אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אורח חיים › סימן ד

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אורח חיים · סימן ד

סימן ג

ב' חנוכה תרע"ז מאסקווא. להרב הגאון מ' שמואל ראבינוביץ אבד"ק מאסקווא.

א) במג"א נ"ו סק"ב מביא שהש"ך הקשה שדברי הרמ"א בשם הג"ה אשרי שלא יפסיק בין שמי' לרבה או בין רבה למברך, הם נגד סוכה לט. דר' ספרא אמר אידי ואידי אסוקי מלתא הוא ולית לן בה, וראיתי בס' ערוך לנר סוכה שכתב דהג"ה אשרי הוא בברכות כא: ושם איתא מהו, להפסיק ליהא שמי' רבה ומסיק דאינו פוסק וע"כ הפי' הוא אם שמע קדושה באמצע יש"ר או לא יפסיק בין שמי' לרבה בדברי קדושה אבל בהפסקת שתיקה לא מיירי כלל ויכול לשתוק כגמ' סוכה עכ"ד. וכמה זרים דבריו, דלפי פירושו, מה דמסיק הג"ה אשרי אבל בין רבה למברך ל"ל בה, היינו דמותר להפסיק בדבור. והלא בסוכה מבואר דרק בשתיקה מותר משום אסוקי מלתא אבל בדבור אסור (זה עתה תרפ"ב ראיתי בדגל התורה סי' ל"ו מתמה עליו ג"כ מטעם אחר):

ובחבור שמן פך על או"ח כת"י שיש אתי מאבי אבות אשתי הג"ר פנחס נכד הגאון ר' נחום אחי הש"ך וחתן ר"ש קיידנובר בעל ברכת הזבח מתרץ קו' דודו דכמו דאמרי' ביבמות קו: מודה רבא בלא אבה יבמי משום דאיכא למטעי ה"ה כאן כיון שיש פלוגתא בתו' ברכות ג. ד"ה ועונים בתיבת רבה היכא קאי, ע"כ המפרש כפי' ר"י שם צריך לחברם כדי שלא לטעות בשביל הפסקתו שכוונתו לאידך פרושא דהשם יהי' רבה קאמר, ודוקא בזמן הגמ' שלא נפל ספק והי' פשוט שהפי' יהא שמו הגדול מבורך, הי' דמי ללא חפצתי לקחתה דאסוקי מילתא היא ולכן כ' באגודה פ"ק דברכות די"ל שמי' בלא מפיק ה"א דלא לשתמע שם י"ל והיינו משום דאיכא למטעי חייבים לפרש וה"ה בזה. (עי' זוהר בראשית קסט. ד"ה הצילני מכאן מאן דצלי צלותי' דבעי' לפרשא מלוי כדקא יאות וכ"כ ט"ז או"ח תקצ"א סק"ג דלכן אומרים לזרעו של יעקב וכ"כ פמ"ג או"ח קכ"ז מ"ז ד' דבתפלה ראוי לומר לשון מבורר טפי):

ב) ועל דבר קו' רעק"א במגילה כו. על רש"י ד״ה לא שנו שכ' דאם מכרו ז' טובי העיר בלא מעמד אנשי העיר גם בכהנ"ס בקדושתו עומד בידי לוקח. ותמה רעק"א מדברי רש"י כז:

ד"ה ורבנן שכ' כיון דשקיל דמי ומעלי להו בקדושה וכו' כל דבעי לוקח עביד, והיכא קאי אי במעמד אנשי העיר א"צ להעלות הדמים בקדושה ואעפ"כ הלוקח מה שירצה יעשה ואי בלי מעמד אנשי הכיר אף אם מעלה הדמים בקדושה מ"מ בית הכנסת בקדושתו וסיים בצע"ג. ותי' מר דכוונת רש"י הכא דוקא כל זמן שלא העלה המוכר את הדמים בקדושה אז החפץ הנמכר בקדושתו, אבל אם העלה את הדמים פקעה קדושה מן החפץ. ודקדק כן מרש"י הנ"ל ד"ה ורבנן, שרש"י מבליט כיון דשקיל דמי ומעלה להו בקדושה שפיר דמי, היינו דזה תנאי ותלוי בזה, וכל זמן שלא יעלה הדמים אין החפץ יוצא מקדושתו:

אי אפשר לומר כן, דפשיטא דאף שהדמים מונחים ביד המוכר, מ״מ תכף כשנמכר יצא החפץ לחולין והדמים נתפסים וכמו בתמורה, וכמ"ש מגילה כו: האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי וכ' רש"י דחלה קדושה על החלוף או על הדמים והוא יצא מן הקדושה להשתמש בו, וברור דאפי' אם ישתמש המוכר בדמים אלו צרכי חול מ"מ כיון שקדמים נתפסים כבר יצא החפץ לחולין, והמוכר הוא דעביד איסורא:

וכי ס"ד שאם המוכר במדינת הים יהי' הלוקח בספק איסור שמא אין המוכר מעלה בקודש שם את הדמים, אתמהה, ופשוט במתני' כז:

והלוקח מה שירצה יעשה:

ומפורש בגמ' כו:

מתנה כזביני דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוה יהיב לי' וכו' ואם נאמר דבזביני אם אינו מעלה המעות אין החפץ נפקע א״כ מה בכך דמתנה כזביני מ"מ הנאה זו לא באה לעולם ולא תבא לידי קדושה ולמה נפקע החפץ מקדושתו, אע"כ דאין קדושת החפץ תלוי בזה ואע"פ שההנאה נשארה חול, מ"מ שרי להשתמש בהחפץ כיון שנתחלל על הנאה זו:

וגם עי' ברש"י שם ד"ה אלא שלא מכרו, שהביא ראי' מתילא דרבינא דבמכר כל דהו (היינו בלי אנשי העיר) קאי בקדושתו, והא רבינא שאל מר' אשי רק על התל ולא גלה דעתו כלל שרוצה להוציא הדמים לחולין, ולמה השיב לו ר' אשי דצריך דוקא במעמד אנשי העיר ואין עצה אחרת. הא יכול להחזיק הדמים בקדושה ואז יהי' מותר לזרעה אף בלי מעמד אנשי העיר, אלא ודאי שכוונת רש"י אפי' אם יעלה הדמים מ"מ בלי מעמד אנשי העיר החפץ בקדושתו. וכן מפורש ברש"י שהביא ראי' מספרים שאף שלוקח בדמים ס"ת מ"מ הספרים נשארים תמיד בקדושתם, הרי שדעתו שהחפץ קדוש אף שמעלה הדמים. ומה שכ"ת מדקדק מרש"י ד"ה ד"ה ורבנן דכ' ומעלה להו בקדושה מעולה, הפי' שהדין כן אבל אין זה תנאי כלל:

וקו' רעק"א עצומה, ותמוה למה הקשה מדידי, אדידי' ולא הקשה איך יפרנס רש"י מתני' וחכמים אומרים מוכרים אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים, דע"כ מיירי בלי מעמד אנשי העיר דאי במעמדן אף לארבעה דברים מותר כמ"ש כל הראשונים וקיי"ל קנ"ג ס"ט, אם לא שנאמר דשיטת רש"י כראב"ד מובא בכ"מ ספי"א מתפלה דארי' במעמד אנשי העיר אסור בארבעה דברים:

ואולי יש ליישב כוונת רש"י במ"ש ובהכנ"ס בחשיבותו עומד, היינו דיש לו עדיין חשיבות לענין זה דאסור להשתמש בו תשמישי גנאי כארבעה דברים אבל אם נמכר ע"פ זט"ה במעמד אנשי העיר מותר אפי' דבר גנאי, ולכן הביא מתילא דרבינא דבלי מעמדן אסור, משום דזריעה הוי גנאי וקלות ראש כמו ד' דברים כמ"ש רא"ש כאן סי' א' ותו' כח:

ד"ה בתי כנסיות. (ועי' מחנה אפרים ה' צדקה סי' י"ב):

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה