אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן פב

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן פב

סימן פא

לכבוד הרב הגדול המפורסם מ' ירחמיאל משה האבערלגד שי' אבד"ק סלומניק.

ע"ד גט שכ"מ המנוח ר' אברהם ב"ר משה שלא הי' לו בנים ויש בגט כמה ספיקות, הנני לכתוב בזה את דעתי:

א) חשש ראשון שכתב בן משה ואחי הנפטר אומר כי אביהם הי' רגיל לכתוב בפתקא לצדיק משה צבי, וכן חרות על מצבתו, ודאי דגם לכתחלה הי' צריך לכתוב רק שם משה לבד כיון דקריאה בפי כל ולס"ת, וחתימתו הי' רק בשם משה ושם צבי הוי נשתקע. וע"י פתקא לצדיק לא יצא מכלל נשתקע כמ"ש בס' אהלי שם כלל ב' ס"ק כ״ג, כי מה שהצדיק קורא בחשאי ביחידות אינו מעלהו משיקועו וכ"כ תשו' דבר משה מה"ס סי' ע"ד וכ"כ בקונטרס השמות הנספח לס' דברי אברהם אות ל' שאין שום נדנוד החזקת שם מה שנותנת פעם או פעמים בשנה קוויטל לצדיק כי מי יודע מזה. וגם פשיטא דאם כ' משה לבד הוי כתב חניכתו דכשר דהלא כן נקרא בפי כל, בשגם כי שם אביו א"צ לכתוב וכל הטעם דשינה פסול הוא כמ"ש ב"ש קכ"ט סק"ז משום לעז שיאמרו זה אחר הוא וזה שייך רק אלו הי' נקרא בפי כל בשני השמות, משא"כ הכא דנקרא רק משה א"כ ל"ש לעז דאין יודע מ"ש בפתקא. וגם בסתם אין איש קורא כתב ע"ג מצבה כמ"ש בהוריות יג: דקשה ללימוד והוי כעובר בין שתי נשים דהעולם נזהרים ועיי' עוד בפת"ש קכ"ט סקכ"ד מענין שם האב:

ב) ומ"ש בגט שם העיר סלאמניק ובבית הדואר כותבים סלאמניקי ביו"ד בסוף. הדבר פשוט דכשר וכמ"ש הרמ"א קכ"ח ס"ג בהרעדיש ורעדיש כשר דאינו אלא חילוק בקצור לשון, ולא דמי למ"ש ב"ש סק"ט בקאזמיר וקאזמירז דכותבים שניהם דשאני התם דהוי שנוי הברה נוספת משא"כ בסלאמניקי שאין הברה חדשה רק שינוי נקודה:

ג) ואודות שכ' מתא דיתבא טל נהר שרעניאווא ועל מי מעינות וטל מי בארות ושם יש מעין א' שמסתפקים ממנו, אך מעין השני שהוא חוץ לעבורה ותוך התחום, אין מסתפקים ממנו לכל צרכיהם רק לפעמים אם יחפצו לשתות מים טובים, גם לוקחים שם לפאבריק מי זאדא, גם הנחתומים לוקחים משם מים לאפות הפת. וגם הבהמות שסביבותיו שותים ממנו:

הנה מקור הדין דתלוי בספוק הוא בת' מיי' נשים סי' כ"ב ועיי"ש דבעי' שישתמשו ממנו לכל צרכי העיר וכ"כ פסקי מהרי"א סי' קמ"ב דמה שמתסתפקים ממנו לצורך כרחים לא מקרי משום הכי תשמיש העיר. ואם משתמשים לרוב צרכיהם הוי ככולו כמ"ש ב"ש קכ"ח סקי"ד בשם ב"י. אבל אם כל העיר מסתפקים ממנו למיעוט צרכיהם אין לכתבו. ולכאורה קשה מ"ש אם המיעוט משתמשין ממעין לכל או לרוב צרכיהם דצריך לכתבו כמ"ש ב"ש שם סקי"ב ולמה יגרע אם כל או רוב מסתפקים ממנו למיעוט השתמשות, אדרבה זה עדיף שרוב משתמשים בו ומציאות הנהר או המעין נודע לכל העיר, משא"כ אם רק המיעוט מסתפקים תמנו י"ל שרוב העיר אינם יודעים כלל ממנו ואיזה סימן הוא זה:

וי"ל דתלוי במחלוקת ר' יוסי ואמרו לו (ב"ב צג:) בזרע פשתן שזרע ולא צמח דתרווייהו בתר רובא אזלי מר אזיל בתר רובא של אנשים שקונים לאכילה אם שקנייתם מעט ומר אזיל בתר רוב הזריעה, ולאמרו לו הרבה לוקחים אותו לדברים אחרים, הכא עדיף רוב זה המשתמש בנהר למעוט צרכיו ממעוט הלוקח ממנו לרוב תשמישו:

אך נראה דלא דמי לשם, דבפשתן הרוב הקונים לאכילה אינם קונים לזריעה ולכן חשוב רוב זה של הקונים לאכילה וכן המיעוט שמשתמשים לכל או לרוב צרכיהם מן הנהר קבועים וחשובים וכמחצה על מחצה דמי משא"כ אם הרוב מסתפקים מנהר זה למיעוט השתמשות ולרוב צרכיהם מסתפקים ממקום אחר לכן אין זה חשיבות ניכר ואין לכתבו ולכן בנ"ד אם אין מיעוט המסתפקים ממעין זה לרוב צרכיהם א"צ לכתבו:

ואע"פ שנהר אם הוא תוך התחום אף שאין מסתפקים ממנו אם כתבו כשר בדיעבד כמו שנ' מת' מיי' הנ"ל, דראש דבריו אם מסתפקעם ממנו צריך לכתבו ואח"כ כתב ומיהו עיר שנהר שלה חוץ (עיבורה של עיר קרוב לתחום וכתב שם הנהר לא נחשב בעיני כמשנה שם עירו ועירה וקשה דברישא אמר דלכתחלה יכתבנו אם הוא תוך התחום ואח"כ מכשיר רק בדיעבד, וע"כ דסיפא מיירי אפי' אין מסתפקים ממנו מ"מ כיון שהוא בתוך התחום אם כתבו כשר וכמו שמביא ראי' מר"ה וחולין דתוך התחום הוי כעיר עצמה, וכן מבואר בב"י קכ"א ד"ה אם הנהר דכ' הרי דכל שהוא חוץ לעבורה של עיר אם הין מסתפקין ממנו לכל תשמישין אין כותבים אותו לכתחלה וכן נ' מרמ"א ס"ד דבנהר שחוץ לתחום כ' דלכתחלה אין לכתבו ואפי' דיעבד פסול ובתוך התחום כ' דלכתחלה אין כותבים אא"כ במסתפקים ממנו ולא כ' דגם דיעבד פסול וכ"כ בית שלמה אה"ע סי' צ"ח דדיעבד כשר:

אך כל זה בנהר אבל במעין ובאר כ' בסדר הגט אות קי"ג קי"ד דאף אם הם בתוך עבורה של עיר מ"מ אם אין מסתפקים מהם אין כותבים אותם וכ"כ ב"ש סקי"ד וי"ל דאף דיעבד פסול אם אין מסתפקים ומכ"ש כשהם חוץ לעבורה כנ"ד. אבל באמת תמוה מה נשתנה מעין ובאר מנהר לענין זה ומה טעם לחלוק זה ומ"ש אם המעוט מסתפקים שכ' ב"ש סקי"ב דכותבים מעין ובאר ומביא ראי' מרמ"א סוף סעיף ו' אף דשם בנהר מיירי וע"כ דשוים הם לכל דבר, ומ"ש ב"ש סקי"ד ראי' לחלוק זה מב"י שכ' בד"ה ואם על מהרי"ק שורש ק"ו דמש"ה פוסל אם כתב מעינות מפני שרוב ספוק העיר הי' מבארות ואפי' הי' המעין בתוך העיר הי' פוסלו, אין ראי' די"ל הטעם מפני שהשמיט בארות, והפי' במהרי"ק אם יכתוב מעינות פסול, היינו אם יכתוב מעינות לבד ולא כתב בארות וכיון שרוב סיפוק מבארות ולא כ' בארות, אף דאלו השמיט לגמרי את הנהר כשר כמ"ש בת' מיי' הנ"ל ות' רא"ש כלל מ"ה סי' כ"א ות' ר"ן סי' מ"ב וכ"כ ב"י בשם מהרי"ק ד"ה ולענין שבחסר כשר לכ"ע בדיעבד, אך כל זה אם לא כתב כלל שום נהר אבל הכא שהעיר מסתפקת מבארות ולא ממעינות והשמיט בארות והזכיר מעינות גרע שיאמרו עיר אחרת היא וכ"כ טיב גיטין לקוטי שמות אות כ"ח ד"ה ראדוויל סברא זו דהיכא שמזכיר מעינות ובארות ואינו מזכיר הנהר כלל מגרע גרע, אבל אלו לא הי' הספוק מבארות לא הי' חשש ע"ז שהזכיר מעינות שאין מסתפקים מהם אם הם בתוך עבורה או אפי' בתוך התחום ועי' נו"ב תנינא אה"ע סי' קט"ו ד"ה ומעתה שגם הוא פי' כן במהרי"ק שמיירי שהזכיר מעינות לבד ולא בארות:

ועיי"ש בנו"ב שהקשה על ב"ש סקט"ז דכותבים מעינות על בארות מב"י ד"ה ואם בשם מהרי"ק דאם יכתבו מעינות על בארות פסול ותי' דב"ש מיירי במקום שיש נהר וכותבים את הנהר אלא שהמנהג שכותבים כל ספוקי העיר מעינות ובארות אז סומכים שלא להזכיר בארות ודי במעינות כיון שבלא"ה אין צורך להזכיר כיון שהזכיר את הנהר אבל אם אין נהר רק בארות וכ' מעינות פסול, ולי נראה דלק"מ דדוקא אם צריך לכתוב מעינות אז אמרי' דבאר נכלל ג"כ בו וא"צ להוסיף באר אבל אם א"צ לכתוב מעינות א"י לכתוב מעינות רק לשם הבאר לבד ולכן אם השמיט הבאר פוסל מהרי"ק אם כ' מעינות לבד כיון שלא היו שם מעינות, ומצאתי בתשובות בר"ח הישנות סי' צ' שכ' ממש כן דהמנהג דאם כותבים מעינות אין כותבים בארות אבל במקום שאין מעינות כותבים בארות:

וראיתי בת' מהר"ם מפדוואה סי' ה' דהק' ג"כ סתירת תשו' מיי' הנ"ל מרישא לסיפא ותי' דראש דבריו אינם סובבים על השאלה רק בתחלה מבאר עיקר הדין דכתיבת הנהר הוא דוקא אם רוב הספוק ממנו וקאי אם הוא בתוך עבורה של עיר ואח"כ כתב דאם הוא חוץ לעבור ותוך התחום רק דיעבד כשר. ולפי פירושו אפי' בנהר בתוך התחום אין כותבים אפי' רוב תשמיש ממנו ופלא על רמ"א שהשמיט דעתו וכתב להפוך דאם רוב תשמישו ממנו כותבים לכתחלה ובפרט שבד"מ אות ט' מציין על תשובה זו לענין דא"צ לכתוב שני שמות של הנהר. ועוד כ' אח"כ בת' מהר"ם שם דדיעבד אין פוסל אם שינה כמו בשינה שם לידה ולטעם זה אף שאין מסתפקים ממנו ואפי' חוץ לתחום נמי לא יפסול דלא כרמ"א ס"ד. וגם לטעם זה פשיטא דגם במעין ובאר דינא הכי דלא כחלוקו של סדר הגט ובית שמואל:

ומ"ש כ"ת שי' להכשיר דמה שאין צריך לכתוב אם שינה כשר ומה דמהרי"ק פוסל אם שינה וכתב נהר מחוץ לתחום, היינו רק אם הניח את העיקר אבל בנ"ד דכ' העיקר על נהר שרעניאווא אף אם הוסיף נהר שאין צריך אין שנוי פוסל:

הנה בכתובות צח, וצט. איבעיא אמר לי' זבין לי ליתכא ואזל וזבין לי' כורא אי מוסיף על דבריו וליתכא מיהו קני או דלמא מעביר על דבריו הוא וליתכא נמי לא קני וקיי"ל דמוסיף לא הוי מעביר אבל פשוט שם הטעם דהמוכר לא קפיד ולא אכפת לי' בהוספת השליח כיון דס"ס אין כח ביד השליח למכור יותר ממה שצוהו ואין לו שום היזק בזה אבל אם קפיד שלא יוסיף והשליח שינה והוסיף הוי מעביר כמ"ש זבחים לד. תלמיד שאמר לו רבו אל תביא לי אלא חטין והביא לו חטין ושעורין שהוא כמעביר על דבריו וא"כ הכא נמי אף שכ' נהר העיקרי אם הוסיף י"ל דהוי משנה ומעביר ואף שיש לחלק ולומר שאין ראי' משם, אבל הדין מפורש במהרי"ק שורש ק"ז מובא ב"י ד"ה ולענין ב' נהרות שכ' שאין להזכיר רק שם נהר איימוני וטוב לכנוס בספק איסור מבספק שינוי שבחסר כשר לכ"ע בדיעבד ובשנוי יש פוסלים אפי' בדבר שאילו חסרו לא נפסל בכך, הרי שאפי' כתב איימוני מ"מ אם כתב נהר מרצאנו פסול:

והרה"ג מ' שאלתיאל מו"צ דפה אמר לי להתיר ע"פ מ"ש ב"ש סקי"ג בשם הלבוש חילוק בין כותב נהר חוץ לתחום כיון דעיר זאת אינה יושבת על הנהר הוי שינוי עיר ופסול משא"כ כשיושבת על הנהר וכתב שם נהר אחר הוי שינוי נהר אחר וכשר וע"כ הכא נמי דכתב דיתבא על נהר שרעניאווא כתב כהוגן דיתבא על נהר האמיתי אע"פ שהוסיף וכתב עוד מעין רחוק אין זה שינוי עיר אלא שינוי נהר:

ולא נראה, כיון דהך דיתבא קאי גם על המעינות ובאמת אין שם רק מעין אחד וכתב בגט מעינות י"ל דהוי שינוי עיר כמו אם כתב דיתבא על נהר שחוץ לתחום. והלא כן כתב בב"י בשם מהרי"ק דפוסל משום דכתב מעינות ובאמת אין שם רק מעין אחד. ואף שי"ל שאין ממהרי"ק ראי' דהוא בעל השיטה לפסול אם שינה ורמ"א לא פסק כמותו משום שתמך יסודו על מהרי"ל כמ"ש בד"מ אות י"ד, מ"מ י"ל שבזה גם מהרי"ל פוסל ואינו מכשיר רק אם כתב על הנהר שם אחר דרק אז הוי שינוי נהר, וכן פוסל בנד"ז בג"פ מובא בפתחי תשובה סקכ"ט אם אין בעיר רק מעין א' שמסתפקין ממנו אם כתב מעינות הוי גט פסול:

מה גם שגוף דין רמ"א להכשיר אם החליף שם הנהר ומחלק בין זה לכתב שם נהר מחוץ לתחום אין מובן דהא ס"ס כיון שכתב דיתבא על נהר אחר שאינו שם הוי גם כן שינוי עיר, ומ"ש המקור מת' מהרי"ל תמוה דשם אין זכר להחליף שמו רק מיירי שהשמיט שם הנהר ולא כתבו וקרי לי' שינה מפני ששינה מכפי הרגילות להזכירו וכבר תמה עליו כן בג"פ ובט"ג לקוטי שמות אות כ"ח ד"ה ראדוויל, וגם תמוה מאד שכ' נגד המרדכי גיטין סי' תמ"ו תשובת ריצב"א ומה שכתבו על נהר יי"ר ואנו נוהגים לכתוב על נהר קיי"ר כיון שאין שום אות במקום הלעז כך שוה יוד במקום קוף, הרי דרק מפני דאין זה שינוי מקיי"ר ליי"ר הא לא"ה בשנוי נהר פסול וכן בהגהות מרדכי תנ"ו כתב בנהר שיש לו שני שמות איזה שם שכתב בלי חברו כשר כיון שמכירים שניהם הרי דאלו יש לו רק שם אחד ומחליפו בשם אחר פסול ואיך יחלקו מהרי"ל ורמ"א עליהם:

ומ"מ נראה להתיר בנ"ד דבהגהות מרדכי תנ"ו שם כ' דאם מוליכים סוסים לשתות או כובסים שם בגדים צריך לכתבו, וכן דעת כלבו מובא בב"י, ולדעתם הכא נמי הוי מסתפקים במה שהנחתומים לוקחים ממנו מים לצרכי הפת, ואפי' לתשו' מיי' דהצריך ג' דברים משרה וכביסה ורחיים קשה דהשמיט העיקר ששותים מימיו, וע"כ דהא דצריך ספוקים אלו היינו אם באמת אין שותים ממנו אבל אם שותים א"צ להני ג' ספוקים וא"כ הכא שמי שרוצה לשתות מים טובים שואב ממנו ודאי דאפי' לתשו' מיי' הוי ספוק, ובפרט שגם הנחתומים משתמשים בו ולפבריק מי זאדא לוקחים משם, ובהמות הסמוכים לו שותים מימיו לכ"ע מקרי מסתפקים ממנו:

ועוי"ל דהא דאין כותבים מעין או נהר אם מסתפקים ממנו רק למעוט צרכיהם היינו דוקא אם הוא לבדו אז אין המעוט חשוב לכתבו, אבל אם כותבים מעינות ובכל אחד מהם מסתפקים למיעוט, מקצת ממעין זה ומקצת מהשני כיון שבכלל משתמשים הרוב ע"י צירוף שניהם שפיר דמי לכתוב דיתבא על שניהם וכ"כ בדברי מלכיאל ח"ג סי' קמ"ט ומביא סמוכים לזה מכמה מקומות בש"ס וכ"כ בת' מהר"ם שיק אה"ע סי' ק"א וא"כ הכא כיון דבשני המעינות יחד משתמשים הרוב אף שבאחד מהם רק מיעוט מסתפקים יכול לכתוב דיתבא על מי מעינות:

ד) ועל אשר סייע הסופר מעט לחתימת העד באל"ף של שמו ישראל כי ירא שלא יוכל העד לאמן את ידו ותיכף כשראה כ"ת גער בו וסילק את ידו ממנו, וספק הוא אי סייע בחתימת סיוע של ממש או תיכף נסתלק ולא השתתף כלל בחתימה:

הנה הדין מפורש לאיסור בפתחי תשובה ק"ל סק"י מס' תומת ישרים בשם ר' ישעי' שהחותם ע"י לבלר שהלבלר אוחז ידו וכותב אין חתימתו מועלת כלום שאין זו כתיבת החותם ועיי"ש שכן הוא בתוספתא שבת פי"ב ורמב"ם פי"א משבת הי"ד מובא מג"א ש"מ סק"ז קטן אוחז בקולמס וגדול בידו וכותב חייב גדול אוחז וכו'. אלא שכ"ת מחלק דשם מיירי דהאוחז בקולמס א"י לכתוב אבל בנ"ד שהחותם יכול לכתוב לבדו כשר דהוי שנים שעשאוה וכל אחד הוי כעושה כולה ורק בשבת פטור מחטאת מקרא דבעשותה והביא מתב"ש ס"ס ב' וחכם צבי סי' פ"ב:

אמנם כן הוא דאם זה יכול וזה יכול ושניהם כתבו הוא מ"ש בשבת צב: שנים שאוחזים בקולמוס וכותבים פטורים בשבת משום בעשותה וכ' בתשו' רשב"א סי' כ"ח שלא נאמרו דברים הללו של מסייע אלא לענין שבת אבל במקום אחר אמרי' שהמלאכה מתיחסת לשניהם וכ"כ רשב"א ב"ק נג: ד"ה שור על קו' תוס' ד"ה לענין למה שור משלם כופר כיון שהוא ואדם דחפו הו"ל הכוהו עשרה בני אדם בי' מקלות דבבת אחת ד"ה פטור ותי' רשב"א דדוקא בעשרה מקלות פטור אבל הכא כיון שדחפוהו ביחד כחד חשבי' לי' ואם הכוהו במקל א' חייבים ואמרי' דכ"א עשה כל המעשה וכ"כ הרשב"א בתה"ב והובא ביו"ד סי' ב' סעיף י"א ישראל ופסול אוחזין בסכין א' ושוחטים פסולה דגם הפסול עשה כל מעשה השחיטה וכ"כ חכ"צ שם דרק בשבת נתמעט מבעשותה אבל בכ"ד מסייע הוי מעשה ולכאורה השבתי להטעים הדבר ע"פ מ"ש רש"י שבת צג. ד"ה וחד דשנים שעשאו פטורים משום דלאו אורחה לעשותה בשנים ול"ש רק במלאכת שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואי לאו אורחי' הוי מעשה עראי וכלאחר יד:

אבל לא בשאר דוכתי. אלא שאי אפשר לומר כן כי רש"י בעצמו כ' דבכל מקום שנים שעשאוה הוי רק מסייע, בשבת צג. גבי זב שרוכב וד' טליות תחת רגלי הבהמה טהורות מפני שיכולה לעמוד על ג' וכ' רש"י ד"ה מפני דסתמא כר' יהודה דזה יכול וזה יכול קרי מסייע הרי דלאו דוקא שבת, אלא תוס' ד"ה מפני כ' דהו"ל כל רגל אינו יכול, ולא פי' כרש"י והיינו כרשב"א הנ"ל דלא ילפי' משבת לכל דוכתי:

והכי מוכח במנחות צד. דבכל דוכתי שנים שעשאוה המלאכה מתיחסת לשניהם דאמרי' שם על מתני' שאחד מניף לכל החברים משום דלא אפשר לנפו כולהו בהדי הדדי קא הוי חציצה ליניף וליהדר וליניף תנופה אמר רחמנא ולא תנופות, הרי דהחשש הי' רק משום חציצה אבל משום תנופה אף שכולם כאחד הניפו מ"מ הוי תנופה מעלייתא, והא דבסנהדרין עח. הכהו עשרה בני אדם כאחד בי' מקלות פטורים היינו כמ"ש רש"י כיון דיש קרא איש כי יכה או כמ"ש בגמ' ורמב"ם מכל נפש אדם. והא דצריך קרא בזבחים קח: איש איש דשנים שהעלו חייבים אף שבכל דוכתי חייבים שנים, י"ל משום דהו"א ללמוד משחיטה דפטורים וכמ"ש בגמ' שם שיכול והלא דין הוא ומה השוחט וכו' ב' שאחזו בסכין ושחטו פטורים וכו' ולכן בעי קרא לחיוב, ושוב ראיתי שכן כ' הבכור שור חולין פב. ד"ה לא תשחטו ועיי"ש דפשיטא לי' דרק גבי חטאת פטורים שנים שעשאו וכ"כ מקור חיים בהג"ה למג"א סי' רס"ו דרק בקרבן פטור ולא בלאוין. ועי' בפני יהושע שבת שם שכ' ג"כ כן מדעת עצמו דזה יכול וזה יכול לא שייך בשאר איסורים רק בשבת ומביא מזבחים קח. ופקפק למה בשחיטה חייב ובהעלאה פטור:

אך אין הדבר מוסכם ומצאתי בריטב"א קדושין מג. דהקשה להפוך ל"ל קרא למעט בשחוטי חוץ שני שוחטים הא כ' בעשותה וממילא ב' שעשאו פטורים ותי' משום דבהעלאה חייבים שנים וסד"א ללמוד שחיטה מהעלאה, הרי דעתו דבעשותה כללא היא לכל מקום שבתורה דשנים פטורים וכרש"י שבת הנ"ל, וכ"כ ב"ח יו"ד סוף סי' ב' שהקשה על דין רשב"א דכשר ופסול שאחזו בסכין א' ושחטו פסולה הא הפסול רק מסייע וקיי"ל שבת צג. דמסייע אין בו ממש, ואף אמנם דבאמת ל"ק על רשב"א כי שיטת רשב"א דחוץ שבת שנים שעשאו הוי כעושה כולה אך מ"מ נלמד דזה דעת ב"ח דאין חלוק בין שבת לכ"ד:

והנה הכא בגט זה אף לשיטה זו דשנים שעשאו בכל דוכתי הוי מלאכה מ"מ היינו אם גם העד הי' מסייע בכתיבה ונגמר ע"י שניהם אז הוי שנים שעשאו, אבל אלו העד הי' בטל אלא שהסופר הוליך את ידו והוא לא כלום עביד אז אין זה שנים שעשאו רק הסופר שאחז יד העד הוא הכותב ולא העד ואף שכ' תב"ש ס"ס ב' דאם הפסול סכין בידו ואחז הכשר ביד הפסול ושחט פסולה מספק דלמא כח הפסול נמי שחטה ורמב"ם בה' שבת דוקא קטן נקט דאין מעשהו כלום כיין שהגדול אוחז בידו הקטן מעוכב ע"י הגדול אבל אם שניהם גדולים ספק שגם כח האוחז בקולמוס מעורב והי' פטור בשבת האוחז ביד, מ"מ חדא המנחת חנוך במלאכת כותב אף שהביא דברי התב"ש מ"מ פשוט לו להפוך דה"ה גדול חייב רק האוחז ביד ולא האוחז בקולמוס וכתב דגם בגט דינא הכי, ותו אפי' להתב"ש לא פסיקא לי' הא דהוי כשנים שעשאו ורק לחומרא כתב דהשחיטה פסולה שמא סייע האוחז בסכין. ובשנים ששחטו כתב תב"ש שם אות נ"ב די"ל דהוי כאלו כל א' שחט חצי שחיטה ועיי"ש דמסופק די"ל דתמיד בשנים שעשאו כל א' לא כולא עביד (ואמנם גם רש"י שבת צג. ד"ה שאינו כ' כן דבזה אינו יכול וזה אינו יכול כל אחד ואחד כולי מעשה עביד הרי דבזה יכול וזה יכול כל א' רק פלגא עביד וי"ל דרש"י לשיטתו כמ"ש למעלה דס"ל בכל מקום ב' שעשאו לאו מעשה הוי) וא"כ הכא הוי ס"ס שמא רק הסופר האוחז ביד כתב ולא העד כלל, ואפי' אי שניהם כתבו, שמא בשנים שעשאו אמרי' דכל אחד עשה רק מחצה כמ"ש תב"ש, והעד כתב רק חצי החתימה ובעי' שיחתום כולה ולא מקצתה, וגם שמא בכל דוכתי שנים שעשאו לא הוי מעשה כלל וכרש"י וריטב"א וב"ח. וא"כ אפי' הוי רק פסול דרבנן דהא עדי מסירה כרתי ורק יש בזה משום מזויף מתוכו, מ"מ בס"ס אפי' בדרבנן לחומרא כמ"ש מל"מ פ"ח מהאה"ט ה"ה ופ"י ממקואות ה"ו ד"ה ודע ופ"ד מבכירות ה"א סד"ה ודע שאחר וכ"כ פר"ח יו"ד סי' ס"ט ס"ק מ"ד וידוע שהשעה"מ פ"י ממקואות כלל ה' מפקפק ע"ז ואכ"מ:

והנה דין זה הוא ברמ"א ק"ל סעיף י"א בשם תה"ד דאם טעה בחתימת שם אביו כשר וכ' ב"ש סק"כ דה"ה בשמו אך בשם רש"ך מביא לפסול בשם העד עצמו, ואף שקשה להבין דברי רש"ך מה נפ"מ דהא אם חתם בשם אביו לבד ג"כ כשר. מ"מ מצאתי בדברי אמת ה' גיטין סי' כ' בשם כמה פוסקים כרש"ך. ומ"ש כ"ת דדוקא בטעות כל השם פוסל אבל הכא שהי' הספק רק באות א' של ישראל גם רש"ך מודה להתיר, ז"א דהא רש"ך קאי על עובדא דתה"ד כמ"ש ב"ש בשמו ושם סי' רכ"ח הי' חק תוכות בעי"ן של יעקב וממש כנ"ד פסול רק באות אחת:

ומ"ש כ"ת דהכא אפי' נימא דלא חתם העד מ"מ הא קיי"ל דעדי מסירה כרתי, ע"ז יש לדון כיון שהמנהג שהמגרש מצווה להעדים שיהיו עדי חתימה וכיון דקפיד בעי' עדי חתימה לעכוב וכמ"ש תו' גיטין פב. ד"ה צא בשם ר' אלחנן כיון שבא להחתים שלישי גילה בדעתו שלא יהי' גט עד שיחתום וכ"כ דברי אמת ה' גיטין סי' י"ח בשם מהרי"ל סי' צ"ו וכ"כ פת"ש סי' ק"ל סקי"א וקל"ג סק"ג. וכ"כ בס' ישועות מלכו ח' אה"ע סי' ס"ט שהמצווה לעדים שיחתמו ולא חתמו אפי' לר"א דעדי מסירה כרתי מ"מ הגט בטל דלא גרע מכולכם חתומו אע"ג דסגי בתרי מ"מ אם לא חתמו הגט בטל דהו"ל כע"א והוא הדין בע"ח וע"מ. ועיי"ש שכתב שזה טעם הגאון מובא ברי"ף פ' המגרש וברמב"ם פ"ג מגרושין ה"ח ואה"ע סי' קל"א ס"ו בשם י"א דחתמו שלא לשמה הגט בטל מדאו' אף שיש ע"מ ותמוה מ"ש מעדים פסולים, אלא משום שצוה הבעל לחתום ואם חתמו שלא לשמה הוי כלא חתמו כלל, ותמוה דהא שי' הגאון גם אם חתם עד פסול או שהי' בו רק ע"א כשר לבד י"כ הגט בטל מדאו' כמ"ש רמב"ם שם אף שידע הבעל מזה:

ומ"מ נראה דאף שהבעל צוה לחתום מ"מ כיון שאנו יודעים שאין לו כל נפ"מ וקפידא בדבר אם כה ואם כה. אם באמת הגט כשר ע"פ דין אין עכוב מצד הבעל כלל, ואין ראי' מתוס' גיטין הנ"ל דשאני התם דדי שנים עדים והוא שינה מן הסדר וצוה לחתום שלישי הרי רואים שקפיד דוקא אבל היכא שאינו משנה ואינו מוסיף שום דבר רק אומר כפי הנוסח הקבוע אם רק הגט כשר אין לו כל ענין בדבר. ועי' גיטין סג. באומר לשלוחו התקבל גט לאשתי אדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה הרי דאפי' אמר לשון שאינו מועיל מ"מ כיון דידעי' שרוצה לשלוח לה גט אמדי' לדעתו דרוצה באופן היותר מועיל ואם אין מועיל לשון קבלה דעתו לשליחות להולכה ומימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה ומכ"ש הכא דא"צ לפרש פי' אחר בדבורו וכ"כ מחנה אפרים ה' שלוחין סי' ג' דבדבר שאינו מפסיד בכך אף אם נשתנה מדעתו לא אמרי' דקפיד וכ"כ שם רמב"ם פ"ט מגרושין הלכה ל"ג בתשובה, ועי' ספרי חלק א' שו"ת סי' כ"ה ד"ה ומה שכתב שהבאתי בשם הגאון בעל אבני נזר שכתב דאם חסר בגט אגרת שבוקין יש חשש פסול די"ל דכוונת המגרש היתה לגרשה רק בגט שלם שיש בו כל הלשונות ככל גיטי דעלמא והביא ראי' מת' רשב"א אלף רל"ג דלמ"ד במחובר אינה מקודשת ה"ה אם מקדשה במחובר ובתלוש ביחד נמי לא מהני הכא נמי כיון שעשיית שליח להולכה הי' לגרשה בגט שיש בו ספר תרוכין וגם אגרת שבוקין ונשאר רק א' מהם לא מהני, ואח"כ דחה זה די"ל הכא שאני דמה נפ"מ לבעל אם יגרשנה בשניהם או באחד מהם והביא ראי' ממתני' רפ"ב דביצה גבי ערוב תבשילין דאם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת הרי דאע"פ דבשעה שהניח ואמר בדין יהא שרא לבשולי כוון לשיעור גדול מ"מ גם שיעור קטן מתיר ושוב דחה די"ל דוקא ע"ת דרבנן מקילים משא"כ באיסור א"א:

אבל א"א להסכים לדבריו, והנני מעתיק מ"ש שם. דלדעתו אף אם נתקלקל אות מן הטופס נמי שייך לומר כן שרצון הבעל דוקא בגט שלם שאין חסר ממנו כלום ומפורש להפוך בנו"ב קמא אה"ע סי' פ"ה ד"ה ועוד אני אומר דכל מה שמחמירים אם חסר ואם שינה הוא רק אם יש לפרש שהוא קפידא וכוונת הבעל לשייר איזה דבר וכ"ז אם לא נכתב מעיקרא אבל אם נכתב מעיקרא אלא שאח"כ נתקלקל אין שום חשש:

ומ"ש ראי' מת' רשב"א אם קדשה במחובר ותלוש דאינה מקודשת, לפלא דהא רשב"א כ' להפוך בחי' קדושין מח: ד"ה כגון שהשיב על תוס' שכ' באמר לשלוחו הלוני דינר כסף וקדש לי אשה וכו' שמיירי שקדשה בזהב שוה דינר של כסף, וכ' דא"כ למה אינה מקודשת שאין לומר קפידא במה שאינו מפסיד כלל אף אם נשתנה מדעתו והביא ממ"ש כתובות עב: במאי דלא קפדי אנשי לא הוי קפידי' קפידא וכ"ש הכא דלא שמעי' דקפיד ועוד ראיות מגמ', ולפי דברי הגאון א"כ הרשב"א סותר א"ע. אבל באמת אין מת' רשב"א כל ראי', דהרשב"א הוציא את דינו מקדושין מח. במקדש במלוה ופרוטה למ"ד דעתה אף אמלוה אינה מקודשת לפי שדעתה אף על מה שאין האשה מתקדשת בו וממנו נשמע בכל מקדש בדבר הראוי לקדושין ובשאינו ראוי. דהא דקיי"ל במלוה ופרוטה מקודשת היינו משום דאמרי' דעתה רק אפרוטה לבד שהיא בעין ולא על המלוה אלא שקבלה פרוטה לקדושין וע"מ שתהא מחולה המלוה וכמ"ש האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר אבל אם מקדשה במחובר ובתלוש נותנת דעתה על הכל ולפיכך אינה מקודשת עכ"ל:

והנה בפשוט קשה למה במלוה ופרוטה למ"ד דדעתה אשניהם אינה מקודשת משום דמעורב בקדושין גם דבר הפסול, מ"ש מהא דאיתא שם מח, התקדשי לי בשטר וכו' וחכ"א שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת ומוקי כשקדשה בשטר שהי' פסול שלא הי' עליו עדים או שנכתב שלא לשמה או שלא מדעתה ומ"מ שמים את הנייר ומקודשת מתורת כסף כיון דדעתה נמי אנייר, הרי אף שהי' דעתה בתורת שניהם שטר וכסף ופסול מתורת שטר מ"מ מועיל מתורת כסף ולא מגרעי הקדושין אף שמעורב בם שטר פסול:

ונראה דבאמת אם יש קנין המועיל לקדושין לא מגרעי הקדושין עי"ז שמעורב גם דבר שאינו ראוי ולכן אף שקדשה בשטר פסול מ"מ כיון שדעתו גם מתורת כסף אם יש בנייר ש"פ מקודשת אלא הא דבמלוה ופרוטה למ"ד דעתה אשניהם אינה מקודשת, משום כיון דנתן לה גם המלוה לשם קדושין וכיון שהדין שאין מקדשין במלוה, אף אם תתקדש הכא בפרוטה לבד, צריכה להשיב לו את המלוה דלא נתן לה לשם מתנה בעלמא רק לשם קדושין, ומש"ה אינה מקודשת דהוי קדושי טעות כיון דדעתה אשניהם ובאמת לא יהי' לה רק הפרוטה ולא מעות המלוה, והא דכתב הרשב"א במלוה ופרוטה דהוי כתנאי ע"מ שתהא מחולה המלוה היינו למ"ד דדעתה רק אפרוטה אבל למ"ד דדעתה אתרווייהו י"ל דאין המלוה נמחל לה אלא שודאי נתן לה לשם קדושין, וה"ה במקדש במחובר ובתלוש אי נימא אין מקדשים במחובר אין המחובר נקנה לה רק לשם קדושין ולא לשם מתנה וצריכה להחזירו ומש"ה אינה מקודשת, וא"כ אין ראי' כלל מרשב"א לדין זה דגט, דשאני התם כיון דרוחא דידה הוא אמרי' שלא נתרצית להתקדש רק בשניהם ולא באחד מהם, משא"כ בדבר שאין לה שום חסרון אמרי' דלא אכפת לה ואף אם אחד מהקנינים פסול מקודשת בשני ומש"ה שמין את הנייר וא"כ הכא נמי דאין להמגרש כל היזק בזה שחסר בגט איזו תיבות פשיטא דלא גרע מהא דשמין את הנייר וודאי אינו מקפיד בדבר כיון שע"פ דין כשר:

וכן לפמ"ש אבני מלואים סי' כ"ח סקל"ז לחלק בדעת רשב"א דדוקא היכא שהכל הוא בתורת כסף אלא דמקצת כסף ראוי ומקצת אינו ראוי אז לא מהני דהו"ל כקני את וחמור, משא"כ אם מקדש בכסף ושטר אמדי' לדעתו להיות ארכבי' אתרי ריכשי ואם קנין שטר לא מהני יהי' לה בתורת קדושי כסף, וא"כ הכא דב' הלשונות המה טובים פשיטא דאין ראי' מרשב"א כלל דלא מהני אם חסר אחד מן הלשונות:

וראי' מגיטין עד: דקאמר הכא לצעורי קמכוון ומש"ה לא מהני אם נשתנה מדעתו, הא אם ידעי' שאין לו נפ"מ ותועלת לא אמרי' דמ"מ הוא נתן הגט רק באופן זה ועתה הא נשתנה מדעתו אלא אין בכך כלום ועוד ראי' מתוספתא וטואה"ע וב"ח סי' קמ"א וב"ש ס"ק ס"ג אם אמר לשליח תנהו לה ביום פלוני אינו יכול להקדים ליתנו לה מפני שרוצה שתהי' עוד אשתו עד זמן שקבע אבל יכול לאחרו, והיינו מפני שאין לו שום נפ"מ לא אכפת לן אע"פ שנשתנה מדעתו:

ובנ"ד יש להוסיף כיון שהמנהג שהבעל מצוה לעדים לחתום שתהי' חתימתם כשרה ע"פ דעת הרב המסדר א"כ אם נימא שע"פ דעת המסדר כשר והוי חתימה אין זה שנוי כלל ממצות הבעל:

וגם פשיטא דאם הי' חסר לגמרי אות אל"ף מישראל בחתימת העד דכשר מדאו' אפי' לר"מ דעדי חתימה כרתי, דלא גרע ממ"ש גיטין לו. ר' חסדא חתם סמ"ך ור' אושעיא עי"ן וא"כ לא גרע סיוע הסופר לאות אל"ף מאם השמיטה לגמרי, אלא כל הפסול כמ"ש תה"ד רכ"ח בחק תוכות באות א' של החתימה דהוי מזויף מתוכו והוי כחתימה שלא לשמה משום גזרה חתימה אטו כתיבה כמ"ש תוס' גיטין ד. ד"ה מודה ועיי"ש בתה"ד דאין דין זה ברור לו לפסול, וא"כ כיון שכאן ספק הוא אי סייע הסופר הוי רק ס' דרבנן, ובפרט שהב"ש סי' ק"ל סק"כ מכשיר בכל טעות בשם העד, וכ"כ יש"ש גיטין פ"א סי' י' בחק תוכות בחתימה להכשיר במקום עגון וכ"כ בשדי חמד ה' גיטין סי' כ"ח אות ט' בשם תורת חסד דאפי' יש טעות בשם העד עצמו כל שכתב אח"כ בן פלוני עד הגט כשר:

וי"ל עוד דגזרת חתימה אטו כתיבה ל"ש הכא דהוי מלתא דלא שכיחא שיסייע שום אדם לסופר מומחה בכתיבת הגט ואף שהתה"ד רכ"ח רצה מתחלה לחלק בין פסול דשלא לשמה דגזרי' אטו כתיבה דשכיחא טפי ולא בשאר פסולים ואח"כ חזר ודחה דאין חלוק ובכולם גזרו, נ' כוונתו דשכיחי לפעמים אלא דלא שכיחי כ"כ כשלא לשמה מש"ה גזרו, אבל בדבר שאינו מצוי כלל אלא על צד מקרה רחוק ודאי דמלתא דל"ש לא גזרו. וגם י"ל דלא גזרו רק בחתימה שלא לשמה או בחק תוכות דתלוי ביד העד לבדו אז אולי יבא לידי תקלה אבל שיסייע א' להעד בחתימתו שאין תלוי בו וצריך לאיש אחר, לא גזרי' בתרי דממילא יתודע הדבר ולא יבא לידי מכשול ועי' ספרי חלק א' שו"ת סי' כ"ג אות ח' בענין גזרה בשנים. מכל הדברים האלה נ"ל ברור דהגט הזה כשר:

ושוב מצאתי לשלשה גדולים שמתירים הגט אי הסופר סייע לחתימה, בס' חסד לאברהם מהדורא תנינא אה"ע סי' נ"ד הכשיר משום דבכה"ת שנים שעשאו זה יכול וזה יכול אמרי' שכל אחד עשה המלאכה כולה דלא כתב"ש ותומת ישרים מיירי אם אין העד יכול לחתום, וכ' ג"כ דעדי מסירה כרתי ורק מחשש מזויף מתוכו ורבו המכשירים כמ"ש תה"ד סי' רכ"ח וכן במאסף שער בת רבים סי' ד' בעובדא שהסופר סייע לשתי החתימות מתיר הג"ר יעקב שור מקיטוב מטעם זה דכל החתימה מתיחסת לכ"א. וחולק על תב"ש (וסברתו אינה מפולשת וברורה), וגם הגאון מקוטנא בס' ישועות מלכו סי' ס"ט כתב בסוף דאם עיקר החתימה היתה ע"י העד והסופר הי' רק מסייע יש להכשיר:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה