חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אבן העזר · סימן עז
י"ז מרחשון תרפ"ב.
לכבוד הרב הגדול המפורסם מ' יודל ראזענבערג יחי' רב במאננטריאל.
אודות האשה הינדא שנתקדשה לאיש בטבעת שלה שנתנה לו כדי לקדשה, וביום אחר חתונתה נעלם וגנב ממנה איזה סכום. וגם אצל בעל הבית גנב מאתים דולרים, וכ"ת חושב כי אפשר לבטל הקדושין מפני דכל יסוד הדין שבאה"ע כ"ח סעיף י"ט דהשואל חפץ מחברו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה מקודשת כמ"ש ברא"ש מצד אומדנא שגמר בלבו לתתו לו באופן המועיל שתהא האשה מקודשת ואם אין מועיל לשון שאלה תהא בתורת מתנה, ואלו לא היינו דנים מצד אומדנא אין כאן קדושין. וע"כ הכא שייך ממ"נ אם ניזול בתר אומדנא הוי קדושי טעות, שאלו ידעה האשה שהוא בליעל כזה שיעזבנה ממחרת הנשואין ויגנוב אצלה ואצל אחרים, אדעתא דהכי לא קדשה נפשה, ואם לא ניזול בתר אומדן דמתא הרי אין כאן טבעת קדושין דלא הקנתה לו בפירוש. וגם כתב כ"ת שהאשה אמרה שלא ידעה כלל שצריך הקנאה לטבעת קדושין רק שהרשתה לו לקחת הטבעת שלה כדמיון אדם הלוקח אצל חבר כלי לנטילת ידים, וגם בא כ"ת בטענת אפקעינהו רבנן לקידושין דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ומביא דברי השואל בח"ס אה"ע סי' פ"ו מ״ש מגטין כ:
דאיתתא לא ידעה לאקנויי ורשב"א כ' דבמסקנא אמרי' אקני לי' רבנן משום הפקר ב"ד וא"כ בקדושין ל"ש אקני לי' רבנן דמהיכא תיתי להפקר ב"ד בחנם וכ"ש הכא ל"ש לעשות תקנה לבליעל כזה:
הנה מבואר בקדושין יג. ברייתא קדשה בגזל וכו' או שחטף סלע מידה וקדשה בו מקודשת אי הי' שדיך מתחלה מטעם מחילה וכמ"ש רש"י נב. ד"ה בגזל אף שלא מחלה בפירוש אמרי' כן כיון שקבלה את הסלע וזה א' מראיות הרא"ש לדינו דהשואל חפץ מחברו ומקדש בו דמהני קדושין פ"א סי' כ' ובתשו' כלל ל"ה סי' ב' דבגזל דידה אי שדיך מקודשת אף דאין הממון שלו משום דכיון דנתרצית להתקדש אנן סהדי שמחלה לו הממון כדי שתתקדש כיון שח"א לה להתקדש בענין אחר והוי כאלו אמרה כן בפירוש, ומכ"ש הכא שהיא הסכימה לתת לו את הטבעת:
ומ"ש כ' בשם השואל בח"ס דבאמת לא ידעה לאקנויי אלא משום הפקר ב"ד כרשב"א ולגבי בליעל כזה לא עשו תקנה, הנה באמת קשה בגיטין כ: דבעי רמב"ח היו מוחזקין בטבלא שלה וכו' מי אמרי' שהקנתה לו די"ל דבדבר שהוא מחזיר לה לא ידעה לאקנויי למה לא פשיט מברייתא זו דחטף סלע מידה מקודשת משום דמחלה לו. או שהקנתה דהא בעובדא דורשכי שהי' חפץ בעי הקנאה דוקא ולא סגי במחילה, הרי דידעה לאקנויי אף בדבר שחוזר לידה, וגם ק' על דינו של הרא"ש מכאן, דמה בכך דאשה לא ידעה לאקנויי אלא י"ל דכוונתה לשאלה בעלמא כמ"ש רש"י ד"ה זקן ותו' ד"ה אשה ורא"ש שם, הא אפי' אי אומרת בפירוש שאלה מ"מ מהני דאמרי' שהי' דעתה באופן המועיל והוי מתנה וצריך לחלק בין קדושין לגט כיון דחוב הוא לה לא אמדי' כן לדעתה, ודוחק הוא דא"כ על הראי' שם מזקן וערב למה לא מחלק כן דגט שאני, אך ס"ס למסקנא גם בגט אמרי' דאשה ידעה לאקנויי, והרשב"א שכ' משום הפקר ב"ד הוא יחיד בפירושו וכמ"ש ב"ש קכ"ד סקי"ט ופר"ח שם:
ומ"ש כ"ת דכל דין הרא"ש בטבעת שאולה משום אומדנא והכא יש אומדנא להפוך דאלו ידעה שהוא גנב וגם כי ממחרת הנשואין יעזבנה וילך לא היתה מתרצית להתקדש. הנה לדון מפני שעתה נתברר שכבר גנב לפני הקדושין, לכאורה ממקומו הוא מוכרע ומפורש להפך בברייתא דחטף סלע ועובדא דוורשכי דמקודשת משום אומדנא דמחלה אף שלא הגידה בפירוש כן. ושם הוא גזלן גמור אע"פ שהחזיר וכמ"ש רמב"ם פ"י מעדות ה"ד שפסול לעדות אע"פ שהחזיר ועובר על ג' לאוין כמ"ש רמב"ם פ"א מגזלה ואפי' גזל ע"מ למיקט אסור כמ"ש ריטב"א ב"מ סא. דלא כמ"ש מנחת חנוך רכ"ד אות ב' לחלק בין גזלה לגנבה הרי דאמרי' אומדנא זו שמחלה ונתרצית אפי' היכא שהוא גזלן, אך יש לדחות דדוקא התם שידעה שגזלן הוא אז אמרי' שנתרצית אם לא מחתה בפי' משא"כ הכא שלא ידעה שגנב הוא שפיר י"ל שאין אומדנא ואלו ידעה לא היתה חפצה בו:
ואף דגם חייבי לאוין ולא הכיר צריכה גט וכמ"ש ר"ן כתובות ק: במתני' דאלמנה לכ"ג דאפשר שיערב עליו המקח אף שיש איסור בדבר וכ"כ נו"ב תנינא אה"ע סי' נ' וסי' פ' וכ"כ הפלאה כתובות קא. דמשמע כן מכל הפוסקים וכ"כ בית מאיר קט"ז ס"א מעולם לא נשמע דבחייבי לאוין שלא הכיר יהי' רק ספק קדושין, וראי' לזה מר"ן קדושין נט: בשם רמב"ן מקדש לאחר ל' והשני קדשה בתוך שלשים ומת קדושי ראשון תופסים ואף שהיא זקוקה ליבם מקדושי שני ולא אמרי' דקדושי ראשון היו בטעות שלא עלה על דעתו שתאסר עליו אח"כ ע"י זיקת יבום וכן ראי' מכתובות מה. שאני מוש"ר דחידוש היא וכו' ולא אמרי' אשתני גופא אשתני קטלא וק' הא נאסרה עליו משום זנות והוי מקח טעות ולא אשתני דינה כיון דלא הי' חופה כלל, והוא הא ודאי קפיד כיון שהוציא שור אע"כ דקדושין באיסור אינו מקח טעות:
מ"מ נראה דאם ישאיל א' טבעת לחברו לקדש אשה ויקדש חייבי לאוין בודאי א"צ גט דאדעתא לעשות איסור לא השאילו ול"ש אומדנא וגם הכא י"ל כן כיון שאין הטבעת שלו רק מצד אומדנא שחפצה בקדושין י"ל שאין אומדנא שנתרצית להתקדש לגנב ועי' בדברי ישכר סי' ק"מ ד"ה ואה"נ העיר ביומא י"ג דכ"ג מגרש על תנאי ובירו' שם דמקדש ע"ת כדי שלא יהיו ב' בתים, שיש עצה בלי תנאי שישאילנו א' טבעת לקדש ויקדש באופן שיחולו הקדושין ביוה"כ ואם תמות אשתו א"כ היא מצוה אבל אם לא תמות הו"ל שני בתים ול"מ הקדושין דזה לא השאילו שיהי' עברה. ול"ק כמ"ש ת' רעק"א סי' קנ"ט דאם הקדושין יגמרו ביוה"כ הוי כאלו קידש ביוה"כ והוי שבות ועי' פני משה שמפרש בירו' עצמו כן לא נמצא כקונה קנין בשבת שאם תמות אשתו ביוה"כ חלו קדושי האחרת עיי"ש:
ובנו"ב תנינא אה"ע סי' פ' ד"ה וכיון מק' למה בחייבי לאוין חיילי קדושין למה לא אמרי' אומדנא דאדעתא דהכי לא נתקדשה והוי קדושי טעות ותי' ע"פ מ"ש תו' כתובות מז: ד"ה שלא וב"ק ק"י ד"ה דאדעתא דבדבר התלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא. ותמהו עליו בהגהות הגר"ב פרענקיל ועוד ספרים דהתו' קאי רק בדבר שנתחדש אח"כ כמי בבהמה ונטרפה דכיון דהמוכר לא ימכור לו על תנאי זה ע"כ הלוקח מוכרח לכנוס בספק משא"כ בחיי"ל שהוא נודע תכף ובודאי שאלו היתה האשה יודעת עתה שהוא מחיי"ל היתה ממאנת בו. מה מעלה שהוא תלוי בדעת שניהם. אך י"ל הטעם כמ"ש ר"ן שמא יערב עליו המקח ומחמת חיבה אין אומדנא ברורה שתמאן אף אלו תדע מאיסור חייבי לאוין, ועי' בית מאיר קט"ז הקשה כן למה בחיי"ל שלא הכיר יש לה תוס' כתובה מ"ש מחו"מ סי' רל"ד ס"א וס"ב במוכר בכור וטרפה אפי' אכל א"צ לשלם דלא מקרי הנאה באיסור, וצ"ל דשם הי' יכול לאכול של היתר ול"ה באיסור הנאה משא"כ בחיי"ל י"ל דחפץ בה דוקא ולא באחרת:
ועי' נו"ב שם שרצה לומר דבאיש לא אמרי' אומדנא דאדעתא דהכי לא קידש חיי"ל שלא ידע משום דאין לו הפסד כל כך שהרי בידו לגרשנה וכן בידו לישא אחרת משא"כ אשה שאין בידה להתגרש ולא להנשא לאחר אמרי' שפיר אומדנא ולבסוף לא סמך ע"ז. ותמוה מה ס"ד ואיך עלה על דעתו כן, הא בכתובות עה. גבי מומים אמרי' להפוך דאף דאיש אינו מתרצה במומים מ"מ אשה בכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו וכמ"ש ב"ק קיא. ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין:
ובעובדא זו שנתברר עתה שעשה מעשי גנבות לפני הקדושין ל"ש לומר אומדנא שאלו ידעה שגנב הוא לא היתה מתקדשת לו, דבטענה זו יכילנא למפסל לכולהו קדושי במדינה זו שרבו מחללי שבת ואוכלי טריפה ועבריינים ושכיח מאד ענבי הגפן בענבי הגפן איהו בקרי וכו' והם להזכיר דבר זה, ומקדושין מט: ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת אין ראי' דבלי תנאי מקודשת ול"א דהוי מקח טעות, דשם י"ל דמיירי אפי' בידוע לה שהוא רשע ול"ש מק"ט ואז בלי תנאי הי' מקודשת, אך עי' חכם צבי סי' קל"ה בעובדא שנתקדשה למי שהי' לו אשה אחרת ואסור לישא אותה וכ' שאין להקל משום אומדנא זו דאפשר שרוח זנונים התעה אותה ופתויי היצר רבים:
אך מה שתכף ממחרת הנשואין גנב ממנה חפצים ויעזבנה ואיננו י"ל דהוי אומדנא גדולה דאדעתא דהכי לא נתקדשה וגם לא השאילה לו הטבעת שיהי' למתנה ול"ש לומר מ"ש תוס' דבדבר התלוי בדעת שניהם ל"ש אומדנא כמו שהבאתי למעלה מה שתמהו על תי' נו"ב כיון דודאי לא היתה נאותה ליכנס בזה, וגם דזה אומדנא גדולה ומהני אפי' תלוי בדעת שניהם כמ"ש כתובות מז: שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ושם צז. זבין ולא אצטרכי לי' זוזי וכ"כ מל"מ פ"ו מזכי' ה"א ד"ה שוב ראיתי:
אך נראה דאף דהקדש טעות לא הוי הקדש כמ"ש מתני' נזיר פ"ה מ"א מ"מ אמרי' במתני' שם לב. אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר ה"ז נזיר וכן כל שנזר עד שלא חרב בהמ"ק נזיר דהוי נולד ואין זה טעות כיון שנעשה אח"כ וכן מתני' נדרים סד. אין פותחין בנולד ושם סד:
כי מתו כל האנשים פרש"י שהיו עניים בשעת הנדר ולא הוי נולד או כמ"ש ר"ן בשם ירושלמי דעניות לא הוי נולד משום דשכיחא וכן ביבמות לה: החולץ למעוברת והפילה ס"ל לר"ל וקיי"ל כן דלא מהני ולא אמרי' אגלאי מלתא למפרע כמ"ש תוס' ד"ה תיגלי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות וכ"כ נ"י שם דאע"ג שבהרבה מקומות קיי"ל אגלאי מלתא למפרע שאני הכא דלמא באותה שעה ראוי' היתה לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר שתפיל וכ"כ תוס' מנחות סד ד"ה ואפי' דל"ש לומר דאזלי' בתר מעשיו כמו בסמוך דהתם אם יבא אלי' ויאמר שהיא כחושה בבני מעים הי' מביא שמנה ומשא"כ הכא דרק אחר ששחט את השני' נשפך דם הראשונה ונולד אח"כ דבר חדש ואין דנין על העתידות, והכא נמי ל"ש לומר אומדנא וקי' טעות אלא על מה שעבר ועשה לפני הקדושין, אבל לא על דבר פשע שעשה אחר כך ובאותה שעה כשר הי' ועי' ש"ך יו"ד סי' א' סק"ח דאם הרשיע אח"כ לא אבד חזקת כשרות למפרע וכן הוא באשכול ה' שחיטה סי' ג', וגם הגנב אינו בדעה זו עתה שיגנוב אח"כ ואין איש שיוכל להבטיח שיעמוד בצדקו ביום מחר וכמ"ש באבות אל תאמין בעצמך (ועי' ברכות כט. מחלוקת אביי ורבא) וכיון שהיא חפצה להנשא מוכרחת היא להתרצות ולכנוס בספק זה שמא יקרה לה סבה זו שבעלה תשתנה דעתו ויעזבנה וכמ"ש תו' בלוקח פרה דתלוי בדעת שניהם:
ואי ק' א"כ מה מק' ב"ק יבמה שנפלה לפני מוכה שחין נימא אומדנא דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה הא זה עתיד הוא ול"מ אומדנא על עתידות. עי' חכם צבי סי' מ"א סד"ה ועדיין שביאר שבשעת הקדושין עדיין לא היתה זקוקה ליבם דאז לא שייך זיקה ובשעה שאתה בא לזוקקה הרי האונס לפני' ובמעיל צדקה סי' ד' תי' ששם מיירי שהי' היבם כבר מוכה שחין בשעת קדושין אך ק' מה שהק' תוס' כתובות מז: וב"ק מלוקח פרה ונטרפה או מתה, תינח נטרפה שהי' הסבה בשעת הקנין אלא שלא הי' ידוע אבל מתה הא הוי נולד ובאס"ו נשמט מתה וצ"ע:
ונם אפי' נימא דאף בדבר העתיד שייך אומדנא א"כ אם אחר ימים רבים ינהוג בעלה עמה שלא כדרך העולם נימא ג"כ דיתבטלו הקדושין משום אומדנא זו ומי יכריע בין זמן קרוב לזמן רחוק וע"כ קשה לדון הכא מצד אומדנא ועי' ספרי חלק ב' סי' קל"ד:
ומ"ש כ"ת דהיא אומרת שלא ידעה שצריכה להקנות לו הטבעת וחשבה שהוא שואל אותה ממנה, לא מפי' אנו חיים ומנלן שהאמת כדברי' והא זה מפורסם שצריך שתהי' הטבעת של המקדש, וגם הלא עצם גוף דין הרא"ש הנ"ל שכ' דכולי עלמא לאו דינא גמירי והיו סבורים שיועיל לשון שאלה ואם לא יועיל שאלה יתפוס לשון אחר שיועיל לענין קדושין, והוא מ"ש גמ' שם אטו כולי נשי דינא גמירי וכבר כתבתי בספרי חלק א' סוגיא י"ז דאין חילוק בין אשה לאיש:
מ"ש כ"ת דאם יש ספק על האומדנא מעמידים אותה בחזקת פנוי'. פשוט כיון דבבירור נעשה מעשה קדושין ויש ספק באומדנא אי בטלים אתרע ח' פנוי' וכמ"ש תוס' כתובות כג. ד"ה תרווייהו ור"ן קידושין ה: גבי ספיקא וחיישי' מדרבנן ומהרי"ט בחי' רי"ף שם כ' אם פשטה ידה וקבלה קדושין אתרעי ח' פנוי' וסד"א לחומרא וכמ"ש הרשב"א בתה"ב גבי ח' אבר מן החי דאתרע כיון שנעשה מעשה לבטל החזקה, ומפורש בת' חכם צבי סי' קל"ה בספק באומדנות אזלי' לחומרא:
ובענין אפקעינהו רבנן, עי' רמ"א סי' כ"ח סעיף כ"א בשם מהרי"ק קהל שתקנו שקידושין בלא עשרה לא יועילו אף שהפקירו ממון הקדושין מ"מ יש להחמיר דצריכה גט ועי' ח״ס אה"ע ח"א סי' ק"ח ק"ט. ולענ"ד א"א לבטל את הקדושין: