעלה ואף שאין נוגע המשקוף שלמעלה נמי שפיר דמי דהא קיי"ל א"צ ליגע בודאי מה טוב, אבל אם אין אפשר לעשות כן, נראה אם יסכים כ"ג כדאי המה הגאונים שואל ומשיב, חסד לאברהם, נפש חיא ומהרש"ם וביותר דעת ר"ת לסמוך עליהם שזה ל"ח מן הצד, ומצאתי כעת בשו"ת בס"ס טהרת ישראל שהאריך להקל בזה:
והנה לכאורה אכתי איכא חשש הגאון מקוטנא דט"ג לא נעשה לשם צה"פ אבל חתנו הגאון נפ"ח חולק עליו בהא כיון דצה"פ הוי מחיצה ובמחיצה אף דנעשה מאלי' כשרה כמו בתל, והנה הגאון מקוטנא הביא ראי' דל"מ מפתח היכל דלא היתה רחבה יותר מי' וע"כ משום דל"ה רק לצניעות ומש"ה אין עליו דין צוה"פ ולא הי' יכול להיות רחבה יותר, והנ"ח משיג עליו דהא מסיק דרבנן לא גמרי מהיכל אך לסי' בעלמא ולענ"ד דמהתם יש ראי' להפוך דפריך ורבנן אי מפתחו של היכל לבעי דלתות כהיכל ומשני דלתות היכל לצניעות בעלמא א"מ לא תיהני צוה"פ דהא היכל צ"ה הו"ל אפ"ה עשר אמות הוא דרויח וכו' מידי היא טעמא אלא לרב וכו' הרי מבואר דרב גמר מהיכל ומש"ה ס"ל ביותר מי' ג"כ צריך למעט כהיכל וק' מה ראי' מהיכל דיותר מי' ל"מ צוה"פ והא צה"פ ל"ה רק לצניעות ואין עליו דין מחיצה אבל בצ"ה שנעשה לשם צ"ה מנלי' דלרב ל"מ א"ו דצ"ה תמיד יש עליו דין מחיצה. ומה שהביא הג' מקוטנא ראי' מאכסדרה בבקעה דפרש"י ערובין צ' אכסדרה זו פרוצה מד' רוחותי' ועומד קורה על ד' יתדות ונותנין ד' קורות מיתד ליתד ועליהם מסדרין הנסרים ואותם הקורות קרי פי תקרה א"כ ק' במאי פליגי אי פ"ת יורד וסותם בלא"ה ליהני משום צ"ה וביותר יש להוסיף אומץ לקושיתו לפי"ד רש"י ערובין דף ה. ד"ה ומ"ד דטפי מכ' ל"א יורד וסותם וכ"ה שי' הריטב"א ובפשוט י"ל לפמ"ש רש"י שם דהתקרות הללו נעשו להניח עליהם כסוי נסרים א"כ מה"ט י"ל דל"ה עליהם שם פתח כיון דנעשה לחזק הכסוי נסרים בטלי לגבי הכסוי דומה לבצק בסדקי עריבה בפסחים דמ"ה ועדיפא מינה כיון דהוי מב"מ ואינו חוצץ ונעשה טפל להנסרים ואין עליהם שם פתח ועי' בירושלמי ערובין פ"א ה"ט א"ר בא בר ממל טטרפליות שבכרכים (כעין קורות היוצאים מן הבנינים הגדולים ומונחים על ד' עמודים העומדים לפני כתלי הבית קה"ע) אסור לטלטל תחתיהן מפני שהן סוף תקרה ופריך ואין תקרה מציל משום פאה (בתמי' נהי דלא נעשו לשם קורה מיהת ליהני משום צוה"פ, פ"מ) אר"פ אתי עובדא קמי' ר' ירמי' בד' עמודים ועליהם ד' פצטליות והתיר לטלטל משום פאה ע"ש הרי מבואר מירושלמי דגם שלא נעשה לשם כך מהני משום צוה"פ ועי' קה"ע שפי' פי' אחר ועי' בשו"מ קמא סי' פ"ח הביא לירושלמי דמייתי המג"א סי' תר"ל סק"ב פאה מצלת בסוכה סוף סכך מהו א"ל אין סוף סכך מציל בסוכה מה בין זל"ז זה נעשה לכך וזה נעשה לכך הרי בהדיא דבסוכה הקל בעי' שיהי' נעשה לכך ומכ"ש לענין שבת אבל לענ"ד פי' אחר בדברי הירו' ע"פ המבואר בסוכה יט: בעושה סוכתו כמין צריף דקיי"ל כר"א דפסול משום דאין לו גג ואוהל משופע ל"ש אוהל ואף דלטומאה חשוב אוהל וע"כ הטעם כמ"ש ט"ז יו"ד רפ"ז סק"ג גבי כיפה באין גובהה י' טפחים אין לך מזוזות אלא תאמר מה שמתעקם הוא נחשב למזוזה וא"כ אין לך משקוף שכל העיקום כחדא חשבי' לי' ואין אתה יכול לעשות ממנו מזונות וגם משקוף עכ"ל א"כ ה"נ כשהכל אחד אין כאן מחיצות ואין כאן סכך דאס סכך הכל סכך ואם מחיצות הכל מחיצות וכ"כ באבני נזר סי' רצ"א ומעתה י"ל גם כאן בסוף סכך היוצא מן הסוכה כמ"ש הפ"מ שם כיון דכל הסכך א' הוא א"א לחלק ולומר עד כאן סכך ועד כאן מחיצות אלא הכל נחשב כסכך וליכא מחיצות ובזה נוכל ליישב מה שהק' המג"א שם על המרדכי והגה"מ דס"ל דל"ב נעשה לכך בסוכה מד' הירו' הנ"ל ולהאמור א"ש דמירו' לא מוכח מידי. וכן הסכמת האחרונים דבמחיצה ל"ב נעשה לכך וכ"פ באבני נזר ובחסל"א תנינא סי' מ' ובדברי מלכיאל ח"ג סי' ג' ובת' מהרש"ם ח"ג רס"ב ובשו"מ סי' פ"ח ובנפש חי' הנ"ל והג"ה מהרש"ק בחכמת שלמה יע"ש:
ב) ספק הב' כי נצרך לו צוה"פ ארוך אם אין מקלקל מה שעומדים באמצע איזה עמודים. הנה בס' תורת חסד סי' הנ"ל בדין הט"ג הוא חושש למ"ש שערי תשובה שס"ג סק"ט בשם אוהל יעקב דאין לעשות צוה"פ כולם פתחים סמוכים זל"ז אבל התו"ח בעצמו כ' שמדברי תוס' ריש ערובין כלונסות משמע להפוך ועי' שו"ת בית שלמה סי' נ"א שאין מדקדקין בזה וכ"מ בח"ס או"ח פ"ח ומצאתי בס' מחשבות ישראל בתשו' הגאון רח"א וואקס זצ"ל מפיעטרקוב בעמ"ח נפש חי' שכ' שאין שיעור לצוה"פ לארכו והעמודים שביניהם הם רק מחזקי הקנה שלמעלה עכ"ל וכ"מ בערובין צ"ב וכי מצינו מחיצה לאיסור וכן נהוג עלמא להקל בזה ומצאתי שכבר העיר בזה בקונטרס התשו' בס"ס טהרת ישראל והביא עוד ראיות לזה:
ג) ספק הג' אי מהני לחי באלכסון, הנה מלתא דא צריכא טעמא רבה ולכאורה יש להביא ראי' דבאלכסון ל"מ דהא כ' תוס' ה:
ד"ה ד"א דאף דלחי משום מחיצה מ"מ בעי נמי היכר קצת ומבואר בש"ס ח:
אר"כ מבוי שצדו א' ארוך וכו' אימא טעמא דידי קורה טעמא מאי משום היכר ובאלכסון ל"ה היכר הרי מפורש דבאלכסון ל"ה היכר אבל ז"א דברש"י שם ד"ה ובאלכסון שהרי בני מבוי נמשכין חוץ מכנגד כותל הקצר ואומר מותר להשתמש ברה"ר לפי שאין אותו העודף דומה שיהי' מן המבוי עכ"ל הרי בעליל דלאו משום דבאלכסון ל"ה היכר אלא משום דאותו עודף אינו דומה שיהי' מן המבוי א"כ שפיר י"ל דבאלכסון נמי חשוב היכר וראי' ברורה לזה ממ"ש הרא"ש בשם הר"מ דבתוך המבוי יכול להניח הקורה גם באלכסון וכ"פ הטור והמחבר סי' שס"ג ס"ל וא"נ דבאלכסון ל"ה היכר כלל א"כ אף בתוך המבוי לא יועיל א״ו דבאלכסון הוי היכר, ולכאורה הי' נ' להביא ראי' דל"ח היכר כלל מד' רבא דאמר קורה משום היכר ובאלכסון ל"ה היכר וק' טובא הא התוס' שם הק' למ"ד מניח הקורה באלכסון היכי שרי להשתמש נגד הארוך הא אין כאן אלא ב' מחיצות ותי' דס"ל קורה משום מחיצה מדאו' ע"ש א"כ לרבא, דס"ל קורה משום הכירא ת"ל דליכא אלא במחיצות וכבר עמד ע"ז בהגהות דו"ז הג' יעב"ץ ז"ל מיהו אי נימא דבאלכסון ל"ה היכר כלל א"ש דאי משום דליכא אלא ב' מחיצות הא אינו אסור אלא נגד הארוך אבל נגד הקצר הא שוב הו"ל ג' מחיצות ומותר אבל מטעמא דבאלכסון ל"ה היכר א"כ ליכא הכשר קורה כלל ואסור לגמרי אבל ז"א דא"כ תמוה מאד היכי קיי"ל דבתוך המבוי מותר גם באלכסון לדידן דקיי"ל קורה משום מחיצה ל"ה כלל הכשר קורה באלכסון לפ"ז א״ו דגם באלכסון איכא היכר ושא"ה כמו שפרש"י משום דאותו עודף אינו דומה שיהא מן המבוי ויאמר דמותר להשתמש ברה"ר ובקו' הנ"ל שערי תירוצים לא ננעלו ועי' במ"ז סקכ"א מ"ש עפי"ד התוס' משום דאסור להשתמש נגד הארוך ל"ח ע"ג כותלי המבוי כיון דאסור להשתמש שם ובס' תו"ש תי' באופן אחר עיי"ש. ונ' ראי' ברורה לזה שהרי למ"ד קורה משום מחיצה ס"ל נמי משום היכר כמו שהעלה מהרש"א בערובין ד: תוד"ה מותר וכד' רש"י שגם למ"ד קורה משום מחיצה למעלה מעשרים פסול משום דל"ה היכר כמ"ש כה"ג התו' בד"ה כן גבי לחי ולפלא מאד בעיני על רבינו המהרש"א דלמה לו להביא ממרחק לחמו ממ"ש תו' כן גבי לחי ולא הזכיר שמפורש כן גבי קורה עצמה בתוס' סוכה כב: ד"ה אבל שגם למ"ד משום מחיצה מ"מ בעי נמי היכר קצת ואפ"ה מהני באלכסון למ"ד קורה משום מחיצה כמו דמפרש רבא טעמא דידהו אע"ג דבעי נמי היכר קצת אע"כ דהיכר קצת חשוב מיהו והלכך מהני ממילא הה"נ לדידן דקיי"ל לחי משום מחיצה אף דבעי היכר קצת מ"מ מהני לחי באלכסון. ועוד נלע"ד טעם נכון להתיר בנ"ד ע"פ המבואר בד' רש"י ק:
גבי תל המתלקט דאמרי' ג"א מחיצות השפוט להעלותם למעלה ביושר ובשו"ת אבני נזר סי' רצ"א התיר מה"ט הנה של צוה"פ העומד בשפוע ע"ש ה"נ אמרי' ג"א השפיע להעלותו ביושר כדי שיהא מכוון. ולכאורה יש להעיר לפ"ז מעירובין ח' הנ"ל גבי מבוי שצדו א' ארוך דלרבא דס"ל קורה משום היכרא אינו מניח אלא נגד הקצר וק' אמאי לא יועיל גם באלכסון לרבא נימא גוד אסיק להעלותו מכוון בשוה אך זה טעית דאי נימא ג"א להעלותו בשוה א"כ הקורה אינה מונחת על המבוי והקורה צריכה שתהא דבוקה במבוי כמבואר בתוס' שם ד"ה מניח אבל כאן א"נ ג"א להעלותו מכוון בשוה שפיר יועיל ותו הא מבואר בגמ' למ"ד קורה משום מחיצה מהני באלכסון א"כ הה"נ לדידן גבי לחי דקיי"ל משום מחיצה דבשניהם צריך היכר קצת והאיכא ודמי להעמיד הלחי פחות מג"ט בקרקע דמהני משום לבוד כמבואר שס"ג ס"י שג"כ הללממ"ס כמו ג"א וגם במבוי שצדו א' ארוך וצדו א' קצר אם הניח הקורה באלכסון הדין דחינו רשאי לטלטל במקום הארוך אלא נגד הקצר אבל נגד הקצר רשאי לטלטל גם במקום הארוך כמ"ש מחצה"ש סקל"ב ובלחי אם מעמיד א' בצד הארוך וא' בצד הקצר להב"ח מותר להשתמש גם במקום הארוך נגד הלחי במקום הארוך ולט"ז סקכ"א אינו רשאי להשתמש רק נגד הלחי בצד הקצר גם במקום הארוך עיי"ש ומעתה הדבר פשוט וברור שיש להתיר גם באלכסון כיון שא"א באופן אחר:
ד ספק הרביעי אם עמודי צוה"פ רחוקים מן הכותל ובכ"ש מחמיר אם רחוקים ג' טפחים והוכחתו מד' התו' די"א שהק' בשם ר"ת אהא דקמבע"ל אי צ"ה מהני למעלה מכ' דל קנה שלמעלה ליתכשר בלחי דמועיל אפי' בגובה וא"נ דצ"ה מהני גם ברחוק ג"ט מכותל הו"ל לאוקמי בכה"ג דמשום צ"ה מהני ומשום לחי ל"מ א"ו שגם בצ"ה ל"מ בריחוק ג"ט אבל כל האחרונים חלוקין עליו בהא עי' ישיע"ק שס"ג ס"ה ובח"ס או"ח צ"א ובית מאיר שס"ג ס"ו ובת' רעק"א י"ח ובשו"ת הרב בש"ע סי' ג' דהמנהג הפשוט שלא לדקדק בכך ולית דחש לה והמחמיר בד"ס עליו לה"ר כדתנן רפ"ד מידים ע"ש וכ"כ בשו"מ קמא סי' ס"ט וחסד לאברהם מהד"ת סי' מ' ובת' מהר"ם שיק או"ח קס"ח. ובקו' בכ"ש הרבה תירוצים נאמרו וגם אנכי ישבתי בכמה אנפין ואציע לפני כ"ג חד מנהון דבטעם הרחיק ג' טפחים מכותל דפסול כ' מחה"ש שס"ג ס"ה דאף לחי שהוא משום מחיצה מ"מ בעי היכר קצת כמו שהובא במג"א סק"י וברחוק מכותל ליכא היכר וכדבריו מפורש בתוס' ערובין ט. ד"ה שאין בגובהן ג' ובתו' סוכה כה: ד"ה אבל, והנה האחרונים נחלקו אי צוה"פ בעי נמי היכר ועי' אבני נזר רצ"א ע"ד המק"ח דס"ל דבעי היכר וז"ל ולדידי ל"נ כן דלא מצינו ענין היכר רק היכי שיש מחיצות המתירות מדאורייתא רק מדרבנן בעי היכר דהיינו בשלש מחיצות משא"כ בצה"פ שמועיל בארבע רוחות שהפתח כמחיצה ויש כאן ד' מחיצות ל"ל היכר וחילא דידי מהא דכשר צ״ה אף דגבוה יותר מעשרים אף דכל דבעי היכר לא מתכשר למעלה מכ' דקורה למעלה מכ' פסולה דלמעלה מכ' אף היכר קצת לא הוי א"כ צוה"פ דכשר למעלה מכ' מוכח דל"ב היכר ע"ש וא"כ א"ש דלהס"ד דקמבע"ל אי צ"ה מהני למעלה מכ' א"כ צ"ה נמי בעי היכר הלכך גם ברחוק ג"ט נמי פסול דל"ה היכר א"כ שפיר הק' ר"ת אף את"ל דל"מ צ"ה בגובה דל צה"פ ליתכשר מתורת לחי דא"ל דנפ"מ במופלג מן הכותל הא אי נימא דבצ"ה ל"מ למעלה מכ' גם מופלג מכותל פסול:
עוד יש ליישב קו' בכ"ש דהנה בטעמא דלחי שהרחיק ג"ט מכותל פסול כ' מג"א שס"ג סק"ה בשם רבי' יונה משום דאתי אוירא מהאי גיסא ואוירא מה"ג ומבטל לי' והנה בערובין י: גבי רחב ט"ו אמה דפריך ואמאי יעשה פס אמה וירחיק שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה ומשני שא"ה דאתי אוירא מה"ג ואוירא מה"ג ומבטל לי' ולכאורה ק' לפמ"ש תו' סוכה ז. ד"ה ויעמידנו דסוכה כשיעמיד הטפח באלכסון לא אתי אוירא דה"ג משום דטפח סוכה מה"ת ל"ש ביטול אוירין א"כ לחי שהוא משום מחיצה והוא מה"ת איך שייך ביטול אוירין אך י"ל דמיירי כאן בהכשר קורה דמשום היכרא א"כ ל"ה רק מדרבנן ושייך ביטול אויר אך ק' לפי"ד הר"י הנ"ל בטעם פסול לחי מופלג ג"ט מכותל משום ביטול אויר הא לחי מחיצה דאו' ל"ש ביטול וצ"ל דגם לחי ל"ה מחיצה גמורה מדאו' ומש"ה במפולש בעי' צ"ה דוקא ול"מ לחי רק ברוח רביעית דמה"ת רה"י רק דרבנן הצריכו תיקון וסגי בלחי א"כ בצה"פ דמה"ת הוי מחיצה דמהני גם במפולש ול"ש בו ביטול אוירין כתו' הנ"ל ממילא כשר גם במופלג מכותל, אך כ"ז לפי המסקנא דצ"ה מהני גם ביתר מעשר ובפרוץ מרובה אבל להס"ד דקמבע"ל אי צוה"פ מהני גם בגובה הרי דל"ח מחיצה גמורה ע"כ גם הרחיק ג"ט פסול משום אויר לכן שפיר מקשה ר"ת דל קנה דמכאן ומכאן ליתכשר משום לחי ומצאתי מפורש בריטב"א דף י' סד"ה עושה פס דבצ"ה ל"א ביטול אויר מיהו כ"ז לפי טעם הרר"י משום ביטול אויר אבל לפמ"ש בכ"ש משום מחיצה שהגדיים בוקעים בו אכתי לא ניחא מיהו גם בזה י"ל לפי"ד ריטב"א בדף י"ד למ"ד קורה משום מחיצה לא אכפת לן בבקיעת גדיים משום דהו"ל כסתום וע"כ אף למ"ד לחי משום מחיצה מ"מ לא הוי מחיצה גמורה מה"ת כנ"ל ומה"ט לחי נמי בעי היכרא כנ"ל משא"כ קורה למ"ד מחיצה הו"ל מחיצה גמורה לכך לא אכפת לן בבקיעת גדיים א"כ צ"ה דהוי מחיצה גמורה פשיטא דלא מקלקל בקיעת גדיים כמ"ש הריטב"א וצה'"פ ל"ב היכר כמש"ל בשם אבני נזר ומצאתי כן בב"ח שס"ג סט"ו וכ"ז להמסקנא אבל לס"ד דלא עדיף צ"ה מלחו"ק ממילא פוסל גם בו בקיעת גדיים ופסול גם רחוק ג"ט מכותל ושפיר מק' ר"ת וי"ל להעמיד תי' זה בדברי הרב בש"ע בהשגתו על הבכו"ש עיי"ש:
ה ספק החמישי בענין הטרעטואר המפסיק בין צה"פ להלחיים העומדים סמוך לכותלי הבתים. ולכאורה יש לחוש משום דלמא שביק פתחא רבא ועייל בפת"ז כבסי' שס"ג סל"ד. אבל יפה כ' בת' מהר"ם שיק סי' קס"ח דגבי צ"ה ל"ש דלמא שביק וכו' דע"כ לא שמענו זה אלא במבוי שהכשרו בלחי או קורה ודוקא על פתח מבוי מהני לחו"ק וכשמבטל שם פתח ממנו ל"מ הלחי ונהי דל"ה פרצה מ"מ הוי מבוי בלי תקון ואסור וכמ"ש כ"ז רש"י דף י: ור"י שם אבל צ"ה דמהני בכ"מ אפי' בלי פתח מה בכך דמבטל שם פתח אפי' ל"ה פתח מהני צ"ה והוי כסתום וכעומד מרובה וראי' מדי"א דעומד מרובה עה"פ דומה לצ"ה וכשם שזה מהני לעולם כך זה מהני א"כ בנ"ד ליכא חשש, אבל לכאורה עדיין יש לחוש מדברי הרמ"א שס"ה ס"ב אבל אי בב"ר אפי' לא נפרץ רק ד' טפחים צריך לתקנו אולם מה התקון עי' בית אפרים סי' כ"ה דסגי בא' מתקוני המבוי וכ"כ בפמ"ג מ"ז סק"א ויראה דתקון לחי או קורה סגי וכ"ה דעת האהעו"ז דכל הפרצות שבסי' זה כגון בב"ר נתקנו ע"י לחו"ק א"כ יש לנו עצה ע"י לחי לעומת צ"ה ולכאורה יש לחוש לפי"ד הרמ"א בסכ"ו דכל המבואות דין חצרות להן א"כ אזיל לי' היתרא דלחי דל"מ בחצר רק בזה י"ל ממ"נ דאם יש להן דין מבוי הרי ניתר בלחי ואם יש להן דין חצר לא מזיק בב"ר, כמ"ש המג"א והט"ז. ועוד יש היתר עפי"ד הט"ז סק"א בישוב דברי הטור ורי"ו דכל שלא נעשה פרצה מחדש אלא כך הי' מתחלה וליכא כאן ביטול פתח לא מיפסל משום בקיעת רבים, עוד יש לדון בנ"ד להתיר אף בלי לחי כלל עפ"ד המג"א אם מבואות שלנו דין חצרות להם והמהרי"ט העלה שדין חצר להם ולא פסול בב"ר ובאהעו"ז השיג דאף אם דינם כמבוי אין אוסר פרצה פחות מי' אם יש לו צ"ה מצד שכנגדו דהו"ל עומד מרובה עה"פ דמתיר ק"ו מלחי כמ"ש דף ה. וכ"ה דעת הג' מליסא בס' נח"י וכ"פ בת' נפש חי' סי' כ"ט ומשיג על הפמ"ג דבתיקון לחי סגי ולא הרגיש דשוב סגי בעומד מרובה וכ"פ הגאון יעקב דף ו' והעלה כן מד' הריטב"א וכ"ה דעת החיי אדם כלל ע"א ועי' ת' שבט סופר סי' ז' אבל בבית אפרים סי' כ"ה חידש דבצ"ה נהי דמהני למחשבי' כסתום אבל אין לו דין עומד גמור שיתיר הפרצות ובאבני נזר סי' רפ"ז שרק עומד מרובה על הפרוץ מהני ולא פתח מרובה עה"פ. ברם על עצם הדין דבב"ר יש להעיר מ"ש בש"ע דפרצתו בד' טפחים לפי"ד תו' פסחים ק"ט: דאדם עם בגדיו מחזיק אמה לכה"פ ובמנחות צט. וברש"י שם ד"ה אלא דברווחא בעי יותר א"כ ד"ט שהיא פחות מאמה ב' טפחים איך נוכל לחשבו בב"ר וכי גרע מאית לי' גדודי דל"ח בב"ר הואיל שאין נח לעבור בה כמ"ש רש"י שם וצ"ע:
ו) ספק הששי בדין הנהר שמקיף אם נחשב למחיצה, בשס"ג סכ"ט מובא ב' דעות אי חיישי' שמא יעלה הים שרטון ובט"ז סק"כ החמיר אם נקרש בחורף גם בעת יתהלכו מימיו ומג"א מחמיר רק בשעת הקרישה ודעת אבהעו"ז שאין מים נקרשים מבטלים מחיצות וכ"ה דעת שב יעקב סי' י"ז ועי' באו"ז הגדול ה' ערובין סי' קס"ד בשם בה"ג ובס' בשר ע"ג גחלים דמתא דהדר לי' נהרתא א"צ שום תקון ודינה כמו שמוקף חומה ועי' בת' מהרי"א הלוי ח"ב צ"ד דבימות הקיץ חלקו כל האחרונים על הט"ז ובימות החורף המחמיר תע"ב והמיקל יש לו על מי לסמוך וכן היקל בנודע בשערים מהד"ת ה' ובת' הרי"ם סי' ד' התיר גם בימות הקרישה בווארשא על סמך מחיצת הווייכסל וכ' להרב השואל א"י למה מחפש אחר חומרות בדבר שהעיד המהרי"ט שנהגו היתר ע"פ זקנים וכו', רק מה שיש לספק עוד לכאורה לפמ"ש בת' בית אפרים סי' כ"ו בשם ריטב"א בשם רמב"ן דבמחיצה ביד"ש במי' שרואה א"ע תוך המחיצה והעלה לפ"ז אם העיר גדולה אין לסמוך על המים ועי' בכורות נד: עד ט"ז מיל שלטא עינא ועי' בזה בשו"מ מהד"ק ח"א רצ"ט ובית שלמה נ"א דכל הפוסקים לא ס"ל כן, ואף לפי דעתם יש להקל לפמ"ש הג' מהרש"ם בס' אור"ח כיון דלהעומד בתוך העיר לא ניכר הפרצה שהרי הבתים סותמים וסביב להעיר הרי רואה את המים לכן אין להחמיר ע"ש:
ו) ספק השביעי תל שלא הוקף לדירה אם מצטרף למחיצות אחרות, מקור ד"ז בערובין כב: ובש"ע שס"ג סל"ו תל חשוב מחיצה ובמג"א סק"מ דכ"ז בלא בקעו בו רבים שאל"כ אתי רבים ומבטלי מחיצה כיון דאינו עשוי ביד"א ואפשר דלא מקרי רבים פחותים מס' רבוא והוא מתו' ערובין כב: ד"ה דילמא וי"ל דמחיצה שאינה עשוי' ביד"א ל"ח כולי האי ואפי' רבנן מודו דאתי רבים ומבטלי מחיצתא ועי' מג"א שס"ה סק"ד דלא מקרי לא בב"ר רק מקום מטונף או מקולקל בטיט ובת' בית שלמה מ"ח אם אדון העיר מונע מלעבור שם ל"מ להתיר הפרצה ובשו"מ מהד"ק ק ח"א רנ"א היקל בכגון דא ברם דעת מג"א דל"מ בב"ר רק בס' רבוא א"כ בעיירות שלנו יש להקל ובהג״א רפ"ב דערובין מבואר כהמג"א ע"ש רק מה שיש להעיר הא מקור מקומו של ד"ז טהור מהתו' שהק' מבבל דמקיף לי' דגלת והא אמרי' בברכות נח. אמר עולא נקטי' אין אוכלסא בבבל תנא אין אוכלסא פחותה מס' רבוא א"כ מה תי' תוס' דבמחיצה ביד"ש גם לרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצה כיון דהוי פחות מס"ר, האומנם כי לפ"ז יקשה גם מגמ' גופי' דפריך התם בבל נמי מקיף לה פרת ודגלת ומוכח דבבל רה"ר ואמאי כיון דאין אוכלסא בבבל דהיינו ס"ר ואין לומר דש"ס כאן ס"ל דהי' ס"ר בבבל חדא איך תהא פלוגתא במציאות ותו הא בגמ' ו:
אמר עולא גופי' הני אבולי דמחוזא אלמלא דלתותי' נעולות בלילה חייבין עליהן משום רה"ר הרי בהדיא דבבבל חשיב גם לעולא גופי' רה"ר אף דהוא אמר אין אוכלסא בבבל אך בס' אור"ח ראיתי בשם בית יעקב שרק בעיר בעי ס"ר להיות ר"ה אבל בדרך שהוא מחוץ לעיר א"צ? ס"ר ובתורי"ד פסחים ס"ט וסוכה מ"ג מבואר חוץ לעיר ר"ה הוא וחידוש על האור"ח שלא הביאו ועי' באו"ז ה' ערובין סי' קכ"ט שכ' אפי' בפחות מס"ר נמי רבים מבטלין מחיצה ובת' כנסת יחזקאל כ' דוקא ברחב בית סאתים יש חלוק בין מחיצה ביד"ש או לא ובת' ח"ס או"ח פ"ט חולק עליו דאין חילוק רק בין ניחא תשמישתא או לא ובב"ש ח"א מ"ג כ' שכמה גדולים שלפנינו סמכו על המג"א דלא מקרי בב"ר פחות מס"ר וע"כ לא עשו תקון ערובין בתל המתלקט אף שהי' שם במקום שעובר דרך מפולש לרבים ול"א אתי רבים ומבטלי מחיצה שאינה עשוי' ביד"א רק בניחא תשמישתא או ברחב מב"ס ולא היקף לדירה אבל מנהגנו לתקן בצ"ה אבל לא בב"ר רק שהוא שביל יחיד אין להחמיר ובתשובה מאהבה סי' קי"ב בתשו' הג' נוב"י למ"ד ג' מחיצות דאו' פשיטא אם יש ג' מחיצות וברביעית בב"ר לא מבטלי מחיצה ואף למ"ד ד' מחיצות דאו' מ"מ אין להחמיר פחות מי' אמות אפי' בב"ר ועי' בת' דו"ז שאילת יעב"ץ סי' ז' שחולק על המג"א וכן בת' מהרי"א הלוי ח"ב צ"ד ע"ש שהאריך בזה וכ"ה דעת גאון יעקב בערובין שם וברוקח סי' קע"ח הא דחזרו ישראל לאחוריהם י"ב מיל אף דתחומין מה"ת העננים היו מחיצות ואף שהיו מחיצות ביד"ש לא אתי רבים ומבטלים מחיצה ועי' באור"ח שם ובס"ס טהרת ישראל מ"ש בזה ע"ש:
ומה שלבי עוד מהסס בזה משום דהמחיצות האלה דהיינו הנהר והתל ל"ה מוקפים לדירה ולענין התל עי' ערובין כד. קרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה וכו' ובסי' שנ"ח ס"ב ופמ"ג א"א סקל"ט דאם התל הי' פחות מי"ט גובה והשלים עד י"ט דנחשב מוקף לדירה דנעשה אחר שנבנה העיר ועוד נמצא עצות לזה באחרונים עי' משנה ברורה שנ"ח סקכ"ב ובת' דברי חיים ח"ב ל"ג ולענין הנהר הי' מקום לומר עפי"ד מג"א סקל"א לחלק בין עת הקרישה דל"ח מחיצה ובימי הקיץ נחשב מחיצה א"כ י"ל דנחשב כישב ולבסוף הוקף כיון דבשעה שנעשה מחיצה מחדש בהגיע ימי הקיץ כבר הי' הוקף מקודם דהיינו בימי החורף דאז ל"ה מחיצה מחמת הקרישה ודוגמא לזה בטהרות פ"ג מ"א קרשו הרי אלו שניים חזרו ונמוחו כביצה מכוון טהור והק' הר"ש נימא טומאה שבהם להיכן הלכה כמ"ש בפסחים ל"ג ותי' הרא"ש דכשקרשו בטל שם משקה מהם וכשחזרו ונמותו הו"ל כמשקה חדש וטהור לגמרי ע"ש וה"נ דכוותי' בהגיע תור הקיץ ונתפשר הקרש והגליד נחשב אז כמים חדשים וכמחיצה חדשה אמנם מצינו סברא גם להפוך בתו' ברכות נ. ד"ה שחלקוה דמטה מטמא אברים משום שהדיוט יכול להחזירה ל"ב מתורת כלי א"כ י"ל הה"נ כאן כיון שמאליו יחזור למים מעולם ל"ב תורת מחיצה ויש לה"ר לזה מתוס' טהרות פ"ב ה"ג מי חטאת שהגלידו טהורין נמוחו חזרו לטומאתן הישנה הרי דלא פקע לגמרי שם מים גם בשעת הגלד משום שיכולים לחזור להתפשר למים וה"נ כאן שמאליו עומד לחזור להיות כמים ל"ב תורת מחיצה ממנו ועי' ברמ"ה ב"ב כ. אהא דכפור והגליד אין ממעטין בחלון דטעמא משום דלאותמוסו קיימי וכמאן דאיתמסו דמי ע"ש ועי' סדרי טהרות אהלות קעה: ומה גם שהבאתי דעת רוב פוסקים לעיל שגם בזמן הקרישה נמי נחשב הנהר מחיצה וכמש"ל בשם מרן תשו' הרי"ם ז"ל שסיים דדברי הג' מהר"ש ברורים דהרי מבואר בב"ב כ' ובמשנה דאהלות דכפור וגליד וכו' שימסו ויהיו מים וברמב"ם פ"י כשעשה אהל מהם אינו כלום ואף בחורף וע"ג נהר ע"ש ולפ"ז שוב הו"ל הוקף ואח"כ ישב דלא נחשב מוקף לדירה וכמו כן לענין התל לא ידענא נמי אם בידו לטכס עצה ואם המים שבנהר טוב לשתי' נחשב הנהר מוקף לדירה משום שהוא בכלל העיר כדמוכח באה"ע קכ"ח ס"ו ואו"ח שנ"ח י"א ועי' ת' מהרש"ם ח"ד סי' ע"א דכל שראוי לשתי' אינו מבטל הדירה, אמנם לפי המבואר בפמ"ג שס"ג מ"ז סק"כ וז"ל ודע דנהר או תל המקיף את העיר לא מוקפים לדירה אך אם עושה במקום א' ברחב יותר מעשר צוה"פ עושה כל העיר מוקפים לדירה וה"נ בנ"ד כיון שיש במקום א' צ"ה נחשב מוקף לדירה:
ח) ספק השמיני ביהודים מחללי שבת, מלבד מה שבגדר מחללי שבת עוד יש לדון טובא כמבואר באחרונים ולפ"ד בעל העטור מובא בתשב"ץ ח"ג מ"ג חשוב מומר רק בעבודת קרקע ובת' מחנה חיים אה"ע א' רק במחלל שבת בפני עשרה שומרי שבת לא בפני י' מחללי שבת, ועיקר בזה דמהני שכירת רשות כמ"ש הג' מהרש"ם ז"ל בס' א"ח וראיתי שכתב כן גם הדר"ג שי' בספרו חבלים בנעימים ח"א סי' ה' בשם ידידנו הגרח"ב ז"ל עפי"ד עצי אלמוגים שצ"א סק"ג להתיר קניית רשות משר העיר ע"פ גמ' ב"ב נה. בטסקא ואין להאריך בדבר שכבר נהוג עלמא להיתר באין פוצה פה ומצפצף וקיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואפי' ביחיד נגד רבים ואף שדעת הגה"א פ"ד מערובין ה"ט דדוקא בתנאי ולא באמוראי דעת תו' ומרדכי אינו כן ועי' בהגהמי"י פט"ז ובתשב"ץ ח"ד ל"ח ואבקת רוכל י"ז שגם בפוסקים הל' כמיקל בעירוב ובלח"מ פ"א מאבל דל"ה בגדר ספק ועדיף מס' נפשות להקל ואף שדעת ריב"ש שבמחיצות אין הלכה כמיקל רוב הפוסקים לא ס"ל כן וכ"ה דעת ר"ח בהגה"מ שם ועי' ת' מהרש"ם ח"ד סי' ק"ה:
ש"ב חותם ברגשי כבוד ויקר.
אברהם נתן בהגאון מהרי"א שליט"א ראב"ד זגיערז וכעת אבד"ק סאניק.
גם אנכי דורש שלום ש"ב יקירי ומברך אותו מקרב לב, אשרי חלקו שזכה לצאת מארץ הדמים ויסד כסאו בארץ ברוכה עם שמים בבחינת תפארת נטוים על ראשו כבוד המגיע להדרתו, וכו' חפץ ה' יצליח בידו כברכת ש"ב מוקירו אוה"נ:
שלמה יהודה ליב בהגאון ר' שלום צבי הכהן זצ"ל אבד"ק זגיערש. כבוד אבי הגאון שי' דור"ש הדר"ג ביקר ואהבת עוז.