אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן עט

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן עט

סימן עח

לכבוד ידידי הרב הגאון המפרסם מ' שמואל אהרן שי' בעל הפרדס.

אודות האשה שנשאת לאיש ע"י איום ואונס שיהרגנה. והי' תנאי מפורש בפני עדים בקידושין וחופה שיגרשנה ואם לא יגרשנה שיהיו הקדושין והנשואין בטלים:

ב"ת לא ערך הדברים בגב"ע כראוי. ואכתוב רק מקופיא. ואומר הנה אמת נכון הדבר, שמועיל תנאי בנשואין אף שביבמות קז. אמרי' אין תנאי בנשואין וחופה, וכן שם צד:

הפי' רק דאין רגילות להתנות ואם התנה בשעת קדושין מחל אח"כ וכמ"ש תו' שם ד"ה ב"ש וצד:

ד"ה אלא וכתובות עג. ד"ה לא. ומ"ש רש"י ביבמות ד"ה לפי שאין תנאי מועיל בנשואין תמוה ומפורש בכתובות עג: הריני בועלך ע"מ שירצה אבא ושם עד. מק' והא ביאה וכו', וקא הוי תנאה וכו'. ועי' ב"ש ל"ח ס"ק נ"ט בשם ש"ג פי' המדיר שכ' דאפי קדש ע"ת ובעל על תנאי מקודשת אע"פ שלא נתקיים התנאי וע"כ דס"ל דזה פי' בגמ' אין תנאי בנשואין דלא מהני כלל ודבר זה מתמיה כי אי' מצינו אומדנא משום ח' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות תבטל דבורו ותנאו המפורש, וגם הלא בכתובות עג. רק בכנסה סתם אמרי' חזקה אאעבב"ז חבל לא בתנאי, גם סותר הש"ג דברי עצמו כי למעלה מזה כ' כל הני תנאים מיירי בשלא כנסה אבל כנסה מקודשת מיד דמסתמא בשעת כניסתה לחופה אחלי' לתנאי':

ומפורש שהתנו תנאים בנשואין שלא תזקק ליבם כמ"ש בתרומת הדשן סי' רכ"ג ומק' מירו' ב"ב ספ"ז התנה בקדושין שאם מתי לא תהא זקוקה ליבום הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה ולמה אמרי' בב"ק קי: יבמה שנפלה לפני מוכה שחין לא תתיבם דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה והא אומדנא לא עדיפא מתנאי מפורש, ופשוט החלוק דאי מתנה ע"מ שלא תזקק ליבום לא מהני אבל אם מתנה שאם ימות בלא בנים יתבטלו הקדושין אין זה מתנה ע"מ שכ' בתורה וכ"כ בד"מ קנ"ז אות ה' בשם מהר"י ברונא וכ"כ ב"ח שם ונו"ב קמא אה"ע סי' נ"ו, ועי' בד"מ דמשמע דמפרש בירו' מיירי דלא כפל לתנאו. והק' בצלעות הבית בס"ס בית מאיר סי' ו' בשם מעיל צדקה דא"כ כל מתנה עמשכב"ת להוי תנאו קיים דע"כ צריך לכפול התנאי ואם יאמר צד הלאו דהקידושין יתבטלו אינו מתנה נגד התורה, וכן מק' נו"ב הנ"ל על הב"ח שכ' אפי' אם כפל תנאו הוי מעמשכ"ב איך משכחת תנאי כפול אם אינו מתנה על ביטול הקדושין וגם הא בתוס' כתובות נו. ד"ה הרי כ' דאפי' אמר ואם לאו לא תהי' מקודשת הוי ג"כ מעמשכב"ת והעלה הנו"ב דעיקר תלוי אם התנה שאם ימות בלא זרע שיתבטלו הקדושין למפרע זה אינו נגד מ"ש בתורה אבל אם יתבטלו אח"כ הוי מעמשכב"ת וכ"כ בת' רעק"א סי' צ"ג וכתב שכוון לדעת הגדולים בעל מעיל צדקה ובעל בית מאיר:

וכן דעת הב"ח קנ"ז גבי יבם מומר להתנות בשעת קדושין שלא תיזקק ליבום וכ' שבעילותיו לא יהיו בע"ז שהרי היא אשתו ומיוחדת לו כל ימיו והיא כפלגש דמותרת, ועוד דהבעל ודאי בועל לשם נשואין ובלי כל תנאי אלא שהאשה רוצה בתנאי שאחר מותו אם תפול לפני יבם שיהיו בעילותיו שלא לשם קדושין, ועוד כ' דלא דמי לכל תנאים דצריכים שיתקיימו בחיים ואם לא אז יהי' בע"ז ומשא"כ הכא דהתנאי על אחר מיתה:

וכל זה תמוה, דמ"ש דל"ה בעילת זנות דהיא פלגש, הלא בכתובות עג. מבואר דמשום חזקה שאין אדם עושה בב"ז מחל התנאי, ולדעתו אין זו בע"ז כלל, ובצלעות הבית לבית מאיר סי' ו' מביא מאה"ע סי' ל"ז סי"ד ומ"מ אין לאסרה עליו משום דתחשב כפנוי' ועומדת אצלו בזנות כיון שדרך קדושין ונשואין היא אצלו ולא דמי דשם תקנו חז"ל נשואין אלו דלא תהי' הפקר משא"כ הכא דהתנה תנאי תיכף, וגם ק' על הב"ח דהא זה מחלוקת רמב"ם וראב"ד ריש ה' אישות ודבריו יתכנו רק לשי' ראב"ד דאין קדשה רק במופקרת אבל הא שי' רמב"ם דפלגש אסורה. וזה ראי' ה"ה לרמב"ם מדאמרי' חזקה אין אדם עושה בב"ז. ומ"ש לחלק בין האיש לבינה. חדא מה מהני שהוא נתכוון לשם קדושין הא הוא יודע שהיא לא נתקדשה לו רק על תנאי זה. וגם מה יתרון שהוא אינו עושה איסור הא ס"ס היא באיסור זנות ועי' ראב"ד פ"י מגרושין הי"ט דיש גם בה חזקה זו. והחלוק האחרון בין תנאי מחיים לתנאי אחר מיתה אף שכ"כ ב"ש כאן סוף סק"ו ונחלת שבעה ח"א סי' כ"ב אות ז', אין הכוונה ברורה ומפולשה. ועי' ח"ס אה"ע ע ח"ב סי' ס״ח:

וכן מעשה רב שהתנו תנאים בקדושין וחופה בנו"ב קמא אה"ע סי' נ"ו ובית מאיר צלעות הבית סי' ו' וח"ס אה"ע ח"א סי' ק"י וקי"א וח"ב סי' ס"ח, אבל צריך להיות תנאי כדינו כמ"ש אה"ע סי' ל"ח ס"ב וא' מהם תלאי כפול ועי' נו"ב קמא סי' נ"ו ד"ה אמנם. ואך בעובדא זו שהיתה אנוסה מחמת נפשות ואומדנא גדולה שהתנאי עיקר אצלה א"צ ת"כ כמ"ש תו' קדושין ו: ד"ה לא דהיכא שיש אומדנא א"צ תנאי כפול, וכ"כ טור או"ח תרנ"ח וב"י דאם התנה ולא כפל עדיף מגילוי דעת. אבל שער המלך פ"ו מאישות ה"ב מביא מר"ן קדושין מט: וסב. ורשב"א גיטין עה: ד"ה אתקין וה"ה פ"ו מאישות הי"ד דאם התנה ולא כפל גרע מאומדנא דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גלה בדעתו שאינו חושש בקיומו. וא"כ הדבר ספק:

והנה ידוע מ"ש בכתובות עב: עג. קדשה ע"ת וכנסה סתם ואה"ע ל"ח סל"ה ל"ז וא"כ צריך תנאי קודם הנשואין. אך תה"ד רכ"ג כ' כיון שעתה הקדושין והנשואין ביחד מועיל תנאי קודם הקדושין וכ"כ ט"ז ל"ח סקי"ח דכנס לאלתר אינו מבטל את התנאי, וצריך תנאי עוד בשעת יחוד לפני הביאה כמ"ש חלקת מחוקק סי' ל"ח סקמ"ט, וכ' נו"ב קמא ס"ס נ"ד ד"ה ועכ"פ דדי תנאי בביאה ראשונה, וי"ל הטעם כמ"ש שבת צא. כל העושה ע"ד ראשונה עושה וכן בקידושין ו. הי' מדבר עמה על עסקי קדושי' וכו' ר' יוסי אומר דיו וקיי"ל כן. והא דכנסה סתם צריכה גט ול"א דעושה ע"ד תנאי ראשון, משום די"ל מחמת חיבה דעתו לקריבה ושמא מחל על תנאו ונתרצה בכל אופן שיהי'. ואם בעל אמרי' חזקה אאעב"ז אבל אם התנה בשעת ביאה ראשונה ל"ש עוד ס' אקרובי דעתא ולא חזקה דאאעב"ז. ולכן אמרי' מסתם מחזיק בדעתו הראשונה:

והנה כ"ת כתב שהיא אומרת שלא נבעלה. ואם אין הכחשה כ' בנו"ב קמא סי' ס"א ד"ה ואמרתי שנאמנת, ועיי"ש שהק' מב"ש קמ"ט סק"ד שכ' להפוך, ונראה דאם היו הנשואין באונס ואיום, קרוב להאמין לה, אך אם הבעל מכחישה הוי ספק א"א וכמו בהכחשה אם ביטל התנאי וכמ"ש חלקת מחוקק ל"ח ס"ק מ"ז וב"ש סקל"ח. גם יש לצרף מ"ש נו"ב קמא סי' נ"ד ד"ה ובפרט דאם האשה התנתה אפי' כנס סתם אינה מוחלת על תנאה כיון דיש לה תמיד היזק דהא נאסרת ואין בידה להתגרש:

ובעיקר הדבר אם יעידו עדים שהיתה אנוסה ממש על הקידושין והנשואין דלא מהני כלום כמ"ש סי' מ"ב ס"א אולי אין ראי' מהתנאי שנתרצית לו. ונכון שיכתוב כ"ת להגאב"ד טרנוב שיחקור הדבר היטב. ואם ימצא כ"ת רב אמיתי שיסכים להיתר אז חבר אני להצטרף, ומצוה רבה להציל עשוקה זו ממתלעות עול ולא יחרך רמי' צידו:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה