אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן צג

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן צג

סימן צב

אור ליום ב' כ"ד שבט תרע"ה דווינסק.

קבלתי מכתבו כעת ואשתהי על הבי"ד והנה יש להאריך בזה הרבה, אך בקיצור כי לפי הנ"ל הוי עלי' גדר טומטום שהתחיל ליקרע ובגדר ביציו מבחוץ (חגיגה ד. ויבמות עב.) והנה מבואר מדברי הרמב"ם ספ"ב מאישות דאין מביא סימנים עיי"ש וכן הוא בה"ג בהל' יבמות עיי"ש. והיא הך דבכורות מב: בשיטת ר' יוסי בר' יהודה ור"ל דלא כהרא"ש רק בודאי אם נקרע אז הוי זכר גמור ואז מביא סימנים ככל אדם ולא כר"י רק קודם שנקרע אז לריבר"י חיישי' שמא הוא סרים ונפ"מ רק לאשת טומטום דאסורה להתיבם, אך זה מבואר שם ברש"י דלכך לא מיבם משום דלאו בר הקמה. ולכאורה זה תמוה הא לא שייך ביאה כלל, ועכצ"ל כה"ג שלא נגמרה קריעה ומ"מ אף למ"ד דלא חייש שמא סריס ומה דאינו מביא הוא משום דלא נקרע מ"מ אז לא הוי גדר ביאה וגרע מן משמש מת שכתבו התוס' ביבמות נג: דלא קנה לכ"ע ביבום דשם דוקא דרך הקמה, אבל גבי אישות אף לנשואין מהני וכן במ"ש תוס' יבמות דף עב.

ועיקר הגדר דגבי אישות אף בשניהם מודים שלא נבעלה כהך דיבמות קיב. לא מהני כלל, דשם היא דין לא מציאות ועמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' אס"ב פי"ט ה"ג. לא כתוס' וירושלמי יבמות פ"ו דרק ביאה וממ"ש הרמב"ם בפ"י מאישות גבי כתובה ג"כ ובה' נערה גבי קנס והארכתי בזה הרבה:

והנה הרמב"ם כ' בפ"ו מיבום דלכך לא מיבם משום ספק והרמב"ם לא פסק כריבר"י דהרי לא פסק דאשת טומטום לא מתיבמת, והנה עי' ב"ב קכו: גבי בן בכור טומטום ושאר דברים לכאורה מוכח דקריעה הוי רק מכאן ולהבא, אך י"ל דמיירי שנקרע רק אחר מיתת אב, עי' מ"ש רמב"ם סוף ה' ממרים גבי בן סו"מ בטומטום דלא כרשב"ם רק דנקרע אחר שחטא, עי' ירו' פ"א דחגיגה דפליג בזה עם גמ' דילן עיי"ש בזה, וכן נ"מ דהנה גבי סריס חמה ודאי אם נתרפא קודם שמת האח ודאי דמיבם ואם לאחר שמת הוי פטור שאין ראוי בשעת נפילה ועי' יבמות קיא: ע"ש בתוס', ומשום דכל רפואה מכאן ולהבא עי' כתובות עד: ותו' בכורות לח: גבי מום וע"ש לט. גבי למפרע הוי מום. ובדברי רמב"ם ה' אס"מ דס"ל דמעל רק לאח"כ רק דנ"מ אם צריך לקרות שם להפדיון אח"כ ע"ש וכן בחולין כ"ו גבי תמד ובהך דיבמות לה: וכמ"ד זה, וא"כ למה לא נימא גם גבי קריעה כן בטומטום ויהי' זה כוונת ר"י ביבמות פ"א דקריעה הוי כמו בסריס רפואה, ואם נקרע לאחר מיתת האח לא יציל דהוי רק בגדר דשא דאחדא באנפא (ע"ז מז.) וכתו' יבמות ע"ב ופסחים כח: וכמה דוכתי זה:

אך מ"מ זה ס"ל לרמב"ם פ"ג מה' אס"מ דהוי פסול גמור לקרבן וגם תמורה לא חל כמבואר שם ולא כדס"ד בכורות מ"ב לר"ח דהוי משונה וגבי בכור אף דפסק זה לבכורות דהוי ספק שם אם נקרע ונמצא זכר לא קרב רק דגבי גיזה ועבודה הוי בכור וכמו דחזי' בנדמה ויש בו מקצת סימנים עי' בכורות יב. ולא כרש"י שם. ועי' בכורות נז. גבי מעשר בהמה אף דממ"נ דגם נקבה ובעל מום מהני וכן כמ"ש יבמות פג. ובדברי הרמב"ם פ"ג מהאס"מ ע"ש וכן גבי חלוקת א"י עי' ספרי קרח ופנחס ע"ש ופי' המשניות פ"א בכורים ע"ש וכן ב"ב קמ: ע"ש תוס' קמ"א וכ"מ בזה, ויבמות ק' ובכורות נ"ז ותוס' דף מ"ב. דקרי לטומטום ברי':

ונראה דהך דיבמות צט: גם בטומטום אם נקרע ונימול אין חולקין בבה"ג ולכך חזינן דהרי הרמב"ם בתרומות פסק דגם ערל אין משגרין לבתיהם ולמה גבי טומטום משגרין הא הוי ספק ערל ועי' תוס' יבמות ע' וע"כ דמיירי לאחר קריעה ומילה וכן בכהן המקריב טומטום שנקרע ונימול פסול וכן נפ"מ לעדות עי' פ״ט מעדות. אך י"ל אם ראה קודם שנקרע י"ל דהוי גדר תחלתו בפסלות ואכמ"ל בזה:

ונ"ל דה"ה ליבום ונפ"מ כגון מאמר לא מהני קודם וגרע מקטן אף שנקרע ונמצא זכר וגם י"ל דאף לאחר קריעה כל זמן שלא נגמר ולא הביא סימנים עדיין הוא כקטן לגבי יבום וכמ"ש רש"י מחמת הקמת שם, ועי' בכורות מ. דיש מציאות דהביצים הם מבפנים ואם ממעך יצאו, ע"כ בזה עכ"פ א"א הוה בודאי כמבואר ביבמות דף ע"ב ורק חליצה:

א"כ לפ"ז אין לה תקנה רק אם האח של מדה"י הוא יש לו זקן דצריך ליחוש שמא הני הם ספק סרים וגם שמא הם טומטום ובגדר אשה, וגם אם בודאי סרים שמא האח החיגר הוא בר הקמה וא"א להתירה בלא חליצת האח שיש לו סיכי דקנא כמ"ש כ"ת, ועי' בה"ג בה' עבדים דלכך טומטום לא נקנה בע"ע דלא בר אולידי וברמב"ם בזה מחמת ספק ועי' בירוש' נזיר פ"ב על הך דדף יב: דאמר שם טומטום צריכא ואכמ"ל ודברי התוס' פי"א דיבמות ט"ס שם וצ"ל כמו בהך דבכורות מב: ובה"ג ה' יבום ה"ט וכן בכהן לעבודה פסול אף דנקרע ונמצא זכר ונימול ואקצר בזה:

יוסף ראזין רב דפה הנ"ל.

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה