אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן צא

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן צא

סימן צ

שאלה בענין כעין הנ"ל באשה זקוקה לחליצה היתה בשנת תרנ"ד בהיותי דר במאקאווי וכתבתי להרב הגאון ר' חיים ברלין ז"ל והתירה ומכתבו נאבד ממני, אבל האשה שישבה בווארשא הראתה את מכתבו להרב הגאון ר' יצחק הכהן פייגנבוים ז"ל דומ"ץ בווארשא. וגם הוא השיב להיתר וזאת תשובתו, ובה מביא כל דברי הגר"ח ברלין ומפלפל ודן עליהם:

בדבר השאלה באלמנה שילדה ולד אחרי מיתה בעלה ונגמרו שערו וצפרניו ונימול כדת וביום ב' אחר המילה מת הולד ושתי נשים וע"א מעידים שהוכר עוברה ששה חדשים קודם לידת הולד אם צריכה חליצה או לאו כי היבם הוא קטן ויש בזה עגון גדול, ונשלח לידי תשובת כבוד ידידי הרב הגאון מהור"ר חיים בערלין הי"ו אבד"ק קאברין שהורה להיתר:

הנה בעיקר הדין הנני מסכים עם הרב דקאברין שי' להתיר להאשה הנ"ל להנשא בלי חליצה, אך כי אין מדרש בלא חידוש לכן אכתוב איזה הערות על סדר תשובתו של הרה"ג מקאברין שי' וזה החלי:

הנה הביא תשובת האחרונים דמדמו מקום עגון כנ"ד להא דנתקדשה לכהן שבת קל"ו דאינה חולצת דסברו דבמקום עגון כדיעבד דמי והקשה ע"ז מכתובות כ"ב דשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא והתם הוי מקום עגון דלא תנשא לשום אדם ואעפ"כ לא הוי כדיעבד ותירץ ע"ז דהתם הוי ספיקא דאורייתא ולכך לא הוי מקום עגון כדיעבד אבל הכא לא הוי אלא ספיקא דרבנן דמדאורייתא הלך אחר הרוב ולדות שהן בני קיימא ותמוהים דבריו דמ"מ כיון דחזינן דיש חילוק בין מקום עגון לדיעבד בספיקא דאורייתא היאך מצינו ללמוד אפי' בספיקא דרבנן מקום עגון מהא דנתקדשה לכהן דהוי דיעבד דלמא גבי דרבנן נמי לא הקילו בגמ' אלא גבי דיעבד ולא במקום עיגון:

אבל לי נראה דלא קשה כלל, לא מיבעיא לשיטת הראב"ד הובא בר"ן כתובות גבי ארוס וארוסתו דנתקדשה כיון דלא נכנסה לחופה לא מקרי דיעבד ממש ועי' בתשו' גליא מסכתא סי' י"ג) ודאי לא קשה כלל דמדמי מקום עגון רק לנתקדשה לכהן דלא הוי דיעבד ממש אבל בסוגיא דתרי ותרי דשם איתא אם ניסת לא תצא דהוי דיעבד ממש מודים דמקום עגון לא הוי כדיעבד ממש, אלא אפילו לשיטת הר"ן שם דנתקדשה חשיב דיעבד ממש כמו בנשואין נמי לא קשה די"ל דמדמו מקום עגון לדיעבד שלא במקום עגון כמו בנתקדשה לכהן שם דלא הוי עגון דהא יכולה להנשא לאחר חליצה לישראל אלא דהוי דיעבד גרידא אבל אין מדמין מקום עגון לכתחילה לדיעבד וגם הוא מקום עגון כמו גבי תרי ותרי דאי אמרת אם ניסת תצא אתה מוציאה מבעלה וגם תהא נשארת עגונה שלא תוכל להנשא לשום אדם ופשוט:

ובאמת סברא זו דמקום עגון לכתחלה דמיא לדיעבד שלא במקום עגון אין אנו צריכים לתשובת אחרונים כי נמצא בר"ן גבי ארוס וארוסתו שפירש על הא דאיתא שם והא נמי כדיעבד דמי היינו דבא להכשיר הולד לכתחלה משום שאלו יהי' פסול ומעגנין אותו הוי כדיעבד והיא סברא הנ"ל:

ונ"ל אפי' לסברת הר"ן דנתקדשה חשוב דיעבד ממש מ"מ מודה בתרי ותרי דלא מהני נתקדשה גרידא אלא דוקא נשאת וטעמא דהא מלתא היא דדוקא גבי ארוס וארוסה דהוי ודאי קדושין דאפילו אי אמרינן דהולד לאו מיני' מ"מ הקדושין שלהם לא פקעי לכך הוי כדיעבד אבל גבי תרי ותרי דלא הוי אלא ספק קדושין דאי האמת כהנהו סהדי דאמרי לא מת אין קדושין תופסין בא"א לא מקרי דיעבד והא דמהני נשאת אף דגם נשואין אינם כלום בא"א מ"מ כיון דנשאת ונכנסה לרשותו כמו דאיתא הלשון במשנה כתובות מ"ח עד שתכנס לרשות הבעל ונשואין הוי כמו תפס דמהני בתרי ותרי היכא שטוען ברי והתם גבי תרי ותרי מיירי דנשאת לאחד מעדיה דאמרו מת א"כ טוען ברי ולכך לא תצא אבל גבי קדושין דלא נכנסה עדיין לרשותו ולא הוי אלא קנין של קדושין גרידא ויש ספק אי מהני הקדושין לא מקרי דיעבד:

והא דגבי נתקדשה לכהן בשבת שם חשיב דיעבד אף דלא הוי אלא ספק קדושין (שמא הולד בר קיימא) לרב דאמר ביבמות אין קדושין תופסין ביבמה לשוק א"כ לא הוי אלא ספק קדושין שמא הולד בר קיימא הוא וגם לשמואל דפליג שם ואמר דצריכה גט נמי לא הוי אלא ספק קדושין כמו דאיתא שם י"ל דאה"נ לרב לא מקרי נתקדשה לכהן דיעבד אלא כיון דאנן קיי"ל כשמואל דצריכה גט אף דלא הוי אלא ספק קדושין מ"מ כיון דנצטרף להאי ספק עוד ספק שמא הולד בר קיימא א"כ יש שני ספיקות להחמיר דהקדושין חלין א"כ הוי כמו ודאי קדושין דכל ס"ס חשיב כודאי דהא ס"ס מהני אפי' להקל בדאורייתא אלמא דחשוב כודאי ולכך מקרי דיעבד, ועוד י"ל דאפי' לרב נמי מקרי נתקדשה לכהן דיעבד כיון דחששא דשמא אינו בר קיימא הוא רק מדרבנן כנ"ל א"כ הוי קדושין ודאי דאורייתא ולכך מקרי דיעבד:

ויצא לנו מזה דגבי ארוס וארוסה היכא שקדשה רק ספק קדושין לא מקרי דיעבד ואסורה עליו אבל אינו מוכרח די"ל דגבי ארוס וארוסה אפילו שקדשה רק ספק קדושין נמי מקרי דיעבד ומותרת לי רק צריך אח"כ לקדשה קדושין ודאין שלא יהא ספק בעילת זנות והא דגבי תרי ותרי לא מקרי נתקדשה דיעבד היינו משום דאם האמת כדברי העדים דאמרו לא מת לא הוי קדושין כלל א"כ היאך אפשר להקל משום שנתקדשה הא לפי אותו צד דלא מת לא הוי קדושין כלל אבל גבי ארוס וארוסה היכא שקדשה ספק קדושין אפי' אי אמרי' דהולד לאו מיני' נמי הוי ספק קדושין שפיר מקרי דיעבד ומותר לו דאמרינן דהולד מיני' א"כ גבי נתקדשה לכהן בשבת שם לשמואל דקיי"ל כוותיה אין צריכים לבא להאי סברא דלעיל דהוי ס"ס וחשיב כודאי אלא ניחא בפשיטות דהתם נמי אפי' אי אמרינן דהולד אינו בר קיימא מ"מ הוי עכ"פ ספק קדושין שפיר נקרא דיעבד ואינה צריכה חליצה דתלינן דהולד הוא בר קימא:

שוב פקפק הרב הנ"ל על היתר זה מדברי התב"ש על מה שאמר אביי בשבת שם דפיהק ומת דברי הכל מת הוא היינו שיש ספק מדאורייתא דשמא נפל הוא ור"י ורמב"ן סברי דחלה דומה לפיהק א"כ בחלה ומת אפי' באשת כהן חולצת, ולא ידענא אמאי צריך להביא ע"ז דעת התב"ש דיש ספק דאורייתא הא אפי' אי אמרינן דגם דפיהק הוי ס' רק בדרבנן מ"מ הוי הדין דגם באשת כהן חולצת כיון דרבנן דרשב"ג לא פליגי ע"ז עי' ביבמות ל"ז:

שוב החזיק הרב נ"י ההיתר הנ"ל ע"פ דברי הגר"א שכתב כיון דהרי"ף והרמב"ם והש"ע לא הביאו הא דאביי סברו דרבא דאמר סתם מת בתוך ל' אם אשת כהן היא אינה חולצת פליג על אביי, ולי נ' דאין לסמוך ע"ז למעשה בפרט לדעת התב"ש דסובר דלאביי הוי ס' דאורייתא ולא מצינו בהדיא דרבא חולק על אביי וגם הוא נגד דעת אחרונים עי' בפ"ת סי' קס"ד אבל יש לחזק היתר הנ"ל ע"פ מה שכתב התב"ש שם בשם הרמב"ן דלכך בחלה ומת מודים רבנן לרשב"ג דחיישינן דנפל הוא משום דחולה הוי רעותא להוציאו מרוב ולדות ותלינן דהפסק חיותו מחמת שהוא נפל גורם עליו חולי עי"ש, והיינו כשאין לפנינו דבר אחר במה לתלות החולי אבל בנ"ד שמת ביום ב' למילתו שיש לתלות דמחמת מילה מת ודאי לא איתרע הרוב כלל כמו בטריפות היכא דיש לתלות במשמוש ודא דטבחא תלינן ולא איתרע כלל רובא דרוב בהמות כשרות הן ופשוט:

עוד כתב הרב מקאברין שי' היתר ב' משום שהוכר עוברה קודם ששה חדשים ללידתה והרבה אחרונים ס"ל דליכא הכרת עובר בפחות משלשה חדשים א"כ ממילא ידוע דכלו לו חדשיו ושוב פלפל אם יש לסמוך בזה על עדות נשים וע"א, וחידש בזה דבר חדש כיון דאסורה על היבם מחמת הולד א"כ ליכא ריעותא דסניא ליבם וממילא דייקא ומנסבא ושפיר נאמן ע"א לכ"ע:

ולי נראה דכאן לא שייך כלל דייקא ומנסבא. חדא דהדבר קשה שיתברר ששקר העידו כמובן ועוד הא הגרע"א בתשובה סי' ק"ל נסתפק באשה שהלך בעלה למדה"י וזנתה אי מהימן ע"א אח"כ להעיד שמת בעלה דאפשר דלא שייך כאן דייקא כיון דליכא חומר לגבי בעלה דהא בלא"ה אסורה לו מחמת זנות ואח"כ הביא הגאון הנ"ל ראיות ע"ז דגם מחמת חומר שתצא מבעלה הב' נמי דייקא ואני הבאתי ראי' ברורה לזה מהא דאמר רבא ביבמות דף צב. תדע דטעות הוא וכו' ואלו היכא דאתא ע"א שרינא אתו תרי אסרנא כי הדר אתא ע"א שרינן לה ופירש שם הריטב"א דמיירי דניסת ע"פ עד ראשון ופירושו מוכרח דאי מיירי שעדיין לא ניסת אפי' אמרי' דהוראה היא שפיר מתירים לה ע"פ עד הב' דאפשר דבאמת היתה דייקא ולא היתה מנסבא ע"פ עד ראשון וכיון דמיירי שניסת ע"פ עד הראשון א"כ כבר נאסרה על בעלה היאך נאמן שוב ע"א להעיד שמת בעלה אח"כ כיון דליכא חומר לגבי בעלה דהא כבר נאסרה עליו אע"כ דגם מחמת חומר שתצא מבעלה הב' נמי דייקא א"כ בנ"ד שהעיד ע"א שהוכר עוברה ו' חדשים קודם לידת הולד לא שייך להאמין לו מחמת דייקא כיון דליכא חומר כלל לא לגבי יבם דהא כבר אסורה לו מחמת הולד כנ"ל וגם לגבי הבעל הב' ליכא חומר דלא מבעיא אם תהא ניסת לכהן תהא מותרת לו בלא חליצה אפילו אם יתכחש עדותו של עד שהעיד שהוכר עוברה ואפילו אם תהא ניסת לישראל נמי תהא מותרת לו אלא שתצטרך חליצה א"כ ליכא חומר כלל:

אלא העיקר נראה בעיני דבנ"ד נאמנים ע"א ונשים אפילו בלא טעמא דדייקא כיון דכל האיסור הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כגון שנתקדשה לכהן מותרת בלא חליצה שפיר יש לסמוך עליהם לענין לכתחלה ובפרט דיש לפנינו עוד צד היתר הא' דבלא עדותם מותרת להנשא לכתחלה כן נראה לי להתירה בלי חליצה אך אם יגדיל היבם וירצה לתת לה חליצה אחרי הנשואין אזי יעיינו בדבר הזה אם צריכה לקבל חליצה:

יום ג' ה' מנחם אב תרנ"ד. הק' יצחק ברי"א הכהן פייגענבוים מ"ץ דפה ווארשא.

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה