אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן פט

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן פט

סימן פח

א' חנוכה תר"פ. לכבוד הרה"ג המפורסם מ' מענדיל נייא אבד"ק צוזמיר.

אודות האשה שמת בעלה כ"ו אב תרע"ה בלי זרע, וילדה בת אור י"ב שבט תרע"ו. וליל י"ג בו מתה, והאשה שרחצה את הילדה כשנולדה הגידה לפני ב"ד כי גמרו שערה וצפרני', וכן הגידה חמותה לפני ב"ד, רק המילדת בתחלה אמרה שלא גמרו רק חצי צפרני' ואח"כ חזרה ואמרה שהי' לה כל הצפרנים, והוסיפה עוד כי יש לסמוך ביותר על האשה המרחצת שדקדקה היטב. האלמנה איננה זוכרת מתי הי' בעלה אצלה בפעם האחרונה אך בי"ד תמוז טבלה. אחי בעלה הוא באמריקה וממאן לבא למדינה זו לחלוץ לה, והיא עני' ואי אפשר לה ליסע לאמריקה. והוא מקום עגון גדול כי היא רכה בשנים וכעת נקרה לפני' איש החפץ לישאנה:

בשבת קלה: תניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חודש תפדה הא לא שהה ספיקא הוי וכו', והיינו דמדאו' כל ולד הוא בר קיימא ופוטר מיבום דאזלי' בתר רובא ורוב ולדות בני קיימא נינהו וחשש שמא נפל הוא רק מדרבנן כמ"ש רמב"ם פ"א מייבום ה"ה אפי' מת בשעה שנולד אמו פטורה מחליצה אבל מד"ס וכו' וכ"כ בפ"ב הכ"א יבמה שילדה ולד שמא כלו לו חדשיו ומת בתוך שלשים שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם. וכ"כ תו' יבמות לו: ד"ה הא דהחמירו חכמים משום דמעוט נפלים מצוי וכ"כ תוס' שם קיט. ד"ה מחוורתא דהוא משום גזרה שמא יאמרו פיהק ומת ותו' חולין יב. ד"ה לר"מ משום שלא יבא להקל בערוה ובכורות כ: ד"ה חלב ונדה מד: ד"ה דקים. וכ"כ רא"ש שבת פי"ט סי' ז' ויבמות פ"ד סי' ה' דמדרבנן חייש למיעוט כמו במים שאין להם סוף:

ועיי"ש בסי' ה' שקיי"ל כרבינא שם באשת כהן אם נתקדשה א"צ חליצה והק' הרא"ש אע"ג דהשתא נשארת תחת בעל בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארת אצלו היתה בספק חלוצה דרבנן, אין כוונתו דאם מת הולד בתוך שלשים דהוי איסור דאורייתא דא"כ סותר א"ע ממ"ש למעלה דהוי כמים שאין להם סוף דרבנן. וגם אי באמת הוי אי' דאו' מה משני דמש"ה אינה חולצת מגזרה שמא יאמרו קמו רבנן בולד דנפל הוא ולהכי אצריכוה חליצה ואתו למשרי חלוצה לכהן וכי משום גזרה זו יתירו איסור תורה, אלא כוונת הרא"ש שמקשה דעדיף שתחלוץ שאפי' אם נימא דבעי חליצה מ"מ הא אין בזה רק אי' חלוצה לכהן שהוא דרבנן, משא"כ עתה שאינה חולצת ואלו באמת הולד הוא מן המעוט נפלים יש בזה איסור דאו' וז"ב. וכן כתב הג"ה מרדכי כתובות פי"א סי' ש"ח דאם מת הולד תוך שלשים גביא כתובתה דאזלי' בתר רובא ומדמי לי' למים שאין להם סוף וכ"כ מהרי"ו סי' נ"ד מובא ב"י אה"ע קנ"ט דאינו אלא דרבנן וכ"כ ש"ע אה"ע קנ"ו ס"ד ותשב"ץ ח"ג סי' רמ"ב ועוד. ובאורי הגר"א או"ח של"א סק"א ואה"ע קנ"ו סקי"ב וי"ח:

ואף דבשבת קלו. אביי ס"ל דפיהק ומת לכ"ע מת הוא ורבנן ורשב"ג פליגי רק אם נפל מן הגג. ודעת רמב"ן ור' יונה דחלה דמי לפיהק, מ"מ ידוע שי' הרי"ף דהשמיט הא דאביי וכתב הר"ן שבת משום דרבא ביבמות לו: דמתיר באשת כהן בלי חליצה ואינו מחלק בדבר. חולק על אביי וקיי"ל כרבא ואפי' בפיהק לא הוי רק אי' דרבנן ומש"ה באה"ע ס"ס קס"ד סתם הדין ואינו מביא חלוקי פיהק וחלה. ואף להמחמירים בפיהק מ"מ בחלה ומת רוב הפוסקים ס"ל כרז"ה שבת דהוי כנפל מן הגג וכ"כ בת' רעק"א ס"ס פ"ט דבחלה ומת יש צד גדול להקל אם השואל (הגר"י מליסא) יסכים לזה ואף שסיים בצ"ע אבל בסי' צ"ח ד"ה והנה לדינא מסיק דנולד בריא וחלה הוי ולד מעליא מדאו' וכ"כ שם ארי' אה"ע כ"א דיש ס"ס שמא כרי"ף דאפי' פיהק חי הוא וספק דחלה אינו כפיהק, וכן העלה להלכה בס' גליא מסכת סי' י"ג מובא בפת"ש קס"ד סק"ה, ויש להוסיף דדעת ר' פרץ מובא טור סי' קנ"ו דאפי' נולד מת פוטר מדאו' ואף שב"י תמה עליו כ' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ט לחזק שיטתו:

והנה דעת רשב"א יבמות לו: דסתם ולד שאין ידוע אם כלו לו חדשיו אם גמרו שערו וצפרניו אף שלא שהה שלשים יום מותרת לשוק לכתחלה וכ"כ האשכול ח"ב דף קכ"ח דסתם ולד וגמרו שערו וצפרניו ולד מעליא הוא. (ב) סתם ולד ולא גמרו שו"צ אסורה לכתחלה ודיעבד שרי באשת כהן וכ"כ רמב"ן שם פ:

ג וכן בן ח' ודאי וגמרו סימניו שרי בדיעבד וכ"ד רמב"ם פ"א ממילה הי"ג בן ח' וגמרו מלים אותו בשבת ועיי"ש בכ"מ. וכ"כ נ"י שם כרשב"א וכ"כ בתשובות המיוחסות לרמב"ן סי' ח' וסי' שסימני שערו וצפרניו עיקר. ואמנם ברשב"א יבמות פ: כ' דבן שמונה אפי' גמרו שו"צ אסור דיעבד. ולדינא כ' קרבן נתנאל יבמות פ"ח אות י"ט דבן ח' וגמרו סימנים או סתם ולד ולא גמרו מותרת דיעבד באשת כהן:

וביבמות לו: אמר רבא מת בתוך ל' באשת כהן אינה חולצת כדי שלא תיאסר על בעלה וכ' בתשו' ר"י מינץ סי' י"ד מובא ברמ"א קס"ד ס"ז דה"ה באשת ישראל אם אין היבם כאן אם ניסת לא תצא אבל לא מהני מקום עגון שתנשא לכתחלה אבל בת' הריב"ש ס"ס תמ"ו מובא ב"י קנ"ו כתב כיון דבאשת כהן דיעבד אינה חולצת ה"ה במקום עגון כגון שהיבם קטן או שהוא במדינת הים אפי' לכתחלה תנשא וכ"כ ביש"ש יבמות פ"ד סי' ג' לפרש בדעת הרשב"ש שמתיר בגמרו שערו וצפרניו שטעמו משום דהוי שעת הדחק ודומה לאשת כהן וכן הסכימו גדולי האחרונים בת' רעק"א צ"ח ד"ה אמנם בסתם ולד וגמרו שו"צ אף לכתחלה להנשא במקום עגון וכן בח"ס סי' ס"ט וסי' ע' דעגון קיל יותר מאשת כהן וכ"כ גליא מסכת סי' י"ג והג"ר חיים ברלין במכתבו אלי בעובדא כגון זו משנת תרנ"ד:

וכה"ג מצינו בכמה מקומות דשעת הדחק או דבר שאין לו תקנה כדיעבד דמי כמ"ש ר"ן ספ"ק דכתובות אם נשאת לכהן אפי' רוב פסולין לא תצא והולד כשר לכתחלה שאם היו מחמירים בו לבא בקהל לא יהי' תקנה ולפיכך דינו כדין האשה הנשאת, וכ"כ תוס' פסחים ל. ד"ה לשהינהו דקדרות של חרס כיון שאין להם תקנה הוי דיעבד ומזה דן פסקי מהרא"י סי' ק"ץ הובא ברמ"א קס"ט סי"ב דחולה שא"י לעמוד חולץ מיושב וכ"כ תוס' ע"ז סו: ד"ה רבא ויו"ד ק"ח ס"ג כיון דהגוי לא ישמע לו לעשות מרדה חדשה מותר לשמש בה לכתחלה וכ"כ תוס' כתובות כא: סד"ה האמר דהרשאה דכתבי' אמטלטלין דכפרי' משום כיון דאינו יכול לילך שם כדיעבד דמי וכ"כ ט"ז יו"ד צ"א סק"ב דשעת הדחק כדיעבד דמי וט"ז או"ח פ"ד סק"ב לענין ברכת טבילה לנשים דמברכות בבית הטבילה כיון דא"א בענין אחר כדיעבד וכ"כ בית שמואל סי' ס"ב סק"ד דברכת חתנים אם א"א בעשרה אלא בטורח גדול הוי כדיעבד וכ"כ שבות יעקב ח"ג סי' ק"י וקי"ב דכ"מ דדיעבד ניסת לא תצא יש להתיר לכתחלה בשעת הדחק:

ואין להקשות ע"ז מת' רא"ש כלל נ"ב מובא ב"י קנ"ו בתרי ותרי אי חי הולד שלשים יום ניסת דאזלי' בתר רוב נולדים שהם בני קיימא ולכן הקילו חכמים באשת כהן מוכח דדוקא ניסת אבל לכתחלה אין מדמים לאשת כהן ואסורה להנשא וכ"כ בתשו' הב"ח סי' ק' דבתרי ותרי לא תנשא לכתחלה, דנראה דהתם לא הי' מקום עגון דהיבם כאן ומ"מ מספק לא הצריכו לחלוץ אם ניסת כדי שלא להוציא לעז על בני' וזה שסיים בסוף הסי' דאינה צריכה לחלוץ היינו אפי' אפשר לחלוץ, אבל במקום עגון י"ל דמודה דגם לכתחלה מותרת:

והנה הג"ר חיים ברלין במכתבו הקשה על שיטה זו דמקום עגון כדיעבד ומש"ה מת בתוך שלשים וא"א לחלוץ נשאת לכתחלה, מכתובות כב: בתרי ותרי לא תנשא ואם נשאת לא תצא הרי אף דנשארה עגונה לעולם מ"מ אסורה לכתחלה ותי' דשאני בתרי ותרי דהוי אי' דאו' ואתחזק איסור אשת איש אבל הכא במת בתוך שלשים דאינו אלא ספיקא דרבנן ואין כאן חזקת איסור כמ"ש רמב"ן יבמות לה: ד"ה אלא בשם הירושלמי דאף דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם מ"מ לא חשיבא זקוקה ליבם כשהיא מעוברת מש"ה חשיב מקום עגון כדיעבד, והנה בכוונת דברי רמב"ן אינני רואה שכן הוא הפי' והוא דבר חדש מאד ובהג"ה מרדכי כתובות פי"א סי' ש"ת כתב מפורש דבמת בתוך ל' היתה בחזקת איסור, וגם הקשה הגרח"ב מיבמות קכ"א: במים שאין להם סוף דאי נסיב לא מפקי' לה מיני' ומ"מ לכתחלה אסורה אף דמתעגנת ושם הוי ג"כ רק איסור דרבנן. ול"ש תי' הנ"ל. ועי' במכתב אחר סי' זה מהג"ר יצחק פייגנבוים מה שתי' יפה.

ולי נראה לתרץ ע"פ מ"ש רמב"ם פ"ה משגגות ה"ו הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם וכו' פטורים מקרבן חטאת שזה אנוס הוא ולא שוגג שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה יפה לא הי' בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה, והיינו דמה שיש אפשרות לדרוש ולדקדק אע"פ שמן הדין א"צ לדרוש מ"מ אם נמצא אח"כ איסור אינו אונס ומש"ה במתני' יבמות פז: ניסת ע"פ עדים חייבת בקרבן וכ' רש"י דאינה אנוסה דאבעי לה לאמתוני וכן בהוריות ב: חייב קרבן ע"פ שגגת הוראת ב"ד משום שיש אופן לברר האמת ומשא"כ שלא בשעת וסתה שלא הי' מציאות כלל לבדוק חשיב אונס והדברים עתיקים, ולכן בתרי ותרי דיכול להיות שיתברר או חי או מת או אפי' אי נתגרשה או לא וכן במים שאין להם סוף דיש לומר עודנו חי ויבא ע"כ אפי' במקום עגון אסורה לכתחלה אבל במת הולד בתוך שלשים דספק זה שמא אינו בר קיימא לא יתברר לעולם ואי אפשר לבררו ולכן מתירים לה להנשא במקום עגון וכדיעבד דמי:

ועוד יש לומר דאין כל העגונות שוות וכמ"ש חלקת מחוקק סי' י"ז סקל"א ובשבות יעקב ח"ג סי' ק"י וז"ל ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר הלא כל עגונה דאתתא מקרי שעת הדחק ואפ"ה אסרו חכמים מים שאין להם סוף לכתחלה אי משום הא לא תברא וכו' כמ"ש חלקת מחוקק ובת' מ"ב כי גם בעגון אין כולן שוות כי אשה זקנה שאינה רדופה להנשא אין צריך להקל והיכא שעגונה ילדה ורדופה להנשא וכו' זה מיקני מקרי שעת הדחק וכו' עיי"ש דמים שאין להם סוף מיירי שלא במקום עגון גדול. והכי נמי י"ל בתרי ותרי דכתובות. ואפשר שאם יהי' עגון גדול גם שם מותרת:

והכא הבת הנולדה אף שאין ודאי כלו לה חדשים מ"מ אמרי' סתם ולדות בני קיימא ומסתמא כלו לה חדשים וכיון שגמרו שערה וצפרני' וא"א לחלוץ מותרת להנשא במקום עגון גדול כזה. וראיתי זה עתה בס' ישועות מלכו מהגאון מקוטנא אה"ע סי' צ"ו שהביא ממאירי שבת קלה. דאין אנו בקיאים אי גמרו שערות וצפרנים, ולא כן הוא דהמאירי כ' דאפי' אם נראה לנו שלא גמרו שו"צ יש לחוש שאין בקי בזה ובאמת גמרו ולכן מלים אותו בשבת. אבל לא אמר שאם רואים שגמרו חוששים נגד מראה עינים לומר שאולי לא גמרו דאין להכחיש טביעת עין והמוחש:

ואף שמן הטבילה האחרונה. עד הלידה אי נחשוב חדשים מקוטעים ושפורא גרים היא בת שמונה חדשים מן תמוז עד שבט, אבל הלא מה שפרסה נדה אין זה ראי' שלא נתעברה מקודם ראייתה, ואמנם שבת' ב"ח סי' ק' מחזיק לבירור גמור שאם פרסה נדה לא היתה מעוברת מקודם וכ' שהיא ראי' גדולה מהיו שניהם חבושים בבית האסורים ובודאי הולד הוא מבעלה, וכ"כ בת' עבודת הגרשוני סי' כ"א דאם נתעברה לא תראה ומביא ראי' מרש"י נדה ל. המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לולד וכ' רש"י ליום מ' לטבילתה הרי דקודם טבילה לא נתעברה כיון שראתה ומוכח שולד זה אינו בן מ"א ימים. ועי' שבות יעקב ח"א סי' ע"א, אבל באמת ידוע שלא כן הוא ושכיח שנשים רואות בשעת וסתן בחדשים הראשונים לעבורן וכמ"ש נו"ב קמא אה"ע סי' ס"ט ד"ה וראיתי וד"ה ושאלתי, ועי' במגלת ספר להרב יעב"ץ דף 114 שכ' וגם אשתי היתה לה עדנה וגם אחר זה בימי הריונה חזר לה שתיתת הדמים בשפע גדול וכו' ואחר ילדה בן זכר שלם. וכ"כ ריב"ש סי' תמ"ו דאף שלא פסק וסתה אמרי' בנדה ד: דמסולקת אין דמי' מסולקים עד שיוכר עוברה משום דאז ראשה ועוברה כבדים עלי' וראי' זו כ' הגאון ר' יהודה מילר השואל בשבו"י הנ"ל. ומה שהביא עבוה"ג מרש"י נדה כ' בח"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ט. וסדרי טהרה קצ"ד סק"ז דמיירי בטבלה אחר לידתה:

ואפי' להב"ח דפרסה נדה בשעת נשואין הוא מופת דהולד מבעלה ולא נתעברה מקודם, וא"כ הכא נתעברה אחר הטבילה מ"מ פשיטא דלא היתה בת ח' דרוב ולדות בני קיימא אלא נתעברה בתחלת אב והיתה בת שבעה שנולדה למקוטעים דיולדת לשבעה לכ"ע יולדת למקוטעים כמ"ש בר"ה יא. ואפי' אם נתפוס הזמן היותר קצר שנתעברה איזה ימים לפני מותו דהיינו בסוף חודש אב וא"כ היתה הילדה בת חמשה חדשים עם איזה ימים של אב והימים הראשונים של שבט מ"מ הוי בת שבעה דאמרי' שפורא גרים כר' יהודה בנדה לח. וכדעת רמב"ן מובא בב"ש קנ"ו סק"ה וכפסקו של מהר"י מינץ סי' ו' מובא ברמ"א סי' ד' סי"ד דהולד כשר משום דהחדשים גורמים, ואף שהב"ח סי' קנ"ו ד"ה שאלה כתב דרק לענין הכשר הולד אמרי' שפורא גרים ולא לענין חליצה, אבל חדא תמוה מאד מה טעם לחלוק זה כמו שהק' הגאון מהר"ם ברבי בתשובתו בצלעות הבית סי' י' בס"ס בית מאיר, וגם הלא מפורש במקורו בת' מהר"י מינץ דהוי ולד מעליא גם לפטור את אמו מחליצה וכ"כ הב"ח בעצמו בתשו' סי' ק' דמהר"י מינץ מתיר שפורא גרים אף לחליצה וכן מבואר דעת הב"ש שבסי' ד' סקי"ט מיישר הסתירה למה הכא פוסק דשפורא גרים ובסי' קנ"ו בעי ט' חדשים שלמים. ומחלק בין יולדת לט' ובין יולדת לז' דדוקא לשבעה אמרי' שפ"ג והא בסי' קנ"ו קאי לחליצה, הרי דבשבעה אפי' לחליצה מהני וכ"כ נו"ב קמא אה"ע כ"ב בדין ר"י מינץ דאפי' לענין חליצה ויבום הולד הזה בחזקת בנו וכ"כ הגאונים ר' טעבלי ליסא ומהר"ם ברבי בס"ס בית מאיר סי' י' דקיי"ל שפורא גרים לכל דבר ותרצו כל השגותיו של בית מאיר על פסק מהר"י מינץ, וכ"כ בשאילת יעב"ץ ח"ב קי"ב דשפ"ג מהני גם לחליצה וכ"כ חמדת שלמה סי' ע"ט דלמהר"י מינץ ורמ"א מהני גם לחליצה ומביא כן בשם מהר"ם ברבי להלכה למעשה, וכ"כ ח"ס אה"ע ח"א סי' ו' דבבן ז' ודאי שפורא גרם וכ' בסי' ז' דלש"ך יו"ד קפ"ט סקי"ג דבווסתות שפ"ג ה"ה לענין ירחי לידה וסימני גדלות:

ואודות נאמנות נשים כאן שמעידות שגמרו סימני הילדה, היא איבעיא דלא אפשטא יבמות צג: אי ע"א נאמן ביבמה וכל הראשונים פסקו דנאמן חוץ הרא"ש שאוסר, ובש"ע קנ"ח ס"ג פוסק המחבר דנאמן. ורמ"א הביא דעת הרא"ש וב"ש סק"ב כ' דמקילים במקום עגון, אבל שם הוא מלתא דעל"ג ואין ראי' לנ"ד דמעידות שגמרו שו"צ שאי אפשר להתודע. אבל בסי' קנ"ו ס"ח פוסק כרמב"ם דנאמן ע"א שניתן לה בן אע"ג דאין זה על"ג כמ"ש ראב"ד פ"ג מיבום ה"ה, ואף שרמ"א הביא דעת החולקים דאינו נאמן, עי' ב"ח קנ"ח דרק כשהיבם בפנינו ויכול לחלוץ אז רמ"א מחמיר אבל במקום עגון גם שם נאמנים ע"א ונשים, ואף דב"ש קנ"ו סקי"ד כתב דבניתן לה בן מש"ה נאמן ע"א משום דמסייע רוב נשים מתעברות ויולדות הכא נמי יש רוב ולדות דיש להם סימני שערות וצפרנים והם בני קיימא וכ"כ מהר"י מינץ סי' י"ד דלא גמרו סימנים הוא מעוטא דלא שכיח לגמרי וכ"כ ח"ס אה"ע ח"ב סי' ע':

אלא דיש לחלק לפמ"ש הדרישה קנ"ו אות ד' דניתן לו בן הוי ג"כ עבידא לגלויי, ואף שאינו מובן, וראב"ד וה"ה ולח"מ כתבו להפוך וכמו שתמה עליו בב"ש סקי"ד. וכ"כ בעטרת חכמים אה"ע כ"ה דל"ה עבידא לגלויי, אבל הא רמב"ן ב"ב קלד: ד"ה מפני הק' למה אם אומר זה בני נאמן רק משום דבידו לגרשה ולמה אינו נאמן סתם ככל ע"א ועיי"ש דכ' דהוי עבידא לגלויי וא"כ י"ל דוקא בניתן לו בן נאמן ע"א דסבירא להו לרמב"ם ועוד דהוי על"ג משא"כ הכא שהנשים מעידות דגמרו שערות וצפרנים דא"א לברורי אינן נאמנות. אך הא בת' רעק"א סי' פ"ט גם אחר שהביא דברי רמב"ן ב"ב אלו מ"מ כ' דיש צד גדול להקל לסמוך על עדות נשים על כלו לו חדשיו שג"כ אינו על"ג אם הוא מקום עגון אם יסכים ע"ז הגאון מליסא ואף דסיים בצ"ע, מ"מ בחמדת שלמה סי' פ' מקיל לסמוך על נשים אי כלו חדשיו וכתב שכתב אודות זה להג' רעק"א והסכים עמו, ומהרש"ם ח"ב סי' ק"ס אף שהחמיר מ"מ במפתחות הקיל בשעת הדחק ובעגון לסמוך על נשים, ויש להוסיף לפמ"ש לעיל בשם רשב"א ונ"י וקרבן נתנאל דסתם ולד אף שלא גמרו שערו וצפרניו הוי רק אי' דרבנן ובדרבנן נשים נאמנות וכמ"ש המנוהו רבנן בדרבנן וכמ"ש רמב"ן במלחמות יבמות פי"ג גבי בדיקת נשים טעם זה וגם שם אינו על"ג דאף אם לא ימצאו השערות אח"כ י"ל שנשרו, וכ"כ מהרש"ם שם סוף אות ט"ז דאין בזה משום דבר שבערוה דרבנן כיון דניסת לכהן לא תצא ואשה נאמנת:

ועי' מ"ש מהר"י מינץ סי' י"ד דאף דלרא"ש אין ע"א נאמן ביבמה מ"מ הייינו רק במקום שנהגו ליבם דאיכא למימר דסניא לי' כמ"ש רא"ש יבמות פ"י סי' ד' אבל למנהג האשכנזים שאין מיבמים רק חולצים א"כ אין לומר דסני' לי' לכן י"ל שאפי' היא עצמה נאמנת לומר מת יבמי וה"ה עד א' מק"ו דגמ' לאי' כרת התרת לאיסור לאו לכ"ש דהשתא אין לומר היא עצמה תוכיח כמ"ש שם בגמ' צד. דלסברא זו גם היא עצמה נאמנת, ואמנם בת' צמח צדק סי' פ"ח חולק עליו דכל הטעם דנאמן ע"א במיתה הוא כמ"ש רשב"א משום כל דמקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין אבל כדי להתיר יבמה לשוק להרא"ש לא האמינו והניחו היתר יבמה לשוק על דין תורה שאין ע"א נאמן ולכן אף דטעם זמנין דסניא לי' לא שייך ס"ס מעולם לא הפקיעו רבנן לקדושין ביבמה לשוק, ואין השגה זו מכריעה, כי אף שטעם זה משום אפקעינהו לקדושין כ' גם רש"י שבת קמה: ד"ה לעדות אבל הא תוס' יבמות פח. ד"ה מתוך כתבו טעם דאין זו עקירת דבר מן התורה כיון שדומה הדבר הגון להאמין משום חזקת דייקא ומנסבא, ושי' רמב"ם ספי"ג מגרושין דמדאו' נאמן ע"א במלתא דעבידא לגלויי כמ"ש תשב"ץ ח"א סי' ע"ז ועוד וריב"ש קנ"ה ועוד כ' דדעת רמב"ם דעל"ג נאמן רק מדרבנן, עכ"פ מנלי' להצ"צ דדעת רא"ש הוא מטעם כל דמקדש וכו' והפקיעו הקדושין, הא יכול להיות דס"ל כתוס' או כרמב"ם ועי' נו"ב קמא אה"ע ל"ג שדעתו דנאמן ע"א מן התירה. וגם הא כל יסוד הרא"ש לאסור מפורש רק משום דזמנין דסניא לי'. ועי' בשם ארי' אה"ע סי' ע"ט שהוסיף דבר חכמה דכה"ג שילדה וספק אי כל"ח גם בזמן הש"ס לא שייך טעם דסני' לי', דהא ס"ס אינה עולה ליבום ד"ת כיון דילדה ואסורה להתיבם וגם לשי' רא"ש כה"ג ודאי דנאמן ע"א וה"ה אשה עצמה, ואמנם השם ארי' מחמיר בעדות כל"ח דלא הוי על"ג ובת' מהר"י מינץ העיד העד שמת היבם שהי' על"ג, אך הגר"ח ברלין במכתבו סומך על ס' זו דל"ש סניא גם בעדות על כלו חדשים וא"כ ה"ה בנ"ד בעדות על סימני שער וצפרנים:

ואשר הגידה המילדת בתחלה שלא היו אלא חצי צפרנים ועתה מעידה בב"ד שהיו כל הצפרנים. אם הפעם הראשונה הגידה חוץ לב"ד סומכים על דברי' האחרונים שהגידה בב"ד כמ"ש ת' הר"ן סי' מ"ז ואה"ע סי' י"ז סעיף כ' מי שהי' מערער על אשה לומר שזקוקה ליבם ואח"כ העיד בב"ד ששמע שמת היבם נאמן ואין בזה משום חוזר ומגיד כיון שהדברים הראשונים לא היו בפני ב"ד ומ"ש רמב"ן במלחמות קדושין סד: שלא מצינו בתלמוד נאמן ויכול לחזור בו אלא כל שנאמן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, וכ"כ נ"י ב"ב קכז: כיון שהכירו פ"א שוב לא נתנה לו תורה הכרה אחרת וכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד וכ"כ שם דף קלה. נראה אפי' הי' חוץ לב"ד א"י לחזור כיון שהתורה האמינתו:

ואם הגידה בתחלה בפני ב"ד א"י לחזור מדברי' רק אם תתן אמתלא כמ"ש שב שמעתתא ש"ו פ"ח ועיי"ש פי"ג ופי"ד וט"ז יו"ד ל"ט סקכ"ב וסי' צ"ח סק"ב וחות דעת שם אות א' דעדות אשה בעי' בפני ב"ד עיי"ש אך אם אין לה אמתלא ואין נאמנת לחזור ממ"ש מתחלה שלא הי' רק חצי צפרנים מ"מ נגד דברי' הראשונים יש שלש נשים המגידות כי גמרו שערות וכל הצפרנים ובפסולי עדות הלך אחר רוב דעות כמ"ש ביבמות קיז: וסוף משנה סוטה לא: וגמ' שם ואה"ע סי' י"ז סעיף מ'. וע"פ כל הדברים האלה כאן שהיבם מעבר לים וממאן לבא והעגון גדול דעתי להתירה להנשא:

הנני מביא בזה מ״ש הגאון ר' אלי' קלאצקין יחי' אבד"ק לובלין שהסכים ג"כ להיתר בעובדא זו וזאת תשובתו להה"ג השואל הנ"ל:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה