חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אבן העזר · סימן פח
לכבוד בן אחי יקיר הרב הגדול המפורסם מ' יקותיאל זלמן שי' רב בברוקלין:
ע"ד שאלתו חרש גמור חפץ לגרש אשתו אשר בווארשא ודעת כ"ת שתעשה האשה שם שליח לקבלה איש א' מפה, והביא דעת המחמירים לעשות שליח לקבלה ומ"מ בשעת הדחק כנדון דידן שרי כמ"ש בשדי חמד בשם כמה פוסקים:
הנה באמת אין כל הכרח למנות דוקא שליח לקבלה וחרש יכול לעשות שליח להולכת הגט כמנהג כל הגיטין הנשלחים מהכא להתם וכמו שהביא כ"ת בשם ישועת יעקב סי' קכ"א סק"ט וצמח צדק לובאוויץ סי' קי"ח. והדבר פשוט כמו שיכול לגרש בעצמו משום דכשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה שייך טעם זה גם בשליחות. וכ"ת מביא בשם ס' מלאכת חרש להחמיר ומסתמא הוא חושש לדברי הב"ש קכ"א סק"ט שמתיר רק בשליחות בכתיבה דא"צ שליחות גמורה ולא בנתינה:
אבל פשיטא שלרווחא דמלתא יכולה האשה למנות שליח לקבלה ואף שהטור סי' קמ"א מביא דעת הר' פרץ להחמיר שלא לעשות שליח לקבלה מ"מ המחבר בש"ע השמיט את דעתו. והרמ"א סכ"ט שכ' כן כתב הט"ז שם סקכ"ב דאין זו גזרה מוחלטה כגט בע"כ והיא רק עצה נכונה אבל אם יש עדים המכירים חתימות ג' דיינים המקיימים חתי' העדים שמנתה שליח לקבלה שפיר דמי והב"ש סק"מ מביא דברי הט"ז ומתיר במקום הכרח אלא שנראה כמזכה שטרי לבי תרי שא רכ מביא את הב"ח שמתיר רק אם האשה מנתה את השליח בפני ב"ד של כתיבת ונתינת הגט והיא נגד הט"ז שמתיר תמיד. וכ"כ גט מקושר מובא בפתחי תשובה סדר גט שני סק"כ דבעגון מתירים שליח לקבלה וכך מתיר בחסד לאברהם תנינא אה"ע סי' ע"א:
ופלא שהריב"ש שהי' תלמיד הר' פרץ לא חש לחומרא זו. כי בסי' נ"ה כתב שיותר טוב שתעשה האשה שליח לקבלה אפי' לקבל הגט מיד שליח בעלה אף שרב ס"ל (גיטין סג:) שאינה יכולה, משישלח הבעל הגט ויהי' יד גוי באמצע נגד דעת בה"ג. הרי שלא הזכיר כלל חומרא זו, ואין לומר דשם עשתה האשה שליח במקום ב"ד של הנתינה ובאופן זה מודה הר"פ כמ"ש בתשו' הב"ח סי' ק"א, כי מפורש שם בסוף התשו' ששטר השליחות לא הי' מקוים הרי שמנתה ש"ק במקום רחוק והי' חשש של הר"פ על שטר השליחות ומ"מ לא חש לה הריב"ש ומשום ת' ריב"ש זו (שמביאה ב"י ר"ס קמ"א וב"ש סק"ד) השמיט המחבר חומרא זו:
גם מה בצע ומה נרויח אם נחמיר בשליח לקבלה כהר"פ הלא גם אם הבעל עושה שליח ושלוחו עושה שליח שני להולכה במקום האשה ג"כ יש אותו חשש זיוף אם אין מכירים שם חתימת דייני הקיום. ומה עדיף שליח הולכה משליח קבלה. ואם אמנם דיש חלוק דשאני ש"ק דאין שם רק מעשה ב"ד לחוד משא"כ שליח הולכה שיש גם הגט והוא מוכיח וכמ"ש ט"ז קמ"ב סקי"ב בטעם שי' רמב"ם שהאשה נאמנת בלי קיום מפני שהגט בידה וכ"כ ב"ש קמ"א סקל"ח דבשליח הולכה א"צ להכיר החתימות מפני שהגט בידו משא"כ בשליח קבלה וכ"כ נו"ב תנינא אה"ע קל"ו ליישב הסתירה בסי' קנ"ב ס"ט אם הוציאה גט נאמנת וכן בס"ס קמ"ב בשם תשב"ץ אם הביא השליח הגט אף שאין מכירים חתימות דייני הקיום מקילים בעגון, ובס"ס קנ"ב אשה שיש בידה מעשה ב"ד אינה יכולה להנשא עד שיוכרו חתימות הב"ד. ותי' דשאני בס"ט ובס"ס קמ"ב משום שהגט בידה:
אבל עי' שם ארי' סי' ס"ט שכ' דהאחרונים השיגו על הנו"ב כי בתשב"ץ עצמו שהוא מקור דין רמ"א ס"ס קמ"ב להיתר שם הוא מכשיר גם במעשה ב"ד לבד בלי גט וכ"כ פת"ש קנ"ב סקי"ט בשם בגדי ישע ע"פ ראיות מתשב"ץ עצמו עיי"ש. גם מצאתי בהג"ה מרדכי גיטין פ"ו סי' תס"ו מעשה באשה שהביאה גיטה ממדינת הים והביאה עמה הרשאה כתובה בעדים ולא מצאה קיום לכתבה והשיב שמותרת להנשא וכו' והוא הדין אם שלחו ב"ד חתימתם שבאותו מקום שנתן שם הגט שבפניהם נתגרשה שמותרת להנשא אפי' אין מכירים החתימה כיון דליכא כאן מערער עכ"ל, והך סיפא אם שלחו ב"ד חתימתם מיירי ע"כ במעשה ב"ד לבד בלא הגט דאי מיירי שהגט בידה מה הוסיף על ענין ראשון הלא הוא הוא וע"כ דמעשה ב"ד לבד ג"כ מותרת:
וגם פשוט דלענין חשש זיוף אין להגט שום מעלה ויותר יוכל גט להזדייף ממעשה ב"ד, כי כתיבת גט אין שום איש מכיר ובקי מי כתבו וגם חתימת עדי הגט בכתב אשורית אין שום היכר מי העדים. ומשא"כ מעשה ב"ד בחתימת רבנים. החתימה ניכרת להרבה אנשים והזיוף יכול בקל להתברר:
ובאמת על הסתירה מס"ס קמ"ב לס"ס קנ"ב. י"ל דבס"ס קנ"ב כ' רק לעיקר הדין אבל במקום עגון מותר כמ"ש ס"ס קמ"ב וכמ"ש פת"ש ס"ס קנ"ב בשם בגדי ישע. ועי' ב"ש קמ"א ס"ק ס"ז דראב"ד החולק על רמב"ם והוא יש חולקים בסי' קמ"ב סי"ד החמיר רק באשה עצמה משום נגיעתה ולא בשליח ונו"ב הנ"ל מסופק מי עדיף האשה או השליח:
אבל הא אין שום חשש זיוף כלל מפני שהדיינים החתומים על המעשה ב"ד שולחים ב' מגילות עם חתימת ידיהם לקיים כמ"ש בחו"מ סי' מ"ו ס"ז וכמ"ש בחתם סופר חו"מ סי' קצ"ט ד"ה גם:
וגם אין מקום לחשש רק כשבא המעשה ב"ד ליד האשה אבל הכא הא הב"ד מכאן שולחים המעשה ב"ד ע"י הפאסט להב"ד שבמקום האשה ואין בזה כל חשד וכמ"ש פתחי תשובה ס"ס קנ"ב בשם בגדי ע״י דאם נשלח ע"י בי דואר גם המחבר ס"ס קנ"ב מודה שמותרת לינשא בלא הכרת חתימת ב"ד דהרי דקדק הש"ע בלשונו וכ' אשה שיש בידה מעשה ב"ד והוא מטעם דחיישי' לזיופא דאשה אבל אם המעשה ב"ד בא ע"י בי דואר ליד ב"ד ולא שלטה בו יד האשה מעולם הכל מודים דא"צ הכרת חתימת ב"ד וכו' עיי"ש וכ"כ חתם סופר אה"ע ח"א סי' מ"ג ד"ה ועוד האגרת הלז אין צריך שום קיום כי כל כתב הנשלח על הדואר לבעלים ידועים ומגיע מהם תשובה לחזרה על הדואר הרי הדבר ברור שהוא מבעליו ואין בו זיוף כמובן לכל מבין וכ"כ ס"ס מ"ה אבל כיון שכתבו לשם על הדואר כתוב אדרעס לב"ד וקבלנו תשובתם יש להקל בלי קיום אחר וכבר נעשה מעשה ע"פ סברא זו איזה פעמים וגם הגאון בס' בית אפרים כ' סברא זו מדנפשי' וברוך שכוונתי לדעתו זצ"ל וכ"כ ס"ס צ"ד וגם מדכתבו על הדואר והשיגו תשובתם על הדואר א"צ קיום וכו':
וגם הא יכולים לשלוח מכאן את המעשה ב"ד שהשליח של האשה קיבל את הגט לב"ד מפורסם במקום האשה ולכתוב להב"ד שיתירו את האשה רק אם ברור להם שהאשה מנתה שם שליח לקבלה: