חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אבן העזר · סימן צב
לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם מ' שמחה געלערענטר אבד"ק קלומנטוב.
ע"ד שאלתו אודות האשה שרה אלמנת ר' אברהם מינץ שנפטר בלא זרע והאח הבכור רץ יוסל אחרי כל התוכחות והתראות ממאן לחלוץ לה, השני ר' ליבוש הוא חגר שני רגליו, והאח השלישי ר' אלי' הוא באמעריקה וא"א לה ליסע שמה. אך הנפטר שהי' בן ארבעים, לא הי' לו שום סימן ורושם של שערות בכל גופו, וקולו משונה, גם בשרו מחליק, וגם העידו ר' מאניס ב"ר פנחס אהרן ור' דוד הלוי בתורת עדות שכשמת ר' אברהם הי' מדובר בין אנשי ח"ק כי יבאו כולם להתעסק עמו למען יראו דבר חידוש, והנה ראו כי גופו הי' חלק בלי שום שערות, וגידו והכיס היו קטנים כשל תינוק ובלי רושם שערות. והאלמנה הגידה אחרי איום ודרישה וחקירה כי מעולם לא הרגישה כניסת אבר אפי' בביה"ח ולא הי' יכול להכניס ולא הזריע מעולם, ולפני הנשואין לא ידעה מזה. ואח"כ מאן לגרשה ומחמת בושה ועניות ישבה עמו. שלשת האחים אין להם בנים, הבכור ר' יוסל אין לו כל סימן שער בפניו, ולא נבדק בגופו. גם קולו משונה, האח השני ר' ליבוש החגר ג"כ אין לו שערות בפניו, השלישי ר' אלי' שהוא באמעריקה כשנסע מפה הי' בן כ"ה ולא הי' לו שערות בפניו. רק יש אומרים ששם יש לו איזו שומא בצד אחד עם איזו שערות אבל לא זקן ככל אנשים. האשה היא בת ל"ט שנה ועוד מעט ותאבד תקותה להבנות, והיא מפצרת להזדקק לה:
מקור הדין מתני' יבמות עט: סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו וכר"ע וסימני סריס שונים כמ"ש שם פ:
ופליגי ר"ה ור' יוחנן רה"א עד שיהיו כולם רי"א אפי' באחד מהן (וכמדומה שאזלו לשיטתם בסימני שוטה שבברייתא חגיגה ג: שפליגי הם עצמם אי בעי' כולם או סגי באחת) והלכה כר' יוחנן וכאהע"ז סי' קע"ב ס"ה אם לא הי' לו שערות. וא"כ זה המת שלא הי' לו שערות כלל די בסי' אחד והוא הי' לו שני סימנים שקולו לקוי ובשרו מחליק הוי ודאי סריס חמה. אלא שהריב"ש סי' תע"ד מובא רמ"א שם סעיף א' וסעיף ו' סגר את הדרך ודעתו שאין סריס ודאי כלל חדא שמא הי' לו שעת הכושר כיון שלא נבדק תיכף כשנולד וגם חיישי' שהיו לו שערות ונשרו כמ"ש בנדה מו. גבי קטנה:
ונראה דביבמות פ. א"ר יוחנן כל שלא ראה שעה אחת בכשרותו ופריך מנא ידעי' אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה ומקשה וליחוש שמא הבריא בינתים ותי' כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישי', וק' דאף דכל הטומאות כשעת מציאתן הוא רק לחומר תרומה וקדשים וכמ"ש תוס' ריש נדה וכתובות עז: ד"ה על, אבל בעלמא לא, היינו משום דהוא נגד חזקה דמעיקרא אבל אי ליכא חזקה דמעיקרא סמכינן אחזקה דהשתא כמ"ש בקדושין עט. דרב אמר הרי היא בוגרת לפנינו וקיי"ל כן וכמ"ש שם ע"ב הכא מי נימא העמד גוף על חזקתו ופרש"י ד"ה מי איכא דיומא דמשלם שית אין כל חזקה, ובתו' שם ד"ה מי משום דרגילות לבא מבוקר ואין חזקת נערה, ס"ס לשניהם בטלה ח' נערות דמעיקרא ולכן מהני ח' דהשתא והרי היא בוגרת לפנינו וכ"כ תוס' יבמות סח. סד"ה רישא דאזלי' בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע לי' וכ"כ מהרי"ט חלק חו"מ סי' ח' דהיכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלי' בתר חזקה דהשתא ומביא ראי. מב"ב קנג. ההוא מתנתא וכו' אמר רבה הרי מת ובתר השתא אזלי' כר' נתן דאומר אם בריא הוא עליו להביא ראי' שהי' ש"מ ולא מבעיא להפוסקים כרבה דאזלי' אחר חזקה דהשתא אלא אפי' להני דפוסקים כאביי דאמר אוקי ממונא בח' מרי' היינו משום דחיקת ממון עדיפא מח' הגוף אבל היכא דליכא חזקת ממון מקמינן נכסי כשעת מציאתן וכ"כ נו"ב קמא אה"ע סי' ל"א ופנ"י גיטין יז. ות' רעק"א בדו"ח בענין סריס:
וא"כ הכא שיש לו עתה סימני סרים אמרי' מכח חזקה דהשתא שכן הי' כשנולד דליכא כל חזקה דמעיקרא כנגדה. ומה מקשה בגמ' מנא ידעינן, ונראה כיון דרוב העולם אינם סריסים והם בריאים ושלמים וכיון דרוב זה מתנגד לח' דהשתא לכן הולכים אחר הרוב ומקשה שפיר אע"פ שעתה יש לו סי' סריס מנא ידעי' שהי' כן בהולדו. וכן ראיתי בס' דרוש וחדוש לרעק"א שם. אך א"כ קשה כשתירץ שהטיל מים ואינו עושה כיפה וא"כ אין עוד מסייע הרוב דעלמא דהא ברור שהי' סריס ממעי אמו ויצא מכלל רובא דעלמא וא"כ אין שום דבר נגד חזקה דהשתא ומה מק' וליחוש שמא הבריא בינתים הא יש ח' דהשתא. ואולי זה כוונת תי' הגמ' כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישי' היינו כיון דתחלתו כן א"כ יצא מרובא דעלמא ולכן כיון דסופו כן מהני חזקה דהשתא:
וא"כ דכל הרעותא הוא משום רובא דעלמא וי"ל מש"ה מחמיר ריב"ש שמא הי' לו שעת הכושר כיון דל"ש תי' הגמ' כיון דתחלתו וסופו לקוי. י"ל דבעובדא זו דגם שלשת אחיו אין להם בנים ואין להם שערות בפניהם מסייע חזקתם עליו נגד רובא דעלמא וכמ"ש ביבמות סד: דאחיות מחזיקות וה"ה אחים כמ"ש בשלטי גבורים שבת פרק י"ט ואפי, לפמ"ש רמ"א יו"ד סי' רס"ג סעיף ב' דלא שייך רק באיש ולא באשה היינו דוקא במילה דדם מן האשה כמ"ש האגודה אבל בשאר ענינים ודאי דאין חלוק וכמ"ש ביבמות שם דלא ישא ממשפחת נכפין ומהני חזקה דהשתא דכן הי' משעת לידה והוי סריס המה:
אך יש לפקפק על מ"ש דיש כאן חזקה דהשתא דיש לומר דבחולי ל"ש כלל חזקה דהשתא לומר מדהשתא לקוי כן הי' כשנולד, דשכיחי טובי שיהי' חולה והבריא וכמ"ש גיטין כח. רוב חולים לחיים:
וכן הא דחשש ריב"ש לשמא נשרו, וכמ"ש נדה גבי קטנה, ק' דשם דוקא חיישי' שהיו לה סימני נערות מפני שהגיעה לשנותי' ויש חזקה דרבא כמ"ש תוס' שם מח: ד"ה איבעית אימא דאפי' למ"ד חוששין שמא נשרו היינו דוקא לאחר הפרק לר' יהודה משום דרבא דחזקה שהביאה סימנים אבל תוך הזמן דליכא חזקה או אחר זמן לר"ש דלית לי' חזקה דרבא אין חוששין שמא נשרו וכ"כ מחנה אפרים ה' אישות סי' א"ב וחולק על מהרי"ט ח"א סי' מ"א, וא"כ הכא שחוץ השערות יש לו עוד סי' סריס למה ניחוש ננשרו, וצ"ל כמ"ש לעיל משום דרוב בני אדם אינם סריסים עומד כנגד ועדיף מחזקה דרבא דלא מהני רק לחומרא ולכן חיישי' לנשרו, אבל בנ"ד דמסייע חזקת אחיו שגם הם אין להם שערות ואין להם בנים יצאו מכלל רובא דעלמא י"ל דאין לחשוש שמא נשרו:
ובתשו' רש"ם ח"ג סי' ט"ז כתב דהא דריב"ש ורמ"א חוששים שמא נשרו מיירי דאין לו סימן סריס אחר רק זה שאין לו שערות אבל אם חוץ מה שאין לו שערות יש לו עוד סימן לא חיישי' לנשרו וא"כ בעובדא זו הוי סריס ודאי, אבל רלא הלא בית שמואל סק"ח מקשה סתירה מרמ"א סעיף א' דסימן מטיל מים ואינו עושה כיפה הוי ודאי סריס ובסעיף ו' כתב דאין עכשיו דין ודאי סריס כלל דשמא היו לו שערות ונשרו. ותירץ דבס"א קאמר דאפי' לבקיאין בשערות מ"מ אי לא בדקו על סי' דמטיל מים צריך לחלוץ, הרי דלדידן דאין בקיאין אפי' יש גם סימן דכיפה חיישי' לנשרו, וכן מפורש בריב"ש עצמו שכ' בראובן אפי' נבדק מ"מ צריכה חליצה דחיישי' לנשרו ומ"מ אינה מתיבמת דדילמא לא הביא וסריס הוא וכו' וכ"ש בזה שנמצאו בו קצת מסימני סריס, וא"כ קאי אם היו בו עוד סי' סירוס ומ"מ חושש לנשרו:
גם י"ל דהא דהחמיר ריב"ש הוא רק אם עכ"פ הי' יכול לדור עם אשתו ויש לו אברי תש' אבל פשיטא דאם אין לו ביצים כלל דא"צ חליצה וכ"כ בת' מים חיים אה"ע סי' ד' והכא נמי כיון שכלי הולדה שלו הם כשל תינוק קטן פשיטא דאינו בר הולדה והוי כאין לו ביצים, והיא אומרת שמעולם לא יכול להכניס ולא הזריע:
אך יש לומר דאינה נאמנת דאף דבמקום עגון ע"א נאמן ביבמה כמ"ש ב"ש סי' קנ"ח סק"ב, מ"מ היא עצמה אינה נאמנת כמ"ש סי' קנ"ו ס"ה וסי' קנ"ח ס"א. אך חדא הא בת' מהר"י מינץ סי' י"ד מיקל להאמינה בזה"ז כיון שהמנהג שאין מיבמים לא שייך טעם דסנייא לי', וגם י"ל שאני התם שבאה להוציא מחזקת אי' יבום ואומרת שמת היבם אינה נאמנת משא"כ הכא שלפי דברי' לא היתה מעולם בח' איסור בלא חליצה דלא הי' בר אישות כלל י"ל דנאמנת וכמ"ש בתשו' מיי' אישות סי' ג' דהיכא דלדברי העד לא הי' אסור מעולם לא הוי אתחזק אי':
וביותר נראה דהכא היא נאמנת מפני שלפי עדות העדים על כלי הולדה שהם כשל תינוק הם מסייעים לדברי האשה ורגלים לדבר שדברי' אמת ועי' נו"ב מהד"ק אה"ע סי' נ"ד ונ"ה דהיכא דהוי רגל"ד נאמן ע"א אפי' בדבר שבערוה ואפי' אתחזק איסורא דכל הלימוד דאין דבר שבערוה פחות משנים ילפי' דבר דבר ובערות דבר גופי' בסוטה אם רגל"ד נאמן ע"א שאם קינא לה ונסתרה עד נאמן על טומאה משום רגלים לדבר. ויש סמך לזה במתני' גיטין כג: דנאמנת להביא גיטה מפני שהכתב מוכיח והוי רגלים לדבר, וכ"כ בת' פנ"י מ"א אה"ע סי' ט"ו דנאמנת וכ"כ בס' משרת משה פ"ג מגירושין הט"ז:
ואף שגם קלקול זה של כלי ההולדה יש לחוש שמא הי' לו שעת הכושר ונתקלקל אח"כ, אך הוא נגד החוש ונראה שכן הי' מתולדה, ויש לומר עוד דבעברו רוב שנותיו כבעובדא דא ואין לו שערות, אין חוששין שמא נעשה אח"כ אלא אמרי' שהוא סריס חמה וכן יש לדייק מלשון ריב"ש שכ' מתחלה בד"ה ובנדון זה אם ראובן הגיע לרוב שנותיו וידוע שלא הביא שתי שערות וכו' אף אם לא היו בו סימני סירוס כלל הרי הוא סריס ואין אשתו חולצת וכו' ואח"כ בד"ה ואם ראובן כ' דאם לא הגיע לרוב שנותיו וכו' אלא שנראה מסוגית הגמ' שאין נקרא סריס חמה אלא שנראה בו מתחלת לידתו וכו' הרי דרק אם לא הגיע לרוב שנותיו חושש שמא לא הי' מלידתו אבל כשעברו רוב שנותיו הרי הוא ודאי סרים:
וגם לפי דברי' שקודם הנשואין לא ידעה ממומו' ידוע מ"ש חות יאיר סי' רכ"א דהא דאיתא באה"ע סי' מ"ד ס"ד דקידושי סריס מהני היינו רק אם ידעה אבל אם לא ידעה הוי קדושי טעות, ושבו"י ח"א סי' ק"א חולק עליו והדברים עתיקים, והגאון בס' עין יצחק אה"ע סי' כ"ד הכריע דאין בזה רק קדושי דרבנן עיי"ש, וא"כ יש לומר דעכ"פ לא חיישי' כאן שמא נשרו דהא בנדה מו. דוקא בבעל חיישי' דהוי ספיקא דאו' אבל מעיקרא לא הרי דבדרבנן לא חיישי' לנשרו ואף שדרה עמו אח"כ הרבה שנים מ"מ יש לדון דלא שייך סברה וקבלה דבמה נתקדשה אח"כ וכ"כ בת' רש״ס ח"ג ס"ס ט"ז דכיון שהוא סריס וא"י לבעול כלל במה איפא נתקדשה אח"כ ועיי"ש:
גם יש לומר הכא כמ"ש כ"ת דהוי ס"ס, ספק שמא הי' המת סרים ודאי ואת"ל שמא נשרו שמא האחים הם סריסים שהא גם הם יש להם סי' סריס אלא שהוי ס"ס בתרי גופי ולא מהני כמ"ש המזרחי בבאורו על סמ"ג ה' מגילה שהקשה למה בר"ה כט. טומטום אינו מוציא את מינו הא הוי ס"ס שמא התוקע הוא זכר ואת"ל שהוא נקבה דילמא השומע ג"כ נקבה (היא קו' טורי אבן, שם ותי' דהוי תרי ספיקי דסתרי אהדדי עיי"ש) והשיב דס"ס בתרי גופי לא אמרי' וכן כתב באו"ה כלל כ"ו בכללי ס"ס להש"ך כלל א' וכלל ב' בביצה בקליפתה שנמצאה בתרנגולת שאירע לה ספק טריפה דלא הוי ס"ס מפני דגבי ביצה הוי הספיקות משני גופים וכ"כ שער המלך מקוואות כלל ג':
אבל הא מפורש רשב"ם ב"ב קלד: ד"ה התם גבי חליצה דהוי ס"ס שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו שמא גם אחים אין לו אף דהוי ס״ס בתרי גופים וכן פשטות גמ' כתובות יד. דר' יהושע אדר' יהושע נמי לא קשיא התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי הרי דבאלמנת עיסה שנטמע במשפחה ספק חלל הוי ס"ס אף דהוא ס"ס בתרי גופי וכקו' כו"פ בבית הספק, והאמת שס״ס בתרי גופי הוא אחד עם ספק א' בגוף וספק בתערובות שהיא מחלוקת ר"ת ור"י בתוס' ביצה ג: ד"ה ואחרות וביו"ד סי' ק"י ס"ס עי' בכללי ס"ס לש"ך אות א' שהביא שני טעמים אלו ביחד דהוי ס' בגוף וס' בתערובות וגם דהוי שני גופים וכיון דס' בגוף וספק בתערובות מתירים אם לא נודע בהפ"מ וסעודת מצוה כמ"ש בקצור כללי ס"ס לש"ך אות א' כ"ש הכא במקום עגון גדול דכות וה"ה ס"ס בשני גופים, ועי' פמ"ג או"ח תקפ"ט אשל סק"ב שהקשה שאינו יודע מה טעם לא מהני ס"ס בתרי גופי, ופשוט דהוא אחד עם ספק א' בגוף וספק בתערובות, וגם אפילו לר"י האוסר בס' א' בגוף וס' בתערובות היינו דוקא היכא שהי' אפשר להיות ספק א' בלא חבירו כמ"ש הרשב"א בתה"ב מובא במנחת יעקב כלל מ"ג אות כ"ד בספק ביצה נולדה ביו"ט שמיד עמדה באיסורה ואח"כ כשנתערבה נוסף הספק השני אבל אם א"א לספק אחד בלי חברו ובאים תמיד ביחד לכ"ע מותר ובזה מיישב קו' הג"ר הילמן שבב"ש סי' ב' סקי"ד על אלמנת עיסה דהוי ספק א' בגוף וספק ב' בתערובות וא"כ הכא בעובדא בחליצה דא"א להיות ספק א' בלי חברו בכל פעם שיארע אף דהוי בתרי גופי שפיר הוי ס"ס, וכן מתיר בת' בית אפרים אה"ע סי' ק"ל בחליצה בס"ס בתרי גופי:
וגם בס' עין יצחק להגאון מקאוונא אה"ע סי' כ"ד מתיר בנדון כזה מפני טעמים שלו עיי"ש:
תשובת הגאון המופלא ר' יוסף ראזין מדווינסק אשר השיב לי בענין זה ולא הסכים להתירה בלי חליצה, ואם אמנם שדמיונו, שהנפטר הי' טומטום הוא מוזר מאד. אבל התשובה יקרה מלאה בקיאות נפלאה. (ועי' תפארת ישראל יבמות, פ"ח אות כ"ט):